משתמשת:Pixie.ca/דבורה סמפסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות ביטחונית
פרמטרים [ מלחמות וקרבות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

תבנית {{אישיות ביטחונית}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

דבורה סמפסון גנט (אנגלית: Deborah Sampson), הידועה גם בשם דבורה סמסון או דבורה סמפסון,[1] נולדה ב-17 בדצמבר 1760, בעיירה פלימפטון שבמסצ'וסטס.[2] סמפסון נלחמה במסגרת הצבא הקונטיננטלי במלחמת העצמאות האמריקאית כשהיא מחופשת לגבר. השם אותו אימצה לצורך כך היה רוברט שירטליף, שם שלפעמים מאויית שרטלף[2] או שירטלף. היא השתתפה במלחמה במשך 17 חודשים עד שנאלצה להיחשף כאשר חלתה בקדחת ונזקקה לטיפול רפואי בפילדלפיה ב-1783.[3] לאחר שזהותה האמיתית נודעה למפקדה, היא שוחררה בכבוד בווסט פוינט.[3] לאחר שחרורה מהצבא, סמפסון הכירה את בנימין גנט ונישאה לו ב-1785. בשנת 1802, היא הפכה לאחת הנשים הראשונות שיצאו למסע הרצאות כדי לדבר על חוויותיה בזמן המלחמה.[3] סמפסון נפטרה בשנת 1827 בעיירה שרון שבמסצ'וסטס.[3] היא הוכרזה כגיבורה הרשמית של חבר העמים של מסצ'וסטס ב-23 במאי 1983, וב-1985 כיבדה החברה ההיסטורית של הקפיטול של ארצות הברית את "דבורה סמסון" במדליית ההנצחה לאחר המוות.[4]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית משפחתה של דבורה סמפסון

דבורה סמפסון נולדה ב-17 בדצמבר 1760 בעיירה פלימטון שבמסצ'וסטס, בבית המשפחה, ביתם של סבה וסבתה, שעדיין עומד על כנו.[2][5] : 25  סמפסון היתה אחת משבעת ילדיהם של ג'ונתן סמפסון (או סמסון) ודבורה ברדפורד.[2] אחיה היו יונתן (נ' 1753), אלישע (נ' 1755), חנה (נ' 1756), אפרים (נ' 1759), נחמיה (נ' 1764) וסילביה (נ' 1766). [5] : 25 אמה של סמפסון הייתה נינתו של ויליאם ברדפורד, המושל השני של המושבה פלימות'.[6] מוצאה של סמפסון כלל גם מהגרי מייפלאואר משני צדי משפחתה [5] : 24 

למשפחתה של סמפסון נאמר שאביה מת כשספינתו נטרפה, אך יש עדויות שהוא למעשה נטש את המשפחה והיגר למחוז לינקולן שבמדינת מיין.[5] : 29 הייתה לו ידועה בציבור בשם מרתה, איתה נולדו לו לפחות שני ילדים, והוא חזר לפלימטון ב-1794 כדי לטפל בעסקת רכוש.[5] : 29  בשנת 1770, אדם בשם ג'ונתן סמפסון הועמד לדין בגין רצח במיין, אך לא ברור אם אדם זה היה אביה של סמפסון מכיוון שהתיק מעולם לא הגיע למשפט, כך שלא ידועים פרטים על הנאשם.[5] : 29 ג'ונתן סמפסון ובת הזוג שלו נפטרו במיין, הוא נפטר לאחר שנת 1807. [5] : 29 

