משתמש:ליאור/המדמנה/15

ב22 במאי 2008 צוין יום ההולדת של רות ארנון בכנס יפהפה במכון ויצמן. זכיתי לשמוע מקצת מההרצאות שניתנו בכנס, ביניהן הרצאה מפי אפרים קציר המכוונת לנו ולבנינו, ולבני בנינו.

הדברים נאמרו באנגלית צחה ואני שרבטתי אותם בעברית, תוך כדי ההרצאה ולאחריה. היו דברים חשובים שהחמצתי, דברים שחלפו מעל לראשי ודברים ששיבשתי בבורותי, לכן כל המובא להלן טעון אימות בטרם ניתן יהיה לצטט ממנו במרחב הערכים. גם כשהשתמשתי במרכאות, אי אפשר לסמוך על אמינות הזיכרון והתרגום שלי. כל הערות השוליים והסוגריים המרובעים הם תוספות שלי.

אהרן קציר

אהרן קציר תפס את אפרים לשיחה ושכנע אותו שהאוניברסיטה העברית קטנה מלהכיל את שניהם. אחרי שאפרים השתכנע, אמר לו אהרן - ולכן אתה צריך ללכת (: בסוף שניהם עזבו למכון ויצמן, בהשפעת מאיר וייסגל.

מאיר וייסגל

מאיר וייסגל היה יד ימינו השנון והשנורר של חיים ויצמן. בצאתו למסעות גיוס כספים בארה"ב הוא היה אומר למדענים - "הרי אם אני אספר להם מה אתם באמת עושים פה כל היום, לא נקבל דבר. לכן אני הולך לשקר להם שאתם הולכים למצוא תרופה לסכרת, לאלצהיימר, לסרטן וכו'". בשובו הוא היה אומר "השגתי לכם כסף, אבל אני לא יוצא שוב לפני שתקיימו את כל השקרים שפיזרתי בסיבוב הקודם".

אפרים היה חולף בגינת המכון ורואה את וייסגל יושב על הספסל ונקרע מצחוק. כששאל אותו למעשיו ראה שמאיר קורא את שלום עליכם ביידיש.

חיים ויצמן

חיים ויצמן הזהיר את אפרים קציר פעם אחת - "כל הפעילות הציבורית והחוץ-מכונית שלך יפה מאד, אבל אתה חייב להפסיק אותה מיד, אחרת תיענש בחומרה". שאל אפרים כיצד יענש ונענה - עוד תהפוך לנשיא מדינת ישראל כמוני.

דוד בן-גוריון

בן-גוריון התעניין מאד במחקר מדעי. פעם אפרים שהה בארה"ב וקיבל מכתב מאהרן על פגישה עם בן-גוריון. אהרן סיפר לבן-גוריון על מחקר בטחוני, בן-גוריון שאל מה יבקש לטובת המחקר. אהרן השיב, מטבע הדברים, כסף. ואז בן-גוריון מוציא מארנקו שטר של מאה לירות ואומר - עכשיו תמשיכו. הוא לא הבין בתקציב מדעי רב-שנתי ולא הבין במדע, אבל תמך בו בהתלהבות.

עזר ויצמן

פעם עשו ניסוי לרקטה וראו את עזר ויצמן עומד עם אנשיו ישר אחרי המטרה. שאלוהו למה? והוא אמר - כי אני בטוח שמכל המקומות, דווקא במטרה הרקטה לא תפגע. אם רוצים לפגוע במטרה, צריך לשלוח את טייסינו להפציץ אותה.

לוי אשכול ויצחק רבין

בימי אשכול כראש ממשלה, הגיעו אשכול ורבין לקציר להתייעצות. הוא הציע להצטייד במסכות בגלל המפציצים המצריים המפזרים נשק כימי. רבין רתח מכעס ודרש עוד כסף לחיל האוויר ואילו אשכול החליט להשקיע חצי במסיכות וחצי בחיל האוויר. רבין הזועם שאל את אשכול "האם אתה יודע בכלל מה התוכניות שלנו למלחמה?". השיב לו אשכול - "למען האמת, לא". ואז רבין שטח את תוכניותיו למלחמה לפרטי פרטים. אחרי המלחמה אמר לו קציר משהו בסגנון "עשית ניסוי טוב. העלית השערות, בנית מערך ניסויי, הוכחת את השערותיך היטב. אבל עליך להביא תמיד בחשבון שיהיו ראשי ממשלה שלא יבינו את תוכניותיך."

גולדה מאיר

בימי גולדה, קציר שאל אותה - איך את יכולה לשלוח צעירים לקרב כשאינך יודעת מה זו יחידה? גולדה השיבה - כל בוקר אני חותמת על הפקודות וכל ערב אני מקבלת את דיווחי הנפגעים, והולכת לבכות עם המשפחות. שאל אותה אפרים - מה את עושה למחרת בבוקר? והיא השיבה - חותמת על הפקודות החדשות. ועל כך מעיר אפרים - היא היתה אישה חזקה.

