משתמש:ILANAMATATOV/הברביזון החדש

קבוצת הברביזון החדש הוקמה בשנת 2010 על ידי חמש ציירות ילידות ברית המועצות לשעבר שגרות ועובדות בישראל. אמניות אלה בוגרות המדרשה לאמנות בבית ברל/בצלאל, ואקדמיות לאמנות במוסקבה, קייב, סנט פטרסבורג וליטא, נוסעות ברחבי הארץ ומציירות מראות ונופים מתוך התבוננות. לכל אחת מהאמניות יש גם קריירה עצמאית. במהלך השנים, ולאור לימודי המשך של חברות הקבוצה באקדמיות לאמנות בארץ ובאירופה, צעדה כל אחת לכיוונה, התרחקה מן הבסיס הציורי היציב שקנתה בתחילת דרכה האמנותית, ופיתחה סגנון וקריירה אישית.

הציירות בקבוצה

זויה צ'רקסקי-נאדי ילידת 1976 עלתה לישראל ב1991, ב-1997, החלה את לימודיה במדרשה לאמנות במכללה האקדמית בית ברל. בשנת 2001 הציגה צ'רקסקי את תערוכת-היחיד "היפהפה האדיש" בגלריה רוזנפלד, שבה מיוצגת האמנית עד היום.

אולגה קונדינה נולדה ברוסיה ב- 1965. עלתה לישראל ב- 1991. למדה במוסקבה בסטודיו של יורי זלוטניקוב, בבית ספר לאמנות דקורטיבית, ובמכון ללימודי אמנות גראפית במוסקבה.

נטליה זורבובה, ילידת 1975, היגרה לישראל ב־2004 מברית המועצות לשעבר. היא בוגרת האקדמיה לאמנות הבמה במוסקבה והאוניברסיטה לאמנויות בברלין.

אסיה לוקין בוגרת בצלאל ובוגרת Royal College of Art בלונדון. לוקין, כיום, חיה ויוצרת בירושלים והציגה במבחר תערוכות בלונדון וסנט-פטסבורג, עיר הולדתה.

אנה לוקשבסקי, (1975) נלדה בוילנה, ליטא, עלתה ארצה ב-1997. סיימה את התואר הראשון בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית ובתוכנית האישית לאמנות במדרשה בית ברל.

תולדות הקבוצה

מקור השם "הברביזון החדש" מתייחס לקבוצת ציירים שפעלו בכפר ברביזון בצרפת בין השנים 1830 לבין 1870 בקירוב. ציירי האסכולה (ביניהם ז'אן-בפסטיסט קאמי קורו, תאודור רוסו, ז'אן פרנסואה מילה ושארל פרנסואה דוביני) האמינו שיש לצאת מהסטודיו, לצייר בטבע ולחזור לסגנון הריאליסטי. אמנים אלה, הפנו עורף לזרם הרומנטי, ולדימוי האמן המתבודד והמיוסר שעלה באירופה באותה תקופה, ושאבו השראה מציורי הנוף הכפרי של ג'ון קונסטבל הבריטי שיצירותיו הוצגו ב-1824 בתערוכה בפריס.

נשות הברביזון החדש הגיעו ממורשת של ציור קלאסי, אקדמי, הרגישו שהעיסוק והלימוד במדרשה בית ברל, התקיים אך ורק במסגרת השיח המושגי והביקורתי, וחיפשו אחר נתיב אחר, חזרה לציור מתוך התבוננות בהתאם לחניכות שלהן בבריה"מ/רוסיה.

בשנת 2010, כאשר תחושה משותפת של פעילות ויצירה בשדה אמנות שמסורתו, תכניו והגישות הדומיננטיות בו הן בלתי-פיגורטיביות, בלתי-ריאליסטיות וכאלו שלא מוקירות את האיכויות הציוריות שבאמתחתן, גמרו אומר חמש הציירות להתגבש לקבוצת הברביזון החדש ולשוב שיבה אמתית אל הציור ואל ההתבוננות במציאות.

נכונותן ויכולתן של הציירות להיטמע בסביבה ובאוכלוסייה אותן בחרו לצייר טמונות בביוגרפיה האישית של כל אחת מן החמש. הן נולדו בברית המועצות לשעבר ועלו לישראל בעלייה הרוסית של שנות ה-90, (מלבד נטליה זורבובה שעלתה בשנת 2004) כך שהמציאות המתוארת ביצירותיהן אינה זרה להן במהותה: תחושת הזרות במקום חדש, העיסוק בעבודת כפיים מזדמנת ובלתי מתגמלת, החיים המסוגרים, המגורים הצפופים, ההתמודדות עם גילויי גזענות, דעות קדומות ואף אלימות.

הניסיון האישי והשקפת העולם החברתית והפוליטית המשותפים לציירות, היה זה אך טבעי שהמהלך הקבוצתי אשר יש בו מן הביקורת ברובד הפנים-אמנותי, יביא לביקורת גם בתוכן הציור שנושאיו תרבותיים, חברתיים, פוליטיים ותמיד אנושיים.

