משתמש:אסף טל דורון 317/הנרי פארקס

הנרי פארקס
Henry Parkes

דיוקן הנרי פארקס.
דיוקן הנרי פארקס.
לידה	27 במאי 1815 קאנלי, ווריקשייר, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	27 באפריל 1896 (בגיל 80) סידני, מושבת ניו סאות' ויילס, אוסטרליה, האימפריה הבריטית
מדינה	ניו סאות' ויילס, אוסטרליה
מקום קבורה	פאולקונברידג', ההרים הכחולים, ניו סאות' ויילס, אוסטרליה
עיסוק	עיתונאי, פוליטיקאי, מדינאי
מפלגה	מפלגת הסחר החופשי
דת	נצרות פרוטסטנטית
בת זוג	קלרינדה ורני (1888-1836) אלינור דיקסון (1895-1889) ג'וליה לינץ' (1896-1895)
ראש ממשלת ניו סאות' ויילס השביעי 14 במאי 1872 – 8 בפברואר 1875 (שנתיים ו־38 שבועות) מונרך בתקופה ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת
22 במרץ 1877 – 16 באוגוסט 1877 (21 שבועות ויום)
21 בדצמבר 1878 – 9 בינואר 1883 (4 שנים)
25 בינואר 1887 – 16 בינואר 1889 (שנתיים)
8 במרץ 1889 – 23 באוקטובר 1891 (שנתיים ו־32 שבועות)
פרסים והוקרה
מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש

סר הנרי פארקס (באנגלית: Henry Parkes;‏ 27 במאי 1815 – 27 באפריל 1896) היה פוליטיקאי, מדינאי ועיתונאי אוסטרלי בתקופה הקולוניאלית. פארקס כיהן 5 כהונות נפרדות כראש ממשלת מושבת ניו סאות' ויילס בין השנים 1872 – 1891. והיה אחד מאבות איחוד אוסטרליה ומהמקדמים הראשיים של הפדרציה. כעיתונאי היה פארקס מתנגד חריף להיות אוסטרליה מושבת עונשין של האימפריה הבריטית והיה תומך נלהב של פיתוח מסילות הברזל ברחבי אוסטרליה בכדי לקשר את היבשת.

פארקס, יליד בריטניה שהיגר עם משפחתו לאוסטרליה, הפך לאישיות ציבורית מוכרת עם מינויו לדובר מתנגדי מושבת העונשין ב-1849. הוא פרסם, הפיק, ניהל וערך את העיתון "אימפריה" (Empire) שהריץ עד שנת 1858. פארקס קידם ממשלה ייצוגית לחלוטין במושבת ניו סאות' ויילס וב-1854 התמנה לראשונה למשרה ציבורית, חבר המועצה המחוקקת של ניו סאות' ויילס. הוא אחז מאז ועד 1894 במשרת שר מסוימת או ראש ממשלה כמעט ללא הפרעה.

פעילותו של פארקס בתחום החינוכי הובילה לחוק בתי הספר הציבוריים משנת 1866 ולחוק ההוראה הציבורית משנת 1880, שהסדירו חינוך חובה חינם וניתקו את הקשרים בין מוסד הכנסייה לבתי הספר הציבוריים. במשרות השונות שנשא בין השנים 1872 ל-1887 קידם את ניו סאות' ויילס כמושבת סחר חופשי והיה למתנגד לפרוטקציוניזם. ב-1877 ניתן לו תואר אבירות. הוא קידם צעדים לשיפור מסילות הברזל והתשתיות הציבוריות ולהגבלת ההגירה הסינית. פארקס צידד לראשונה בהקמת פדרציה אוסטרלית ב-1867, וב-1891 היה לראש הכינוס הלאומי האוסטרלי. עם זאת, הוא התנגד להצעת הקמת חבר העמים האוסטרלי והליך הפדרציה נדחה עד אשר מומש לבסוף רק ב-1901. לאחר הכינוס, פארקס איבד את רוב השפעתו הפוליטית, וב-1892 הוא פרסם את האוטוביוגרפיה שלו: "חמישים שנה של בניית היסטוריה אוסטרלית" (Fifty Years in the Making of Australian History).

תחילת דרכו

הנרי פארקס נולד ב-27 במאי 1815 בעיירה אשר בווריקשייר, בנו השביעי והצעיר ביותר של תומאס פארקס, חקלאי שכיר שעבד אדמות ברשות אחוזת סטונלי ואשתו, מרתה פארקס לבית פאולקונברידג'. ב-1823, חובות המשפחה הובילו למעבר מבית לבית ובסופו של יום להתיישבות בברמינגהאם ב-1825, איפה שתומאס עבד כגנן ועסק בעבודות מזדמנות לפרנסת משפחתו.

