משתמש:Galophir28/הועדה להפסקת הריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Galophir28.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Galophir28.

על פי החוק בישראל, על מנת שאישה תוכל לבצע הפסקת היריון (הפלה מלאכותית), עליה לקבל אישור של הועדה להפסקת היריון[1]. ועדה להפסקת היריון רשאית לאשר או לדחות בקשה להפסקת הריון, על פי שיקול דעתה במסגרת העילות המצוינות בחוק[2].

במדינת ישראל פועלות 42 ועדות להפסקת היריון[3], הפרוסות ברחבי ישראל בבתי החולים. ועדות אלה מתפקדות לפי הנחיות משרד הבריאות, ואמורות להתכנס לפחות פעם בשבוע, בהתאם למספר הפניות. הוועדה היא גוף עצמאי המשמש כנציג הציבור ותפקידה להכריע בגורל העובר.

הוועדה להפסקת היריון בחוק הישראלי:[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקיות הפלות בישראל מפורטת בסימן' ב' לפרק י' לחוק העונשין[4], תשל"ז-1977, ובתקנות העונשין (הפסקת היריון), תשל"ח- 1978. על פי החוק, ביצוע הפלה מותרת רק אם ניתן אישור מהוועדה להפסקת הריון והוא בוצע במוסד רפואי מוכר[5][6]. עם זאת, החוק מתיר לרופא להפסיק את הריונה של אישה, גם ללא קבלת הסכמה, אם פעולה זו נדרשת באופן דחוף ומיידי כדי להציל את חייה.

אחריות לאכיפת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגופים והשרים המעורבים בביצוע תקנות החוק ובאכיפת החוק הם: שר הבריאות ושר המשפטים. ועדת העבודה והרווחה של הכנסת אחראית על התקנות. מעמדם של שר המשפטים ושל ועדת העבודה והרווחה הוא מעמד של יועצים[6].

הקריטריונים החוקיים להפסקת היריון[6][עריכת קוד מקור | עריכה]

הועדה רשאית, לאחר שנתקבלה הסכמתה המודעת של האישה, לתת אישור להפסקת ההיריון באחד המקרים הבאים:

  1.  האישה היא למטה מגיל הנישואין (כיום 18 בישראל), או מלאו לה ארבעים שנה;
  2.  ההיריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות, או שהוא שלא מנישואין;
  3. הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי;
  4. המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לאישה נזק גופני או נפשי.

הוועדה מחוייבת לתת לאישה הזדמנות להופיע בפניה ולמסור את נימוקיה.רק לאחר מכן תהיה רשאית לסרב לבקשה להפלה.

על אישור הועדה להיות בכתב ולכלול את הפירוש והסיבה המצדיקה את הפסקת ההיריון.

חברי הועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי החוק, על הועדות להפסקת היריון לכלול שלושה חברים, כאשר לפחות אחת מהם חייבת להיות אישה, וביניהם יכללו:

הוועדה חייבת להתכנס במוסד רפואי מוכר שהוא בית חולים רשום. ניתן להקים בכל בית חולים יותר מוועדה אחת. מעמדם של חברי הוועדה שקול ושווה. אף אחד מחבריה אינו נחשב מומחה ומעמד הרופאים שקול ושווה לזה של העובד/ת הסוציאלי/ת[6].

הסכמת האישה - הסכמה מדעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הוועדה מוסמכת לתת אישור להפסקת הריון רק לאחר קבלת הסכמה מדעת לטיפול רפואי של האישה ולהפסקת היריונה[7][5].
  • כתנאי לביצוע הפסקת היריון, האישה תתבקש לחתום על טופס הסכמה מדעת לביצוע הפסקת ההיריון ועל כך שקיבלה הסבר מפורט ומובן טרם החתימה, על הסיכונים הגופניים והנפשיים הכרוכים בכך. (טופס הסכמה מדעת)
  • קטינות רשאיות לפנות בעצמן לועדות להפסקת היריון, והועדות רשאיות לאשר ביצוע הפסקת הריון, ללא הסכמתם או ידיעתם של הורי הקטינה. הסודיות הרפואית היא של הקטינה ואין להורים זכות לקבל את המידע הנוגע לדיוני הועדה או לביצוע הפסקת ההיריון..[8]
  • במקרים חריגים שבהם אין לאישה יכולת שיפוט מספקת, כגון במקרה של אישה הלוקה בשכלה, ההסכמה ניתנת על ידי אפוטרופוס של האישה.

שמירה על סודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החוק, כל המידע והמסמכים המתייחסים לבקשה המופנית לוועדה, לדיוניה והחלטותיה, הם סודיים וחסויים[5]. הסודיות כוללת בקשות של קטינות אשר אינן מדווחות להוריהן או לאפוטרופוס שלהן. עם זאת, במקרים מסוימים עשוי בית המשפט להורות על הסרת הסודיות.

יש לציין כי קיימת חובת דיווח של הועדות להפסקת היריון. כלומר, על הוועדות להפסקת היריון מוטלת חובת דיווח שוטף למשרד הבריאות וללשכה המרכזית לסטטיסטיקה[9]. הוועדות מדווחות למשרד הבריאות דיווח חודשי שוטף על היקף פעילותן הכולל: מספר הפניות לוועדות, מספר אישורי הוועדות בהתאם לסעיפי החוק וביצוע הפסקות היריון על פי אישורי הוועדות. הוועדות מדווחות ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס)- דיווח מזוהה פרטני על כל הפניות אליהן. עותק מטופס פניית האישה לוועדה מועבר ללמ"ס לעיבוד ופרסום.