אמנות

נשות ברביזון החדש, בדומה לציירי אסכולת ברביזון מאמינות ביציאה מחוץ לסטודיו, בציור מתוך התבוננות, בחיפוש, ללכת עם "תחושות הבטן", ולחזור לציור, למחוות היד, לצבע. החזרה לציור בחוץ, בנוף אורבני או בטבע, החלה בעקבות תהליכים שונים שעברו האמניות המבקשות לבטא ביקורת ועמדה חברתית. דבר זה בא לידי ביטוי במפגשי ציור חוץ מרוכזים שעורכות הציירות במקומות שונים אשר מכתיבים באופן ישיר את תוכן ציוריהן.

הסתייגותן מ"אמנות על אמנות" ומעיסוק פנים-תרבותי ברעיונות ובמושגים, ובחירה להפגיש את האמנות עם מציאות עכשווית יום-יומית, ליצור אמנות על החיים ובתוך החיים. הציור בתנאי השטח מייצר מפגש בלתי אמצעי עם הרחוב הישראלי ועם מושאי הציור.  

מלאכת הציור אורכת מספר שעות ובמהלכן האמניות רואות קטע מחייהם של האנשים במקום, משוחחות איתם ולזמן-מה הופכות לחלק מעולמם. "אנו שואפות להגיע להבעה מרבית של פשטות ודיוק ציורי, בכדי שנוכל לחלוק את תוצאות התבוננותנו עם קהל הצופים. אנו מחויבות למצוא שפה ציורית המתאימה למה שאנו רואות", הן מצהירות. הן מציירות את השוליים, את דרום תל אביב, את הפינות המוזנחות, המאוכלסות בפועלים, מהגרים וזונות, והכול בהשטחה אופיינית, בצבעים חזקים, בוהקים, שלעיתים מלווים באיזה נופך הומוריסטי. לוקשבסקי הקדישה מחשבה רבה לטענה כי מבטן הוא מבט מבחוץ, מבט קולניאליסטי, אוריינטליסטי אפילו, שאינו משקף את עומק הבעיה וצובע את הזוהמה בצבעים מבריקים.

כעת, דווקא המבט החיצוני הזה הוא מה שנחוץ, אותן תובנות של האאוטסיידר שהישראלים כבר אינם יכולים לחשוף בעצמם. ואילו הברביזוניות מאמינות כי הערך הביקורתי בעבודתן מתבטא דווקא בפן הסוציאלי שטמון בציור אותם אנשי שוליים. על אף ציורי נופים אורבניים מסקרנים במוזרותם, לוקשבסקי תמיד נמשכה לאנשים ומעידה על עצמה שהיא תפסה את מקום הפורטרטיסטית בקבוצה. לאורך כל תקופת הלימודים במדרשה, היא תמיד הודאגה מ"הגטו הרוסי" שבו כלואה מרצון הקהילה שלה.

ביחס לאסכולת הברביזון, יציאתה של הקבוצה אל החוץ לא הייתה כשלעצמה אלא כחלק ממהלך-נגד כלפי הציור הרומנטי והניאו-קלאסי בן התקופה, וכנושאת אמירה בעלת תוקף חברתי. והברביזון החדש, מבט סוקר על המקומות אליהם יצאה הקבוצה לצייר בארבע שנות פעילותה יגלה גם כן יציאה בלתי תמימה: רהט (אוגוסט 2010), המחאה החברתית בשדרות רוטשילד (יולי-אוגוסט 2011), "צעדת המיליון" במסגרת "מחאת האוהלים" (ספטמבר 2011), שכונת עג'מי ביפו (נובמבר 2012, אפריל 2013), שכונת נווה-שאנן בתל-אביב (דצמבר 2012, פברואר-מרץ 2013), קיבוץ ברעם (דצמבר 2012, יולי 2013), שכונת ניצנה בבת-ים (ינואר 2013), מחנה הפליטים הפלסטינים דהיישה ובית-לחם (מרץ 2013), העיר התחתית בחיפה (אפריל 2013), בסיס שריון של צה"ל בנגב (אפריל 2013), שוק באר-שבע (אפריל 2013), מתקן השהייה "חולות" שבנגב והפגנות הפליטים האפריקאים בתל-אביב (ינואר 2014).

סקירה זו משקפת כי חמש הציירות לא יצאו מהסטודיו לשם יצירה תמימה ושלווה בחיק הטבע והמציאות הכללית של המקום והזמן כפי שמשתמע בהצהרתן, אלא לנקודות החיכוך החברתיות והפוליטיות ואל תחומי המצוקות המורכבות שמספקת המציאות האקטואלית של היום, כשם שעשו הריאליסטנים-החברתיים דאז. במקומות המוזנחים, המעורבים מבחינה אתנית, השנויים במחלוקת והנתונים על סדר היום, שם תמצאו את הציירות, ופשוטי העם, הפליטים, המהגרים והפועלים של הזמנים העכשוויים הם שמאכלסים את ציוריהן.

