משתמש:Gabi S./שנאת ערבים

שנאת ערבים, או אנטי-ערבים או ערבופוביה היא עמדה התומכת בשנאה, אפליה ועוינות כלפי ערבים. גילויי שנאה כוללים לעיתים קרובות אלימות כלפי ערבים וקריאה להרגם. שנאת ערבים נבדלת מאסלאמופוביה בשני היבטים עיקריים: היא מופנית כלפי כלל הערבים, ולא רק המוסלמים, אלא גם ערבים נוצרים, בדווים, דרוזים ועוד. כמו כן, שנאת ערבים נובעת לאו דווקא מגזענות כלפי ערבים אלא כוללת יסודות נוספים, כמו הפחד מפיגועי טרור, חשש מהפרת איזון דמוגרפי או ציווים דתיים.

שנאת ערבים במהלך ההיסטוריה

אירועים רבים בהיסטוריה התרחשו כתוצאה משנאת ערבים. כאשר הנוצרים כבשו מידי הערבים את ממלכת גרנדה בשנת 1492, הם דרשו מהיהודים והמוסלמים להתנצר או לעזוב את ספרד. רבים מהם, יהודים ומוסלמים, העדיפו להתנצר, לפחות למראית עין, כדי להישאר במקומותיהם. היהודים שהתנצרו נקראו אנוסים, והמוסלמים מוריסקוס (Moriscos). הם היו נתונים לחקירות מתמידות מצד האינקוויזיציה, שדרשה לוודא את נאמנותם לנצרות. במקרים רבים, מוסלמים ששמרו את דתם בסתר ונחשפו - נדונו לעונש מוות. יהודים ומוסלמים שבחרו שלא להמיר את דתם גורשו בגירוש ספרד.

במקביל לפריחת הלאומיות הערבית במאה ה-20, קמו בעולם תנועות אנטי-ערביות רבות. בשנת 1948 סופחה להודו הממלכה המוסלמית של הניזאמים בהיידראבאד, ואלפי ערבים גורשו ממנה. בשנת 1964 הפילו שחורים תושבי זנזיבר את שלטון הסולטן המוסלמי, וטבחו בכ-17,000 ערבים.

תנועות לאומיות בטורקיה ובאיראן בתחילת המאה ה-20 היו אנטי-ערבית במהותן. הן תקפו את הלאומיות הערבית, שכתבו את ההיסטוריה, הדחיקו את התרבות הערבית, ובאופן כללי היו עוינות כלפי תושביהן הערבים. גם במדינות קומוניסטיות אימץ השלטון מדיניות דומה כלפי האזרחים הערבים.

מהגרים פלסטינים וסורים שהיגרו לארצות אמריקה הלטינית במהלך המאה העשרים דיווחו על מקרים רבים של שנאת ערבים במדינות אלה. לעיתים הופנתה זו גם כלפי יהודים ילידי המזרח התיכון שבחזותם, הן מצד הנוצרים והן מצד היהודים יוצאי מזרח אירופה.^{[דרושה הבהרה]}

באלג'יריה ובמרוקו התפתחה שנאת ערבים מצד בברברים, שהייתה נעוצה בגורמים רבים. מדינות אלה נשלטו על ידי צבאות ספרד וצרפת, שהשתמשו בדוקטרינת "הפרד ומשול" על מנת להחליש את התנגדות האוכלוסייה לנוכחותם. קיימות עדויות לפיהן צרפת יצרה במכוון מתיחות אתנית באלג'יריה בין הערבים והברברים ובין היהודים למוסלמים. כמו כן חשו הברברים איום על התרבות והמורשת שלהם, שהתקיימה בצפון אפריקה במשך מאות שנים.^{[דרוש מקור: מקור לטענה]}

אהבת הבריות ושנאת ערבים במסורת היהודית

על פי ההלכה קיים איסור לשנוא ערבים ללא הצדקה. אברהם נקרא "אב המון גויים" ואף התפלל על אנשי סדום שחטאו לה'. גם הרב קוק כותב בספר המוסר מידות הראי"ה:

"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד. ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם הרוחנית והחמרית, והשנאה צריכה להיות רק על הרשעה והזוהמא שבעולם."

— הרב קוק, מידות הראי"ה, שערי הקדושה ח"א שער ה' יאהב כל הבריות ואפילו גויים. ע' ויקרא רבה פ"ו תגידו אלהותי לאוה"ע.