מעמד האב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאבי העובר אין מעמד חוקי בוועדה להפסקת הריון ולא נדרשת הסכמתו להפסקת ההיריון[10]. בחוק הישראלי אין הוראה כלשהי בדבר זכות ההופעה של הבעל או האב לפני הוועדה. הועדה רשאית לשמוע אותם, אם הם מבקשים זאת, אם הועדה סבורה כי יהיה בדברים שיושמעו לפניה, כדי לסייע בידיה להגיע להחלטתה, ובלבד שיוקפד על שניים אלה:

  1. שלא תעוכב בשל כך פעולתה של הוועדה.
  2. שהוועדה תאמץ לעצמה נהלים המונעים פגיעה בזכותה של האישה. למשל, יש לוודא שהאישה תוכל להיות נוכחת בעת הופעת האב, או שתוכל להגיב על טעונותיו, אם תרצה בכך. [11]

ההליך עצמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלבי הליך הגשת הבקשה להפסקת היריון[5][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אישה המעוניינת להפסיק את ההיריון רשאית לפנות לכל וועדה בארץ, באחד מבתי החולים או המרפאות הכירורגיות, ללא תלות במקום מגוריה. (לרשימת הוועדות השונות ופרטי התקשרות). הפניה כרוכה בתשלום אגרה (ראו תחת מימון).
  • יש לוודא טלפונית עם בית החולים או המרפאה הרצויים את דרכי הפניה לוועדה הספציפית ומועדי התכנסותה.
  • האישה תזוהה בוועדה באמצעות תעודת זהות או אמצעי זיהוי רשמי אחר, כגון דרכון או רישיון נהיגה.
  • האישה תביא לדיון בוועדה מסמכים רפואיים, בהתאם להנחיות בית החולים (לרוב תוצאות בדיקת דם ואולטראסאונד).
  • לפני הדיון תיערך לאישה שיחת הסבר עם אח/ות או עובד/ת סוציאלי/ת של הוועדה, ולאחר השיחה היא זכאית לשוחח עם רופא/ה שיסבירו לה את הסיכונים הכרוכים בהפסקת היריון ותוצאותיה האפשריות.
  • אם הסיבה לבקשת האישור להפסקת היריון היא חשש למום מולד או חשש לבריאות האישה, יש אפשרות להתייעץ עם מומחה נוסף, וניתן לפנות אליו בסיוע הרופא המטפל או הוועדה.
  • הפונה אינה חייבת להתייצב בפני הוועדה. אם הבקשה נדחית, היא רשאית להיפגש עם הוועדה ולערער על החלטתה.[12]
  • במקרים מסוימים הוועדה דוחה את החלטתה למועד מאוחר יותר, ואז מצויין בטופס "טרם התקבלה החלטה". משמעות הדבר היא שמסמכים נוספים נדרשים לפני קבלת ההחלטה הסופית. לרוב, טופס הבקשה נשאר בוועדה עד לקבלת ההחלטה ורק לאחר מכן מועבר ללמ"ס, בצירוף טופס המפרט האם הבקשה אושרה או נדחתה.[12]

החלטת הוועדה[5][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החלטת הוועדה נמסרת בדרך כלל מיד לאחר קיומה. אישור להפסקת הריון צריך להימסר בכתב ולפרט את הסיבה המצדיקה את הפסקת ההיריון.
  • לאחר מתן האישור, ייקבע מועד לביצוע הפסקת הריון. ההליך יבוצע בבית החולים שבו ניתן האישור על-ידי הוועדה, או במוסד רפואי אחר המורשה לבצע הפסקות הריון.
  • במקרה שהוועדה מתכוונת לסרב לבקשה להפסקת הריון, הוועדה מחויבת לאפשר לאישה להופיע בפניה ולמסור את נימוקי האישה.
  • אם הוועדה לא אישרה את הפסקת ההיריון, ניתן לפנות לוועדה במוסד רפואי אחר (הפנייה כרוכה בתשלום מחדש של אגרת הפנייה לוועדה).

שבועיים לאחר ביצוע ההפלה האישה מוזמנת לבדיקה חוזרת אצל הרופא המטפל. כמו כן, בחלק מהוועדות קיימת מגמה שהקשר הטיפולי של האישה עם העובד/ת הסוציאלי/ת יימשך עוד תקופה נוספת לאחר ביצוע ההפלה.[6]

ועדות העל להפסקת היריון- ועדה להפסקת היריון בשלב החיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדות להפסקת היריון רשאיות לדון רק בבקשות שבהן גיל ההיריון אינו עולה על 24 שבועות מלאים, על-פי אולטרסאונד המאשר את גיל ההיריון[13][14]. אם גיל ההיריון עולה על 24 שבועות, הטיפול עובר לוועדה מיוחדת- ועדה להפסקת היריון בשלב החיות[15][2] (בהתאם להמלצות המועצה הלאומית למיילדות, גנטיקה ונאונטולוגיה,). כיום פועלות ברחבי הארץ 13 ועדות על[3].

הפסקת הריון בשלב החיות, (שנקבעה מגיל הריון של 24 שבועות). הפסקת היריון מאוחרת, בשלב החיות, שנויה במחלוקת. יש מדינות מערביות בהן, על אף השמירה הקפדנית על זכויות הפרט, הפסקת היריון בשלב זה אסורה או כפופה לסייגים מחמירים[2].

וועדה זו כפופה להוראות חוק העונשין, הקובע את הסיבות המותרות להפסקת הריון. בדומה לכלל הועדות להפסקת ההריון, הועדה אינה תסרב לבקשת הפונה לפני שהובאו בפניה נימוקי האישה[5].

הפניה לוועדות אלה יכולה להיעשות על ידי הוועדות הרגילות להפסקת היריון, או על ידי רופא/ת הנשים המטפל/ת באישה. הביצוע בפועל של הפסקת ההיריון בשלב החיות, מחייב אישור של ועדת העל, גם אם ועדה רגילה להפסקת היריון אישרה את הפסקת ההיריון בשלב מוקדם יותר. ניתן לבצע בפועל הפלה בשלב כזה באישור ועדה רגילה, רק אם היא מבוצעת בתוך שלושה ימים מיום ההחלטה, שהתקבלה כדין לפני 0/7 24 שבועות[2].

נוסף על כך, במקרים מיוחדים, כאשר מתקשה הוועדה ה"רגילה" לקבל החלטה חד-משמעית, ניתן להפנות לוועדת העל גם נשים שגיל הריונן נמוך מ-23 שבועות מלאים. אולם ועדות העל אינן מהוות ועדות ערר לוועדות רגילות.

