משתמש:Dona B Dona/הוועדה להפסקת הריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

על פי החוק בישראל, על מנת שאישה תוכל לבצע הפסקת הריון (הפלה מלאכותית), עליה לקבל אישור של הוועדה להפסקת הריון[1]. ועדה להפסקת הריון רשאית לאשר או לדחות בקשה להפסקת הריון, על פי שיקול דעתה במסגרת העילות המצוינות בחוק[2].

במדינת ישראל פועלות 42 ועדות להפסקת הריון[3], הפרוסות ברחבי ישראל בבתי החולים. ועדות אלה מתפקדות לפי הנחיות משרד הבריאות, ואמורות להתכנס לפחות פעם בשבוע, בהתאם למספר הפניות. הוועדה היא גוף עצמאי המשמש כנציג הציבור ותפקידה להכריע נוגע לגורל העובר.

הוועדה להפסקת היריון בחוק הישראלי:[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקיות הפלות בישראל מפורטת בסימן' ב' לפרק י' לחוק העונשין[4], תשל"ז-1977, ובתקנות העונשין (הפסקת הריון), תשל"ח- 1978. על פי החוק, ביצוע הפלה מותרת רק אם ניתן אישור מהוועדה להפסקת הריון והוא בוצע במוסד רפואי מוכר[5][6]. עם זאת, החוק מתיר לרופא להפסיק את הריונה של אישה, גם ללא קבלת הסכמה, אם פעולה זו נדרשת באופן דחוף ומיידי כדי להציל את חייה.

אחריות לאכיפת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגופים והשרים המעורבים בביצוע תקנות החוק ובאכיפת החוק הם: שר הבריאות ושר המשפטים. ועדת העבודה והרווחה של הכנסת אחראית על התקנות. מעמדם של שר המשפטים ושל ועדת העבודה והרווחה הוא מעמד של יועצים.

הקריטריונים החוקיים להפסקת הריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועדה רשאית, לאחר שנתקבלה הסכמתה המודעת של האישה, לתת אישור להפסקת ההריון באחד או יותר מהמקרים הבאים:

  1. האישה היא למטה מגיל הנישואין (כיום 18 בישראל), או מלאו לה ארבעים שנה;
  2. ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות, או שהוא שלא מנישואין;
  3. הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי;
  4. המשך ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לאישה נזק גופני או נפשי.

הוועדה מחוייבת לתת לאישה הזדמנות להופיע בפניה ולמסור את נימוקיה. רק לאחר מכן תהיה רשאית לסרב לבקשה להפלה.

על אישור הועדה להיות בכתב ולכלול את הפירוש והסיבה המצדיקה את הפסקת ההריון.

חברי הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי החוק, על הוועדות להפסקת היריון לכלול שלושה חברים, כאשר לפחות אחת מהם חייבת להיות אישה, וביניהם יכללו:

הוועדה חייבת להתכנס במוסד רפואי מוכר שהוא בית חולים רשום. ניתן להקים בכל בית חולים יותר מוועדה אחת. מעמדם של חברי הוועדה שקול ושווה. אף אחד מחבריה אינו נחשב מומחה ומעמד הרופאים שקול ושווה לזה של העובד/ת הסוציאלי/ת.

הסכמת האישה - הסכמה מדעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הוועדה מוסמכת לתת אישור להפסקת הריון רק לאחר קבלת הסכמה מדעת לטיפול רפואי של האישה ולהפסקת הריונה[7].
  • כתנאי לביצוע הפסקת הריון, האישה תתבקש לחתום על טופס הסכמה מדעת לביצוע הפסקת ההריון ועל כך שקיבלה הסבר מפורט ומובן טרם החתימה, על הסיכונים הגופניים והנפשיים הכרוכים בכך. (טופס הסכמה מדעת)
  • קטינות רשאיות לפנות בעצמן לועדות להפסקת הריון, והוועדות רשאיות לאשר ביצוע הפסקת הריון, ללא הסכמתם או ידיעתם של הורי הקטינה. הסודיות הרפואית היא של הקטינה ואין להורים זכות לקבל את המידע הנוגע לדיוני הוועדה או לביצוע הפסקת ההריון[8].
  • במקרים חריגים שבהם אין לאישה יכולת שיפוט מספקת, כגון במקרה של אישה הלוקה בשכלה, ההסכמה ניתנת על ידי אפוטרופוס של האישה.

שמירה על סודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החוק, כל המידע והמסמכים המתייחסים לבקשה המופנית לוועדה, לדיוניה והחלטותיה, הם סודיים וחסויים[5]. הסודיות כוללת בקשות של קטינות אשר אינן מדווחות להוריהן או לאפוטרופוס שלהן. עם זאת, במקרים מסוימים עשוי בית המשפט להורות על הסרת הסודיות.

יש לציין כי קיימת חובת דיווח של הוועדות להפסקת היריון. כלומר, על הוועדות להפסקת הריון מוטלת חובת דיווח שוטף למשרד הבריאות וללשכה המרכזית לסטטיסטיקה[9]. הוועדות מדווחות למשרד הבריאות דיווח חודשי שוטף על היקף פעילותן הכולל: מספר הפניות לוועדות, מספר אישורי הוועדות בהתאם לסעיפי החוק וביצוע הפסקות הריון על פי אישורי הוועדות. הוועדות מדווחות ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס)- דיווח מזוהה פרטני על כל הפניות אליהן. עותק מטופס פניית האישה לוועדה מועבר ללמ"ס לעיבוד ופרסום.

מעמד האב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאבי העובר אין מעמד חוקי בוועדה להפסקת הריון ולא נדרשת הסכמתו להפסקת ההריון[10]. בחוק הישראלי אין הוראה כלשהי בדבר זכות ההופעה של הבעל או האב לפני הוועדה. הועדה רשאית לשמוע אותם, אם הם מבקשים זאת, אם הוועדה סבורה כי יהיה בדברים שיושמעו לפניה כדי לסייע בידיה להגיע להחלטתה, ובלבד שיוקפד על שני התנאים הבאים:

  1. שלא תעוכב בשל כך פעולתה של הוועדה.
  2. שהוועדה תאמץ לעצמה נהלים המונעים פגיעה בזכותה של האישה. למשל, יש לוודא שהאישה תוכל להיות נוכחת בעת הופעת האב, או שתוכל להגיב על טענותיו, אם תרצה בכך[11].

