משתמש:Elmalk ahmad/טיוטה
בג"ץ 5304/15 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' כנסת ישראל [1] ניתן ביום 11.9.16, העתירה הוגשה לבג"ץ על ידי ההסתדרות הרפואית בישראל ונדונה ביחד עם עתירות שאוחדו לעתירה זו, הידוע בבג"ץ "ההזנה הכפויה לאסירים", בהחלטת בג"ץ נקבע כי החוק המתיר טיפול רפואי כפוי לאסירים שובתי רעב הינו חוקי. העתירה נדחתה, הוחלט בפה אחד על ידי השופטים, כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה השופט אליקים רובנשטיין, כי תיקון החוק הינו מידתי ומאוזן ועומד בתנאי פסקת ההגבלה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההסתדרות הרפואית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) הנה ארגון העובדים של הרופאים בישראל. המייצג את רוב הרופאים במדינה כ 95% מכלל הרופאים העוסקים ברפואה. פועלתה של הר"י הקנה לה מעמד מיוחד והמוסדות הממלכתיים של המדינה מכירים באיכותה, מקצועיותה ומחויבותה למדינה ללא שיקולים זרים ומתוך כך, מטילים על הר"י משימות לאומיות: אחריות מלאה לתהליכי התמחות הרופאים, מעורבות בגיבוש דוח מבקר המדינה וכדומה.[2]
תיקון פקודת בתי הסוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביום 5.8.15 נכנס תיקון הפקודה לתוקף, אשר נדרשו בתי הסוהר לפעול עם אסיר שובת רעב בהתאם לסימן ב'2 מניעת נזקים בריאותיים לאסיר שובת רעב בפקודת בתי סוהר [נוסח חדש] - תשל"ב- 1971.[3]
סעיף 19יג (א) עד (ה) בקשת היתר למתן טיפול רפואי לאסיר שובת רעב,
19 יג (א) חיווה רופא דעתו בכתב (בסעיף זה – חוות דעת רפואית) כי בשל שביתת רעב של אסיר שהוא מטפל בו או טיפל בו לאחרונה יש אפשרות ממשית שבתוך זמן קצר תיגרם סכנה לחיי האסיר או תיגרם לו נכות חמורה בלתי הפיכה, בלא קבלת טיפול רפואי מהטיפולים המפורטים בחוות הדעת הרפואית, רשאי הנציב, בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיכו לכך, לפנות לנשיא בית משפט מחוזי או לסגנו, בבקשה לקבל היתר למתן טיפול לאסיר (בסימן זה – בקשת היתר לטיפול רפואי).
(ב) בבקשת היתר לטיפול רפואי יפורט סוג הטיפול הרפואי המבוקש לאסיר ותצורף לה חוות הדעת הרפואית.
(ג)העתק בקשת היתר לטיפול רפואי יועבר בידי שירות בתי הסוהר לוועדת אתיקה; ועדת האתיקה תחווה את דעתה בעניינים הרפואיים המנויים בסעיף 19 יד(ד) (1)( עד ) (3)לאחר ששמעה את האסיר
בנוגע לקבלת הטיפול הרפואי ונימוקיו לכך.
(ד) לא תוגש בקשת היתר לטיפול רפואי אלא לאחר שנעשה מאמץ ניכר לקבל את הסכמת האסיר לטיפול כאמור, בין היתר בשיחה של הרופא עמו, ולאחר שהוסברו לאסיר הליך הפנייה לבית המשפט
והשלכותיו האפשריות.
(ה) חוות הדעת הרפואית תומצא לאסיר או לבא כוחו.
סעיף 19יד (א) עד (ו) החלטת בית המשפט בבקשת היתר לטיפול רפואי,
19יד. (א) (1) על אף הוראות סעיפים 13 ו 15 (1) ו (2) לחוק זכויות החולה, נשיא בית המשפט המחוזי או סגנו שהוגשה לו בקשת היתר לטיפול רפואי, רשאי להתיר מתן טיפול רפואי לאסיר שובת רעב, חרף התנגדותו של האסיר, אם מצא כי בלא קבלת הטיפול יש אפשרות ממשית שבתוך זמן קצר תיגרם סכנה לחיי האסיר או תיגרם לו נכות חמורה בלתי הפיכה וכי הטיפול הרפואי צפוי להיטיב עם האסיר.
(2) הוראות חוק זכויות החולה יחולו כל עוד לא נתן בית המשפט החלטה בבקשת היתר לטיפול רפואי;
(3) אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 15(3) לחוק זכויות החולה.
(ב) לא יתיר נשיא בית המשפט המחוזי או סגנו מתן טיפול רפואי כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר ששוכנע כי נעשה מאמץ ניכר לקבל את הסכמתו של האסיר לטיפול, ובכלל זה הוסבר לו בפירוט, באופן המובן לו בנסיבות העניין, מצבו הרפואי וההשלכות של המשך שביתת הרעב על מצבו כאמור וכן נמסר לו מידע רפואי כאמור בסעיף 13(ב) לחוק זכויות החולה, והאסיר עמד בסירובו לקבלת הטיפול.