אם ועדת העל המיוחדת מחליטה לאשר הפסקת היריון, הפעולה תתבצע בבית החולים בו נתקבלה ההחלטה.

הרכב הועדה להפסקת היריון בשלב החיות[2][עריכת קוד מקור | עריכה]

על הועדה להפסקת היריון בשלב החיות לכלול תמיד את הרכב הועדה להפסקת היריון הקבוע בחוק, וחברים נוספים. הרכב הועדה יכלול חמישה חברים, ובהם

  1. מנהל/ת המרכז הרפואי- ואם אינו בעל מומחיות מהמנויות בחוק (יילוד, גניקולוגיה, רפואה פנימית, פסיכיאטריה, רפואת המשפחה, או בריאות הציבור)- ימנה במקומו רופא מומחה באחד התחומים האמורים שהוא בעל ותק של 10 שנים כמומחה ובעל תפקיד בכיר בבית החולים.
  2. מנהל/ת מחלקת נשים ויולדות- (מומחה ביילוד ובגניקולוגיה).
  3. עובד/ת סוציאלי/ת בכיר/ה.
  4. מנהל/ת מחלקה ניאונטולוגית.
  5. מנהל/ת מכון גנטי.
  • לכל אחד מהחברים ניתן ורצוי למנות ממלא/י מקום.

כמו כן, הוועדה רשאית לצרף יועצים נוספים במקרים מיוחדים בהם השתתפותם דרושה.

החברים המנויים בסעיפים 1,2 ו-3 הם החברים המנויים בחוק. לפחות אחת משלושתם תהיה אישה. נוכחותם של החברים המנויים בחוק הכרחית לקבלת החלטה חוקית. הפסקת היריון תאושר רק אם לפחות שניים מבין שלושת החברים הנ"ל תמכו בביצועה.

שני החברים הנוספים (שאינם מנויים בחוק) הם יועצים קבועים לוועדה. במקרים שנויים במחלוקת בוועדה ושיש להכריעם ברוב קולות, ההחלטה תוכרע על פי דעת הרוב מבין השלושה המנויים בחוק בלבד.

נתונים סטטיסטיים[16][עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2020 נרשמו 16,492 פניות של נשים לוועדות להפסקת היריון (כ-8.5% מסך הנשים שנכנסו להריון באותה השנה). 99.6% מהן אושרו על ידי הוועדות. בשנת 2019 נתון זה עמד על 99.4%[17]. אחוז האישורים לביצוע הפסקות היריון מתוך סך הפניות עלה מ-90% בסוף שנות ה-80, ל95% בשנות ה-90[18] וליותר מ-99% בשנים האחרונות[16].

  • בשנת 2020 חלה ירידה משמעותית בשיעור הפניות לעומת שנת 2019 (בשנת 2019 נרשמו 17,688 פניות). ייתכן שירידה זו קשורה להתפשטות מגפת הקורונה ולהגבלות שהוטלו בעקבותיה.
  • שיעור הפניות לוועדות להפסקת היריון של נשים מוסלמיות (6.2 ל-1,000 נשים) ודרוזיות (5.6) הינו נמוך מאלו של יהודיות (8.0) ושל נוצריות ערביות (7.6). השיעורים של נשים נוצריות אחרות (שאינן ערביות) ונשים ללא סיווג דת הם הגבוהים ביותר (10.1 ו-8.9 בהתאמה).
  • 6.9% מהפניות לועדה להפסקת היריון הן של נערות עד גיל 19.
  • 50.4% מהפניות לועדה להפסקת היריון הן של נשים נשואות, 39.5% - של רווקות, %9.8 - של גרושות ו-0.3% - של אלמנות.
  • רובן המכריע (85.9%) של הפניות להפסקות היריון נעשה בשליש הראשון של ההיריון (עד לשבוע ה-12), 12.4% - בשליש השני (שבועות 23-13) ו-1.7% - בשליש האחרון (משבוע 24 ואילך).
  • סעיף החוק השכיח לאישור הפסקות היריון הוא סעיף 2 לחוק "ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מגילוי עריות או שהוא מחוץ לנישואין" (49.3% מהפניות). 21.9% מהפניות נתמכות בסעיף 3 לחוק "העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי". 19.7 מהפניות נתמכות בסעיף 4 לחוק "המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי". 9.1 מהפניות נתמכות בסעיף 1 לחוק "האישה היא מתחת לגיל הנישואין המינימלי (18) או שמלאו לה 40 שנה ויותר.
  • 30% מהפניות לוועדות להפסקת היריון בשנת 2020 היו של נשים שביצעו הפסקת היריון בעבר.
  • בהשוואה למדינות אחרות בעולם, יחס הפסקות היריון (ביצועים) ל-100 לידות חי נמוך בישראל (9.3), ומשקף, בין היתר, את הפריון הגבוה יחסית בישראל. לשם השוואה, הממוצע במדינות אירופה החברות ב-OECD עמד על 18.3 ב-2017.

השוואות בינלאומיות[19][עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבלות החקיקה על הפסקות היריון יזומות שונות בכל מדינה ומדינה. חלק מהמדינות מגבילות מאוד את האפשרות של נשים לעבור הפלה והן מטילות הגבלות המקשות מאוד על מי שמבקשות להפסיק היריון, ואילו באחרות יש מידה רבה יותר של חופש בעניין זה ולהן מדיניות ליברלית יחסית.[19]

במדינות שבהן ההגבלות על הפסקות היריון הן נוקשות מתפתח פעמים רבות "שוק שחור" של הפלות אשר מתבצעות ללא כל פיקוח, ולכן שיעור הסיבוכים והתמותה מהפלות במדינות אלו גבוה יחסית. מאז שנות ה-50 חל תהליך ליברליזציה של הפיקוח על הפלות במדינות מערביות (וגם מתפתחות) רבות.[19]

