משתמש:ידידיה צ' צבאן/עמידה בעשרת הדברות
מנהג כל קהילות ישראל עד הדורות האחרונים היה לעמוד בעשרת הדיברות והנה קמו חכמים לבטל מנהג זה. אם תשאל אדם דתי, לעיתים אפילו אברך, האם עומדים בעשרת הדברות? יתכן שיענך בתשובה מעין "מחלוקת ספרדים אשכנזים", או שיענה רק על פי שיטה מסוימת, או מעין פשרה: "יעמוד מתחילת הפרשה או העלייה". במאמר זה, לא באנו לחדש דבר, אלא לברר את מנהג הספרדים על בוריו ולהוכיח שיטתם של חכמי הספרדים האמיתיים ואבותינו הקדושים.
אנו מבקשים מהקורא לקבל הדברים ממי שאמרם למרות שיודעים אנו מיעוט ערכנו, שכן השתדלנו להיסמך על פוסקים ספרדים שונים על ידי ציטוט וללא עירוב דעתנו האישית. לעיתים בצענו שינויי הגהה, ללא שינוי תוכן. כיוון שהשתדלנו להסתמך על פוסקים מכל החוגים והמנהגים, ביניהם מקובלים, ציוניים וליטאים, ברור לנו שחלק מהקוראים יסרבו לקבל את דעתם של רבנים מסוימים המצוטטים במאמר. דווקא לכן הבאנו פוסקים חרדים ולאומיים, ממרוקו עד בבל וממגורשי ספרד ועד זמנינו אנו.
שאלות עניניות על הסוגיה המובאת במאמר זה ניתן להוסיף תחת הכותרת "שאלות על הנאמר". שינויי הגהה[1], ניתן לערוך אף ללא בקשת רשות. הערות לענין סגנון וצורת הצגת הדברים ניתן להעיר בדף השיחה.
דעת הרב יעקב חיים סופר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב הגאון רבי יעקב חיים סופר, זכר צדיק לברכה, הינו פוסק הלכה בבלי שעלה לירושלים וידוע כמחבר הספר כף החיים. בספרו כתב בשם הרב שלמי ציבור:
ואף כי לדברי הרב ז"ל[2] אין לעמוד בעת קריאת ספר תורה, יש לעמוד היום בעת קריאת עשרת הדברות מעין דוגמת קבלתם בסיני וכך נהג מורי ז"ל וקהל עדתו.
— כף החיים, סימן תצ"ד אות ל' .
דעת הרב שלום משאש[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב הגאון רבי שלום משאש, זכר צדיק לברכה, היה רבה הראשי של קזבלנקה שבמרוקו, אחר כך רבה הראשי של מרוקו כולה ולבסוף הרב הראשי הספרדי של ירושלים למשך 25 שנה. חלק מדעותיו לענייני תפילה ידועות לנו מתוך הערותיו לסידור עוד אבינו חי[3].
בסידור, כתב הרב לוי נחום הי"ו:
מנהגינו ומנהג רובם ככולם של כל הקהילות הקדושות בארצות צפון אפריקה והים התיכון בכללו, גם בארצות אשכנז, כן הוא מנהג אבותינו הקדושים מדורי דורות, לעמוד בקריאת עשרת הדברות. לא כמי שרצה בדור זה לבטל מנהגינו ... גם אם יאמרו לך היום בדור יתום זה, שמנהג הספרדים שלא לעמוד, דע לך שאינם אלא טועים ומטעים. לכן ברור שאסור לבטל מנהג אבותינו הקדושים ואל תיטוש תורת אמך. די בזה.
— סידור עוד אבינו חי, "יום מעמד סיני", עמוד ע"ת.
על כך העיר והאיר הרב שלום משאש:
ג. כתב שהמנהג לעמוד בעשרת הדברות, חזק ואמץ שכן הוא מנהג אבותינו בכל מקום מאז ועד עולם, לקום ולעמוד ב- י' הדברות עד גמירא. לא כמו שנתחדש המנהג באיזה בתי כנסיות שלא לעמוד, הרמב"ם בזמנו רצה לומר זה וכל הבאים אחריו קיימו מנהגינו. עיין בספרי שמ"ש[4] ומגן חלק א סימן נ"ז, עין שם באורך.