(ג) החלטת בית המשפט בבקשת היתר לטיפול רפואי תינתן לאחר שקיבל את חוות דעתה של ועדת האתיקה כאמור בסעיף 19יג(ג) ושמע את האסיר, ככל שהדבר אפשרי בהתחשב במצבו הרפואי, או את בא כוחו, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:
(1) בית המשפט סבר כי בנסיבות העניין אין מקום להיענות לבקשת ההיתר לטיפול רפואי;
(2) בית המשפט סבר כי מטעמים רפואיים דחופים ויוצאי דופן הנובעים ממצבו הרפואי של האסיר בלבד שלא ניתן להמתין לקבלת חוות הדעת או לשמיעת האסיר או בא כוחו, ובלבד שבית המשפט שוכנע כי נעשה ניסיון ממשי ליצור קשר עם בא כוחו של האסיר.
(ד) בבואו לקבל החלטה לפי סעיף זה, ישקול בית המשפט, בשים לב לאחריות שירות בתי הסוהר לשמירה על בריאותו ועל חייו של האסיר, בין השאר את אלה:
(1) מצבו הרפואי של האסיר, לרבות מצבו הנפשי, וההשלכות על מצבו כאמור אם לא יינתן לו הטיפול הרפואי המבוקש;
(2) הסיכויים והסיכונים של הטיפול הרפואי המבוקש ושל טיפולים רפואיים חלופיים לאסיר, וכן מידת פולשנותו של הטיפול הרפואי המבוקש והשפעתו על כבוד האסיר;
(3) אם ניתן לאסיר טיפול רפואי לפי הוראות סימן זה בעבר, ותוצאות הטיפול כאמור;
(4) עמדת האסיר, אם ניתנה, בנוגע לקבלת הטיפול הרפואי ונימוקיו לעניין זה, ועמדתו בנוגע למטרת שביתת הרעב.
(ה) בית המשפט ישקול שיקולים של חשש לחיי אדם או חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון המדינה, ככל שהובאו לפניו ראיות לעניין זה.
(ו) התיר בית המשפט מתן טיפול רפואי לאסיר שובת רעב, יפרט בהחלטתו את סוג הטיפול או הטיפולים שהוא מתיר, בשים לב לאמרו בחוות הדעת שהוגשו לו ולשיקולים האמורים בסעיף קטן (ד)(1) עד (3).
סעיף 19טו (א) עד (ה) סדרי דין וראיות.
19טו. (א) בדיון בבקשת היתר לטיפול רפואי יהיה האסיר מיוצג בידי עורך דין; לא היה האסיר מיוצג, ימונה לו סניגור ציבורי לפי הוראות חוק הסנגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995, ויחולו לעניין זה הוראות החוק האמור.
(ב) בכל עניין של סדר דין בדיון בבקשת היתר לטיפול רפואי, יפעל בית המשפט בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת מהירה.
(ג) ראה בית המשפט כי הדבר נדרש, בשל מצבו הרפואי של האסיר, רשאי הוא להורות כי דיון בבקשת היתר לטיפול רפואי יתקיים בבית החולים שבו מאושפז האסיר, בין השאר לשם שמיעת האסיר.
(ד) בית משפט רשאי לדון בבקשת היתר לטיפול רפואי בדלתיים סגורות, אם ראה כי הדיון הפומבי עלול להרתיע את האסיר מלהביע את עמדתו באופן חופשי או מלהביעה בכלל, או מנימוקים של הגנה על פרטיות האסיר.
(ה) (1) בהליכים לפי סימן זה רשאי בית המשפט, מטעמים שיירשמו, לסטות מדיני הראיות, וכן לקבל ראיה שלא בנוכחות האסיר או בא כוחו או בלי לגלותה להם, אם אחרי שעיין בראיה או שמע טענות שוכנע כי גילוי הראיה עלול לפגוע בביטחון המדינה וכי אי-גילויה עדיף על פני גילויה לשם עשיית צדק (בסעיף קטן זה – ראיות חסויות); בית המשפט רשאי, בטרם יקבל החלטה לפי סעיף קטן זה, לעיין בראיה או לשמוע הסברים שלא בנוכחות האסיר ובא כוחו;
(2) החליט בית המשפט לקבל ראיות חסויות, יורה על העברת תמצית הראיות החסויות לאסיר או לבא כוחו, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בביטחון המדינה;
(3) דיון לפי סעיף קטן זה יתקיים בדלתיים סגורות, אלא אם כן קבע בית המשפט הוראה אחרת לעניין זה.
סעיף 19טז (א) עד (ה) מתן טיפול רפואי לאסיר שובת רעב.