לדבריו של הנרי עצמו, חינוכו היה "מוגבל עד מאוד ודל"; הוא למד לתקופה קצרה בלבד בבית הספר סטונליג' לפני שהצטרף למוסד המכני של ברמינגהאם. הנרי, מתוך קשיים כלכליים, נאלץ לתמוך בפרנסת משפחתו עוד משהיה לילד, הוא עבד בסלילת דרכים ובניית לבנים לפני שהתלמד אצל ג'ון הולדינג, חרט עצמות ושנהב שעבד ברחוב מוזלי. לאחר שהשלים את ההתלמדות, פארקס פתח עסק משלו בשנת 1837. ב-11 ביולי 1836 בכנסיית פאריש אדגבסטון אשר בברמינגהאם הוא נישא לקלרינדה, בתו בת 23 של ג'ון ורני, קצב. הם הופיעו בקביעות בבית התפילה העצמאי של קאר ליין אשר נוהל בידי איש הדת והמחבר ג'ון אנג'ל ג'יימס, שמצוותיו וסגנונו הנורא הותירו רושם קבוע על פארקס. השפעה חשובה נוספת של ברמינגהאם על פארקס הייתה האגודה הפוליטית של תומאס אטווד, שאליה הצטרף פארקס בגיל 17. הוא האזין לנאומיו של אטווד, נשא את תג האגודה ובשנת 1833 הקדיש שיר שכתב עבור בנו של אטווד.

לפארקס הייתה חיבה וכישרון לכתיבת שירים, ונודע בכך במעגל החברתי הקרוב אליו.

המעבר לאוסטרליה

עם כישלון העסק המקומי ונפילתו להפסדים ולחובות, פארקס החליט ב-1838 לעבור ביחד עם קלרינדה ללונדון, בתקווה למציאת פוטנציאל תעסוקתי מוצלח בעיר הגדולה. במשך כמה שבועות בלבד התגוררו בלונדון, ובמהלכם בקושי הצליחו לתחזק את עצמם כלכלית, ואז החליטו לעזוב למושבת ניו סאות' ויילס, אוסטרליה, האימפריה הבריטית, בתור מהגרים דרך מענק. במרץ 1839 פרסם המוציא לאור הנרי התרינגטון קטעים מתוך שיריו של פארקס בתור 'פרידה של משורר', וגינה בכעס את ההתנהלות החברתית בכך שכביכול היו אלו עוולותיה שבעקבותם "אנשים כמו זה (פארקס) נאלצים לחפש את אמצעי הקיום במדבר זר."

פארקס הבטיח למשפחתו בברמינגהאם את שבועתו כי הוא יוצא להרוויח הון התחלתי ובהמשך לשוב ולהביא את כל המשפחה למושבה באוסטרליה. הוא וקלרינדה הפליגו מגרייבסנד אשר בקנט ב-27 במרץ 1839 על גבי הספינה 'סטראת'פילדסאיי' (Strathfieldsaye). לדבריו של פארקס, במהלך המסע אוזניהם שלו ושל רעייתו 'הותקפו ללא הרף על ידי ההבעות הגסות והחילול השם' של נוסעים אחרים על גבי הספינה. יומיים לפני הגעת הספינה למושב העגינה שלה בנמל העיר סידני ב-25 ביולי 1839, נולד בנם הראשון של הנרי וקלרינדה אשר שרד.

פארקס מצא עבודה כפועל באחוזת ריג'נטוויל של סר ג'ון ג'יימיסון לפרברי העיר, אך לאחר שישה חודשים חזר לסידני לעבוד במפעל הברזל של תומאס בורדקין ובבית היציקה של פטר ראסל. ב-1840 התמנה למלצר במחלקת המכס של הממשל הקולוניאלי היושב בסידני, לאט לאט הרוויח הכנסה דלה וב-1845 התמקם ברחוב האנטר כמנקה שנהב ומעביר שלהם אל השווקים ויבואן של סחורות מהודרות. מתוך התרשמות ממה שנראה כסיכוי המחמיא לפתח "עסק מסחרי מכובד", הוא פתח סניפים נוספים ברחובות מייטלנד וגילונג, אך שניהם גררו הפסדים וב-1850 הוא נקלע לקשיים כלכליים, וכתב בחרטה לאשתו על "אשמת ההזנחה של העסק שלי." עד אז הוא הפך למעורב עמוק בפעילויות ספרותיות ופוליטיות מקומיות, שהדגישו עבורו את קהות החיים העסקיים.