— הקדמה לסידור עוד אבינו חי לחול ולשבת
דעת הרב רפאל כדיר צבאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב הגאון רבי רפאל כדיר צבאן, זכר צדיק לברכה, היה רבה של נתיבות, נשיא ישיבת כסא רחמים וחבר מועצת הרבנות הראשית. כתב בנושא באריכות. נביא כאן חלק מדבריו[5]:
הנה מנהג זה לעמוד בעשרת הדברות נהוג בעירנו[6] מדורי דורות לעמוד ולא היו חסרים בעירנו גאוני עולם מובהקים ראשונים ואחרונים[7]... ותשובתו של הרמב"ם, עליה רצה להסתמך הגאון רבי עובדיה הייתה אצלנו ובכל זאת לא הרהיב איש עוז בנפשו לבטל מנהג אבותינו ראשונים כמלאכים על פי תשובת הרמב"ם... אל תיטוש תורת אמך... ומרן החיד"א שרבותינו תמיד נמשכים אחריו ואומרים מיוסף[8] עד יוסף[9] לא קם כיוסף, בשאלות ותשובות טוב עין סימן י"א כתב, שאין בזה חשש משום תרעומת המינים כיוון שעושים זכר בקימה למה שנאמר "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק"... לפיכך במקום שנהגו כל העם לעמוד חייבים הכול לעמוד, שלא יראה בעיני ההמון כמזלזל... וגם אחינו האשכנזים נוהגים לעמוד בעשרת הדברות, אף חיברו שיר ארוך ורחב בארמית לכבוד מעמד הר סיני וקוראים אותו בחג השבועות. ידוע שמחבר השיר היה זמן מה אחרי תקופת רש"י ואף אחד לא חשש לתרעומת המינים...
זאת ועוד, האם אפשר לומר על כל הקהילות הקדושות שהיו גם בצפון אפריקה, בכל קהילות הספרדים וגם בארץ ישראל, באשכנז וכל אותם הקהילות שקיבלו עליהם פסקיו של מרן החיד"א, האם אפשר לומר שכולם לא ידעו את ההלכה, או כולם טועים? האם אין בביטול מנהג אבותינו הקדושים משום מוציא לעז על הראשונים? ...
באופן שאין כוח וגם איסור גמור הוא לשום חזן ותלמיד חכם שיאמר לציבור בקהילותינו שיבטלו מנהגם ולא יעמדו בעשרת הדברות, מכיוון שכמה פוסקים קיימו מנהג זה ועד האחרון הגאון הרב עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי ואביו הגאון הרב שלום הדאיה זצ"ל.
— אור תורה, חודש אב תשמ"ו, עמוד תקע"ו.
דעת הרב אליהו אברג'ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב אליהו אברז'ל הינו ראש ישיבת צוף דבש, רב שכונת בקעה (גאולים) וראש אבות בתי הדין בירושלים. אמנם אינו מפורסם כמו הרבנים הקודמים שהזכרנו, אך ממנו נתקבלה תשובה מבוארת ומנומקת היטב בנידון, אותה נביא כהשלמת היריעה לרוצים להעמיק חקר ולמעיינים[10]:
שאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנהגינו זה מאות בשנים אם לא יותר מזה שעומדים בשעת קריאת התורה בעשרת הדברות בשבת פרשת יתרו ופרשת ואתחנן ובחג השבועות והכול נעשה בחרדת קודש באימה ויראה והנה קם חכם אחד וערער על זה וצועק אסור ורבים שואלים הלכו בה.
האם אבותינו לא היו בהם רבנים גדולים ועצומים?
מדוע ראו ושתקו והם עצמם עמדו כידוע?
מה גם שכל יהדות אשכנז עומדים בהנ"ל ואף אחד לא ביטל מנהגם זה ועוד יש כמעט כל קהילות הספרדים שעמדו עד עכשיו.
