אורי בלאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אורי בלאו (נולד ב-1977) הוא עיתונאי חוקר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלאו למד בתיכון ליד"ה‫ בירושלים‏[1].

עבודתו ב"כל העיר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2000 - 2002 היה בלאו הכתב הצבאי של המקומון הירושלמי "כל העיר"‏[2]. בתפקיד זה הרבה לכתוב על טענות להתנהגות בעייתית של צה"ל וחייליו, במיוחד במהלך האינתיפאדה השנייה, כמו פרסום עדויות חיילים שטענו להריגת שוטרים פלסטינים בפעולת נקמה בעקבות הריגת חיילים ישראלים במחסום עין עריק[3], או דיווח על חיילים שהצטלמו עם ראש כרות של מחבל מתאבד תוך כדי תחיבת סיגריות לפיו‏[4]. אופי הסיקור שלו היה שונה מהמקובל בקרב כתבים צבאיים, הן מפני שעבד בשבועון מקומי בו לא היה צורך בדיווח שוטף, והן מפני שסירב להצטרף לתא הכתבים הצבאיים ולא פיתח קשרים עם קצינים בכירים, אלא העדיף לשאוב מידע מחיילים פשוטים וקצינים זוטרים בשטח‏[4]. חלק מהחשיפות שלו התבססו על מסמכים סודיים שהגיעו לידיו תוך עבירה על החוק‏[5]. באחד המקרים הועמדה חיילת לדין משמעתי ונדונה ל-35 ימי מחבוש, באשמה שהדליפה מסמכים מסווגים לבלאו‏[6].

עבודתו ב"הארץ"[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף 2005 כותב בלאו ב"הארץ". בין השאר פרסם שם שורה של תחקירים על אישי ציבור. בפברואר 2006, זמן קצר לפני הבחירות לכנסת השבע עשרה פרסם כתבת פרופיל על אהוד אולמרט בשם "ראש ממשלה מחוסר ראיות"‏[7] שיחד עם תחקיר של יואב יצחק הייתה התייחסות כמעט יחידה לפני הבחירות לפרשיות השחיתות שאפפו לכאורה את אולמרט‏[8]. באוגוסט 2006 פרסם יחד עם יוצא "כל העיר" נוסף, גידי וייץ, תחקיר על יחסיו של אולמרט עם עורך הדין אורי מסר[9], תחקיר שתרם להעמדתו לדין של אולמרט‏[10].

באפריל 2007 פרסם כתבה על קבלת מיליוני שקלים על ידי אביגדור ליברמן דרך חברות ייעוץ שפתחה בתו‏[11]. ביולי אותה שנה, זמן קצר אחרי שאהוד ברק חזר לפוליטיקה, פרסם יחד עם וייץ תחקיר על עסקיו של ברק בתקופת היותו מחוץ למערכת הפוליטית בהם צבר עשרות מיליוני דולרים‏[12], ובסוף 2009 פרסם לבדו תחקיר המשך בו חשף כיצד ברק העביר לבנותיו את הבעלות על החברה "אהוד ברק בע"מ" שהקים לצורך עסקיו‏[13]. זמן קצר אחר כך פרסם תחקיר גם על עסקיו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי בתקופת היותו אזרח, ועל המשך עסקיו של בנו בתעשיות הביטחוניות כאשר הוא התמנה למנכ"ל משרד הביטחון ואחר כך לרמטכ"ל‏[14].

תחקירים וכתבות נוספים של בלאו בנושאים דומים כוללים, בין השאר, חשיפות על ישראל חסון וקשריו העסקיים אחרי שפרש מהשב"כ[15], על יו"ר ארגון המורים רן ארז ותנאי העסקתו‏[16], על תנאי השכר וההוצאות בעמותות בולטות בישראל‏[17], ועל בזבוז הכספים בבניית הבניין של מרכז פרס לשלום[18].

גם ב"הארץ" המשיך בלאו לפרסם ידיעות ותחקירים ביקורתיים על פעילות צה"ל ומערכת הביטחון, שכללו בין השאר חשיפה על סכנת הפגיעה במכלי האמוניה במפרץ חיפה בעת מלחמת לבנון השנייה;‏[19] פרסום על מאגר נתונים סודי של מערכת הביטחון על בניה לא חוקית בהתנחלויות, כולל על קרקעות פרטיות של פלסטינים;‏[20] תחקיר על ניהול המצור הכלכלי על רצועת עזה;‏[21] והחשיפה, בעזרת מסמכים סודיים שהגיעו לידיו, שצה"ל אישר מראש, לטענתו, חיסול של מבוקשים ב"מבצע שני מגדלים" בניגוד לסייגים שקבע בית המשפט העליון בבג"ץ הסיכולים הממוקדים[22].