  • במרבית המדינות ההגבלות על הפסקות היריון תלויות בשלב ההיריון.
  • חלק מהמדינות מטילות הגבלות רבות יותר על ביצוע הפלות אצל קטינות.
  • באירופה מרבית המדינות מתירות הפסקות היריון בהגבלות מסוימות, התלויות בשלבי ההיריון. על-פי רוב בשליש הראשון מותרות הפלות על-פי בקשת האישה ואישור רופא, והן אינן מותנות באישור של ועדה מיוחדת. בישראל, החוק אינו מבחין בין הפלות בשלבים הראשונים של ההיריון לבין הפלות בשלביו האחרונים.
  • בארה"ב, עד יוני 2022, היה איסור פדרלי לחוקק חוקים האוסרים הפסקות היריון, אולם כיום המדינות יכולות לחוקק חוקים שאינם מעגנים את הזכות להפיל.[20][21]
  • בקנדה אין כל חקיקה המגבילה הפלות מאז קבע בית-המשפט העליון בשנת 1988 כי ההגבלה על הפלות שהיתה עד אז בחקיקה נוגדת את מגילת זכויות האדם של המדינה.

ארצות הברית[19][עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגיית ההפלות ניצבת במרכז השיח הציבורי והפוליטי בארה"ב עשרות שנים; ההגבלות על הפסקות היריון עברו שינויים רבים במהלך השנים, והם נמשכים גם כיום.

עד אמצא המאה ה-19 כמעט ולא היו בארצות הברית הגבלות על הפלות והן התבצעו באופן חופשי למדי. בתקופה זו החלו להטיל מגבלות על ביצוע ההפלות במרבית המדינות.

בשנת 1973 התקבלה בבית-המשפט העליון של ארה"ב פסיקה שחוללה שינוי בפיקוח המדינתי על ההפלות. הפסיקה ניתנה בתיק "רו נגד וייד" (Roe v. Wade) אשר התנהל בין אישה צעירה מטקסס לתובע הכללי של המדינה על חוקיות אישור ההפלות. בית-המשפט פסק כי החוקים האוסרים הפלות מפרים את הזכות לפרטיות של נשים, אשר מעוגנת בחוקה, ולכן הם אינם חוקתיים ובטלים. עוד קבע בית-המשפט כי אין להגביל את זכותן של נשים לעבור הפלה בשליש הראשון להיריון. המדינות היו רשאיות להגביל הפלות או אף לאוסרן לחלוטין, אלא אם כן הן נדרשות לצורך הגנה על חיי האישה ההרה או על בריאותה. פסיקת בית המשפט בתיק זה הגבירה את הנגישות של נשים בארה"ב להפלות, והביאה לירידה בשיעור הסיבוכים שהתרחשו בעקבותיהן, שכן יותר נשים עברו את ההליך במקומות מוסדרים הנתונים בפיקוח.

בשנים שחלפו מאז הפסיקה אישר בית-המשפט העליון שורת חוקים שהטילו הגבלות שונות על הפלות, ובכך צמצם למעשה את זכותן של נשים לעבור הפלות.

המצב החוקי בארה"ב כיום:

ב24 ביוני 2022 החליט בית המשפט העליון בארה"ב על ביטול פסק הדין רו נגד וייד[20][21]. המשמעות של ביטול פסק דין זה הוא שהזכות לבחור לעבור הפלה מלאכותית כבר אינה מעוגנת בחוקה. בעקבות הביטול נכנסו לתוקף בחלק מהמדינות חוקים האוסרים על הפלות מהשבוע השישי להיריון או אפילו מרגע ההפרייה בחלק ממדינות ארצות הברית[22].

קנדה[19][עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 1988 הייתה בקנדה חקיקה פדרלית שאסרה ביצוע הפלות ללא קבלת היתר של ועדה ייעודית. בשנה זו קבע בית-המשפט העליון של קנדה כי האיסור אינו חוקתי, שכן הוא אינו עולה בקנה אחד עם מגילת זכויות האדם של המדינה. האיסור בוטל ומאז לא נחקקה חקיקה פדרלית אחרת להסדרת הנושא; לפיכך, כיום אין במדינה חוקים המגבילים במישרין את הזכות לעבור הפלה.

אירופה[19][עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות הפסקות ההיריון באירופה נתונה בשינויים בעשורים האחרונים; המגמה הכללית היא ליברליזציה של הפיקוח בעניין זה. ככלל, רוב המדינות מתירות הפסקות היריון בהגבלות מסוימות התלויות בשלב ההיריון. על-פי רוב, בשליש הראשון הפסקת ההיריון מותרת על-פי בקשת האישה. ככל שההיריון מתקדם, ההגבלות על הפסקתו רבות יותר, והיא מותרת בתנאי בהתקיים העילות הקבועות בחוק, שהן בדרך כלל חשש לחייה או לבריאותה של האישה, מום בעובר והיריון שנובע מאונס. באירלנד לדוגמא, ההפלות אסורות אלא במקרים של סכנת חיים.

  • בפולין חוקי ההפלות הם מהנוקשים באירופה, באוקטובר 2020 חלה החמרה נוספת עם כניסתו לתוקף של חוק שאוסר על הפסקת היריון כמעט לחלוטין,למעט במקרים של אונס, גילוי עריות או איום על חיי האם ובריאותה[16].
  • אירלנד לעומת זאת הצביעה במאי 2018 בעד ביטול של אחד מחוקי ההפלות המחמירים ביותר בעולם, ואישרה חוק חדש שמבטיח הפלות ללא הגבלות עד השבוע ה–12 של ההיריון, והפלות בשלבים מאוחרים יותר של ההיריון, אם נשקפת סכנה חמורה לבריאות או חיי האישה, או במקרה שהעובר סובל מבעיה חריגה. אך עדיין הגישה להליך הרפואי לא פשוטה[16].

- לצפייה בפירוט ההבדלים במדיניות של מדינות אירופה השונות, ניתן לראות את הטבלה המסכמת בעמ' 8-12.[19]

זכויות הקשורות להפסקת היריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות בנוגע לנוכחות הורים בטקס קבורה לאחר אבדן היריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הורים שאיבדו את ההריון בשלב מתקדם, או הורים שאיבדו את תינוקם טרם מלאו לו 30 ימים, זכאים להשתתף בהליך פרידה בבית החולים או בלוויה ובקבורה, בהתאם לבחירתם. לפרטים נוספים ראו נוכחות הורים בטקס קבורה לאחר אבדן הריון.