האם מנהג זה חס וחלילה אין לו יסוד?
תשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנה כתב הרמב"ם[11]: ”עשרת הדברות הם עיקר הדת וראשיתו.”
וכן כתב מנורת המאור:
”עשרת הדברות הם יסוד אמונתנו ובהם כלולים תרי"ג מצוות שבתורה ונתן בהם הקדוש ברוך הוא כוח שכלי לשמעם מפי הגבורה כדי שיאמנו מכאן ואילך בנבואת משה רבנו עליו השלום... שהם שורש ויסוד ועיקר לכל תורה.” (מנורת המאור, פרק ב, נר ג, כלל ד, חלק ה, סימן קמה)
וכן כתב דון רבנו יצחק אברבנאל:
שעשרת הדברות הללו בלבד מכל דברי התורה ומצוותיה כתובים על ידי הקדוש ברוך הוא על שני לוחות אבנים וכל כלי ברזל לא נשמע בהיבנותם כי נגעה בם יד ה' ולכן החי ייתן אל לבו,
למה בחר הוא יתברך בחרושת אבן למלאת והמכתב מכתב אלוקים ולא צווה למשה מחוקק ספון שיכתבם על ספר ככל שאר דברי תורה?
אין זה אלא למעלת הדברים וליוקרם שהוא הגיד אותם וכתבם כדי שלעד בצור יחצבון. על כן אמרתי שעשרת הדברות הללו הם מאמרים כוללים כל תרי"ג מצוות שנתן הקדוש ברוך הוא לעמו ומפני זה רצה לאומרם בעצמו ולכל ישראל יחד ולכותבם על שני לוחות האבנים והיו אם כן עשרת הדברות הללו כאן במדרגת ההתחלות ושרשי יסוד התורה.
עיין עוד בספר העקדה לרב יצחק עראמה[12], בספר הכוזרי לרב יהודה הלוי[13]ובספר העיקרים[14], שעשרת הדברות הם כללים כוללים כל המצוות, עיין שם.
ובירושלמי מגילה וכן היא במסכת סופרים[15]:
”אמר להון רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדברות... אמר רבי אבהו אני לא שמעתי נראין הדברים בעשרת הדברות.” (תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ג, הלכה ז)
...[16]
והנה הגאון חזון איש כתב שאין לסמוך על כתבי יד הנמצאים בהפסקת מסורת דור דור:
לא ידענו אם אפשר לסמוך על הנדפסים מחדש שכבר הפסיקה המסורת בינינו ואין אנו יודעים מי המה המעתיקים שמלאכת ההעתקה כבדה מאד ואף על ידי זריזים ומדקדקים מצוי טעות סופר הרבה ויכול הדבר להשתנות לגמרי ולכן הפוסקים שלא הפסיקה המסורת בינם ובינינו בכל הדורות ששקדו עליהם חכמי דור ודור לשמרם... וקשה לסמוך על החדשים.
— חזון איש, סדר מועד, סימן ס"ז, אות י"ב[17]
עיין לגאון הרב יוסף קפאח זצ"ל אשר היה בקי עצום בכל כתבי הרמב"ם ולא הניח שום ספר מספרי הרמב"ם שלא ההדירו וזה לשונו:
במאמר זה סיימתי את הקף מעגל ספרי רבנו היהודיים וברור לי שלא אעסוק בשאלות ותשובות שלו על אף נחיצותן מסיבות שהזמן גרמן. כן ברור לי כי באותן האגרות המפוקפקות לא אעסוק בהן והא-ל ברחמיו יצילני מלהיכשל בהן ומלהכשיל את אחרים והנני מפקירם לנלוזי הלב. לדעתי הם ותגריהם ותגרי תגריהם ידשדשו ברשפם ויטבעו בבוצם ורבנו וכסאו נקי.