ההליך עצמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלבי הליך הגשת הבקשה להפסקת הריון [5][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אישה שמעוניינת להפסיק את ההריון רשאית לפנות לכל וועדה בארץ, באחד מבתי החולים או המרפאות הכירורגיות, ללא תלות במקום מגוריה. (לרשימת הוועדות השונות ופרטי התקשרות). הפניה כרוכה בתשלום אגרה (ראו תחת מימון).
  • יש לוודא טלפונית עם בית החולים או המרפאה הרצויים את דרכי הפניה לוועדה הספציפית ומועדי התכנסותה.
  • האישה תזוהה בוועדה באמצעות תעודת זהות או אמצעי זיהוי רשמי אחר, כגון דרכון או רישיון נהיגה.
  • האישה תביא לדיון בוועדה מסמכים רפואיים, בהתאם להנחיות בית החולים (לרוב תוצאות בדיקת דם ואולטראסאונד).
  • לפני הדיון תיערך לאישה שיחת הסבר עם אח/ות או עובד/ת סוציאלי/ת של הוועדה, ולאחר השיחה היא זכאית לשוחח עם רופא/ה שיסבירו לה את הסיכונים הכרוכים בהפסקת הריון ותוצאותיה האפשריות.
  • אם הסיבה לבקשת האישור להפסקת הריון היא חשש למום מולד או חשש לבריאות האישה, יש אפשרות להתייעץ עם מומחה נוסף, וניתן לפנות אליו בסיוע הרופא המטפל או הוועדה.
  • הפונה אינה חייבת להתייצב בפני הוועדה. אם הבקשה נדחית, היא רשאית להיפגש עם הוועדה ולערער על החלטתה[12].
  • במקרים מסוימים הוועדה דוחה את החלטתה למועד מאוחר יותר, ואז מצויין בטופס "טרם התקבלה החלטה". משמעות הדבר היא שמסמכים נוספים נדרשים לפני קבלת ההחלטה הסופית. לרוב, טופס הבקשה נשאר בוועדה עד לקבלת ההחלטה ורק לאחר מכן מועבר ללמ"ס, בצירוף טופס המפרט האם הבקשה אושרה או נדחתה[12].

החלטת הוועדה [5][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החלטת הוועדה נמסרת בדרך כלל מיד לאחר קיומה. אישור להפסקת הריון צריך להימסר בכתב ולפרט את הסיבה המצדיקה את הפסקת ההריון.
  • לאחר מתן האישור, ייקבע מועד לביצוע הפסקת הריון. ההליך יבוצע בבית החולים שבו ניתן האישור על-ידי הוועדה, או במוסד רפואי אחר המורשה לבצע הפסקות הריון.
  • במקרה שהוועדה מתכוונת לסרב לבקשה להפסקת הריון, הוועדה מחויבת לאפשר לאישה להופיע בפניה ולמסור את נימוקי האישה.
  • אם הוועדה לא אישרה את הפסקת ההיריון, ניתן לפנות לוועדה במוסד רפואי אחר (הפנייה כרוכה בתשלום מחדש של אגרת הפנייה לוועדה).

שבועיים לאחר ביצוע ההפלה האישה מוזמנת לבדיקה חוזרת אצל הרופא המטפל. כמו כן, בחלק מהוועדות קיימת מגמה שהקשר הטיפולי של האישה עם העובד/ת הסוציאלי/ת יימשך עוד תקופה נוספת לאחר ביצוע ההפלה[6].

ועדות העל להפסקת הריון- ועדה להפסקת הריון בשלב החיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדות להפסקת הריון רשאיות לדון רק בבקשות שבהן גיל ההריון אינו עולה על 24 שבועות מלאים, על-פי אולטרסאונד המאשר את גיל ההריון[13][14]. אם גיל ההריון עולה על 24 שבועות, הטיפול מועבר לוועדה מיוחדת- ועדה להפסקת הריון בשלב החיות[15] [2](בהתאם להמלצות המועצה הלאומית למיילדות, גנטיקה ונאונטולוגיה,). כיום פועלות ברחבי הארץ 13 ועדות על[3].

הפסקת הריון בשלב החיות, (שנקבעה מגיל הריון של 24 שבועות). הפסקת הריון מאוחרת, בשלב החיות, שנויה במחלוקת. יש מדינות מערביות בהן, על אף השמירה הקפדנית על זכויות הפרט, הפסקת הריון בשלב זה אסורה או כפופה לסייגים מחמירים[2].

ועדה זו כפופה להוראות חוק העונשין, הקובע את הסיבות המותרות להפסקת הריון. בדומה לכלל הוועדות להפסקת הריון, הוועדה אינה רשאית לסרב לבקשת הפונה לפני שהובאו בפניה נימוקי האישה[5].

הפניה לוועדות אלה יכולה להיעשות על ידי הוועדות הרגילות להפסקת הריון, או על ידי גניקולוג/ית המטפל/ת באישה. הביצוע בפועל של הפסקת הריון בשלב החיות מחייב אישור של ועדת העל, גם אם ועדה רגילה להפסקת הריון אישרה את הפסקת ההריון בשלב מוקדם יותר. ניתן לבצע בפועל הפלה בשלב כזה באישור ועדה רגילה, רק אם היא מבוצעת בתוך שלושה ימים מיום ההחלטה, שהתקבלה כדין לפני שבוע 24 להריון[2].

נוסף על כך, במקרים מיוחדים, כאשר מתקשה הוועדה ה"רגילה" לקבל החלטה חד-משמעית, ניתן להפנות לוועדת העל גם נשים שגיל הריונן נמוך מ-23 שבועות מלאים. אולם ועדות העל אינן מהוות ועדות ערר לוועדות רגילות.

אם ועדת העל המיוחדת מחליטה לאשר הפסקת הריון, הפעולה תתבצע בבית החולים בו התקבלה ההחלטה.

הרכב הוועדה להפסקת הריון בשלב החיות [2][עריכת קוד מקור | עריכה]

על הוועדה להפסקת הריון בשלב החיות לכלול תמיד את הרכב הוועדה להפסקת הריון הקבוע בחוק, וחברים נוספים. הרכב הוועדה יכלול חמישה חברים, ובהם

  1. מנהל/ת המרכז הרפואי- ואם אינו בעל מומחיות מהמנויות בחוק (יילוד, גניקולוגיה, רפואה פנימית, פסיכיאטריה, רפואת המשפחה, או בריאות הציבור)- ימנה במקומו רופא מומחה באחד התחומים האמורים שהוא בעל ותק של 10 שנים כמומחה ובעל תפקיד בכיר בבית החולים.
  2. מנהל/ת מחלקת נשים ויולדות- (מומחה ביילוד ובגניקולוגיה).
  3. עובד/ת סוציאלי/ת בכיר/ה.
  4. מנהל/ת מחלקה ניאונטולוגית.
  5. מנהל/ת מכון גנטי.
  • לכל אחד מהחברים ניתן ורצוי למנות ממלא/י מקום.