אישיות ציבורית עולה

סופר ועיתונאי

את כישרונותיו של פארקס כסופר, שנודעו כיוצאי דופן עבור מי שחסר לו חינוך פורמלי, הוא פיתח במהירות במהלך שנות ה-40 של המאה ה-19. הוא היה לזמן קצר עורך עיתון בסידני עבור "בוחן לאונססטון" (Launceston Examiner), וכתב מדי פעם שירים ומאמרים בנושאים פוליטיים וספרותיים עבור העיתון, לפעמים תחת השם הבדוי "פוקונברידג'", ל"בשורות היום של סידני", ל"הכרוניקה האוסטראלסית" ו"האטלס". ב-1842 פרסם ספר שירים ראשון, לו קרא בשם "רגעים גנובים" (Stolen Moments). באמצעות העיתונאי ויליאם אוגוסטין דונקן והסופר צ'ארלס הרפר, "יועציו הראשיים בנושאי משאבים וחקירה אינטלקטואלית" של פארקס, הוא הגיע לקשר עם רוב הפטריוטים הרדיקליים של המושבה.

ב-1848 התקבצו הארגונים הפוליטיים הרדיקלים אשר קראו לייצוג תושבים בידי הרשויות הקולוניאליות, כאשר לצד ג'אבז קינג היידון, פארקס נבחר למזכיר מארגן של ועדת סוחרים אשר קידמה בהצלחה את רוברט לואו למושב העיר של סידני במועצה המחוקקת של ניו סאות' ויילס. מאוחר יותר באותה שנה הוא הצטרף לרדיקלים באגודה החוקתית שהתפתחה מתוך ועדת הקידום של לואו כדי לתמרן את המועצה המחוקקת להארכת זיכיון ולרפורמה בחלוקת הקרקעות. בנאומו הציבורי הראשון, שנשא בתיאטרון העירוני בינואר 1849, פארקס תמך בבחירות כלליות כערובה הטובה ביותר לכך שהעם, ש'צומח בהארה', ימנע משיבה של 'ההתפרעות בפריז ופרנקפורט' באוסטרליה, בכוונה למהפכות אביב העמים שפרעו ב-1848.

השפעת המעורבות שלו בתנועה הרדיקלית הגיעה לשיאה באפריל 1850 כאשר הכומר ג'ון דנמור לאנג וג'יימס רוברט ווילשייר הקימו את הליגה האוסטרלית כדי לפעול למען זכות בחירה כללית והפיכת המושבות האוסטרליות ל'רפובליקה פדרלית גדולה'. פארקס כתב ללאנג כדי להוקיע את האצולה הקולוניאלית שניהלה את המושבות האוסטרליות ולהצהיר על להיטותו "לחבור לליגה למען כל החופש והעצמאות" של "הארץ אשר אימצתי והארץ של ילדיי."

ביולי הוא עבד כמארגן ראשי וכעורך קמפיין כאשר לאנג התמודד נעל מושב פנוי בסידני למועצה המחוקקת. בקמפיין הזה פארקס הצטרף לעיתונאי דייוויד בלייר, כדי לקדם את מועמדותו של לאנג: השניים הפיצו עיתון יומי של הבחירות בעד לאנג. לאנג זכה במושב אך הליגה האוסטרלית שלו לא שרדה זמן רב והרפובליקניות של פארקס התנדפה במהרה. עם הזמן פנה פארקס לקו פוליטי מתון יותר והביע מחדש את תמיכתו במלוכה הבריטית. לדברי עורך הדין והפוליטיקאי דניאל דהיני, היה בפארקס יותר מדי מהרוח האנגלית בכדי לספק נחמה לרפובליקנים. פארקס מצידו מצא הזדהות רבה יותר בתנועה הליברלית, שבתחילת שנות ה-50 הפכה לחוד החנית העיקרי נגד הרשויות הקולוניאליות מתנגדות הרפורמה.