זכויות בעבודה וביטוח לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת סל שירותי הבריאות, הפסקת הריון במימון ציבורי תיעשה בכל אחד מהמקרים הבאים[5]:

  • גיל האישה הוא מתחת לגיל 33.
  • ההיריון נובע מיחסים אסורים על-פי החוק הפלילי (כגון גילוי עריות או אונס), ללא תלות בגיל האישה.
  • הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי, ללא תלות בגיל האישה.
  • המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי, ללא תלות בגיל האישה.
  • קיימות סיבות רפואיות, ללא תלות בגיל האישה.
  • הפסקת הריון לקטינות חסרות מעמד חוקי השוהות בישראל תמומן על-ידי משרד הבריאות.
  • הפסקת היריון של חיילת שנכנסה להיריון בזמן שירותה הצבאי תמומן על-ידי הצבא.
  • משרד הרווחה עשוי להשתתף במימון הפסקת היריון למי שמוכרת על-ידי המחלקה לשירותים חברתיים ואינה זכאית למימון במסגרת אחרת.

עלויות במימון עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למי שאינה זכאית למימון ציבורי, פתיחת תיק, זימון הוועדה להפסקת היריון וביצוע הפסקת ההיריון כרוכים בתשלום בהתאם לתעריפון משרד הבריאות, או בהצגת התחייבות כספית מקופת החולים. תעריפי משרד הבריאות להפסקת הריון, נכון ל-01.07.2022[23]:

  • תשלום עבור ועדה להפסקת הריון: 468 ש"ח (בהפניה מקופת החולים) או 481 ש"ח ללא הפניה. יש לשמור את הקבלה על התשלום לצורך קבלת החזר.
  • הפסקת הריון תרופתית (כולל הפסקה כירורגית לאחר מכן, אם נדרשת): 2,369 ש"ח (בהפניה מקופת החולים) או 2,434 ש"ח ללא הפניה.
  • הפסקת היריון כירורגית: 3,289 ש"ח (בהפניה מקופת החולים) או 3,380 ש"ח ללא הפניה.

כמו כן, לאחר שמתקבל אישור הוועדה, יש לדאוג לקבלת טופס התחייבות (טופס 17) מקופת החולים (במרבית בתי החולים יש סניפים של הקופות וניתן להצטייד שם בטופס, להגיש את הקבלה על הוועדה ולקבל החזר).

אישור להפסקת הריון על בסיס רפואי/נפשי: כאשר מגישים בקשה לוועדה על פי סעיף רפואי/נפשי, יש לשלם לוועדה, אך במידה וניתן אישור, ניתן לקבל החזר כספי על הסכום ששולם וכן התחייבות להפסקת הריון (משתנה בין קופות החולים)

קופות החולים מממנות הפסקת הריון אך ורק כאשר ההליך מתבצע בבתי חולים ציבוריים ולא במרכז פרטי[24].

נערות שטרם מלאו להן 19 [25][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נערה מתחת לגיל 19 זכאית למימון מלא מקופת החולים הן להליך הוועדה והן להפסקת ההיריון, אך היא רשאית לשלם באופן פרטי אם תרצה, ותחויב בתעריף המלא.
  • הנערה זכאית לעדיפות בתור לוועדה להפסקת היריון, וכן לסיוע מיוחד במידת הצורך.
  • הפסקות היריון לנערות תבוצענה בבתי חולים בלבד. הוועדה בבית החולים מחויבת לקבל כל נערה שפונה אליה.
  • הנערה תזוהה באמצעות תעודה מזהה עם תמונה עדכנית. אם אין כל מסמכים מזהים, העובד/ת הסוציאלי/ת יוודאו עם הנערה פרטי מידע בסיסיים (שם, מספר ת"ז אם יש, כתובת ההורים ושמותיהם ומספר טלפון).
  • נערה שהגיעה לדיון בוועדה תתקבל גם ללא מסמכים רפואיים, והמידע יושלם בבית החולים.
  • נערה שהגיעה לוועדה ללא התחייבות כספית מקופת החולים, תתקבל ללא דרישת תשלום כלשהי, וקופת החולים תנפיק התחייבות לאחר מכן.
  • עובד/ת סוציאלי/ת יקיימו שיחה עם הנערה לפני הדיון בוועדה, והחלטת הוועדה תימסר לנערה באופן מיידי.
  • הנערה זכאית לקדימות בתור לקיום הפסקת ההיריון בפועל, והיא תקבל מספר טלפון של עובד/ת סוציאלי/ת שילוו אותה בהליך הפסקת ההיריון.
  • הנערה תתקבל להליך להפסקת היריון גם אם לא הגיעה עם כל תוצאות הבדיקות הנדרשות, והבדיקות יבוצעו בבית החולים במסגרת ההליך. הנערה זכאית לנוכחות אח/ות לצורך בדיקות וטיפולים שבצנעת הפרט.
  • הנערה זכאית לעבור את התהליך (דיון בוועדה והפסקת ההיריון) ללא הסכמת הוריה ואף ללא ידיעתם.

למידע נוסף ראו חוברת מידע לנערות בהריון לא מתוכנן של משרד הבריאות.