כמו כן, הוועדה רשאית לצרף יועצים נוספים במקרים מיוחדים בהם השתתפותם דרושה.

החברים המנויים בסעיפים 1,2 ו-3 הם החברים המנויים בחוק. לפחות אחת משלושתם תהיה אישה. נוכחותם של החברים המנויים בחוק הכרחית לקבלת החלטה חוקית. הפסקת הריוןתאושר רק אם לפחות שניים מבין שלושת החברים הנ"ל תמכו בביצועה.

שני החברים הנוספים (שאינם מנויים בחוק) הם יועצים קבועים לוועדה. במקרים שנויים במחלוקת בוועדה שיש להכריע לגביהם ברוב קולות, ההחלטה תוכרע על פי דעת הרוב מבין השלושה המנויים בחוק בלבד.

נתונים סטטיסטיים[16][עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2021 נרשמו 16,591 פניות של נשים לוועדות להפסקת הריון (כ-8.2% מסך הנשים שנכנסו להריון באותה השנה)[16]. 99.5% מהן אושרו על ידי הוועדות. בשנת 2020 נתון זה עמד על 99.6%[17]. אחוז האישורים לביצוע הפסקות הריון מתוך סך הפניות עלה מ-90% בסוף שנות ה-80, ל-95% בשנות ה-90 [18]וליותר מ-99% בשנים האחרונות[16].

  • בשנת 2021 חלה עליה קטנה בשיעור הפניות לעומת שנת 2020 (בשנת 2020 נרשמו 16,492). למרות עליה זו שיעור הפניות מידי בשנה נמצא בירידה משנת 1988.
  • שיעור הפניות לוועדות להפסקת הריון של נשים מוסלמיות (6 ל-1,000 נשים) ודרוזיות (5.1) נמוך מאלו של יהודיות (8.1) ושל נוצריות ערביות (6.9). השיעורים של נשים נוצריות אחרות (שאינן ערביות) ונשים ללא סיווג דת הם הגבוהים ביותר (8.4 ו-8.6 בהתאמה).
  • 6.8% מהפניות (1,135) לוועדה להפסקת הריון הן של נערות עד גיל 19. האחוז שונה לפי קבוצת האוכלוסייה של הפונה - אחוז הפניות הגבוהה ביותר הוא בקרב נערות אחרות (נוצריות לא ערביות ונשים ללא סיווג דת) - 9.4%, אחריו אחוז הפניות של נערות יהודיות - 7.6%, אחוז הפניות הנמוך ביותר הוא של נערות ערביות - 2.6%. באחוז הפניות לוועדה של נערות עד גיל 19 חלה ירידה משנת 2006 (14.3%).
  • 50.1% מהפניות לוועדה להפסקת הריון הן של נשים נשואות, 39.6% - של רווקות, %9.9 - של גרושות ו-0.3% - של אלמנות.
  • רובן המכריע (85.5%) של הפניות להפסקות הריון נעשה בשליש הראשון של ההריון (עד לשבוע ה-12), 12.8% - בשליש השני (שבועות 23-13) ו-1.7% - בשליש האחרון (משבוע 24 ואילך).
  • סעיף החוק השכיח לאישור הפסקות הריון הוא סעיף 2 לחוק "ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מגילוי עריות או שהוא מחוץ לנישואין" (47.9% מהפניות). 24% מהפניות נתמכות בסעיף 3 לחוק "העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי". 18.8% מהפניות נתמכות בסעיף 4 לחוק "המשך ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי". 9.3% מהפניות נתמכות בסעיף 1 לחוק "האישה היא מתחת לגיל הנישואין המינימלי (18) או שמלאו לה 40 שנה ויותר".
  • 30% מהפניות לוועדות להפסקת הריון בשנת 2021 היו של נשים שביצעו הפסקת הריון בעבר.
  • בהשוואה למדינות אחרות בעולם, יחס הפסקות היריון (ביצועים) ל-100 לידות חי נמוך בישראל (8.9 - נכון לשנת 2021), ומשקף, בין היתר, את הפריון הגבוה יחסית בישראל. לשם השוואה, הממוצע במדינות אירופה החברות ב-OECD עמד על 21 ב-2019.

זכויות הקשורות להפסקת הריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות בנוגע לנוכחות הורים בטקס קבורה לאחר אבדן הריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הורים שאיבדו את ההריון בשלב מתקדם, או הורים שאיבדו את תינוקם טרם מלאו לו 30 ימים, זכאים להשתתף בהליך פרידה בבית החולים או בלוויה ובקבורה, בהתאם לבחירתם. לפרטים נוספים ראו נוכחות הורים בטקס קבורה לאחר אובדן הריון.

זכויות בעבודה ובביטוח הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת סל שירותי הבריאות, הפסקת הריון במימון ציבורי תיעשה בכל אחד מהמקרים הבאים[5]:

  • גיל האישה הוא מתחת לגיל 33.
  • ההיריון נובע מיחסים אסורים על-פי החוק הפלילי (כגון גילוי עריות או אונס), ללא תלות בגיל האישה.
  • הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי, ללא תלות בגיל האישה.
  • המשך ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי, ללא תלות בגיל האישה.
  • קיימות סיבות רפואיות, ללא תלות בגיל האישה.
  • הפסקת הריון לקטינות חסרות מעמד חוקי השוהות בישראל תמומן על-ידי משרד הבריאות.
  • הפסקת הריון של חיילת שנכנסה להריון בזמן שירותה הצבאי תמומן על-ידי הצבא.
  • משרד הרווחה עשוי להשתתף במימון הפסקת הריון למי שמוכרת על-ידי המחלקה לשירותים חברתיים ואינה זכאית למימון במסגרת אחרת.

עלויות במימון עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למי שאינה זכאית למימון ציבורי, פתיחת תיק, זימון הוועדה להפסקת הריון וביצוע הפסקת ההריון כרוכים בתשלום בהתאם לתעריפון משרד הבריאות, או בהצגת התחייבות כספית מקופת החולים. תעריפי משרד הבריאות להפסקת הריון, נכון ל-01.07.2023[19]:

  • תשלום עבור ועדה להפסקת הריון: 484 ש"ח (בהפניה מקופת החולים) או 497 ש"ח ללא הפניה. יש לשמור את הקבלה על התשלום לצורך קבלת החזר.
  • הפסקת הריון תרופתית (כולל הפסקה כירורגית לאחר מכן, אם נדרשת): 2,451 ש"ח (בהפניה מקופת החולים) או 2,519 ש"ח ללא הפניה.
  • הפסקת הריון כירורגית: 3,403 ש"ח (בהפניה מקופת החולים) או 3,497 ש"ח ללא הפניה.