לאחר שאביה של סמפסון נטש את המשפחה אמה לא הייתה מסוגלת לפרנס את ילדיה, אז היא מסרה אותם למשקי בית של חברים וקרובי משפחה, נוהג נפוץ בניו אינגלנד של המאה ה-18, וסמפסון הוכנסה לביתה של קרובת משפחה מצד האם.[5] : 30–31  כשאמה מתה זמן קצר לאחר מכן, היא נשלחה לחיות עם אלמנתו של הכומר פיטר תאצ'ר, מרי פרינס תאצ'ר (1688–1771), שהייתה אז בשנות השמונים לחייה. [5] : 30–31 היסטוריונים מאמינים שסמפסון למדה לקרוא בזמן שחיה עם האלמנה תאצ'ר, שאולי רצתה שסמפסון תקריא לה פסוקי תנ"ך. [5] : 30–31

עם מותה של תאצ'ר, סמפסון נשלחה לגור עם משפחת ג'רמיה תומס במידלבורו, שם עבדה כמשרתת חוזית משנת 1770 עד 1778.[7] : 31 למרות שזכתה ליחס טוב, היא לא נשלחה לבית הספר כמו ילדי תומס מכיוון שתומס לא האמין בחינוך נשים.[7] : 31 סמפסון הצליחה להתגבר על התנגדותו של תומס תוך למידה מבניו, שחלקו איתה את שיעורי הבית שלהם.[7] : 31 שיטה זו הייתה כנראה מוצלחת; כאשר חוזה השירות שלה הסתיים, בגיל 18, סמפסון התפרנסה מהוראה בתקופות הקייץ של 1779 ו-1780.[2]  בחורף היא עבדה כאורגת.[1][2] סמפסון היתה מיומנת מאוד ועבדה עבור הטברנה Sproat כמו גם עבור משפחות בורן, מורטון ולאונרד.[7] : 41 במהלך תקופת ההוראה והאריגה שלה, היא גרה אצל המשפחות שהעסיקו אותה.[7] : 41 

כמו כן, דווח כי סמפסון היתה בעלת כישרון לעיבוד עץ ומכונאות.[8] : 41 כישוריה כללו קליעת סלים ונגרות קלה כמו ייצור שרפרפי חליבה ומזחלות חורף.[8] : 41 היא גם הייתה מנוסה בעיצוב כלים וכלי עץ, כולל שבשבת מזג אוויר, סלילים לחוטים וקולמוסים לאריגה.[8] : 41 היא גם ייצרה חותכני פאי, אותם מכרה מדלת לדלת.[8] : 41 

תיאור פיזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גובהה של סמפסון היה כ-1.70 מטר, מעל הממוצע בהשוואה לגבר ממוצע בתקופתה, שהיה בסביבות 1.65 מטר, ובודאי גבוהה מהאישה הממוצעת בתקופתה, שגובהה היה כ-1.50 מטר.[9] : 43 הביוגרף שלה, הרמן מאן, שהכיר אותה אישית במשך שנים רבות, רמז שהיא לא רזה, וכתב ב-1797 ש"המותניים שלה עלולים לא לרצות פלירטוט". [10] הוא גם דיווח כי שדיה קטנים מאוד, וכי היא קשרה אותם בבד פשתן כדי להסתיר אותם במהלך שנותיה במדים.[9] : 43 מאן כתב ש"תווי פניה סדירים; אבל לא מה שפיזיונום יכנה הכי יפה."[11]

שכן שהיה ילד כאשר הכיר את סמפסון בשנותיה המאוחרות העיר שהיא "אדם עם תווי פנים רגילים".[12] הופעתה של סמפסון - גבוהה, רחבה, חזקה ולא נשית עדינה - תרמה להצלחתה בהתחזות לגבר.[13] : 43 

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1782,[1] סמפסון לבשה בגדי גברים והצטרפה ליחידת צבא בעיירה מידלבורו שבמסצ'וסטס, בשם טימותי תאיר.[14] היא גבתה בונוס אבל לא חברה עם הפלוגה שלה כמתוכנן. בדיקה של מפקד הפלוגה העלתה כי סמפסון זוהתה על ידי תושבת המקום בזמן שחתמה על מסמכי הגיוס שלה. התרמית שלה נחשפה, היא החזירה את חלק הבונוס שלא בזבזה, אבל לא הוטל עליה עונש נוסף על ידי הצבא.[15] הכנסייה הבפטיסטית שאליה השתייכה למדה על מעשיה ומשכ את חברותה, כלומר חבריה סירבו להתרועע עמה אלא אם כן תתנצל ותבקש סליחה.[16]