אורי בלאו גם פנה לצנזורה שבוע לפני מבצע עופרת יצוקה בבקשה לפרסם את התוכנית הצבאית של המבצע‏[23].

הרשעתו בהחזקת ידיעות סודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חקירה שערך השב"כ התגלה כי בלאו החזיק במסמכים סודיים של צה"ל‏[24]. בהתאם להסכם שנחתם בין עורך דינו לבין השב"כ בספטמבר 2009, החזיר בלאו עשרות מסמכים, ומחשבו האישי הושמד, בתמורה להבטחה שלא יועמד לדין באשמת החזקת אותם מסמכים. ענת קם, פקידה לשעבר בלשכת מפקד פיקוד המרכז, נעצרה בחשד שהעבירה את המסמכים לבלאו. חקירתה עוררה את השב"כ לחשוד שבידי בלאו מסמכים סודיים רבים נוספים, שעליהם לא סיפר לאנשי השב"כ ולא העבירם כפי שהתחייב לכאורה‏[25]. בתחילת דצמבר יצא בלאו לחופשה בסין, ובמהלכה החליט, בעצת עורך דינו, שלא לחזור לישראל, מחשש שייעצר, והוא שהה בלונדון[26]. עורך "הארץ", דב אלפון, ציין כי "יישאר שם ככל שיידרש"‏[27]. בלאו עצמו התייחס לכך, וכתב: "כשהוסבר לי שאם אשוב ארצה אני עלול להיות מושתק לעד, ושהאמצעי יהיה הגשת כתב אישום נגדי על עבירות מתחום הריגול, החלטתי להילחם. וסליחה על המליצה, אבל לא מדובר פה רק במלחמה על חירותי האישית, אלא על פרצופה של המדינה"‏[28]. משטרת ישראל הגדירה את בלאו "עבריין נמלט הדרוש לחקירה" והוציאה צו מעצר נגדו‏[29].

מועצת העיתונות פרסמה, בתום דיון סוער בפרשת המסמכים הסודיים, הודעה ולפיה "אין זה מן הראוי להגיש כתב אישום נגד עיתונאי שהחזיק במסמך סודי במהלך מילוי תפקידו העיתונאי."‏[30]

ב-3 במאי 2010, לאחר שקם ויתרה על החיסיון העיתונאי שלה, נפגשו פרקליטי "הארץ" עם אנשי פרקליטות מחוז תל אביב, ומסרו את יתרת המסמכים שקיבל בלאו מקם‏[31]. ב-24 באוקטובר 2010 שב בלאו לישראל‏[32], לאחר חתימת הסכם עם הפרקליטות‏[33].

בניגוד להסכם שהושג בין בלאו לבין המדינה, בלאו הועמד לדין באשמה של החזקת ידיעות סודיות על ידי מי שאינו מוסמך לכך. הוא הורשע בהתאם להסדר טיעון, ונגזרו עליו ארבעה חודשי עבודות שירות[34], אותם סיים לרצות בראשית 2013‏[35].