כמו כן, לאחר שמתקבל אישור הוועדה, יש לדאוג לקבלת טופס התחייבות (טופס 17) מקופת החולים (במרבית בתי החולים יש סניפים של הקופות וניתן להצטייד שם בטופס, להגיש את הקבלה על הוועדה ולקבל החזר).

אישור להפסקת הריון על בסיס רפואי/נפשי: כאשר מגישים בקשה לוועדה על פי סעיף רפואי/נפשי, יש לשלם לוועדה, אך במידה וניתן אישור, ניתן לקבל החזר כספי על הסכום ששולם וכן התחייבות להפסקת הריון (משתנה בין קופות החולים)

קופות החולים מממנות הפסקת הריון אך ורק כאשר ההליך מתבצע בבתי חולים ציבוריים ולא במרכז פרטי[20].

נערות שטרם מלאו להן 19 [21][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יחס הפניות לוועדה להפסקת הריון ל100 הריונות בקרב נערות מתחת לגיל 19 עומד על 32.3 (יחס גבוה).
  • הפסקת הריון בפיקוח רפואי הנה בטוחה ולרוב אינה מלווה בתופעות לוואי או סיבוכים. במרבית המקרים, היא לא תפגע ביכולת הנערה להיכנס להריון פעם נוספת תהיה בשלה ומוכנה לכך. יחד עם זאת, כמו בכל ניתוח או בכל הריון ולידה, עלולים להיות סיבוכים כלשהם, על כך יתקבל מידע מהצוות הרפואי. על כן, חשוב להימנע ככל האפשר מהריון לא רצוי נוסף.

זכויות הנערות בתהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנערה זכאית לעבור את התהליך (דיון בוועדה והפסקת הריון) ללא הסכמת הוריה ו/או אב העובר ואף ללא ידיעתם.
  • הנערה רשאית לשנות את דעתה עד לשלב בו מתחיל ההליך הרפואי עצמו.
  • נערה מתחת לגיל 19 זכאית למימון מלא מקופת החולים הן להליך הוועדה והן להפסקת ההריון, אך היא רשאית לשלם באופן פרטי אם תרצה, ותחויב בתעריף המלא.
  • הנערה זכאית לעדיפות בתור לוועדה להפסקת הריון, וכן לסיוע מיוחד במידת הצורך.
  • הפסקות הריון לנערות תבוצענה בבתי חולים בלבד. הוועדה בבית החולים מחויבת לקבל כל נערה שפונה אליה.
  • הנערה תזוהה באמצעות תעודה מזהה עם תמונה עדכנית. אם אין כל מסמכים מזהים, העובד/ת הסוציאלי/ת יוודאו עם הנערה פרטי מידע בסיסיים (שם, מספר ת"ז אם יש, כתובת ההורים ושמותיהם ומספר טלפון).
  • נערה שהגיעה לדיון בוועדה תתקבל גם ללא מסמכים רפואיים, והמידע יושלם בבית החולים.
  • נערה שהגיעה לוועדה ללא התחייבות כספית מקופת החולים, תתקבל ללא דרישת תשלום כלשהי, וקופת החולים תנפיק התחייבות לאחר מכן.
  • עובד/ת סוציאלי/ת יקיימו שיחה עם הנערה לפני הדיון בוועדה, והחלטת הוועדה תימסר לנערה באופן מיידי.
  • הנערה זכאית לקדימות בתור לקיום הפסקת ההריון בפועל, והיא תקבל מספר טלפון של עובד/ת סוציאלי/ת שילוו אותה בהליך הפסקת ההריון.
  • הנערה תתקבל להליך להפסקת הריון גם אם לא הגיעה עם כל תוצאות הבדיקות הנדרשות, והבדיקות יבוצעו בבית החולים במסגרת ההליך. הנערה זכאית לנוכחות אח/ות לצורך בדיקות וטיפולים שבצנעת הפרט.

למידע נוסף ראו חוברת מידע לנערות בהריון לא מתוכנן של משרד הבריאות.

השוואה בינלאומית (לפי מחקר שנערך בארה"ב)[22][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בארה"ב, התהליך של הפסקת הריון בקרב נערות מתחת לגיל 19 שונה בחלקו מבמדינת ישראל, בעקבות הבדלים בין מערכות הבריאות.
  • נערה הרוצה להפסיק את הריונה נדרשת לפנות לרופא ילדים. רופא הילדים יתן לנערה מידע הנוגע להליך הרפואי ולתופעות הלוואי שלו.
  • נתון הנוגע לסיכון לסיבוכים (כמו לידה מוקדמת, לידת פג ומוות היילוד) נתון במחלוקת. מספר מחקרים מצביעים על סיכון גבוה בקרב נערות, מאשר בקרב נשים בשנות ה20 לחייהן, אך מחקרים אחרים מצביעים כי לא קיים הבדל בסיכון.
  • נערות מתחת לגיל 19 חשופות לסיכונים פסיכו-סוציאליים גבוהים יותר מאשר נשים מבוגרות יותר עקב כניסה להריון ולידה בגיל צעיר. פחות מחצי מהנערות שיש להן ילד מקבלות תעודת בגרות עד גיל 22. לנערות עם ילד, חסרות תמיכה משפחתית וחברתית, יש סיכוי גבוהה לחיות בעוני. רוב האמהות המתבגרות אינן מקבלות מזונות מאבי ילדן. לילדים לאימהות מתבגרות יש סיכוי גבוה יותר לחזור על כיתה או לנשור מהתיכון. בנות לאמהות מתבגרות נוטות להפוך לאמהות מתבגרות בעצמן.
  • חשוב לציין, אמהות מתבגרות רבות משיגות את שאיפותיהן האישיות ומגדלות ילדים בריאים ומצליחים.

המלצות המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לנערות בהריון יש את הזכות לקבל מידע וייעוץ לגבי כל האפשרויות החוקיות להפסקת ההריון.
  • על הרופאים לספק למתבגרת בהריון מידע בסיסי ומדויק על כל אחת מהאפשרויות הללו בצורה מתאימה מבחינה התפתחותית, לתמוך בה בתהליך קבלת ההחלטות ולסייע ביצירת קשרים עם משאבים קהילתיים שיספקו לה שירותים איכותיים במהלך ואחרי ההריון שלה.
  • יש הטוענים כי סירוב למסירת מידע עשוי להוות כפיית אמונות מוסריות של הרופא על הנערה. אם רופא יבין שאינו יכול לייעץ לנערה לגבי אפשרויות הפסקת ההריון, עליו להפנות את הנערה לאיש מקצוע אחר בעל יכולת ורצון.