— הקדמת הרב קפאח לספר הרמב"ם מילות היגיון
הרי אי אפשר וקשה לסמוך על תשובות כאלו דלאו רבנו הרמב"ם חתום עליהם אחרי שכל הפוסקים הביאו מנהג זה של עמידה בעשרת הדברות וכבר נהגו בזה מאות בשנים וגם מנהג קדמון הוא.
מי קשור בנימי נפשו להרמב"ם כמו חכמי תימן, עד שאמרו ”בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בר מימון” בקדיש[18], וכל הליכותם בקודש הכול לפי הרמב"ם?
ואם נכון שהרמב"ם התנגד לעמידה בעשרת הדברות, מדוע נהגו הפוך והיו צריכים לדעת מזה?
אלא ודאי שהרמב"ם לא התנגד ואדרבא השמטת הסוגיה דגמרא[19] סייעתא לזה וכבר נהגו כל קהילות עם ישראל לעמוד בעשרת הדברות אין פוצה פה ומצפצף.
וכן הוא בשאלות ותשובות אגרות משה[20] דוחה כל עניין תרעומת המינים שאין זו אלא חשש בעלמא ואין מקום לעמי הארץ לטעות ומחזק המנהג לעמוד ושכן נוהגים יהדות אשכנז עיין שם.
וגם שם בתשובת הרמב׳׳ם מוכח שמנהג ישראל עד הרמב״ם היה לעמוד בעשרת הדברות בקריאה בתורה וכן נהגו בבגדד שהיו עומדים ואם כן עד הרמב״ם היה מנהג לעמוד והואיל ויש ספק אם בכלל זו תשובת הרמב״ם, למה לבטל או לגעור בנוהגים זה מאות בשנים של הפוסקים מחזיקים את המנהג?
ועיין בספר נוהג בחכמה לגאון הרב יוסף בן נאים[21] שכתב שמנהג מרוקו לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות וכן פסק הגאון הרב רפאל ברוך טולדנו בקצור שלחן ערוך[22] ובשאלות ותשובות יחווה דעת לגאון רבי יצחק חזן זצ"ל, חבר בית הדין הגדול העליון בירושלים, שהאריך בזה:
כבר ידוע ומפורסם כי מרוקו הוא ערש מולדתם של כמה מגדולי הפוסקים אשר אנו היום שותים בצמא את דבריהם ומהם רבנו הרמב״ם והביאנו לזה כי לצערנו הגדול יש כמה שמסתכלים על כמה ממנהגי מרוקו כאילו הם נגד ההלכה וחושבים שמקורם הוא בטעות וכשאני מחפש אני מוצא כי אכן המנהג מבוסס בטוב טעם ודעת על פי הפוסקים אשר בית ישראל נשען עליהם ומכל שכן במנהג זה שרבים וגדולים החזיקו בו ולא עוד אלא קלסוהו ועצם שכל גדולי הפוסקים האחרונים לא העלו על דל שפתם תשובת הרמב״ם מטיל ספק בנכונותה ואפילו מרן השולחן ערוך לא ראינו שאסר לעמוד בקריאת עשרת הדברות ולא הלכו בזה נגד מרן ובפרט שכל מי שבא להתפלל הרי הוא מאמין בדברי תורתנו בלא שום היסוס ועמידה זו בעשרת הדברות מכניסה חרדה להזכיר מעמד הר סיני
ואיך שיהיה דבר שנהגו בו אבותינו אין בכוחנו לבטל מנהגם ולהחשיבם טועים בדבר הלכה חלילה.
— הרב יצחק חזן זצ"ל, שו"ת יחוה דעת, אורח חיים, סימן י"ג
ועיין בספר ברית כהונה - מנהגי ג׳רבה[23] שנהגו לעמוד בעשרת הדברות.
המורם מכל האמור: שמנהג העמידה בעשרת הדברות בשעת קריאה בתורה נוהגים בו כל עם ישראל אבותינו ואבות אבותינו בכל תפוצות ישראל: אשכנזים וספרדים, בבל ותימן מקורבי הרמב״ם ביותר, אלג'יר, מרוקו, תונס[24] ועוד. הרי אם כן, מנהג זה יסודתו בהררי קודש ואין לשמוע לאותם מערערים ולשומעים ולנוהגים במנהג אבותיהם ינעם ותבוא עליהם בברכת טוב.