19טז. (א) החליט בית המשפט לפי סעיף 19יד להתיר מתן טיפול רפואי לאסיר שובת רעב, רשאי מטפל לתת לאסיר טיפול כאמור, בתחום עיסוקו ובנוכחות רופא, במוסד רפואי שאינו באחריות שירות בתי הסוהר ולנקוט את האמצעים הדרושים לשם מתן הטיפול, והכול בהתאם למצבו הרפואי של האסיר ולשיקול דעתו המקצועי של המטפל ובכפוף להחלטת בית המשפט, ובלבד שהטיפול הרפואי שיינתן לאסיר בלא הסכמתו יהיה הטיפול הרפואי המינימלי ההכרחי, לפי שיקול דעתו המקצועי של המטפל, לשמירה על חייו של האסיר או למניעת נכות חמורה בלתי הפיכה.
(ב) לפני מתן הטיפול הרפואי יעשה המטפל מאמץ, ככל האפשר, לקבל את הסכמתו של האסיר לטיפול הרפואי, לאחר שהסביר לו בפירוט באופן המובן לו בנסיבות העניין, את מצבו הרפואי וההשלכות של המשך שביתת הרעב על מצבו כאמור ואת משמעות החלטת בית המשפט.
(ג) מתן טיפול רפואי לפי סעיף זה ייעשה בדרך ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבודו של האסיר, תוך הימנעות, ככל האפשר, מגרימת כאב או סבל לאסיר.
(ד) סירב האסיר לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש, רשאי סוהר, לבקשת מטפל, להשתמש בכוח סביר כדי לאפשר את מתן הטיפול בידי המטפל, ובלבד שהשימוש בכוח יהיה רק במידה הדרושה לצורך מתן הטיפול.
(ה) אין בהוראות סימן זה כדי לחייב מטפל לתת לאסיר שובת רעב טיפול רפואי לפי סעיף זה.
בית המשפט, טרם מתן את החלטתו בבקשה למתן טיפול רפואי כפוי עליו לשקול את מצבו הרפואי והנפשי של האסיר, ההשלכות באי מתן טיפול רפואי, הסיכויים והסיכונים הנעוצים בטיפול הנדרש ואם קיימת חלופה לטיפול רפואי אחר, מידת השפעת הטיפול הפולשני על כבוד האסיר, את עמדת האסיר ונימוקיו לסירובו לקבל טיפול רפואי, ואת הסיבה שבגינה החליט לפתוח בשביתת רעב.
אסירים ביטחוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסירים ביטחוניים אשר נשפטו בישראל בגין עבירות כנגד ביטחון המדינה. אסירים המוחזקים בתנאי כליאה שונים המוחים על תנאי כליאתם וזכיותיהם כאסירים בבתי הסוהר בישראל.
הגדרה של אסיר ביטחוני קבועה בפקודת שירות בית הסוהר, בתוכנה מסווג כאסיר המהווה מסוכנות לביטחון המדינה, אשר זמם את מעשיו ויצא בפועל עד שהביא לכליאתו בגין מעשיו.
עד לחודש יוני 2015, מוחזקים במתקני כליאה של השב"ס 3,641 אסירים ביטחוניים, 3,273 מהם תושבי יהודה ושומרון ורצועת עזה, 265 תושבי מזרח ירושלים שהם בעלי תעודת זהות ישראלית ושאינם אזרחים ישראלים ו 104 ישראלים[4].
הדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
העובדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות שביתת רעב שפתחו בה אסירים ביטחוניים ועצורים מנהליים, תוקנה פקודת בתי הסוהר. כדי להתיר טיפול רפואי לשובתי רעב המסרבים לקבל את הטיפול רפואי במטרה להוות אמצעי לחץ על הרשויות להביא לשחרורם ממעצר או להקל בתנאי כליאתם בבית הסוהר. ביום 29.7.15, נתקבלה הצעת החוק לתיקון פקודת בתי סוהר ( מס' 48 ) ,תשע"ה- 2015 "חוק הזנת אסיר בכפייה".[5]
טענת העותרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
1. העותרים טוענים, לחוק שתי תכליות, אחת "התכלית הרפואית", אשר מטרתה להגן ולשמור על חייו של האסיר שובת רעב מטעמים רפואיים טהורים גרידא, והשנייה "תכלית חוץ רפואית", מטרתה לשמור על סדר ביטחון המדינה ושלום הציבור בתוך הכלא ומחוץ לו, ולכפות על אסיר שובת רעב הזנה כפויה חרף התנגדותו משיקולי ביטחון. בהקשר, העדפת השיקול הביטחוני הינו מעיד כי החוק נועד לתכלית חוץ רפואית, כשהוא משפיע על ההחלטה למתן היתר טיפול רפואי כפוי לאסיר שובת רעב. [6]
2. העותרים טוענים כי החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר ( להלן: החוק ) שמטרתו לכפות טיפול רפואי לאסירים שובתי רעב חרף התנגדותם אינו איתי ומידתי, מהווה פגיעה בכבוד האדם ובאוטונומיה של האסיר על גופו, ובחופש הביטוי אשר זכותו להביע את עמדתו באמצעות המחאה פוליטית. הזנה בכפיה מהווה פגיעה בבריאות האסיר. תכלית החוק חורגת ממתחם הסבירות המקובלת בהחרגת האסירים, ולכפות עליהם הזנה כפויה חרף התנגדותם בלתי מוצדקת. אי החלת חוק זכויות החולה על אותם אסירים שובתי רעב, מהווה פגיעה בעיקרון השוויון.