על אף זאת, יש הרואים בערבים את התגלמותו של העם העמלקי, שהיה אויב ישראל במקרא, ובאופן חריג מופיעה בתורה מצווה על עם ישראל להרוג את כולו (מחיית זכר עמלק), כולל נשיו וטפו, ולהשמיד את כל רכושו.

עם ישראל מצווה לזכור את מעשי עמלק (מצוות זכירת מעשי עמלק) ולהנציח את השנאה כלפיו ואת הרצון להשמידו: "היא שציוונו לזכור מה שעשה לנו עמלק מהקדימו להרע לנו, ושנאמר זה בכל עת ועת, ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו, ונזרז העם לשנוא אותו, עד שלא תישכח המצווה ולא תחלש שנאתו מהנפשות באורך הזמן." (ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה, קפ"ט).

על פי ההשקפה הרואה בערבים את התגלמותו של העם העמלקי, יש לטפח את השנאה כלפי הערבים ולשאוף להרוג אותם.

המוסר שלנו גבוה הרבה מעל ההומניזם המערבי המזויף, ואנחנו לא מתרשמים - או לפחות אמורים שלא להתרשם - מאופנות רוחניות חולפות.

— הרב אברהם וסרמן

בשנת 2010 רב העיר צפת, שמואל אליהו, פסק כי אסור להשכיר דירות בעירו לסטודנטים ערבים הלומדים במכללה. זמן קצר לאחר מכן פורסם פסק הלכה החתום על ידי 39 רבני ערים מכל זרמי היהדות האורתודוקסית המביע תמיכה בעמדתו של אליהו, וקובע כי יש "איסור מהתורה למכור בית או שדה בארץ ישראל לנוכרי", בנימוק כי העושה זאת "גורם נזק גדול לשכניו". הרב הראשי לישראל יונה מצגר אמר כי "מדובר בסוגיה שהיא לא רק הלכתית", ומסר כי הוא עצמו "מודאג" מהתופעה של מכירה והשכרה של נכסים לדיירים לא יהודים.

זמן קצר לאחר פרסום "מכתב הרבנים" פורסם "מכתב הרבניות", פרי יוזמה של ארגון להב"ה, בו נשות רבנים בכירים קראו לנשים יהודיות להתרחק מסביבתם של ערבים: "בכפר שלהם, בשליטה שלהם, הכול הופך להיות שונה... את תשומת הלב שכל כך ביקשת לעצמך יחליפו קללות, מכות והשפלות."

שנאת ערבים במאה ה-21

מספר גורמים הביאו להתפרצות מקרים רבים של שנאת ערבים במאה ה-21, ביניהם פיגועים שנעשו על ידי ערבים (כמו ...), שנאת זרים, צמיחתם של ארגוני טרור אסלאמיים דוגמת אל-קאעדה ודאעש, והתגברות ההגירה מארצות ערב לעולם המערבי.

שנאת ערבים בעולם המערבי

מקרים של שנאת ערבים אירעו בצ'כיה, צרפת, ניז'ר, בריטניה, ארצות הברית ושוודיה.

באוסטרליה פרצו בשנת 2005 מהומות בעיר קרונולה, בניו סאות' ויילס, כתוצאה ממתיחות מתמשכת בין תושבי העיר למהגרים ערבים.

בדו"ח ועידת האו"ם נגד הגזענות (2009) נכלל גינוי נגד "העלייה העולמית במספר האירועים האלימים על רקע גזעני או אנטי-דתי, כולל איסלאמופוביה, אנטישמיות, אנטי-נצרות ושנאת ערבים."

שנאת ערבים באיראן

(להשלים)

לאיראנים זהות אתנית שונה מזו של העולם הערבי, ובפעולותיהם הם מנסים לטשטש את העבר הערבי של איראן, ויחד עם זאת לשמור על זהות דתית מוסלמית. כחלק ממאמץ זה קיימות שנאה ואפליה כלפי המיעוט הערבי במדינה, וכן קיימים יחסים מתוחים בין איראן לבין שכנותיה הערביות.