הפסקות היריון בישראל- רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1970 לא היה בישראל חוק בנושא שמסדיר הפלות במוסדות הבריאות הציבוריים, אלא היו סדרה של תקנות מחמירות למדי, שהתבססו על תקנות הקוד הפלילי המנדטורי הבריטי מ-1861. החוק המנדטורי קבע שאישה הפונה לביצוע הפלה עלולה להישפט למאסר של 7 שנים ומבצע ההפלה עצמו למאסר של עד 14 שנים. בשנת 1962 מינתה הממשלה את "הוועדה לבעיות ילודה", אשר המליצה בעיקר על מדיניות של עידוד ילודה המשולבת במענה לצורכי הפרט ושאיפותיו. בנושא של הפלות מלאכותיות, המליצה הוועדה למסד את ביצוען, אך לא על מנת לעודדן, אלא דווקא להיפך. זו המליצה להתיר ביצוע הפלות רק במסגרת בתי חולים מורשים ורק באישור ועדה רפואית. הוועדה נועדה לתת תוקף חוקי להפלות על פי קריטריונים רפואיים וחברתיים. כמו כן, במקור הוועדה הייתה אמורה לשמש כאמצעי למניעת חלק מן ההפלות באמצעות הסברת הסכנות לבריאות העלולות לנבוע מביצוע הפלה, ובמידת האפשר בעזרת מתן תמריצים חומריים ומוסריים להימנעות מביצועה. הממשלה קיבלה את המלצות הוועדה, אך לא יישמה אותן במלואן, ובפועל הוקמו מספר ועדות להפסקת הריון עוד בטרם התקבל החוק בכנסת[6].

השינוי המשמעותי שהתרחש בתפיסה לגבי הפלות חל גם על מערך השליטה וקבלת ההחלטות בתהליך ההפלה עצמו. בעבר נחשב הנושא פרטי, בעוד שהיום השליטה על הלידה בכלל ועל ההפלה בפרט נהיו לנושא הרבה יותר ציבורי[6].

ב- 1972 מונתה "הוועדה לבדיקת האיסורים החלים על ההפלות המלאכותיות", במטרה לבדוק האם יש צורך בתיקונים בחוק הדן בהפלות. הוועדה העריכה שסעיף 175 לפקודת החוק הפלילי, המטיל איסור על ביצוע הפלות, אינו תואם מפאת חומרתו את צורכי החברה בישראל, ולפיכך הציעה לנקוט בדרך ביניים. מחד, להטיל אחריות פלילית על מי שמבצע הפלה, אך מאידך לפטור אדם מאחריות כזו באם התמלאו מספר תנאים- באם הפסקת הריון נעשתה בהסכמת האישה במוסד רפואי מוכר ולאחר שוועדה רפואית מיוחדת אישרה שאין לקיים את המשך ההריון מסיבות שנקבעו בחוק[6].

הסעיף הסוציאלי בחוק העונשין וביטולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 1980 הוכר בחוק גם סעיף חמישי, הסעיף הסוציאלי, שהתייחס לתנאים המשפחתיים והרווחתיים שלתוכם יוולד הילד ובתוכם יגדל. בשנה זו הסעיף בוטל עקב לחץ מצד המפלגות הדתיות[18].

סעיף זה נחשב לסעיף הכי שנוי במחלוקת שהיה בחוק החדש. זאת מכיוון שהוא איפשר לוועדות לבסס אישורי הפלות על סביבתה החברתית של האישה ועל נסיבות חייה הכלכליות. הסעיף הופנה לנשים נשואות שלא נכנסו לאף אחת מקטגוריות הפטור האחרות. הסעיף היה שנוי במחלוקת בוויכוחים של הוועדה לאיסור הפלות, והכללתו בהצעת החוק שהעלתה הועדה התבררה כמכרעת לקבלת התמיכה של קבוצות הנשים. שהיו אמביוולנטיות לגבי נחיצות הרפורמה בחקיקה[23].

המפלגות החרדיות — מתוך נאמנות לתפיסתן בדבר החשיבות שבשימורו ובהנצחתו של תפקידן האימהי של נשים, באמצעות מצוות פרו ורבו, על־מנת להבטיח את עתידו של העם היהודי — התמידו בהתנגדותן לסעיף הסוציאלי גם לאחר אישורו הסופי של החוק בכנסת. לבסוף, במסגרת ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין המפלגות החרדיות, שנחתם לאחר המהפך של 1977, התחייבה מפלגת השלטון להביא לידי מחיקת הסעיף החמישי לחוק הפסקת הריון. סעיף זה הוגדר על־ידי הצדדים להסכם כמהווה חריגה מ"הסטטוס־קוו הדתי".

בכך נמחק מן החוק הסעיף המשמעותי ביותר, לדעת יוזמי החוק, מבחינת הרחבת נגישותן החוקית של הפסקות הריון לנשים. כפי שהסביר שר הבריאות בעת הדיון הטרומי בהצעת החוק, הנתונים באותה עת הראו כי הפלות מעטות בלבד נעשות מטעמים של אונס או סכנה לבריאותה הגופנית והנפשית של האישה, וכי רוב ההפלות נובעות מטעמים סוציאליים (הקשרים אישיים, כלכליים, חברתיים או משפחתיים) ונעשות על־ידי נשים לא־נשואות או נשואות שנכנסו להריון בלתי־רצוי. אחד הנתונים המובהקים ביותר ביחס להפסקות הריון הוא שברובם המכריע של המקרים נשים מבקשות להפסיק הריון בשל נסיבות חברתיות, ולא בשל סיבות רפואיות או פליליות[24].

מחיקה של הסעיף הסוציאלי שללה, בעיקר מנשים נשואות, אפיק חוקי להפסקות הריון דווקא במקרים בהם הצורך בהפלות נגישות היה הכרחי. יתרה מכך, מחיקתו חייבה נשים לייצר מסלולי מעקף של החוק על־מנת להבטיח לעצמן נגישות להפסקות הריון. התוצאה היתה שבמקום להבטיח אכיפה מסודרת של החוק, החוק שגובש בסוף שנות השבעים עודד הסטה של הסדרת הפסקות ההריון למסלולים עוקפי חוק[24].

על אף המחיקה, הסעיף הסוציאילי המשיך לשמש עילה להפסקת הריון בפועל, לפחות באופן חלקי. העילה של "חשש לנזק נפשי לאישה כתוצאה מהמשך ההריון", מצביע על קשר בין מצב חברתי־כלכלי־משפחתי לבין מצוקה נפשית. קשר זה איפשר לוועדות להפסקת היריון להחזיר בדלת האחורית את העילה הסוציאלית אל מערך השיקולים החוקי של הוועדות להפסקות הריון.