3. שביתת רעב הינה אקט המחאה פוליטית אינה אלימה , אשר מטבע המאסר או המעצר מגביל את זכות זו לאסירים בין חומות הכלא. אולם, מטרת החוק כלי שימושי בידי הרשויות לכפות על אסיר שובת רעב לשבור את שביתת הרעב בלא שישיגו את המטרות בשבילן פתחו בשביתת רעב מעיקרה. בעת שאותם שובתי רעב מוחים על תנאי כליאתם כגון מדיניות הבידוד הנהוגה כנגדם בבתי הסוהר, מדיניות ביקורי המשפחה, הטיפול הרפואי ותנאי כליאה מינימליים אשר אינם זוכים אליה בבתי הסוהר ועצורים מנהלים מוחים על מדיניות מעצרם ללא משפט .
4. החוק עומד בניגוד לכללי האתיקה הרפואית בישראל ובעולם, שהינו משפיל, אשר פעולה פולשנית מהווה פגיעה בזכות האוטונומיה ושלמות גופו של האסיר, תוך שבירת יחסי אמון בין אסיר שובת רעב (מטופל) לבין צוות רופאיו המטפלים בו [7].
5. העותרים טוענים, כי החוק אינו חוקתי ונדרש בית המשפט לפסולו מטעם כי קיימת חלופה לפי סעיף 13 (א) לחוק זכויות החולה, קובע "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה". בכפוף לחריגים המנויים בסעיף 15 לחוק זכויות החולה ותקנותיו, וועדת אתיקה מוסמכת להתיר טיפול רפואי בעת הצורך למטופל אף חרף התנגדותו, החלופה הקיימת בסעיף 15 לחוק זכויות החולה מאוזנת ותגשים המטרה לשמור על חייו של האסיר בפני פגיעה בכבודו[8].
6. העותרים טוענים, כי לפני תיקון פקודת בתי הסוהר בתי החולים הצליחו לתת מענה וטיפול רפואי לאסירים שובתי רעב, כאשר הטיפול נעשה על פי הוראות חוק זכויות החולה.
טענת המשיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
1. אין סמכות לאסיר לפתוח בשביתת רעב, כאשר שביתת רעב כשלעצמה אינה מהווה חלק מזכות חופש הביטוי וההמחאה הפוליטית המוקנה לאסיר בין חומות הכלא, בכך שבירת שביתת הרעב או הפסקתה אינה מהווה כלל פגיעה בזכות החוקתית של האסיר.
2. החוק מידתי ומאוזן ונועד לתכלית ראויה, ומטרתו לשמור על הקשר בין הרופא והמטופל ולתת לרופא כלי לשמור על חייו של האסיר שובת רעב תוך פגיעה מינימלית בכבודו, והכל ייעשה תחת בקרה ופיקוח המערכת השיפוטית והרופאים. החוק אינו מחייב לעשות שימוש בטיפול כפוי בבת אחת, אלא הדבר ייעשה הדרגתית, אשר הבקשה למתן היתר לטיפול רפואי כפוי מונחת בפני נשיא בית משפט המחוזי או סגנו, אך אינם מחויבים למתן היתר לטיפול כפוי, השיקול הרפואי בידי צוות הרפואי המטפל באסיר, ככל שנשקפת סכנת חיים או לגרימת נכות חמורה לאסיר שובת הרעב, בית המפשט יפעל לפי מתווה הדרגתי באופן משולב בחוק עם בחינת דרך חלופית למתן טיפול רפואי, ככל המטרה לא לגרום פגיעה בכבודו של האסיר.
3. בתכלית חוק מרוקנות שתי תכליות שלובות זו בזו, אחת, תכלית מרכזית – עיקרית, עניינה קדושת חיים ושמירה על אסיר בפני פגיעה באוטונומיה ושלמות גופו, והצלת חייו של האסיר שובת רעב מפני גרימת נכות חמורה או סכנה ממשית על חייו, והשנייה, תכלית משנית, עניינה שמירה על ביטחון המדינה מפני הפרות סדר בתוך בית הסוהר או מחוץ לו במידה והאסיר שובת רעב תיגרם לו נכות חמורה או סכנה ממשית על חייו. כך, החוק הולם את ערכיה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, עומד במבחן המידתיות – משמעו, פגיעה מינימלית באוטונומיה ושלמות גופו של האסיר שובת רעב לעומת שמירה על חייו[9] .