תערוכות נבחרות

• 2017 החזרה לחיים, המשכן לאמנות, עין חרוד
• 2014 "הברביזון החדש" בברעם, מוזיאון בר-דוד, קיבוץ ברעם
• 2014 צנטריפוגה, קרן נתן קאמינגס, ניו יורק
• 2014 משולש שיקגו, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה
• 2014 שוק באר שבע, מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע
• 2013 קארגו קאלט, מוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית
• 2013 תערוכה במסגרת פסטיבל לילות לבנים, פרם, רוסיה

מפגשי ציור חוץ

• 2014 הכפר הבדואי חורה
• 2014 סטודיו פתוח, התחנה המרכזית החדשה של תל אביב
• 2014 מתקן "חולות" בנגב 2013 קיבוץ ברעם
• 2013 פרם, רוסיה 2013 חצר מוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית, בת-ים
• 2013 מחנה הפליטים דהיישה הסמוך לבית לחם
• 2013 לייפציג, גרמניה
• 2013 כיכר רבין, תל אביב
• 2013 בסיס שריון של צה"ל בנגב
• 2013 שכונת נווה שאנן, תל אביב
• 2012 שכונת עג'מי, יפו
• 2011 "צעדת המיליון" במסגרת המחאה החברתית בישראל 2011, תל אביב
• 2011 שדרות רוטשילד בתקופת המחאה החברתית בישראל
• 2010 רהט

לקריאה נוספת

• גילעת, יעל. "אומנות ושיתופיות בזמנים של נזילות וחוסר יציבות: קבוצת "הברביזון החדש" כמקרה בוחן", דברים: כתב עת אקדמי רב תחומי, 2017, עמ' 282-253.
• בסקין, סיון. Sivan, פרליבטר, רחל עורך מתרגם, שפירא, יניב עורך, Beskin, Sivan, Verliebter, Rachel, Shapira, Yaniv, באסקין, סיון, שאפירא, יניב, שאפירע, יניב, משכן לאומנות גוף מנפיק, متحف هيكل الفن, Mishkan Le-omanut, משכן לאמנות . אטלייה אוסף קופפרמן, משכן לאמניות על שם חיים אתר, אטליה אסף קופפרמן, מוזאון, Mishkan Museum of Art, Mishkan Leommanut, Muzeon Ein Harod, and Mishkan Le-omanuyot Al-shem Haim Atar. הברביזון החדש : השיבה לחיים / תערוכה: אוצר: יניב שפירא ; קטלוג: עורך: יניב שפירא ; עריכת טקסט: רחל פרליבטר ; תרגום לאנגלית: רחל פרליבטר ; תרגום מאנגלית לעברית: רחל פרליבטר ; תרגום מרוסית לעברית: סיון בסקין. 2017.
• ברטוש, רון. Ron, לנזיני, סול אוצר, קונדינה, אולגה, אמן, Bartos, Ron, Lenzini, Sol, Kundina, Olga, ברטוס, רון, Lanzini, Sol, הברביזון החדש גוף מנפיק, מוזיאון בר דוד לאומנות יהודית מוסד מארח, Barbizon He-ḥadash, Muzeʼon Bar-Daṿid Le-omanut Yehudit, and Bar David Museum. מציירות בשטח : הברביזון החדש בברעם : אולגה קונדינה ... [ו-4 אחרות] / אוצרת התערוכה: סול לנזיני ; מאמר: רון ברטוש. 2014. [1]
• ברטוש, רון. קבוצת הברביזון החדש: ריאליזם חברתי דהיום. הברביזון החדש בברעם )עמ' 5.)מוזיאון בר-דוד, קיבוץ ברעם
• רון ברטוש, קבוצת הברביזון החדש: ריאליזם-חברתי דהיום [גרסה אלקטרונית], ערב רב 2 בדצמבר 2014. נדלה בתאריך 24/01/20 מ- [2]

קישורים חיצוניים

• הברביזון החדש  - מה קורה כשאמניות הברביזון החדש מציגות בנפרד?, טיים אאוט
• לזויה צ'רקסקי יש את מאטיס בבטן. הארץ, 2015.1.28 .נדלה ב-2015.2.17
• הברביזון החדש השיבה לחיים, מגזין הפקולטה לעיצוב
• צבע טרי 7, הברביזון החדש, פרויקט "יצירות מופת". נדלה בתאריך 25 בינואר 2020
• מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה בלוג האמנות של זיוה קורט 4 במרץ 2017. נדלה בתאריך 25 בינואר 2020
• כל האמת בפנים: זויה לא מרחמת על אף אחד. חגית פלג רותם פורסם בום רביעי, 7 בפברואר 2018. נדלה בתאריך 25 בינואר 2020
• הציור מת, יחי הציור: להפסיק לדבר על אמנות ולהתחיל לדבר על החיים אילנית שמיע // 5.11.14 נדלה בתאריך 25 בינואר 2020