שנאת ערבים בישראל

גילויי שנאה כלפי הערבים בישראל קיימים כבר מתקופת קום המדינה. מחקרים אקדמיים איתרו גילויי שנאה רבים, אך רק בשנות ה-80 של המאה ה-20 בעיית השנאה כלפי ערבים עלתה לדיון ציבורי.

בשנות החמישים פורסמה סדרת ספרי הילדים "דני-דין" של שרגא גפני, שעלילותיה היו גדושות בביטויים ובאיורים המבטאים שנאת ערבים. גם בסדרת הספרים "מקראות ישראל", שהייתה פופולרית במערכת החינוך, היו ביטויים רבים דומים.

מחקר מקיף של דניאל בר-טל מצא שמקום המדינה ועד לשנות התשעים, ספרי גאוגרפיה והיסטוריה בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים הכילו סטריאוטיפים שליליים של ערבים. הם תוארו כפרימיטיביים, מלוכלכים, נסערים, אגרסיביים ועוינים כלפי יהודים.

עם התמשכות הסכסוך הישראלי-ערבי התפתחה עוינות רבה כלפי ערבים בחלקים מסוימים של החברה היהודית. מדי שנה מתפרסמים ונרשמים מקרים שונים של שנאה וגזענות כלפי ערבים הנוגעים לכלל תחומי החיים. למשל, סקר מ-2012 מצא שרוב הציבור היהודי רוצה שהיהודים יועדפו בקבלה למקומות עבודה במשרדי הממשלה לעומת ערבים; כמעט מחצית מהיהודים רוצים שהמדינה תדאג לאזרחיה היהודים יותר מאשר לאלה הערבים; וחלק גדול מהם מתנגד ללימודים משותפים ליהודים ולערבים בבתי הספר. שליש מהנשאלים הביעו תמיכה בחוק שימנע מערביי ישראל להשתתף בבחירות לכנסת.

קיים יחס שלילי כלפי קשרים בין נשים יהודיות וגברים ערבים. יהודים ישראליים רבים מתנגדים ליחסים מעורבים, במיוחד בין נשים יהודיות וגברים ערבים. בסקר משנת 2007 אמרו מרבית הנשאלים היהודים שלדעתם נישואי יהודייה עם ערבי הם בגידה במדינה ובעם היהודי, שהם לא מוכנים להתגורר בבניין משותף עם ערבים, ושהם לא מוכנים שערבי יבקר בביתם.

בסקר נוסף מ-2007 העידו 31% מהמשתתפים כי הם "חשים שנאה" כאשר הם שומעים את השפה הערבית, לעומת 17.5% שהשיבו כך שנתיים לפני כן.

במספר ערים בישראל הוקמו קבוצות הנאבקות ב"תופעת ההתבוללות": בפסגת זאב קמה קבוצה המסיירת בשכונה במטרה למנוע מנשים יהודיות להיפגש עם ערבים. עיריית פתח תקווה פתחה מוקד טלפוני להודעות על מפגשים בין יהודיות לערבים, וכן שירות ייעוץ פסיכולוגי. קריית גת השיקה תוכנית לימודים בבתי הספר שבה מזהירים בנות יהודיות ממפגשים עם בדואיים מקומיים.

במספר מקרים, מפגינים ופורעים יהודים השתמשו בסיסמאות אנטי-ערביות גזעניות. לדוגמה, בזמן המהומות באירועי אוקטובר 2000 התקיימו הפגנות של יהודים בנצרת ובתל אביב שבהן יידו אבנים על ערבים, השחיתו רכוש ערבי וקראו "מוות לערבים". שחקני כדורגל ערבים-ישראליים נאלצים לעיתים קרובות להתמודד עם קהל המשמיע סיסמאות גזעניות, כמו "אין ערבים, אין פיגועים".

בשנת 2002 חיילי מילואים שפעלו בגזרת טול כרם במבצע "חומת מגן" נדהמו כאשר פתחו חבילות שי שקיבלו מתלמידי בית ספר, ובהם ילדים רבים ביקשו מהם להרוג כמה שיותר ערבים.

בשנת 2004 חבר הכנסת יחיאל חזן תיאר את הערבים כתולעים. זמן קצר לאחר מכן זאב בוים, סגן שר הביטחון, אמר: "מה יש באסלאם בכלל ומה יש אצל הפלסטינים בפרט? האם זה חסך תרבותי, פגם גנטי? משהו בלתי מוסבר ברצחנות הנמשכת הזו". רבים גינו התבטאות זו וראו בה ביטוי לשנאת ערבים. גם הליגה נגד השמצה הביעה "זעזוע מההערות הגסות והסטראוטיפיות" של בוים. למחרת הוא חזר בו מדבריו.