הפסקות היריון בישראל- רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1970 לא היה במדינה חוק בנושא ההפלות במוסדות הבריאות הציבוריים, אלא היו סדרה של תקנות מחמירות למדי, שהתבססו על תקנות הקוד הפלילי המנדטורי הבריטי מ-1861. החוק המנדטורי קבע שאישה הפונה לביצוע הפלה עלולה להישפט למאסר של 7 שנים ומבצע ההפלה עצמו למאסר של עד 14 שנים. בשנת 1962 מינתה הממשלה את "הוועדה לבעיות ילודה", אשר המליצה בעיקר על מדיניות של עידוד ילודה המשולבת במענה לצורכי הפרט ושאיפותיו. בנושא של הפלות מלאכותיות, המליצה הוועדה למסד את ביצוען, אך לא על מנת לעודדן, אלא דווקא להיפך. זו המליצה להתיר ביצוע הפלות רק במסגרת בתי חולים מורשים ורק באישור ועדה רפואית. הוועדה נועדה לתת תוקף חוקי להפלות על פי קריטריונים רפואיים וחברתיים. כמו כן, במקור הוועדה הייתה אמורה לשמש כאמצעי למניעת חלק מן ההפלות באמצעות הסברת הסכנות לבריאות העלולות לנבוע מביצוע ההפלה, ובמידת האפשר בעזרת מתן תמריצים חומריים ומוסריים להימנעות מביצועה. הממשלה קיבלה את המלצות הוועדה, אך לא יישמה אותן במלואן, ובפועל הוקמו מספר ועדות להפסקת היריון עוד בטרם התקבל החוק בכנסת.[6]

השינוי המשמעותי שהתרחש בתפיסה לגבי ההפלות חל גם על מערך השליטה וקבלת ההחלטות בתהליך ההפלה עצמו. בעבר נחשב הנושא פרטי, בעוד שהיום השליטה על הלידה בכלל ועל ההפלה בפרט נהיו לנושא הרבה יותר ציבורי.[6]

ב- 1972 מונתה "הוועדה לבדיקת האיסורים החלים על ההפלות המלאכותיות", במטרה לבדוק האם יש צורך בתיקונים בחוק הדן בהפלות. הוועדה העריכה שסעיף 175 לפקודת החוק הפלילי, המטיל איסור על ביצוע הפלות, אינו תואם מפאת חומרתו את צורכי החברה בישראל, ולפיכך הציעה לנקוט בדרך ביניים. מחד, להטיל אחריות פלילית על מי שמבצע הפלה, אך מאידך לפטור אדם מאחריות כזו באם נתמלאו מספר תנאים- באם הפסקת ההיריון נעשתה בהסכמת האישה במוסד רפואי מוכר ולאחר שוועדה רפואית מיוחדת אישרה שאין לקיים את המשך ההיריון מסיבות שנקבעו בחוק.[6]

הסעיף הסוציאלי בחוק העונשין וביטולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 1980 הוכר בחוק גם סעיף חמישי, הסעיף הסוציאלי, שהתייחס לתנאים המשפחתיים והרווחתיים שלתוכם יוולד הילד ובתוכם יגדל בשנה זו הסעיף בוטל עקב לחץ מצד המפלגות הדתיות.[18]

סעיף זה נחשב לסעיף הכי שנוי במחלוקת שהיה בחוק החדש. זאת מכיוון שהוא איפשר לוועדות לבסס אישורי הפלות על סביבתה החברתית של האישה ועל נסיבות חייה הכלכליות. הסעיף הופנה לנשים נשואות שלא נכנסו לאף אחת מקטגוריות הפטור האחרות. הסעיף היה שנוי במחלוקת בוויכוחים של הוועדה לאיסור הפלות, והכללתו בהצעת החוק שהעלתה הועדה התבררה כמכרעת לקבלת התמיכה של קבוצות הנשים. שהיו אמביוולנטיות לגבי נחיצות הרפורמה בחקיקה.[26]

המפלגות החרדיות — מתוך נאמנות לתפיסתן בדבר החשיבות שבשימורו ובהנצחתו של תפקידן האימהי של נשים, באמצעות מצוות פרו ורבו, על־מנת להבטיח את עתידו של העם היהודי — התמידו בהתנגדותן לסעיף הסוציאלי גם לאחר אישורו הסופי של החוק בכנסת. לבסוף, במסגרת ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין המפלגות החרדיות, שנחתם לאחר המהפך של 1977, התחייבה מפלגת השלטון להביא לידי מחיקת הסעיף החמישי לחוק הפסקת הריון. סעיף זה הוגדר על־ידי הצדדים להסכם כמהווה חריגה מ"הסטטוס־קוו הדתי".

בכך נמחק מן החוק הסעיף המשמעותי ביותר, לדעת יוזמי החוק, מבחינת הרחבת נגישותן החוקית של הפסקות ההיריון לנשים. כפי שהסביר שר הבריאות בעת הדיון הטרומי בהצעת החוק, הנתונים באותה עת הראו כי הפלות מעטות בלבד נעשות מטעמים של אונס או סכנה לבריאותה הגופנית והנפשית של האישה, וכי רוב ההפלות נובעות מטעמים סוציאליים (הקשרים אישיים, כלכליים, חברתיים או משפחתיים) ונעשות על־ידי נשים לא־נשואות או נשואות שנכנסו להיריון בלתי־רצוי. אחד הנתונים המובהקים ביותר ביחס להפסקות היריון הוא שברובם המכריע של המקרים נשים מבקשות להפסיק היריון בשל סיבות חברתיות, ולא בשל סיבות רפואיות או פליליות.[27]

מחיקה של הסעיף הסוציאלי שללה, בעיקר מנשים נשואות, אפיק חוקי להפסקות היריון דווקא במקרים בהם הצורך בהפלות נגישות היה הכרחי. יתרה מכך, מחיקתו חייבה נשים לייצר מסלולי עקיפה של החוק על־מנת להבטיח לעצמן נגישות להפסקות היריון. התוצאה היתה שבמקום להבטיח אכיפה מסודרת של החוק, החוק שגובש בסוף שנות השבעים עודד הסטה של הסדרת הפסקות ההיריון למסלולים עוקפי חוק.[27]

על אף המחיקה, הסעיף הסוציאילי המשיך לשמש עילה להפסקת היריון בפועל, לפחות באופן חלקי. העילה של "חשש לנזק נפשי לאישה כתוצאה מהמשך ההיריון", מצביע על קשר בין מצב חברתי־כלכלי־משפחתי לבין מצוקה נפשית. קשר זה אפשרה לוועדות להפסקת היריון להחזיר בדלת האחורית את העילה הסוציאלית אל מערך השיקולים החוקי של הוועדות להפסקות ההיריון.