על החתום אליהו אברז'ל
שאלות על הנאמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות ושאלות בנוגע למשא ומתן ההלכתי המופיע בדף זה ניתן להוסיף מתחת לשורה זו:
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
המידע בדף זה נועד לפסיקה הלכתית ואינו מנקודת מבט ניטרלית. הרוצה להעשיר ידיעותיו יעין בערך:
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי תשובת הרב אברז'ל ולהשלמת היריעה:
- הרב עובדיה הדאיה, ישכיל עבדי חלק ב' (סימן א), ירושלים: מדרש עבדיה, מהדורה שנייה, תשל"ז.
- הרב עובדיה הדאיה, ישכיל עבדי חלק ז' (סימן א), ירושלים: מדרש עבדיה, מהדורה שנייה, תשי"א.
- הרב שלום משאש, שמ"ש ומגן חלק א' (סימן נז), ירושלים: א. ב., תשמ"ו.
- הרב אליעזר יהודה ולדנברג, ציץ אליעזר חלק י"ז (סימן כו), ירושלים: י. ע. איתאח, תשמ"ח.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאמר זה הראנו רק את הצד המתיר או מחיב עמידה שעשרת הדברות. הרוצה לראות את הסיבה להתעוררות הדיון ואת סברות האוסרים יעין במקורות הבאים:
- הרב יואל ליברמן, עמידה בעשרת הדברות, ישיבת בית-אל.
- אריאל ג'יאן, ישיבה ועמידה בקריאת עשרת הדברות, ישיבת הר-עציון.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הגדרתה- עריכה לשונית קלה ללא שינוי תוכן
- ^ הרב חמדת ימים.
- ^ למשל, דעתו לשורר הקדושה, בניגוד לדעת השולחן ערוך שלא לשורר, לא נזכרה במקורות אחרים.
- ^ ראשי תיבות: שלום משאש.
- ^ כפי שהובאו במחזור עוד אבינו חי לשבועות בעניין מנהג ישראל בעשרת הדברות.
- ^ כוונתו לג'רבא.
- ^ הערת הרב לוי נחום: לי אני המעתיק נראה שהוא הדין בכל קהילות הקדושות שכמעט בכולם היו גאוני עולם, לא כפי שנטעו בנו היום את ההרגשה, שכל התורה והחכמה היא נחלתם בלבד... ועלינו לנהוג כמנהגם ולבטל חלילה את מנהג אבותינו."
- ^ מרן השולחן ערוך.
- ^ החכם יוסף דוד אזולאי.
- ^ מקור התשובה בשו"ת דברות אליהו ז, סימן חי, דף טל. הובאה בחלק העיונים של מחזור מועדי ה' לשבועות, הוצאת מכון גנזי רפאל, עמוד 568
- ^ פירוש המשניות, מסכת תמיד, תחילת פרק ה'.
- ^ פרשת יתרו, שער מ"ה.
- ^ מאמר א', פרק פ"ז.
- ^ מאמר ג', פרק כ"ו.
- ^ מסכת סופרים, פרק יב, הלכה ה
- ^ כאן מאריך הרב שליט"א למה אין לחוש לתרעומת המינים, על פי ספרי השו"ת שמש ומגן, ציץ אליעזר וישכיל עבדי.
- ^ וכן פסק החזון איש בסדר מועד, סימן ט"ל, אות ו'.
- ^ אגרת הרמב"ן לחכמי צרפת. פרופסור מרדכי עקיבא פרידמן טוען, שמקור מנהג זה במנהג מימי הגאונים לברך את ראש הגולה בקדיש.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ב, עמוד א'
- ^ אורח חיים, חלק ד', סימן כ"ב.
- ^ עמוד קמג, אות ט.
- ^ קצור שלחן ערוך השלם, עמוד קל״ז.
- ^ עמוד תקצ"ב.
- ^ וכן מנהג קהלות לוב ומצרים