עבאס זכור, חבר כנסת ערבי, נדקר ונפצע קל בשנת 2006 לאחר ששלושה אלמונים התקיפו אותו ותושב ערבי נוסף בסכינים בשכונה מעורבת של יהודים וערבים בעכו. השלושה קראו במהלך התקיפה קריאות גנאי נגד ערבים.

http://news.walla.co.il/item/949203

בשנת 2009 פורסם מאמר של הרב יוסף אליצור ובו מפורטת אידאולוגיית "תג מחיר". המאמר הופץ בעלון בעל אופי פוליטי ימני-דתי, ובין השאר הוא כולל קריאה לאלימות כלפי ערבים: "אם ליהודים אין שקט - גם לערבים אין שקט; אם הערבים מנצחים בגלל אלימות כלפי יהודים - גם היהודים ינצחו באלימות כלפי ערבים."

בחודש מרץ 2009, לאחר מבצע עופרת יצוקה, התעוררה ביקורת ציבורית נגד חולצות טריקו שהודפסו על ידי חיילי צה"ל ובהן סיסמאות וקריקטורות פוגעניות כלפי פלסטינים. עם זאת, אחד החיילים שהתראיין בנושא זה אמר לכתב אורי בלאו: "אל תיקח את זה למקומות שאתה לא אמור לקחת, כאילו אנחנו שונאים ערבים".

גם קצין החינוך הראשי של צה"ל, תא"ל אלי שרמייסטר, גינה את התופעה ואמר: "גם להומור, המהווה מנגנון התמודדות אנושי חשוב בתקופה של שחיקה ומתח הקיימים בשרות הצבאי, יש גבולות. איננו מחנכים לשנוא את אויבנו ואל לנו ללעוג או להקל ראש בחייהם של אישה הרה או ילד קטן".

מקרה דומה אירע גם כעבור מספר שנים, כאשר חיילי הסדר מישיבת אלון מורה הדפיסו ולבשו חולצה שעליה מודפס: "תדע כל אם ערבייה כי גורל בניה בידינו". על החולצה הודפס איור ובו נראה חייל אוחז בנשק מעל צריח מסגד בכפר ערבי. עקב המעשה הודחו מספר קצינים וחיילים בחטיבת הנח"ל.

בשנת 2012, עקב מתיחות בין יהודים לערבים באזור ירושלים העתיקה, אירעו מקרים רבים של אלימות בשני הצדדים. באוגוסט 2012 היה מקרה של לינץ' של יהודים בערבי, שנפצע באורח אנוש. החשוד המרכזי אמר: "מצדי שימות. הוא ערבי."

בשנת 2014 הוצת בית הספר הדו-לשוני בירושלים ונכתבו בו כתובות נאצה נגד ערבים ובגנות הדו-קיום. שלושה פעילי להב"ה הורשעו במעשה.

מחקר של יורם הרפז וד"ר עידן ירון שהתפרסם ב-2015 מתאר את שנאת הערבים כעניין בסיסי ויומיומי בקרב בני נוער היהודים בישראל, שהוא מרכיב חשוב בזהות שלהם. על פי המחקר בעיות של שנאה וגזענות אינן מטופלות על ידי מערכת החינוך.

תלמידה מכיתה י' מצוטטת במחקר: "אני אישית, ערבים זה דבר שאני לא יכולה לראות ולא לסבול. אני נורא גזענית. אני באתי מבית גזעני. אם ייצֵא לי בצבא לירות באחד מהם, אני לא אחשוב פעמיים. אני מוכנה להרוג מישהו בידיים שלי, וזה ערבי. בחינוך שלי למדתי שהם החינוך שלהם להיות מחבלים, ואין אמונה בהם. אני גרה באזור של ערבים, וכל יום רואה את הישמעאלים האלה, שהם עוברים בתחנה ושורקים. אני מאחלת להם מוות".