מהלכים אלה השפיעו, ועודם משפיעים, על חייהן של אלפי נשים נשואות מדי שנה הנזקקות להפסקת היריון בשל טעמים משפחתיים־חברתיים־כלכליים.

ביטול סעיף התנאים הסוציאליים ערער את הרציונל העיקרי לתמיכה של המפלגות הליברליות בחוק החדש. הן ראו בכך כישלון משמעותי. עד היום ביטול הסעיף הזה בחוק הוא בעל משמעות סימלית חשובה, ומדי פעם ישנם מאמצים להחזירו לחוק.[26]

ועדות להפסקת היריון בראי הביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזה שנים קיים בישראל ויכוח ציבורי על זכותה של האישה להחליט לבדה אם לבצע הפלה מלאכותית או שלא. המחלוקת בתחום משקפת פערים בין תפיסות עולם דתיות וחילוניות וניגודים בין העדפותיו של הפרט ובין צורכי המדינה, ואינה נוגעת בשאלות רפואיות. נושא זה הפך לסוגיה פוליטית, עליה נאבקים ארגונים, מפלגות פוליטיות ורשויות החוק.[6]

  • כיום נתפס נושא הפסקות ההיריון היזומות כתחום של אנשי חוק, דת, פוליטיקה, רפואה ועוד, שבדרך כלל לוקים בייצוג חסר של נשים. כל אחת מן הקבוצות הנוגעות בעניין מחזיקה ובאינטרסים שונים, ולעיתים מנוגדים, כלפי הפלות. השינויים שהתרחשו במרוצת השנים בחוק הנוגע להפלות מלאכותיות בישראל, משקפים את הקושי הטמון בניסיון לגשר בין התפיסות השונות. החוק הנוכחי הוא מעין פשרה בין העמדות המנוגדות כלפי ביצועי ההפלות.[6]כל אחת מן הקבוצות הנוגעות בעניין מחזיקה ובאינטרסים שונים, ולעיתים מנוגדים, כלפי הפלות. השינויים שהתרחשו במרוצת השנים בחוק הנוגע להפלות מלאכותיות בישראל, משקפים את הקושי הטמון בניסיון לגשר בין התפיסות השונות. החוק הנוכחי הוא מעין פשרה בין העמדות המנוגדות כלפי ביצועי ההפלות.[27]
  • ביקורת נוספת הינה על ההבדלים הקיימים בין הוועדות בערים השונות. כיום נשים יכולות לבחור לפנות לוועדה כלשהי ברחבי המדינה, ולבחירה זו עשויה להיות השפעה חשובה על סיכוייהן לקבל את אישור הוועדה בנוגע להפלה. זאת, על אף תקנות משרד הבריאות האחידות. ממחקרים ניתן לראות כי ישנה שונות ניכרת בתדירות התכנסות הוועדות, כמות הניירת והבירוקרטיה הנדרשת מהפונות, וכן הטקטיקות הנהוגות בכדי להרתיע את הנשים הניגשות לוועדות להפסקת הריון. העדר עקביות בין הוועדות הוא תוצר הן של האמונות האישיות של רופאים בכירים ומנהלים בכל בית חולים והן של ההשתייכות המוסדית ותפיסת העולם הכללית של בית החולים.[26]
  • לפי ההשקפה הפמיניסטית, גוף האישה הוא חלק בלתי נפרד מאישיותה והוא רק שלה, לפיכך אין לשום גורם זכות להחליט עבורה מה יהיה עתיד עוברה. יתרה מכך, על מנת שאישה תוכל להגשים את זכותה להזדמנות שווה, יש להיענות למספר תנאים מוקדמים, שאחד מהם הוא יכולתה לשלוט על פוריותה ולתכנן את העיתוי של ההיריון וגידול הילוד. הזרם הפמיניסטי רואה בלידה לא רצויה ככזו העלולה לשלול מן האישה את אורח החיים המועדף עליה, ולמנוע ממנה להגשים את שאיפותיה. אישה שנאסר עליה לעבור הפלה חייבת לעמוד באי הנוחות הכרוכה בהיריון, לסבול את כאב הלידה ואת תוצאותיה, להפסיק את תוכניותיה ולוותר על איכויות חיים מסוימות. כמו כן, היא עלולה לסבול מפגיעה בבריאותה הפיזית או הנפשית כתוצאה מהלידה הלא רצויה ומגידול הילדים, ובמקרים אחדים גם לסבול כל חייה מסטיגמה הנובעת מכך שילדה מחוץ לנישואין. לאור כל זאת, הגישה החילונית הליברלית רואה בזכות להפסקת היריון לא רצוי כאחת מזכויות היסוד של האדם.[6] ההסדר החוקי כיום בעניין הפסקות הריון מעוגן בחוק העונשין ומטיל מגבלות מהותיות על האוטונומיה הגופנית של נשים מצב חוקי זה פוגע בזכותן של נשים לשוויון, לחירות, לכבוד ולבריאות ואינו תואם את המצב המשפטי הנהוג ברוב המדינות המפותחות.[27]
  • נוסף על כך עולה כי ברוב הוועדות האישה נתבעת לחשוף פרטים על התנהגותה המינית, על דפוסי השימוש או אי השימוש באמצעי מניעה, על מחויבותה לבן הזוג שאיתו קיימה יחסי מין שהביאו להיריון הבלתי רצוי, ועל מידת נחישותה שלא לממש את הריונה. כלומר, האישה מחוייבת להיחשף על מנת לקבל את אישור הוועדה. זאת, על אף שהתנהגותן המינית היא עניינן הפרטי של הנשים המגיעות לוועדה ובכך נשללת מהן זכות בסיסית, והן חשופות לעינו הבוחנת של הממסד הרפואי.[18]
  • ביקורת נוספת טוענת שחברי הוועדות מתייחסים אל עצמם כ"מחנכים", ואל ההליך כחינוכי מעיקרו, ולא רק כהליך של מיון וקביעת התאמה בין מקרה פרטי לקטגוריה הכללית שקבע המחוקק. הם רואים עצמם כמייצגי הממסד הפוליטי וכדוברי האינטרס הקולקטיבי. תפקיד ייצוגי זה מסמיך אותם לקבוע נורמות הנתבעות מנשים בחברה הישראלית בתחום ההתנהגות המינית, הרבייתית והמחוייבות האמהית, למיינן ולסווגן וכן לעמת אותן עם התנהגותן הבלתי נורמטיבית.[18]
  • יש הרואים את הוועדות להפסקות היריון כמשרתים את מדינת הלאום הישראלית ומעודדות ילודה[28]. החוק מאפשר למדינה לווסת ולשלוט על הרבייה הנשית לצרכים דמוגרפיים-שלטוניים, שמבטאים בבסיסם אינטרסים פוליטיים[29]. בנוסף, הועדות מקנות לנשים "חינוך מוסרי" , הן משקפות את הסטיגמה הקיימת על הפלות בחברה[28][30].