עיתון "אימפריה" וכניסה לפוליטיקה

פארקס, שהיה בולט במחאה הגדולה של התושבים נגד היות המושבות האוסטרליות מושבות עונשין, הקדיש בשקיקה את כישרונותיו הארגוניים לליגה נגד העברת האסירים ונסחף בקלות לתוך הקמפיינים הליברליים נגד חוק הבחירות האנטי-דמוקרטי משנת 1851. בשלהי 1850 הוא מצא תמיכה מספקת בכדי להקים כעורך וכבעלים את העיתון "אימפריה", עיתון שנועד להיות נושא הקול הראשי של הליברליזם הפוליטי לתושבי ניו סאות' ויילס ולשמש כנקודת גיוס ופיוס בין הרדיקליים והליברליים. בהיותו עיתונאי ופוליטיקאי במשרה מלאה, פארקס עזב את עסקי הטיפול בשנהב והיבוא, בביטחון כי דרך עיסוקו התקשורתי והפוליטי יוכל לסבסד כלכלית את משפחתו הגדלה.

ב-1853, בעודו מעורב עמוקות בארגון ועדת החוקה שהתנגדה באופן מר להצעת החוקה של האדמיניסטרטור הקולוניאלי ויליאם וונטוורת' (אנ'), פארקס היה מוכן לחפש מקומו במועצה המחוקקת. משנכשל בבחירות למועצה באותה שנה, הוא נבחר למושב הישן של וונטוורת' בסידני ב-1854, והביס את צ'ארלס קמפ בבחירות אשר נתפסו בדרך כלל כיריבות על סמכות בין ליברלים לשמרנים בסוגיה החוקתית. תמיכת הרדיקלים בפארקס הליברלי כמועמדם במקום לאנג סימלה את התמזגות בדמותו של תנועות קיצוניות וליברליות. המנהיג הליברלי, צ'ארלס קאופר, קיבל אותו בחום למועצה המחוקקת.

פארקס נבחר למועצה המחוקקת סמוך לעת ביטולה: זמן קצר לפני מינויו הוצגו הצעות לקידום חוקה עבור ניו סאות' ויילס לפרלמנט הבריטי בוסטמינסטר. בינתיים, הרפורמות שקידמו הליברלים באו לידי ביטוי בעיקר בשורה של חקירות שקידמה המועצה בעניינים כמו מסגרות חינוך של בתי ספר ימיים, ייבוא ​​כוח אדם ממזרח אסיה, זיופי מזון בשוק ומצב המערכת החקלאית. בעבודה זו זכה פארקס למוניטין כחבר ועדה שקדן.

עם קבלתה של חוקת ניו סאות' ויילס בידי הפרלמנט הבריטי, במרץ 1856 התכנסה האסיפה המחוקקת הפרלמנטרית הראשונה שהוקמה על ידי החוקה החדשה, ופארקס היה אחד מקבוצת פוליטיקאים ליברלים שנשאה את כל ארבעת המושבים במחוז הבחירה הראשי של הסיטי של סידני. בדצמבר, לנוכח היקלעותה של "אימפריה" לקשיים כלכליים חריפים, נאלץ פארקס לוותר על מושבו. הוא נבחר שוב לפרלמנט בינואר 1858 עבור המושב הצפוני של קמברלנד אך באוגוסט נאלץ להתפטר בגלל חדלות פירעון; אימפריה התמוטטה, ובכך חדלה שאיפתו של פארקס להשתמש בעיתון כ"כוח עצמאי להחיות, לרומם ולכוון את החיים הפוליטיים של המדינה" והותירה לו להתחיל את החיים מחדש כאשר עליו לפרנס אישה וחמישה ילדים. הוא סיים הליכי פשיטת רגל ותכנן לזמן קצר לנטוש את הפוליטיקה בעבור קריירה משפטית. אבל ביוני 1859 הוא חזר לפרלמנט כדי לייצג את מחוז הבוחר של מזרח סידני.

חבר פרלמנט ליברלי–עצמאי עולה

הפוליטיקה בפרלמנט הפכה עד אז ליריבויות פלגים מבוצרים. לאחר שסבסד עצמו כפוליטיקאי הפעיל באופן עצמאי, החל פארקס לטפח לעצמו קהל חסידים וב-1860 החל לבקר את התנהלות ההנהגה הליברלית המבוססת. חוסר ביטחון כלכלי פגע בעורפו של פארקס, ובתחילת 1861 נענה, מהכרח כלכלי, להצעתו של קאופר לצאת, ביחד עם המדינאי והסופר ויליאם באדה דאלי, להרצות על אודות הגירה מטעם הממשלה בבריטניה, בשכר של 1,000 פאונד. פארקס הפליג לבריטניה במאי והותיר את משפחתו בעוני מרוד בחווה השכורה שלהם בוורינגטון. על אף המר שניכר בו, הצליח פארקס באופן מוגבל בפועלו בבריטניה. אחת תואר כי כשל לראות את "המניעים של האוכלוסייה האנגלית שמחפשת בית במקום אחר."