במאי 1782[1], סמפסון התגייסה שוב, הפעם בעיירה אוקסברידג' שבמסצ'וסטס, בשם רוברט שירטליף (אוית בכמה מקורות גם כ-"שורטלף").[2] היא הצטרפה לפלוגת הרגלים הקלה של גדוד מסצ'וסטס הרביעי,[2][17] בפיקודו של קפטן ג'ורג' ווב. הוטלה עליה המשימה המסוכנת לסייר בשטחים נייטרליים להעריך את הכוחות הבריטיים הנערכים במקום.[2] יחידה זו, שהורכבה מ-50 עד 60 איש, שובצה לראשונה בבלינגהאם, מסצ'וסטס, ולאחר מכן חברה לשאר הגדוד בפיקודו של קולונל ויליאם שפרד בעיר ווסטר. פלוגות חיל רגלים קלה הייתה כח מובחר, עם לוחמים שנבחרו במיוחד בגלל שהיו גבוהים וחזקים מהממוצע.[18] תפקידם היה לספק כיסוי אגפים מהיר עבור רגימנטים מתקדמים, כמו גם משימות סיור קידמי ומאסף עבור יחידות בתנועה.[19] מכיוון שהיא הצטרפה ליחידה מובחרת, סביר היה שהתחפושת של סמפסון תצליח, מכיוון שאיש לא ציפה למצוא אישה בקרב חיילים שנבחרו במיוחד בשל גודלם הגבוה מהממוצע ויכולתם הפיזית המעולה.[20] : 98, 103 

ביוני 1782 הובילו סמפסון ושני סמלים מחלקת רגלים של כשלושים לוחמים לסיור שהסתיים בעימות, לעיתים פנים אל פנים, עם טורים (אנ') .[2] היא הובילה פשיטה שבמהלכה בה הצליחו לשבות 15 גברים.[2]

סמפסון נורתה בירכה ונפצעה מפגיעת חרב במצחה.[2]  היא התחננה בפני חבריה החיילים לא לקחת אותה לרופא מחשש שזהותה תיחשף, אבל חייל העמיס אותה על סוסו ולקח אותה לבית חולים.[21] : 127 רופא טיפל בפצע בראשה, אך היא עזבה את בית החולים לפני שהספיק לטפל ברגלה.[21] : 128 היא חילצה את הכדור מהפצע בעצמה באמצעות אולר ומחט תפירה, אבל חלק מהפצע היה עמוק מדי.[21] : 128 כפי שתואר בבקשותיה המאוחרות יותר לקצבה, רגלה מעולם לא החלימה במלואה.[21] : 129 ב-1 באפריל 1783, היא הוצבה מחדש, ובילתה שבעה חודשים כמשרת אישי[1] של לגנרל ג'ון פטרסון.[21] : 137 

ב-24 ביוני, נשיא הקונגרס הורה לג'ורג' וושינגטון לשלוח יחידת חיילים בפיקודו של פטרסון לפילדלפיה כדי לעזור לדכא מרד של חיילים אמריקאים שמחו על עיכובים בקבלת שכרם ובשחרורים משירות.[22] : 148 במהלך קיץ 1783, סמפסון חלתה וטופלה על ידי דוקטור ברנבאס ביני, בפילדלפיה.[22] : 150 לאחר שסמפסון איבדה את ההכרה בגלל חום גבוה, ד"ר ביני הסיר את בגדיה כדי לטפל בה וגילה את הבד שבו השתמשה כדי לקשור את שדיה.[22] : 150 מבלי לחשוף את תגליתו לרשויות הצבא, הוא לקח אותה לביתו, שם טיפלו בה אשתו ובנותיו יחד עם אחות.[22]: 150 