ארגוני סיוע שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טל דואניאס, אחריות מקצועית של הוועדה להפסקת היריון- האם אפשר לחייב את חברי הוועדה להפסקת היריון בנזיקין בגין סירוב מתן אישור להפסקת היריון?, רפואה ומשפט גיליון מס' 46, יולי 2012
  2. ^ 1 2 3 4 5 מדינת ישראל, משרד הבריאות, חוזר בנושא ועדות להפסקת היריון בשלב החיות, חוזר המנהל הכללי, 2007
  3. ^ 1 2 רשימת ועדות לאישור הפסקת היריון (מעודכן ל6/2021), באתר משרד הבריאות
  4. ^ חוק העונשין תשל"ז-1977
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 הפסקת היריון, באתר כל זכות
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 אליה עוזיאל ואחרים, ועדות לענייני היריון- היבטים בעבודת צוות רב-מקצועי בכפוף לחוק לתיקון דיני עונשין, תשל"ז-1977, בטחון סוציאלי חוברת 57, 2000
  7. ^ אליאב שוחטמן, על דרישת ההסכמה המודעת בהפסקות הריון, משפטים כט, 2018
  8. ^ יורם צדיק, לתת אוטונומיה ופרטיות לבני-נוער בטפול נפשי, רפואה ומשפט פסיכולוגיה ומשפט- גיליון מס' 28, 2003
  9. ^ אגף המידע של משרד הבריאות- מדינת ישראל, הפסקות היריון על פי החוק 1990-2019, בהמשך לסדרת פרסומים של משרד הבריאות בנושא הפסקות הריון, 2020,
  10. ^ איתמר ורהפטיג, אב ובנו, מחקרי משפט טו, 2000
  11. ^ חקיקה ופסיקה סוציאלית, אריה וולף, ביטחון סוציאלי 23, 1982, עמ' 102-103
  12. ^ 1 2 תהליך מילוי טופס הבקשה להפסקת היריון
  13. ^ לי שגב ואחרים, ממצאים ורצף האירועים שהובילו להפסקת היריון בשל מומי לב בעובר כממצא יחיד – שבע-עשרה שנות ניסיון ממרכז רפואי יחיד, הרפואה כרך 160 חוברת 2, 2021
  14. ^ דרורית הוכנר-צלינקר ושמחה יגל, על מי מוטלת האחריות לקבוע את הקריטריונים העובריים להפסקת הריון מתחת לגיל החיות?, הרפואה 152, חוברת 12, 2013
  15. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נספח ג - ועדות על להפסקות היריון בתוך: תכונות דמוגרפיות וחברתיות של הפונות לוועדות להפסקת היריון בישראל, 2003, עמ' 31
  16. ^ 1 2 3 4 פניות לוועדות להפסקת היריון בשנת 2020 - הלמ"ס
  17. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה- מדינת ישראל, הודעה לתקשורת- פניות לוועדות להפסקות היריון בשנת 2019, ‏2020
  18. ^ 1 2 3 4 דלילה אמיר, "אחראית", "מחויבת" ו"נבונה"- כינון נשיות ישראלית בוועדות להפסקת הריון, תיאוריה וביקורת, 1995, עמ' 247-254
  19. ^ 1 2 3 4 5 6 7 אורלי לוטן, הגבלות בחקיקה על הפסקות היריון יזומות -סקירה משווה-, באתר הכנסת מרכז המחקר והמידע, ‏נובמבר 2007
  20. ^ 1 2 Ariane de Vogue, CNN Supreme Court Reporter, Supreme Court overturns Roe v. Wade, CNN
  21. ^ 1 2 טלי גולדשטיין‏, דרמה בארה"ב: בית המשפט העליון ביטל את הזכות להפלות, באתר וואלה‏, 24 ביוני 2022
  22. ^ נעם לויתן, הפלות: מדע מול פוליטיקה, באתר מכון ויצמן למדע, ‏27-06-2022
  23. ^ תעריפון משרד הבריאות
  24. ^ ועדות להפסקת היריון, באתר לדעת- לבחור נכון
  25. ^ התוויות מקצועיות לטיפול בנערות הפונות לוועדות להפסקות היריון
  26. ^ 1 2 3 Noga Morag Levine, Abortion in Israel: Community, Rights, and the Context of Compromise, 1994
  27. ^ 1 2 3 4 נויה רימלט, מנגישּות חלקית, שאין בה צדק, לחקיקה צודקת: לקראת פרדיגמה חדשה של הפסקות היריון בישראל, עיוני משפט כרך לט, 2016
  28. ^ 1 2 ניצן רימון-צרפתי, לראות את הנולד- עמדות כלפי עמימות, אאוגניקה ואחריות הורית בדיוני ועדות להפסקות היריון, לגבי הפסקת הריון במקרים של מום גנטי שביטויו או חומרתו מוטלים בספק, 2007
  29. ^ דלילה אמיר, הפלות כסוגיה מושתקת בישראל : על פרספקטיבה פמיניסטית ובין-לאומית ועל דילמות ממסדיות ואישיות, תל אביב: רסלינג, 2015
  30. ^ רונית עיר-שי, הפלות: הלכה ואידיאולוגיה, דעות 72, 2015, עמ' 9-18
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Galophir28/הועדה_להפסקת_הריון&oldid=37326910"