מהלכים אלה השפיעו, ועודם משפיעים, על חייהן של אלפי נשים נשואות מדי שנה הנזקקות להפסקת הריון בשל טעמים משפחתיים־חברתיים־כלכליים. השפעה זו ניכרת גם בסיכונים הכרוכים בהסתמכות של נשים על סעיפים אחרים, כמו טענה כי ההריון נוצר במסגרת שהיא מחוץ לנישואין. רישום כזה במסגרת הליך להפסקת הריון יכול ואף פוגע בנשים שבהמשך מבקשות גט מבעליהן, הן בבתי הדין הרבניים והן בבתי המשפט האזרחיים לענייני משפחה.

ביטול סעיף התנאים הסוציאליים ערער את הרציונל העיקרי לתמיכה של המפלגות הליברליות בחוק החדש. הן ראו בכך כישלון משמעותי. עד היום ביטול הסעיף הזה בחוק הוא בעל משמעות סימלית חשובה, ומדי פעם ישנם מאמצים להחזירו לחוק[23].

השוואות בינלאומיות [25][עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבלות החקיקה על הפסקות הריון יזומות שונות בכל מדינה ומדינה. חלק מהמדינות מגבילות מאוד את האפשרות של נשים לעבור הפלה והן מטילות הגבלות המקשות מאוד על מי שמבקשות להפסיק הריון, ואילו באחרות יש מידה רבה יותר של חופש בעניין זה ולהן מדיניות ליברלית יחסית[25].

במדינות שבהן ההגבלות על הפסקות הריון הן נוקשות מתפתח פעמים רבות "שוק שחור" של הפלות אשר מתבצעות ללא כל פיקוח, ולכן שיעור הסיבוכים והתמותה מהפלות במדינות אלו גבוה יחסית. מאז שנות ה-50 חל תהליך ליברליזציה של הפיקוח על הפלות במדינות מערביות (וגם מתפתחות) רבות[25].

  • במרבית המדינות ההגבלות על הפסקות הריון תלויות בשלב ההריון.
  • חלק מהמדינות מטילות הגבלות רבות יותר על ביצוע הפלות אצל קטינות.
  • באירופה מרבית המדינות מתירות הפסקות הריון בהגבלות מסוימות, התלויות בשלבי ההריון. על-פי רוב בשליש הראשון מותרות הפלות על-פי בקשת האישה ואישור רופא, והן אינן מותנות באישור של ועדה מיוחדת. בישראל, החוק אינו מבחין בין הפלות בשלבים הראשונים של ההיריון לבין הפלות בשלביו האחרונים.
  • בארצות הברית, עד יוני 2022, היה איסור פדרלי לחוקק חוקים האוסרים הפסקות היריון, אולם כיום המדינות יכולות לחוקק חוקים שאינם מעגנים את הזכות להפיל, זאת לאחר שבית המשפט העליון הפדרלי הפך את הפסיקה של בית המשפט העליון הפדרלי משנת 1973[26][27].
  • בקנדה אין כל חקיקה המגבילה הפלות מאז קבע בית-המשפט העליון בשנת 1988 כי ההגבלה על הפלות שהיתה מעוגנת עד אז בחקיקה נוגדת את מגילת זכויות האדם של המדינה.

ארצות הברית [25][עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגיית ההפלות ניצבת במרכז השיח הציבורי והפוליטי בארצות הברית עשרות שנים; ההגבלות על הפסקות הריון עברו שינויים רבים במהלך השנים, והם נמשכים גם כיום.

עד אמצע המאה ה-19 כמעט ולא היו בארצות הברית הגבלות על הפלות והן התבצעו באופן חופשי למדי. בתקופה זו החלו להטיל מגבלות על ביצוע ההפלות במרבית המדינות.

בשנת 1973 התקבלה בבית-המשפט העליון הפדרלי של ארצות הברית פסיקה שחוללה שינוי בפיקוח המדינתי על הפלות. הפסיקה ניתנה בתיק "רו נגד וייד" (Roe v. Wade) אשר התנהל בין אישה צעירה מטקסס לתובע הכללי של המדינה על חוקיות אישור ההפלות. בית-המשפט פסק כי החוקים האוסרים הפלות מפרים את הזכות לפרטיות של נשים, אשר מעוגנת בחוקה, ולכן הם אינם חוקתיים ובטלים. עוד קבע בית-המשפט כי אין להגביל את זכותן של נשים לעבור הפלה בשליש הראשון להריון. המדינות היו רשאיות להגביל הפלות או אף לאוסרן לחלוטין, אלא אם כן הן נדרשות לצורך הגנה על חיי האישה ההרה או על בריאותה. פסיקת בית המשפט בתיק זה הגבירה את הנגישות של נשים בארה"ב להפלות, והביאה לירידה בשיעור הסיבוכים שהתרחשו בעקבותיהן, שכן יותר נשים עברו את ההליך במקומות מוסדרים הנתונים בפיקוח.

בשנים שחלפו מאז הפסיקה אישר בית-המשפט העליון שורת חוקים שהטילו הגבלות שונות על הפלות, ובכך צמצם למעשה את זכותן של נשים לעבור הפלות.

המצב החוקי בארצות הברית כיום:

ב24 ביוני 2022 החליט בית המשפט העליון בארצות הברית על ביטול תקדים רו נגד וייד[27][26]. המשמעות של ביטול תקדים זה הוא שהזכות לבחור לעבור הפלה מלאכותית כבר אינה מעוגנת בחוקה. בעקבות הביטול נכנסו לתוקף בחלק מהמדינות חוקים האוסרים על הפלות מהשבוע השישי להריון או אפילו מרגע ההפרייה, בחלק ממדינות ארצות הברית[28].

קנדה [25][עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 1988 הייתה בקנדה חקיקה פדרלית שאסרה על ביצוע הפלות ללא קבלת היתר של ועדה ייעודית. בשנה זו קבע בית-המשפט העליון של קנדה כי האיסור אינו חוקתי, שכן הוא אינו עולה בקנה אחד עם מגילת זכויות האדם של המדינה. האיסור בוטל ומאז לא נחקקה חקיקה פדרלית אחרת להסדרת הנושא; לפיכך, כיום אין במדינה חוקים המגבילים במישרין את הזכות לעבור הפלה.

אירופה [25][עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות הפסקות ההריון באירופה נתונה לשינויים בעשורים האחרונים; המגמה הכללית היא ליברליזציה של הפיקוח בעניין זה. ככלל, רוב המדינות מתירות הפסקות הריון בהגבלות מסוימות התלויות בשלב ההריון. על-פי רוב, בשליש הראשון הפסקת הריון מותרת על-פי בקשת האישה. ככל שההריון מתקדם, ההגבלות על הפסקתו רבות יותר, והיא מותרת בתנאי שמתקיימות העילות הקבועות בחוק, שהן בדרך כלל חשש לחייה או לבריאותה של האישה, מום בעובר והריון שנובע מאונס. באירלנד לדוגמא, הפלות אסורות תמיד אלא במקרים של סכנת חיים.