4. שמירה על חייו ושלמות גופו של האסיר שובת רעב טומנת בתוכה שמירה על ביטחון המדינה ושלום הציבור. על אף, החוק פוגע באוטונומיה ,שלמות הגוף, חופש הביטוי וזכות ההמחאה הפוליטית של האסיר, אולם, החוק נועד לתכלית ראויה כאשר פגיעה בזכות חוקתית הינה פגיעה פחותה העומדת במבחן המידתיות של פסקת ההגבלה[10]. החדרת זונדה הינה חריג לחריגים, והדרך המקובלת בטיפול בשובתי רעב הינה מתן טיפול נוזלי ותוספים תזונתיים באמצעות עירוי, וכן מתן תרופות לפי הצורך [11], משמעו, ככל שישנו אמצעי פגיעתו פחותה מזו, בית המשפט יעדיף אמצעי זה לצורך הצלת חייו של האסיר שובת הרעב.[12]
5. בית המשפט לא ייעתר לבקשה למתן היתר טיפול רפואי כפוי רק מטעמי שיקול ביטחוני כאמור מכוח סעיף 19יד (ה) לחוק, אלא, רק אם הוצגו בפניו ראיות המעידות על וודאות קרובה לפגיעה בביטחון המדינה. בית המשפט יעשה שימוש בשיקול הביטחוני כשיקול מטיב, רק, במטרה לשמור על ביטחון המדינה ושלום הציבור מפני הפרות סדר ברחבי הארץ. [13]
פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
החליטו שלושת השופטים פה אחד שיש לדחות את העתירה, ולקבוע כי החוק לתיקון פקודת בית הסוהר (מס' 48 ) - התשע"ה- 2015 לרבות סעיף 19יד(ה) עומד במבחן החוקתי ומידתי.
דעת השופט המשנה לנשיאה א' רובנשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]
חובת המדינה לשמור על זכויות הפרט של אזרחיה והנמצאים בתוך גבולותיה. בין היתר הזכות לחירות, שוויון, כבוד ואוטונומיה [14]. מטרת החוק הינה לשמור על קדושת חייו של האסיר שובת רעב, כשהוא נתון במשמורת המדינה, שמירה על קדושת חייו של אדם הינו ערך יסוד ב חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בכך מגולמת החובה לשמור על חיי אסיר הנתון במשמרת בתי הסוהר [15] .
מטרת החוק הינה להתיר מתן טיפול רפואי כפוי -הזנה בכפייה, כשלעצמה מהווה פגיעה באוטונומיה ושלמות הגוף ובחופש הביטוי. האם פגיעה זו עומדת בתנאי פסקת ההגבלה , האם החוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית[16] . מונח "מדינה", "יהודית", "דמוקרטית", מונחים דנן הינם כים אין לו סוף[17], מונחים הללו במקרים מסוימים סותרים אחד את משנהו ומתחרים זו בזו [18] מושג יהודית, בעיקרו הינו זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, באשר להגן על עצמו מפני הקמים כנגדו [19].
מטרת החוק אינה לפגוע בזכויות האסירים הביטחוניים או העצורים המנהליים בכלא, אלא לחוק שתי תכליות אשר נועד להשיג אותן, אחת, התכלית הרפואית, שעיקרה שמירה על חייו ובריאותי של האסיר שובת רעב, השנייה, התכלית הביטחונית- חוץ רפואית, שמטרתה שמירה על ביטחון המדינה מפני הפרות סדר ופגיעה בשלום הציבור וביטחון המדינה.
מטרת החוק הינה הצלת חייו של האסיר שובת רעב מפני פגיעה בנפשו, די הסתברות סבירה כי הפעולה הפוגעת בזכות תתרום להגשים תכלית החוק[20]. להדגיש כי בית המשפט טרם מתן החלטה בבקשה להתיר טיפול רפואי כפוי בוחן בהדרגתית את התהליך שנעשה משלב שבו הכניס האסיר את עצמו בשביתת רעב עד שלב האחרון בו מתבקש לדון בבקשה זו. מבחן האמצעי פגיעתו פחותה, בית המשפט יבחן אם קיימת אלטרנטיבה אחרת אשר פגיעתה תהא פחותה ותשיג את המטרה בשלה נועד החוק להגשים.