ביוני 2012, טרם גזירת דינו, נערך דיון בכנסת בעניינו וחברת הכנסת זהבה גלאון ראשת מפלגת מר"ץ הביעה את הסתייגותה מהחלטת היועץ המשפטי מני מזוז בעניינו של בלאו וקראה לכל התומכים בהעמדת בלאו לדין: "אתם רוצחים את השליח".‏[36]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ערן סויסה, המקור: מי את ענת קם?, באתר nrg‏, 10 באפריל 2010‬
  2. ^ uri blau בבלוג "Decline and Fall of Western Civilization", ‏23/5/05
  3. ^ יעקב לזר, שני דברים טובים, באתר nrg‏, 27/2/02
  4. ^ 4.0 4.1 אביב לביאסודות מאחורי הקו הירוק, באתר הארץ, 20/2/02
  5. ^ יונתן דחוח-הלוי, "חפרפרת" בלשכת אלוף הפיקוד?, באתר "חדשות מחלקה ראשונה", 30/11/08
    חנוך מרמרימקורות זה לא רק מים, באתר העין השביעית, 10 בינואר 2010
  6. ^ פליקס פריש, חיילת נשלחה לכלא כי "הדליפה מסמכים לעיתונאי", באתר ynet‏, 29/10/02
  7. ^ אורי בלאו, ראש ממשלה מחוסר ראיות, באתר הארץ, 24/6/06
  8. ^ ארי שביטהמחדל התקשורתי הגדול, באתר הארץ, 28/3/07
  9. ^ גידי וייץ ואורי בלאו, מסר שאולמרט לא ישכח, באתר הארץ, 31/8/06
  10. ^ המלחמה על הקרדיט, באתר העין השביעית, 11 במאי 2008
  11. ^ אורי בלאו, הבוסית, באתר הארץ, 6/4/07
  12. ^ גידי וייץ ואורי בלאו, אהוד ברק בע"מ, באתר הארץ, 25 ביולי 2009
  13. ^ אורי בלאו, תחקיר: גילויים חדשים על העסקים של אהוד ברק, בימיו כאזרח מן השורה, באתר הארץ, 08/10/09
  14. ^ אורי בלאו, הרמטכ"ל ובנו בע"מ: כך התחבר איתי אשכנזי, הבן של, עם האנשים הנכונים בצמרת התעשייה הביטחונית, באתר TheMarker‏, 23 באוקטובר 2009
  15. ^ אורי בלאו, השותף, באתר הארץ, 05/01/06
  16. ^ אורי בלאו, משכורתו השנתית של רן ארז: 450 אלף שקל ברוטו, באתר הארץ, 16/10/06
  17. ^ אורי בלאו, לאן באמת הולכים כספי התרומות, באתר הארץ, 02/1/10
  18. ^ אורי בלאו, הגירעון של בניין מרכז פרס לשלום עוד יקבור איתו את החזון, באתר הארץ, 14/08/09
  19. ^ אורי בלאו, בגלל החלטה של אלוף פיקוד העורף, עשרות אלפים באזור חיפה נחשפו לסכנת מוות, באתר הארץ, 23/8/06
  20. ^ אורי בלאו, הדו"ח הסודי של מערכת הביטחון על הבנייה הבלתי חוקית בהתנחלויות, באתר הארץ, 30/1/09
  21. ^ אורי בלאו ויותם פלדמן, המצור על עזה הוא שעתם היפה של הספסרים והמאכערים שהשתלטו על מעברי הגבול, באתר הארץ, 13/6/09
  22. ^ אורי בלאו, מסמכים סודיים של צהל: הרמטכ"ל וצמרת צה"ל אישרו לחסל מבוקשים וחפים מפשע, באתר הארץ, 28/11/08
  23. ^ לונדון את קירשנבאום, ערוץ 10, 8/4/10
  24. ^ עמוס הראלראש השב"כ יובל דיסקין: זה חלום של כל מדינת אויב לשים יד על מסמכים מהסוג הזה, באתר הארץ, 8/4/10
  25. ^ ורד לוביץ', חיילת נשלחה לכלא כי "הדליפה מסמכים לעיתונאי", באתר ynet‏, 8/4/10
  26. ^ אלכסנדר כץ, ענת קם דורשת 2.6 מיליון ש' מ'הארץ': "העיתון הפקיר את המקור של אורי בלאו", באתר "אייס", 4 באפריל 2013
  27. ^ Israeli woman detained on military leak accusation - ידיעה של Associated Press,‏ באתר "huffingtonpost.com", ‏1 באפריל 2010
  28. ^ אורי בלאו, אורי בלאו שחשף חלק מהמסמכים של ענת קם: לא ברחתי, החלטתי להילחם, באתר הארץ, 9/4/10
  29. ^ נועם שרביט ואבי אשכנזי, הערכות: קם תחתום על עסקת טיעון עם מאסר, באתר nrg‏, 11/4/10
  30. ^ אורן פרסיקו, מועצת העיתונות: קיימת, באתר העין השביעית, 15 באפריל 2010
  31. ^ פרקליטי "הארץ" מסרו מסמכי ענת קם למדינה, באתר הארץ, 3.5.2010
  32. ^ אביעד גליקמן, פרשת ענת קם: העיתונאי אורי בלאו שב ארצה, באתר ynet‏, 24.10.2010
  33. ^ הודעת "הארץ" בנוגע לאורי בלאו, באתר הארץ, 25.10.2010
  34. ^ ת"פ (ת"א) 10677-07-12 מדינת ישראל נגד אורי בלאו, ניתן ב-3 בספטמבר 2012
    גלעד גרוסמן‏, 4 חודשי עבודות שירות לעיתונאי אורי בלאו, באתר וואלה! NEWS‏, 3 בספטמבר 2012
  35. ^ אורי בלאו, יומן עבודות השירות של אורי בלאו, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2013
  36. ^ זהבה גלאון בהצעה לסדר בעניין אורי בלאו (יוטיוב)