  • בפולין חוקי ההפלות הם מהנוקשים באירופה, באוקטובר 2020 חלה החמרה נוספת עם כניסתו לתוקף של חוק שאוסר על הפסקת הריון כמעט לחלוטין, למעט במקרים של אונס, גילוי עריות או איום על חיי האם ובריאותה[16].
  • אירלנד לעומת זאת הצביעה במאי 2018 בעד ביטול של אחד מחוקי ההפלות המחמירים ביותר בעולם, ואישרה חוק חדש שמבטיח הפלות ללא הגבלות עד השבוע ה–12 של ההריון, והפלות בשלבים מאוחרים יותר של ההריון, אם נשקפת סכנה חמורה לבריאות או חיי האישה, או במקרה שהעובר סובל מבעיה חריגה. אך עדיין הגישה להליך הרפואי לא פשוטה[16].

- לצפייה בפירוט ההבדלים במדיניות של מדינות אירופה השונות, ניתן לראות את הטבלה המסכמת בהמשך[18].

ועדות להפסקת הריון בראי הביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזה שנים קיים בישראל ויכוח ציבורי על זכותה של האישה להחליט לבדה אם לבצע הפלה מלאכותית או שלא. המחלוקת בתחום משקפת פערים בין תפיסות עולם דתיות וחילוניות וניגודים בין העדפותיו של הפרט ובין צורכי המדינה, ואינה נוגעת בשאלות רפואיות. נושא זה הפך לסוגיה פוליטית, עליה נאבקים ארגונים, מפלגות פוליטיות ורשויות החוק[6].

  • כיום נתפס נושא הפסקות ההריון היזומות כתחום של אנשי חוק, דת, פוליטיקה, רפואה ועוד. גופים שבולטים בדיון הציבורי בנושא בדרך כלל לוקים בייצוג חסר של נשים[6]. כל אחת מן הקבוצות הנוגעות בעניין מחזיקה באינטרסים שונים, ולעיתים מנוגדים, כלפי הפלות. השינויים שהתרחשו במרוצת השנים בחוק הנוגע להפלות מלאכותיות בישראל משקפים את הקושי הטמון בניסיון לגשר בין התפיסות השונות. החוק הנוכחי הוא מעין פשרה בין העמדות המנוגדות כלפי ביצוע הפלות[24].
  • ביקורת נוספת היא על ההבדלים הקיימים בין הוועדות בערים השונות. כיום נשים יכולות לבחור לפנות לכל ועדה ברחבי המדינה, ולבחירה זו עשויה להיות השפעה מכרעת על סיכוייהן לקבל את אישור הוועדה בנוגע להפלה. זאת, על אף תקנות משרד הבריאות האחידות. ממחקרים ניתן לראות כי ישנה שונות ניכרת בתדירות התכנסות הוועדות, כמות הניירת והבירוקרטיה הנדרשת מהפונות, וכן הטקטיקות הנהוגות בכדי להרתיע את הנשים הניגשות לוועדות להפסקת הריון. העדר עקביות בין הוועדות הוא תוצר הן של האמונות האישיות של רופאים בכירים ומנהלים בכל בית חולים והן של ההשתייכות המוסדית ותפיסת העולם הכללית של בית החולים[23].
  • לפי האידיאולוגיה הפמיניסטית, גוף האישה הוא חלק בלתי נפרד מאישיותה והוא רק שלה, לפיכך אין לשום גורם זכות להחליט עבורה מה יהיה עתידה ועתיד עוברה. יתרה מכך, על מנת שאישה תוכל להגשים את זכותה להזדמנות שווה, יש להיענות למספר תנאים מוקדמים, שאחד מהם הוא יכולתה לשלוט על פוריותה ולתכנן עיתוי של הריון וגידול הילוד. פמיניזם רואה בלידה לא רצויה ככזו העלולה לשלול מן האישה את אורח החיים המועדף עליה ולמנוע ממנה להגשים את שאיפותיה. אישה שנאסר עליה לעבור הפלה חייבת לעמוד באי הנוחות הכרוכה בהריון, לסבול את כאב הלידה ואת תוצאותיה, להפסיק את תוכניותיה ולוותר על איכויות חיים מסוימות. כמו כן, היא עלולה לסבול מפגיעה בבריאותה הפיזית או הנפשית כתוצאה מהלידה הלא רצויה ומגידול הילדים, ובמקרים אחדים גם לסבול כל חייה מסטיגמה הנובעת מכך שילדה מחוץ לנישואין. לאור כל זאת, גישות חילוניות ליברליות שמאמצות את העמדה הפמיניסטית רואות בזכות להפסקת הריון לא רצוי כאחת מזכויות היסוד של האדם[6]. ההסדר החוקי כיום בעניין הפסקות הריון מעוגן בחוק העונשין ומטיל מגבלות מהותיות על האוטונומיה הגופנית של נשים. מצב חוקי זה פוגע בזכותן של נשים לשוויון, לחירות, לכבוד ולבריאות ואינו תואם את המצב המשפטי הנהוג ברוב המדינות המפותחות[24].
  • נוסף על כך, עולה כי ברוב הוועדות האישה נתבעת לחשוף פרטים על התנהגותה המינית, על דפוסי השימוש או אי השימוש באמצעי מניעה, על מחויבותה לבן הזוג שאיתו קיימה יחסי מין שהביאו להריון בלתי רצוי, ועל מידת נחישותה שלא לממש את הריונה. כלומר, האישה מחוייבת להיחשף על מנת לקבל את אישור הוועדה. זאת, על אף שהתנהגותן המינית היא עניינן הפרטי של הנשים המגיעות לוועדה ובכך נשללת מהן זכות בסיסית, והן חשופות לעינו הבוחנת של הממסד הרפואי[18].
  • ביקורת נוספת טוענת שחברי הוועדות מתייחסים אל עצמם כ"מחנכים", ואל ההליך כחינוכי מעיקרו, ולא רק כהליך של מיון וקביעת התאמה בין מקרה פרטי לקטגוריה הכללית שקבע המחוקק. הם רואים עצמם כמייצגי הממסד הפוליטי וכדוברי האינטרס הקולקטיבי. תפקיד ייצוגי זה מסמיך אותם לקבוע נורמות הנתבעות מנשים בחברה הישראלית בתחום ההתנהגות המינית, הרבייתית והמחוייבות האמהית, למיינן ולסווגן וכן לעמת אותן עם התנהגותן הבלתי נורמטיבית[18].
  • יש הרואים את הוועדות להפסקות הריון כמשרתות את מדינת הלאום הישראלית ומעודדות ילודה[29]. החוק מאפשר למדינה לווסת ולשלוט על הרבייה הנשית לצרכים דמוגרפיים-שלטוניים, שמבטאים בבסיסם אינטרסים פוליטיים[30]. בנוסף, הוועדות מקנות לנשים "חינוך מוסרי", ובכך הן משקפות את הסטיגמה הקיימת על הפלות בחברה[31][29].