בעקבות רצח שלושת הנערים בשנת 2015 נפתחו קבוצות רבות ברשתות החברתיות בשם "עם ישראל דורש נקמה" או שמות דומים. רבים מהחברים בקבוצות היו בני נוער שקראו לנקמה בערבים. משרד המשפטים הודיע כי המשטרה תפתח בחקירה בחשד לפרסום דברי הסתה לאלימות ולגזענות: "הפרקליטות והמשטרה רואות בחומרה רבה הסתה שכזו, בין אם היא מכוונת כלפי יהודים ובין אם היא מכוונת כלפי ערבים, ועל כן ייפתחו חקירות פליליות בנושא זה".

בקבוצות אלה פורסמו ביטוי שנאה רבים כלפי ערבים. באחת הקבוצות פורסמה תמונה של חיילת שכתבה על כף ידה "לשנוא ערבים זו לא גזענות. זה ערכים." התמונה זכתה לשיתופים רבים בארץ וברחבי העולם, וגררה גל של חיקויים וכן גינויים. אף על פי שבסיסמה זו נעשה שימוש כבר ב-2012.

בשנת 2016 פורסם כי שוטר מג"ב מסר לארגון להב"ה פרטים של צעירות יהודיות שהתיידדו עם ערבים.

ביקורת על הביטוי "שנאת ערבים"

במאמר משנת 2013 מייחס משה ארנס קשר בין שנאת ערבים לבין תופעות רבות בחברה ובפוליטיקה בישראל: "בחברה הישראלית קיימת עוינות רבה כלפי ערבים. חלק ממנה אפשר להבין על רקע הסכסוך רב-השנים בין יהודים לערבים, אבל הסבר זה אינו יכול להוות צידוק כאשר אותה עוינות מכוונת ללא הבחנה כלפי האזרחים הערבים בישראל. ואין לטעות: עוינות זו איננה נחלתם הבלעדית של הוונדליסטים הצעירים, יש לה מקורות נוספים בחברה הישראלית, שמן הסתם מהווים בית גידול לפשעים הללו." בין השאר ארנס רומז שגם אידאולוגיה של "פתרון שתי המדינות" מעודדת, לדעתו, עוינות זו.

במאמר מיוני 2015 באתר "העוקץ" נטען שארגוני שמאל בישראל נגועים בשנאת ערבים לא פחות מארגוני ימין, ושחלק ממטרתן של תוכניות שלום היא הפרדה בין ערבים ליהודים: "הימין שונא ערבים - אבל חלק גדול מהשמאל הציוני-האשכנזי פשוט נגעל מהם."

במאמר של ד"ר מרדכי ניסן הוא דוחה האשמות לפיהן שנאת ערבים היא גזענות: "היהודים רחוקים נפשית מלהיות גזענים כמרחק האור מן החושך. עקרון-יסוד תורני של חסד פועם בלִבם של יהודים כטבע ראשון." ניסן מעיר שמה שנראה כלפי חוץ כגזענות או שנאת ערבים היא בעצם שמירה על זהות לאומית ותרבותית: "אמנם, אין להתעלם מכך שבין היהודים והערבים בישראל ישנם פערי זהות, הזדהות וחזון גדולים למדי. שני הצדדים מחזיקים בתרבות שונה. ברגע שערבים ייכנסו כדיירים וכבעלי בתים לשכונה של יהודים, השינוי יורגש מיד. הרעש והמוזיקה, המסגדים וקריאות המואזין, דרכי הבילוי, המסיבות והחגים יגרמו לאי-נוחות אצל היהודים. לכן, דרישת היהודים לשמור על צביון הסביבה לא מפיחה ריח של גזענות כי אם צורך קהילתי וזכות להרגיש "בבית" במדינתם ובשכונותיהם."

ראו גם

• ביטויי שנאה בישראל
• הסתה

קישורים חיצוניים

• קיצוניות - על עונש מוות שנאת ערבים ועוד, באתר כיפה
• צבי בראל, יהודי טוב שונא ערבים, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2012
• רועי נחמיאס, יותר ממחצית היהודים: נישואים לערבי הם בגידה, באתר ynet, 27 במרץ 2007
• רועי נחמיאס, ערבית? זה מפחיד אותי. סקר גזענות, באתר ynet, 21 במרץ 2007
• רמי חזות, תלמידים כותבים: "חייל יקר, יש לי בקשה: תהרוג הרבה ערבים", באתר ynet, 7 במאי 2002