התכלית המרכזית של החוק לשמור על חייו של האסיר בפני סכנה ממשית בנפשו או מניעת גרימת נכות חמורה , בכפוף לסייגים שנועדו להבטיח שמירה על כבודו, באמצעות פיקוח הדוק על ידי גורמים רופאים ושיפוטים, להבטחת קיום תכלית זו טרם מתן היתר לטיפול רפואי , אחת, צריך לקבל הסכמת האסיר שובת הרעב לטיפול רפואי ולקבל את הסכמתו לטיפול הנדרש, על בית המשפט להשתכנע כי הוסבר לאסיר משמעות הטיפול הנדרש וחשיבות הסכמתו. שנית, פניה ליועץ המשפטי לממשלה ועם קבלת הסכמתו תבוצע פניה לנשיא בית המשפט המחוזי או לסגנו, והכל לאחר מאמץ לקבל הסכמת האסיר, העתק הבקשה יועבר לוועדת האתיקה שתחווה דעתה, תוך שמיעת האסיר. התכלית המשנית , זו היא הביטחונית, במסגרתה רשאי בית המשפט לשקול שיקול חוץ רפואי במידה ונעתר להתיר טיפול רפואי כפוי. [21].
התכלית הביטחונית- המשנית משולבת ומגולמת בתוך התכלית המרכזית שמטרתן לבחון הדרך בה להציל חייו של האסיר שובת רעב בלא פגיעה בכבודו. אולם כאשר המטרה באה כדי להגן על זכות בשבילה נולד החוק, אין לפסול תכלית משנית המעוגנת בתוך החוק, כאשר תכלית זו משולבת בתוך התכלית המרכזית ואינה באה להחליפה, שילוב התכליות אינו פסול מעיקרו .[22] ואין לפסול תכלית הרתעה כשהיא נלווית לתכלית לגיטימית אחרת. [23]
קדושת החיים, אינו נחלת מדינה יהודית. אולם, מדינה דמוקרטית שומה עליה לשמור ולפקח על אסירים ביטחוניים או עצורים מנהליים מפני פגיעה בנפשם ובריאותם. [24]. החוק הינו הולם את ערכיה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, כאשר התכלית המרכזית לשמור על קדושת חייו של האסיר שובת רעב ושמירה על ביטחון המדינה[25].
הגישה הרווחת במידה ומטרת החוק הפוגע אינה ראויה, אזי הפגיעה אינה חוקתית, בלא קשר אם היא מידתית[26], בנוסף מקובל ורצוי לבחון אם אותה מטרה המיועד החוק להגשימה ראויה, ללא כל קשר למידת הפגיעה בזכויות האדם[27]. בעיקר כאשר מדובר בחוק המיועד לשמור על ביטחון המדינה [28]. החוק עומד בשני המבחנים של התכלית הראויה, מצד שמירה על קדושת חיים. מצד השני, שמירה על ביטחון המדינה[29] .
התכלית העיקרית והמרכזית של החוק הנה קדושת החיים, להציל חייו של האסיר שובת רעב תוך כדי פגיעה מינימלית באוטונומיה, כבודו ושלמות גופו, בית המשפט כן ייעשה שימוש בשיקול הביטחוני על אף, שהינו מהווה חריג מחריגים, לצורך שמירה על ביטחון המדינה ושלום הציבור[30]. על מנת להתיר טיפול רפואי כפוי נדרש לערוך איזון אינטרסים בזהירות וקפדנות, ולבחון המצב הקונקרטי ואינהרנטי וכל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו. "כאשר החוט בין פגיעה בזכות האדם לבין שמירה על ביטחון המדינה הינו דק, על כן, שומה על בית המשפט לשמור על חוט דק זה בשיניים".[31] למעשה, השימוש בתכלית המשנית תיעשה רק אם קיימות ראיות המעידות באופן קונקרטי על וודאות קרובה לפגיעה בביטחון המדינה בעקבות שביתת הרעב של האסיר.
בית המשפט יבחן כל מקרה לגופו, על מנת להתמודד עם שביתת הרעב כגון, פרשת אלקיק, [32] ופרשת עלאן[33] , נטול דוגמה, שני המקרים, העותרים פתחו בשביתת רעב במועדים שונים זה מזה, על אף חקיקת חוק זה, אך לא נעשה בו שימוש, סכנת חיים ממשית נשקפה על חייהם, אך המדינה ניהלה משא ומתן עם העותרים או באי כוחם עד שהביאה להפסקת שביתת הרעב ללא גרימת נזק בריאותי ( ברוך שמו במקומו), בכך, בלא בנקל בית המשפט ייעשה שימוש להתיר הזנה כפויה, אלא בוחן לעומק כל מקרה לגופו ויעדיף חלופה ראויה מקובלת וסבירה מקום הזנה כפויה. [34]
בית המשפט בחן טיבו ועמידתו של החוק במבחן המדיתיות, הגיע למסקנה כי החוק הנו מידתי ומאוזן, כאשר התועלת שיפיק החוק , הצלת חייו של אסיר שובת רעב מפני פגיעה בנפשו, ושמירה על ביטחון המדינה מפני הפרות סדר על ידי תומכיו של האסיר שובת רעב במידה ותיגרם לו נכות חמורה. שימוש בשיקול הביטחוני ייעשה עם מיצוי את כל האלטרנטיביות הראויות להביא להפסקת שביתת הרעב בשלום ללא פגיעה בביטחון המדינה ושלום הציבור.