בספטמבר 1783, לאחר החתימה על חוזה פריז, נקבע ה-3 בנובמבר כתאריך לשיחרור החיילים.[23] : 156 כשד"ר ביני ביקש מסמפסון להעביר פתק לגנרל פטרסון, היא הניחה נכון שהוא יחשוף את המין שלה.[23] : 156 במקרים אחרים, נשים שהתחזו לגברים כדי לשרת בצבא ננזפו, אבל פטרסון נתן לה מכתב שחרור, פתק עם כמה עצות ומספיק כסף כדי לנסוע הביתה.[23] : 156 ב-25 באוקטובר 1783, לאחר שירות של שנה וחצי , היא שוחררה בכבוד על ידי הגנרל הנרי נוקס בווסט פוינט שבמדינת ניו יורק[23] : 156. [24]

מקור אחר טוען: במהלך החודשים הבאים שמרו מפקדיה את סודה, עד שלבסוף שוחררה בכבוד בסתיו 1783, ממש בסוף המלחמה.[1]

תיעוד רשמי של שירותה של דבורה סמפסון גנט כ"רוברט שירליף" מ-20 במאי 1782 ועד 25 באוקטובר 1783 מופיע ב"חיילי מסצ'וסטס והמלחים של מלחמת העצמאות" כרך 14 עמ'. 164.[25]

למרות קיומם של חוקים בעת ההיא כנגד התחזות לגבר, סמפסון לא נענשה על מעשיה ואף זכתה להערכה העקבות תפקודה בגבר וכחייל.[1]

סמפסון הייתה האישה היחידה שזכתה הפנסיה מלאה על השתתפותה בצבא המהפיכה.[2]

ספקולציות כיצד הצליחה להסוות את זהותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאנג משער כי סאמפסון ניצלה את הרגלי הסניטציה בצבא דאז, לפיהם רחצה של כל הגוף הייתה נדירה כדי להשמר מחשיפה.[1] היא הייתה רזה מהאישה הממוצעת וגבוהה מרוב הגברים בימיה, לכן לא נראתה נשית או גברית וכך יכלה להופיע כגבר או כאישה על פי הבגדים שלבשה.[1]

נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמפסון נישאה לבנג'מין גנט (1757–1837), חקלאי מהעיירה שרון שבמסצ'וסטס.[2] הם נישאו בעיירה סטוטון שבמסצ'וסטס, ב-7 באפריל 1785.[2] לאחר נישואיה לגנט, חייתה סמפסון את השנים הראשונות לחייה האזרחיים כאשת איכר טיפוסית.[2] הם היו הורים לארבעה ילדים: ארל (יליד 1786), מרי (יליד 1788), פייסנס (יליד 1790) וסוזנה בייקר שפרד, שאותה אימצו לאחר שהתייתמה. הם גרו עם אביו של גנט בחווה של משפחת גנט, אך זכו להצלחה מוגבלת כי היא הייתה קטנה מהממוצע והאדמה עובדה מעבר ליכולתה.

מקור אחר: היו להם שלושה ילדים.[1]

החיים אחרי הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלה של סמפסון בספרייה הציבורית של העיירה שרון שבמסצ'וסטס,

בינואר 1792, פנתה סמפסון לבית המחוקקים של מדינת מסצ'וסטס בבקשה לתשלום שהצבא נמנע מלשלם בגלל היותה אישה. בית המחוקקים קיבל את עצומתה והמושל ג'ון הנקוק חתם עליה. בית המחוקקים העניק לה 34 פאונד בתוספת ריבית מיום שחרורה ב-1783.