המלכה אליזבת ונשיאים

(פספסתי חלק מהדברים ואת חלקם רשמתי בראשי פרקים והמשכתי לתעד את דבריו על סאדאת)

אפרים הלך להיפגש עם אליזבת מלכת בריטניה. הסתבר שהיא מתעניינת מאד בפיזיקה ביולוגית וקוראת על זה הרבה. היא התלוננה - אתה יכול להגיש את מכתב ההתפטרות שלך מתי שבא לך, אני לא יכולה להתפטר לעולם! סגורה בארמון שלי ):

הוא ראה אותה [ואולי מישהי אחרת?] רוכבת על סוס וכל הזמן מדרבנת אותו. הסתבר שיום קודם הסוס התאמן קשה ואלמלא היו מדרבנים אותו, היה נרדם.

הוא שוחח עם איזה נשיא [נשיא ארה"ב? נשיא צרפת?] ושאל אותו מה יעשה כשיסיים את כהונתו. הנשיא השיב לאפרים שיחזור לחווה שלו ויגדל חזירים. לאפרים זו נראית תשובה נבונה.

אנואר סאדאת

קציר מסיים בנימה אופטימית דרך סיפור הגעתו של סאדאת לביקור בארץ. קציר קיבל את פניו ברדתו מהמטוס והם נסעו יחד לכנסת. לאורך הדרך היו מאות אנשים צוהלים שזעקו שלום, Peace, סלאם. סאדאת היה נרגש מאד והוציא את גופו מהחלון שוב ושוב, לברך את ההמון. שומרי ראשו היו הודפים אותו חזרה לתוך הרכב והוא היה שב וזוקר את גופו החוצה.

סאדאת ישב עם בגין, שניהם קפואים וצוננים ועוינים. אחר כך ישב עם עזר ויצמן והם צחקו מאותם בדיחות כשני אנשי צבא ותיקים. סאדאת סיפר לויצמן איך הוא בכה חצי יום בגללו. קציר טוען שזה בזכות ההמצאה שלו ושל דוסטרובסקי.

ואז קציר שאל את סאדאת - הרי ישבת בכלא, איך היה? ומתשובותיו למד אפרים כמה לקחים מעניינים:

1. משיב סאדאת - זה היה כלא בריטי, עם עיתונים וטלוויזיה. היה לי שפע של פנאי לחשוב. גם היום כשצריך לקבל החלטות חשובות, אני לוקח כמה ימים למחשבה, חוזר לממשלה עם הצעה מגובשת והיא תמיד מתקבלת. ועל כך מעיר אפרים - כדאי שגם המנהיגים שלנו יחשבו לפני שהם מחליטים.
2. אחד האסירים הסמוכים לסאדאת קיבל ביקורים מאישה יפה מאד שהיתה מביאה לו אוכל. עם הזמן, החלה להביא אוכל גם לסאדאת וכשהשתחרר - גירש את אשתו הראשונה (ששידכו לו הוריו) ונשא אותה לאישה. אפרים לא הרחיב, כמדומני, בסוגיה זו.

סאדאת גם מתגאה בזה שלמד מישראל - זרק את היועצים הסוביטיים והזמין אמריקאים כדי לבנות מדע מצרי. הוא הזמין את אפרים לבקר במצרים [כביקור גומלין?] ולהתרשם מפיתוחה. אפרים הודה לו וביקש לשוחח בחופשיות עם מדעני מצרים על כל נושא בו יחפוץ. סאדאת דחה את בקשתו באומרו - זה עתה חתמתי על הסכם שלום, שהוא בסך הכל חתיכת נייר, נחכה שיהיה שלום של ממש בין העמים ואז תוכל לשוחח בחופשיות עם מי שתרצה. אפרים אמר שהוא עדיין מחכה למימוש התנאים שהגדיר סאדאת.

לסיכום

לסיכום אמר אפרים משהו כזה: היו לי חיים מעניינים, הספקתי לעשות מחקר טהור וגם לעזור. נדמה לי שהוא גם התייחס לכך שהיום יש עשרים אלף חוקרים במדינת ישראל, אבל אולי אני מבלבל עם אחת ההרצאות שאחריו.

מי פנוי ברחובות?

אם יש לך זמן לפגוש את אפרים ולרשום מזכרונותיו לוויקיפדיה, יתכן שגם הוא יוכל למצוא זמן לפגוש אותך. אשמח לנסות ולסייע בתיאום המפגש. ליאור ޖޭ 22:15, 28 במאי 2008 (IDT)