דעת השופט מ' מזוז[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסכים עם חוות דעתו של כב' המשנה לנשיאה השופט א' רובנשטיין, אך, בהערה אגבית, בעת הדיון בבקשה למתן היתר טיפול רפואי כפוי עדיף לעשות הפרדה דיונית, משמעו, הפרדה בין דיון מטעמים רפואיים ושיקולים ביטחוניים. כאשר התכלית המרכזית של החוק הינה להתיר טיפול רפואי מטעמים רפואיים ולא יעשה שימוש בשיקולים ביטחוניים דבר שבשגרה. מציע לקבוע הנחיות ומגבלות באשר לאופן הפעלתה של הוראת סעיף 19יד(ה), העוסקת בשיקול הביטחוני, בדמות 'הפרדה דיונית' בין בחינת השיקולים הרפואיים לבין בחינת השיקולים הביטחוניים.[35]
דעת השופט נ' סולברג[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסכים עם דעתו של כב' המשנה לנשיאה א' רובנשטיין ולמסקנה שהגיע אליה באשר לחוקיות החוק. כי בראש נדבך זה, שומה על בית המשפט המונחת בפני בקשה למתן היתר לטיפול רפואי כפוי יפעיל את השיקול הרפואי בעיקר, שהינו התכלית המרכזית של החוק והתכלית הביטחונית, הינה שיקול משנה לשיקול הרפואי. [36]
החלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוחלט פה אחד החוק המתיר טיפול רפואי כפוי לאסיר שוב רעב אף חרף התנגדותו אינו מפר את הוראות המשפט החוקתי. כאשר התכלית המרכזית- הדומיננטית של החוק שיקול רפואי טהור והתכלית המשנית הינה שיקול ביטחוני על מנת למנוע גרימת נכות חמורה או סכנה ממשית על חייו.
בעקבות פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלטת בג"ץ התירה טיפול רפואי כפוי לאסיר שובת רעב חרף התנגדותו, טרם התיקון בתי החולים התמודדו עם אסירים שובתי רעב על פי ההוראות מכוח חוק זכויות החולה. עם כניסת תיקון פקודת בתי הסוהר לתוקף והותר טיפול רפואי כפוי באסירים שובתי רעב המסרבים לקבל טיפול רפואי. התיקון פגע קשות בכבוד האדם, ככל מטרת התיקון למנוע הישגים פוליטיים והסברתיים ולאו דווקא להגן על אינטרסים ביטחוניים או על חיי האסירים [37].
דעת ח"כ ד"ר יוסף גבארין, בית המשפט לא נכנס לעומק המטרה הפוליטית מאחורי החוק, כאשר מטרת החוק הינה להיאבק בשובתי רעב ולצמצם מספרם.[38]
דברי השר ארדן, "הצעת החוק גובשה על רקע שביתות רעב ממושכות בקרב אסירים ועצורים ביטחוניים במהלך 2012, אשר היו כרוכות בהתמודדויות מורכבות הן בהיבט הרפואי והן בהיבט הביטחוני. החוק החדש ייצר את האיזון הראוי בין זכותה של מדינת ישראל להגן על אזרחיה מפני תופעה של אסירים שובתי רעב, לבין חובתה לנהוג באופן הומאני כלפי כל מי שנמצא תחת חסותה, ולהגן על זכויות האדם של כל אדם באשר הוא".[39].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים ה' כהן, "ערכיה של מדינה יהודית ודימוקרטית - עיונים בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו", הפרקליט, ספר היובל (תשנ"ד) 9
אליקים רובינשטיין, "ישראל – הביטחון והמשפט: מבט אישי", ספר אליהו מצא, (2015) 99
אשר מעוז, "ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית", עיוני משפט, כרך יט (תשנ"ה) 547
אמנון כרמי, בריאות ומשפט 2003 שער חמישי: הסכמה מדעת, 941
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בג"ץ אישר הזנה בכפייה של אסירים ביטחוניים שובתי רעב, http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.3064750
הזנה בכפייה לאסירים בטחונים שובתי רעב: הרע במיעוטו. http://izs.org.il/papers/hazana.pdf
בג"צ 5580/15 עלאן נ' שירות הביטחון הכללי [פורסם בנבו] (14.8.15)
בג"צ 452/16 אלקיק נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש [פורסם בנבו] (4.2.16)
הערת שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בג"ץ 5304/15 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' כנסת ישראל, (פורסם בנבו, 11.9.16)
- ^ ההסתדרות הרפואית בישראל, על הר"י https://www.ima.org.il/mainsitenew/squarespage.aspx?spid=13
- ^ פקודת בתי הסוהר (אתר נבו) https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/056_002.htm
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים [דו"ח תנאי כליאה של אסירים ביטחוניים במתקני כליאה של שב"ס ( פורסם במערכת דברי הכנסת, מיום 16.8.2015). ] - ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש1, פס' ח, בעמ' 4-5.לפסק דינו של המשנה לנשיאה, השופט א' רובנשטיין
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, ה"ש 1, פס' סט, בעמ' 27, חוות דעת השופט א' רובנשטיין.