היא נסעה לפילדלפיה ב-1797 לעתור אישית בעניין הפנסיה הצבאית שלה.[1]

ביוגרפיה מאת הרמן מאן פורסמה ב-1797, The Female Review: Life of Deborah Sampson, the Female Soldier in the War of Revolution.[26]

בשנת 1802, סמפסוןיצאה למסע הרצאות שארך שנה, בה דיברה על שירותה בזמן המלחמה, מה שהופך אותה לאחת המרצות הראשונות בארצות הברית.[1][2] לאחר ששיבחה את סגולותיהם של תפקידים מגדריים מסורתיים לנשים, היא עזבה את הבמה, חזרה במדי הצבא שלה, ואז המשיכה לבצע תרגילים צבאים מסובכים וקשים פיזית. היא הופיעה גם כדי להרוויח כסף וגם כדי להצדיק את גיוסה, אבל אפילו בעזרת ההכנסות מההרצאות הללו, בעלה והיא לא הצליחו לשלם את כל הוצאות המשפחה. לעתים קרובות היא נאלצה ללוות כסף ממשפחתה ומחברה פול רוויר. רוויר גם כתב מכתבים לפקידי ממשל בשמה וביקש להעניק לה קצבה בגין שירותה הצבאי ובגין פציעתה.

ב-1804 כתב רוויר לנציג ארה"ב ויליאם יוסטיס ממסצ'וסטס בשמה של סמפסון. מעולם לא התבקשה פנסיה צבאית עבור אישה, אבל רווחר כתב: "נאלצתי לברר את מצבה מאז שהיא עזבה את התחפושת הגברית ואת מדי החיילים למען הלבוש ההגון יותר של מגדרה... אנושיות וצדק מחייבים אותי לומר, שכל אדם שאיתו שוחחתי עליה, ואלו לא מעטים, מדבר עליה כאישה עם כישרונות, מוסר, אשה נאמנה ואם אוהבת". ב-11 במרץ 1805, הקונגרס אישר את הבקשה וכלל את סמפסון רשימת מקבלי הפנסיה של מסצ'וסטס, בשיעור של ארבעה דולר לחודש.

ב-22 בפברואר 1806, כתבה סמפסון שוב לרוויר וביקשה הלוואה של עשרה דולרים: "חוסר היכולת שלי ושל בני גורם לי שוב לבקש את טובתך לטובתנו למרות שאני, בהכרת תודה, מודה שזה מעורר כל רגשות רכים ואני מסמיקה מהמחשבה על קבלת תשעים ותשע טובות - הנסיבות שלי מחייבות שאבקש את המאה." רוויר שלח את עשרת הדולרים. ב-1809 היא שלחה עצומה נוספת לקונגרס, וביקשה לשנות את הפנסיה שלה כחיילת נכה כך שתתחיל משחרורה ב-1783. אילו אושרה עתירתה, היא הייתה זוכה לפיצוי של 960 דולר (48 דולר לשנה למשך 20 שנה - כ-13,800 דולר ב-2016). עתירתה נדחתה בתחילה, אך כשהגיעה שוב לפני הקונגרס ב-1816 אושר פרס של 76.80 דולר לשנה (כ-1,100 דולר ב-2016). בסכום זה היא הצליחה להחזיר את כל הלוואותיה ולשפץ את המשק המשפחתי.

באחרית ימיה, בסביבת 1820 מעמדה השתנה והיא הפסיקה לדבר על עברה מחשש שתגרום למבוכה ציבורית.[1]

פטירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברה של דבורה סמפסון, בעיירה שרון שבמסצ'וסטס

סמפסון מתה מקדחת צהובה ב-29 באפריל 1827.[27] היא נקברה בבית הקברות רוק רידג' בעיירה שרון שבמסצ'וסטס.[28]