ב-1863 שב פארקס לאוסטרליה בביטחון, בכושר כלכלי מחודש וספוג הערכה מצד תשומת הלב שלה זכה מפקידי ממשל בריטיים כמו גם מאלילי ספרות, ביניהם תומאס קרלייל. נוסף על כך, פארקס הקים בברמינגהאם עסק חדש לייבוא ​​סחורות מפוארות, אשר קיווה כי יצליח לפרנס דרכו את עצמו ואת משפחתו.

הזדמנות לשוב לפרלמנט הציגה עצמה באוגוסט אותה השנה עת חבר הפרלמנט ג'יי. בי. דרוואל, התמודד לכהונה נוספת במחוז הבחירה של מזרח מייטלנד. פארקס הפסיד במערכת בחירות מרה, אך נבחר בבחירות עבור מושב קיאמה בינואר 1864, מושב אשר אותו החזיק עד 1870. בכך החל לבנות מחדש את בסיס תמיכתו הפוליטית בעודו מטיל נגד ממשלות קאופר. קאופר כשל להשיג את תמיכתו של פארקס בהציעו לו משרת שר בממשלתו. ב-1866, דיונים פרטיים על הסכם ברית קואליציונית בין פארקס וקאופר הובילו למינויו של פארקס לשר החינוך. בעקבות התגודדות של השניים על נושאים מרובים הקואליציה הייתה חלוקה. בהמשך פארקס לכך על עצמו את האחריות לקדם פיתוח של בית ספר רפואי שכלל סגל אחיות מלמדות שאומנו בידי פלורנס נייטינגייל.

בהמשך, בתמיכת האופוזיציה, הצליח פארקס להעביר את חוק בתי הספר הציבוריים שקידמו חינוך חובה במסגרת רשת ציבורית. היה זה הצעד הראשון שבו נקט פארקס במסגרת הרפורמה החינוכית רחבת ההיקף שקודמה בניו סאות' ויילס משנות השישים ועד השמונים של המאה ה-19. החוק הוסיף לקבוע כי יוענק חינוך ציבורי חילוני וכי ינותקו הקשרים בין מוסד הכנסייה לבתי הספר הציבוריים. הצעד הוביל למחלוקת עדתית, שפארקס נמנע מלפעול להרגעתה. המאבקים העדתיים הפנימיים בתוך החברה האוסטרלית הגיעו לשיאם בניסיון התנקשות באלפרד, דוכס אדינבורו וסקסוניה-קובורג-גותה בעת ביקורו בסידני. בתגובה העבירה הממשלה דיני עבירות בגידה דרקוניים. בתגובה, פארקס התפטר מן הממשלה הליברלית והדגיש את החשש שלו מפני ניסיון של האוכלוסייה הקתולית להשיג הגמוניה על רשתות החינוך. זמן קצר לאחר מכן נפלה הממשלה הליברלית.

הקשיים הכלכליים של פארקס גברו והעיבו פעם נוספת על פעילותו הציבורית: מיזם הייבוא ​​שלו נכשל ובדצמבר 1870 הוא נאלץ שוב לפשוט רגל. הוא פרש מהפרלמנט עקב כך, והכריז כי פרישה זאת הינה זמנית בלבד. דרך הלוואות ממקורבים, עבודה זמנית כעיתונאי ועבודה זמנית כסוכן נסיעות, פארקס ייצב מחדש את מצבה הכלכלי של משפחתו. פארקס שב לפוליטיקה ומוטט בבחירות 1872 את הקואליציה הליברלית של ג'יימס מרטין וג'ון רוברטסון. לאחר דיונים קואליציוניים ארוכים, התמנה פארקס לראשונה לראש ממשלת ניו סאות' ויילס.

לקריאה נוספת

• Stephen Dando-Collins, Sir Henry Parkes: The Australian Colossus, Sydney: Knopf., 2013
• Allan Martin, Henry Parkes: A Biography, Sydney, Melbourne University Press, 1980

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אסף טל דורון 317/הנרי פארקס בוויקישיתוף

• אסף טל דורון 317/הנרי פארקס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• הנרי פארקס, באתר המילון של סידני (באנגלית)