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש 1 פס' יט- ל"ג, בעמ' 8-12, לפסק דינו של המשנה לנשיאה, השופט א' רובנשטיין
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש 1, פס' לד- לה, בעמ' 12- 13,לפסק דינו של המשנה לנשיאה, השופט א' רובנשטיין
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש 1, פס' לט- מו, עמ' 14-17, חוות דעת השופט א' רובנשטיין.
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש 1, פס' מז- נו, בעמ' 18-20, חוות דעת השופט א' רובנשטיין.
- ^ תגובת המדינה, פסקה 82 , עמ' 30 מיום 9.9.15 (התגובה ברשות עורך הערך)
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש 1 , פס' קלא, בעמ' 56, חוות דעת השופט א' רובנשטיין.
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש 1, פס' סד- סו, בעמ' 23- 25. חוות דעת השופט א' רובנשטיין.
- ^ אשר מעוז "ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית" עיוני משפט י"ט, 547, (תשנ"ה),
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש 1, פס' פז, בעמ' 36. השופט א' רובנשטיין.
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש1, פס' קא- קב, בעמ' 42-43, השופט א' רובנשטיין.
- ^ חיים כהן, ערכיה של מדינה יהודת ודמוקרטית "מבחר כתבים 45,47, 2001
- ^ בג"ץ 466/07 גלאון נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 2012), פסקה 14, השופט א"א לוי
- ^ שם, פרשת גלאון
- ^ בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פ"ד סא(1) 619, פס' 58 לפסק דינו של הנשיא השופט א' ברק (2006)
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש1, פס' קיא- קיג, בעמ' 46-47, לפסק דינו של המשנה לנשיאה, השופט א' רובנשטיין
- ^ בג"ץ 7385/13 איתן- מדיניות ההגירה הישראלית נ' ממשלת ישראל, (פורסם בנבו, 22.9.14), פסקה 2, המשנה לנשיא (כתוארה דאז) מ' נאור
- ^ שם פרשת איתן, פסקה 52, השופט ע' פוגלמן
- ^ בג"ץ 7957/04 מראעבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד ס(2) 477, 500 (2005)
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל,לעיל ה"ש 1, פס' קה-קו, בעמ' 43-44, השופט א' רובנשטיין.
- ^ אהרן ברק, מידתיות במשפט הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה, עמ' 297, 2010
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, ה"ש 1 עמ' 34- 35, לפסק דינו של המשנה לנשיאה, השופט א' רובנשטיין
- ^ ב' מדינה "על פגיעה בזכות חוקתית ועל 'תכלית ראויה'" משפט ועסקים ט"ו 281, 311 (2012)
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש 1, פס' זק, בעמ' 45, לפסק דינו של המשנה לנשיאה, השופט א' רובנשטיין
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש 1, פס' קלו- קלט, בעמ' 58-60, לפסק דינו של המשנה לנשיאה השופט א' רובנשטיין.
- ^ [עורך הערך: א"א]
- ^ בג"צ 452/16 אלקיק נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (פורסם בנבו, 4.2.16)
- ^ בג"צ 5580/15 עלאן נ' שירות הביטחון הכללי (פורסם בנבו, 14.8.15)
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש 1, פס' קכז- קכט, קלג- קלד, בעמ' 54- 56, 57, לפסק דינו של המשנה לנשיאה, השופט א' רובנשטיין
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש 1, בעמ' 63-73, השופט מ' מזוז
- ^ בג"ץ ההסתדרות הרפואית בישראל, לעיל ה"ש 1, פס' 1-5 , עמ' 74-75, השופט נ' סולברג
- ^ פרופ' מרדכי קרמניצר, ד"ר עמיר פוקס המכון הישראלי לדמוקרטיה "הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 48) (מניעת נזקי שביתת רעב), התשע"ד–2014" (13.7.2015) https://www.idi.org.il/articles/3110
- ^ עורך הערך אחמד אלמאלק שוחח טלפונית עם ח"כ ד"ר יוסף גבארין מיום 23.1.17 לקבלת עמדתו בעקבות פסק הדין
- ^ רותם אליזרע ומורן אזולאי "אושרה הזנה בכפייה. רופאים: אלו עינויים, לא נסכים" ידיעות אחרונות - פוליטי- מדיני (30.7.15)http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4685685,00.html