תשלומי שארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע שנים לאחר מותה של סמפסון, בעלה בנג'מין גנט עתר לקונגרס לקבלת פנסיה כבן זוג של חיילת.[2] למרות שלא היו נשואים בתקופת שירותה, הוועדה המפקחת על עתירתו קבעה בשנת 1837 כי ההיסטוריה של המהפכה "לא מספקת דוגמה אחרת לגבורה נשית, נאמנות ואומץ".[2] גנט זכה לפנסיה, אך נפטר לפני שהספיק לקבל אותה.[2]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Deborah Sampson Gannett House, East Street, Sharon, Mass., August 7, 1930. Leon Abdalian Collection, Boston Public Library
בית דבורה סמפסון גנט, רחוב אייסט מספר 7, שרון, באוגוסט 1930. אוסף לאון עבדליאן, הספרייה הציבורית של בוסטון

אנדרטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה שרון מנציחה את סמפסון בפסל המוצב מול הספרייה הציבורית, בפארק דבורה סמפסון וב"בית דבורה סמפסון גנט", הנמצא בבעלות פרטית ואינו פתוח לציבור. הקרקע החקלאית מסביב לבית מוגנת על מנת להבטיח שלא יתבצעו עבודות פיתוח בחווה ההיסטורית.

בשנת 1906, העיירה פלימפטון שבמסצ'וסטס, הנציחה את זיכרה באמצעות סניף של בנות המהפכה האמריקאית על שם דבורה סמפסון וכן הציבה סלע עם כתובת זיכרון באחד הפארקים העירוניים.[29]

במהלך מלחמת העולם השנייה נקראה לכבודה ספינת החירות SS דבורה גנט (2620). כיבוד זה הונח ב-10 במרץ 1944, הושק ב-10 באפריל 1944, ונמחק ב-1962.[30] * ניסוח לא ברור - דורש תיקון *

החל משנת 2000, דגל העיירה של פלימפטון משלב את סמפסון כגיבורה הרשמית של חבר העמים של מסצ'וסטס.

איזכורים באמנות ובמדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיפור חייה סופר על ידי הרמן מן כבר ב-1798 The Female Review: or, Meoires of an American Young Lady
  • Portrait of Deborah: A Drama in Three Acts (1959) הוא מחזה מאת צ'ארלס אמרי שערך את הופעת הבכורה שלו בתיאטרון קמדן הילס, קמדן, מיין, ב-19 בפברואר 1959. [31]
  • I'm Deborah Sampson: A Soldier of the Revolution (1977) מאת פטרישיה קלאפ הוא תיאור בדיוני על חייה המוקדמים של סמפסון וקורותיה במלחמת העצמאות.
  • סמפסון מתוארת בתור רוברט שורטלס, אחד החיילים הקומיים בבלגן המורדים במהפכה האמריקאית (1999) מאת קירק ווד ברומלי.[32]
  • וופי גולדברג גילמה את סמפסון ב"דבורה סמפסון: חייל המהפכה" (2003), פרק 34 של ילדי החירות.
  • אלכס מאיירס, צאצא של סמפסון, פרסם את Revolutionary (2014), תיאור בדיוני של חייה.[33]
  • ההיסטוריונית והעיתונאית אליסון לי קואן הציגה את "דבורה סמפסון: חיילת הצבא הקונטיננטלי", הרצאה ביוגרפית באתר ההיסטורי הלאומי של כנסיית סנט פול ב-7 ביולי 2016.[34]
  • מריל סטריפ כללה את סמפסון בנאום שלה בוועידה הלאומית הדמוקרטית של 2016, יחד עם נשים אחרות שעשו היסטוריה.[35]
  • סיפורו של סמפסון, כפי שסופר על ידי פאג'ט ברוסטר, הועלה מחדש בבכורה של העונה החמישית של Drunk History, כאשר אוון רייצ'ל ווד גילם את סמפסון.[36]
  • עטופה באומץ: דבורה סמפסון, חייל פטריוט הוא ספר מאת בת' אנדרסון ופורסם בהוצאת Calkins Creek, 2022.
  • נערה בשם סמסון: הוא רומן היסטורי-בדיוני מאת איימי הרמון ופורסם בהוצאת לייק יוניון, 2023. מסת"ב 1542039746ISBN 1542039746
  • The Memoir of a Female Soldier: Deborah Sampson's American Revolution הוא רומן היסטורי מאת יאן לואיס נלסון בהוצאת Massaemett Media, 2023.מסת"ב 9798218140120ISBN 9798218140120