ארגוני סיוע שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עלון מידע הפסקת היריון - משרד הבריאות
  • משרד הבריאות- רשימת הוועדות לאישור הפסקת היריון בישראל, מעודכן ל09/2022
  • אתר כל זכות- הפסקת היריון
  • הפסקת היריון- מה לעשות? מהן זכויותי? (באתר העמותה 'נשים לגופן').
  • משרד הבריאות- חוברת מידע לנערות בהיריון לא מתוכנן
  • טופס הסכמה מדעת
  • הפסקות הריון על פי החוק (1990-2020) - אגף המידע, משרד הבריאות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טל דואניאס, אחריות מקצועית של הוועדה להפסקת היריון- האם אפשר לחייב את חברי הוועדה להפסקת היריון בנזיקין בגין סירוב מתן אישור להפסקת היריון?, רפואה ומשפט גיליון מס' 46, יולי 2012
  2. ^ 1 2 3 4 5 מדינת ישראל, משרד הבריאות, חוזר בנושא ועדות להפסקת הריון בשלב החיות, חוזר המנהל הכללי, 2007
  3. ^ 1 2 רשימת ועדות לאישור הפסקת היריון, באתר משרד הבריאות, ‏01.2023
  4. ^ חוק העונשין תשל"ז 1977
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 הפסקת הריון, באתר כל זכות, ‏עודכן לאחרונה 01/23
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 אליה עוזיאל ואחרים, ועדות לענייני היריון- היבטים בעבודת צוות רב-מקצועי בכפוף לחוק לתיקון דיני עונשין תשל"ז- 1977, בטחון סוציאלי חוברת 57, 2000
  7. ^ אליאב שוחטמן, על דרישת ההסכמה המודעת בהפסקות הריון, משפטים כט, 2018
  8. ^ יורם צדיק, לתת אוטונומיה ופרטיות לבני נוער בטיפול נפשי, רפואה ומשפט גליון מס' 28, 2003
  9. ^ הפסקות היריון על פי החוק 1990-2021, בהמשך לסדרת פרסומים של משרד הבריאות בנושא הפסקות הריון, באתר אגף המידע של משרד הבריאות- מדינת ישראל, ‏2022
  10. ^ איתמר ורהפטיג, אב ובנו, מחקרי משפט טו, 2000
  11. ^ אריה וולף, חקיקה ופסיקה סוציאלית, ביטחון סוציאלי 23, 1982, עמ' עמ' 102-103
  12. ^ 1 2 תהליך מילוי טופס הבקשה להפסקת היריון
  13. ^ לי שגב ואחרים, ממצאים ורצף האירועים שהובילו להפסקת היריון בשל מומי לב בעובר כממצא יחיד – שבע-עשרה שנות ניסיון ממרכז רפואי יחיד, הרפואה כרך 160 חוברת 2, 2021
  14. ^ דרורית הוכנר-צלינקר ושמחה יגל, על מי מוטלת האחריות לקבוע את הקריטריונים העובריים להפסקת הריון מתחת לגיל החיות?, הרפואה 152 חוברת 12, 2013
  15. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נספח ג - ועדות על להפסקות היריון בתוך: תכונות דמוגרפיות וחברתיות של הפונות לוועדות להפסקת היריון בישראל (עמ' 31), ‏2003
  16. ^ 1 2 3 4 5 פניות לוועדות להפסקת היריון בשנת 2021 - הלמ"ס
  17. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה-, מדינת ישראל, הודעה לתקשורת- פניות לוועדות להפסקות היריון בשנת ‏2020
  18. ^ 1 2 3 4 5 דלילה אמיר, "אחראית", "מחויבת" ו"נבונה"- כינון נשיות ישראלית בוועדות להפסקת הריון, , ,, תיאוריה וביקורת, 1995, עמ' 247-254
  19. ^ תעריפון משרד הבריאות
  20. ^ ועדות להפסקת הריון, באתר לדעת- לבחור נכון
  21. ^ התוויות מקצועיות לטיפול בנערות הפונות לוועדות להפסקות היריון
  22. ^ Hornberger, L. L, Options Counseling for the Pregnant Adolescent Patient, Pediatrics (Evanston) 140(3), 2017
  23. ^ 1 2 3 Noga Morag Levine, Abortion in Israel: Community, Rights, and the Context of Compromise, 1994
  24. ^ 1 2 3 4 נויה רימלט, מנגישּות חלקית, שאין בה צדק, לחקיקה צודקת: לקראת פרדיגמה חדשה של הפסקות היריון בישראל, עיוני משפט לט, 2016
  25. ^ 1 2 3 4 5 6 אורלי לוטן, הגבלות בחקיקה על הפסקות היריון יזומות -סקירה משווה-, באתר הכנסת מרכז המחקר והמידע, ‏‏נובמבר 2007
  26. ^ 1 2 Ariane de Vogue, CNN Supreme Court Reporter, Supreme Court overturns Roe v. Wade, CNN
  27. ^ 1 2 טלי גולדשטיין‏, דרמה בארה"ב: בית המשפט העליון ביטל את הזכות להפלות, באתר וואלה‏, 24 ביוני 2022
  28. ^ נעם לויתן, הפלות: מדע מול פוליטיקה, באתר מכון ויצמן למדע, ‏‏27-06-2022
  29. ^ 1 2 ניצן רימון-צרפתי, לראות את הנולד- עמדות כלפי עמימות, אאוגניקה ואחריות הורית בדיוני ועדות להפסקות היריון, לגבי הפסקת הריון במקרים של מום גנטי שביטויו או חומרתו מוטלים בספק, 2007
  30. ^ דלילה אמיר, הפלות כסוגיה מושתקת בישראל : על פרספקטיבה פמיניסטית ובין-לאומית ועל דילמות ממסדיות ואישיות, תל אביב: רסלינג, 2015
  31. ^ רונית עיר-שי, הפלות: הלכה ואידיאולוגיה, דעות 72, 2015, עמ' 9-18
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Dona_B_Dona/הוועדה_להפסקת_הריון&oldid=37326907"