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בוהרר, מליסה לוקמן. תהילה, תשוקה ועיקרון: סיפורן של שמונה נשים יוצאות דופן בליבה של המהפכה האמריקאית . ניו יורק: Atria Books, 2003. מסת"ב 0-743-45330-1ISBN 0-743-45330-1 (באנגלית)
  • קלאס, שילה סולומון. סוד החייל: סיפורה של דבורה סמפסון. ניו יורק: הנרי הולט, 2009.מסת"ב 9780805082005, ISBN 9780805082005 (באנגלית)
  • לאונרד, אליזבת ד. כל התעוזה של החייל: נשים מצבאות מלחמת האזרחים. ניו יורק: WW Norton & Co, 1999. מסת"ב 0-393-04712-1ISBN 0-393-04712-1 (באנגלית)
  • מקגוברן, אן והרולד גודווין. החייל הסודי: סיפורה של דבורה סמפסון . ניו יורק: Scholastic Inc, 1975.מסת"ב 0-590-32176-5ISBN 0-590-32176-5, מיועד לנוער. (באנגלית)
  • דבורה סמפסון: גיבור מלחמת המהפכה האמריקאית, רשת הנשים הוותיקות של מסצ'וסטס, המחלקה לשירותי חיילים משוחררים במסצ'וסטס. (באנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 Anne S. Lombard, The Woman Who Played the Man: Deborah Sampson, Soldier in the American Revolution, Reviews in American History 32, 2004, עמ' 493–498
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 .Debra Michals, Ph.D., Biography: Deborah Sampson, National Women's History Museum, ‏2015 (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 4 "Deborah Sampson". George Washington's Mount Vernon (באנגלית). נבדק ב-2022-04-10.
  4. ^ Leonard, Patrick J. (2006-10-16). "Deborah Samson, Official Heroine of the State of Massachusetts". Canton Massachusetts Historical Society.
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Young, Alfred F. (2005). Masquerade. New York: Vintage. ISBN 978-0679761853. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "young" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  6. ^ Myrick, Carolyn E. (2005). Roots and Branches, The Extended Family of Gertrude and Rodney Monk. Carolyn Myrick.
  7. ^ 1 2 3 4 5 Young, Alfred F. (2005). Masquerade. New York: Vintage. ISBN 978-0679761853.
  8. ^ 1 2 3 4 Young, Alfred F. (2005). Masquerade. New York: Vintage. ISBN 978-0679761853.
  9. ^ 1 2 Young, Alfred F. (2005). Masquerade. New York: Vintage. ISBN 978-0679761853.
  10. ^ Mann, Hermann (1916). The Female Review: Life of Deborah Sampson: The Female Soldier in the War of Revolution. Bedford, MA: Applewood Books. p. 97. ISBN 9781429017220.
  11. ^ Mann, Hermann (1916). The Female Review: Life of Deborah Sampson: The Female Soldier in the War of Revolution. Bedford, MA: Applewood Books. p. 97. ISBN 9781429017220.
  12. ^ Mann, Hermann (1916). The Female Review: Life of Deborah Sampson: The Female Soldier in the War of Revolution. Bedford, MA: Applewood Books. p. 97. ISBN 9781429017220.
  13. ^ Young, Alfred F. (2005). Masquerade. New York: Vintage. ISBN 978-0679761853.
  14. ^ Room, Adrian (20 בספטמבר 2012). Dictionary of Pseudonyms: 13,000 Assumed Names and Their Origins, 5th ed. McFarland. ISBN 978-0-7864-4373-4. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ Wayne, Tiffany K. (2015). Women's Rights in the United States: A Comprehensive Review of Issues, Events, and People. Santa Barbara, CA: ABC-CLIO, LLC. p. 163. ISBN 978-1-61069-214-4.
  16. ^ Mann, Herman (1916). The Female Review: Or, Life of Deborah Sampson, the Female Soldier in the War of the Revolution. New York, NY: William Abbatt. p. 21. ISBN 9781429017220.
  17. ^ "Deborah Sampson. How She Served as a Soldier in the Revolution—Her Sex Unknown to the Army" (PDF). The New York Times. 8 באוקטובר 1898. נבדק ב-22 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Anderson, Dale (2006). Soldiers and Sailors in the American Revolution. Milwaukee, WI: World Almanac Library. p. 15. ISBN 978-0-8368-5929-4.
  19. ^ Soldiers and Sailors in the American Revolution.
  20. ^ Young, Alfred F. (2005). Masquerade. New York: Vintage. ISBN 978-0679761853.
  21. ^ 1 2 3 4 5 Young, Alfred F. (2005). Masquerade. New York: Vintage. ISBN 978-0679761853.
  22. ^ 1 2 3 4 Young, Alfred F. (2005). Masquerade. New York: Vintage. ISBN 978-0679761853.
  23. ^ 1 2 3 4 Young, Alfred F. (2005). Masquerade. New York: Vintage. ISBN 978-0679761853.
  24. ^ Bronski, Michael (2011). A Queer History of the United States. Boston, MA: Beacon Press. p. 51. ISBN 978-0807044650.
  25. ^ Massachusetts Office of the Secretary of State (17 בפברואר 1896). "Massachusetts soldiers and sailors of the revolutionary war. A compilation from the archives". Boston, Wright and Potter Printing Co., State Printers. p. 164 – via Internet Archive. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Hiltner, Judith (1999). ""She Bled in Secret": Deborah Sampson, Herman Mann and "The Female Review"". Early American Literature. 34 (2): 190–220. ISSN 0012-8163. JSTOR 25057161.
  27. ^ "Vital records of Sharon, Massachusetts, to the year 1850". Boston, Stanhope Press, F. H. Gilson Company. 1907. נבדק ב-2018-03-06 – via Internet Archive.
  28. ^ Freeman, Lucy; Bond, Alma H. (1992). America's First Woman Warrior: The Courage of Deborah Sampson. St. Paul, MN: Paragon House. pp. 128, 206. ISBN 9781557785145.
  29. ^ "Self Guided Walking Tour Of The Plympton Village Historic District" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-7 במרץ 2018. נבדק ב-11 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Launching and Christening of S.S. Deborah Gannett, Bethlehem-Fairfield Shipyards, Baltimore, Maryland, 04/10/1944". United States Navy. 10 באפריל 1944. נבדק ב-20 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Emery, Charles (1959). Portrait of Deborah: A Drama in Three Acts. Samuel French, Inc.
  32. ^ "NYC Verse Playwright Bromley to Stage American Revolution, July 4–24". Playbill (באנגלית). 1999-07-04. נבדק ב-2019-03-18.
  33. ^ Myers, Alex (2014). Revolutionary. Simon & Schuster. ISBN 978-1451663327.
  34. ^ Cowan, Allison L. (7 ביולי 2016). "Deborah Sampson: Continental Army soldier". National Park Service. Mount Vernon, NY. נבדק ב-2018-03-06. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ Al-Sibai, Noor. "Transcript of Meryl Streep's DNC Speech Calls For The "Grit And Grace" That Hillary Clinton Embodies". נבדק ב-2017-03-11.
  36. ^ Malone, Michael (28 בנובמבר 2017). "Fifth Season of 'Drunk History' Starts on Comedy Central Jan. 23". Broadcasting & Cable. נבדק ב-23 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)

 

[[קטגוריה:לוחמות קרוסדרסריות]] [[קטגוריה:נפטרים ב-1827]] [[קטגוריה:ילידי 1760]][[

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמשת:Pixie.ca/דבורה_סמפסון&oldid=38547927"