מוגבלות ומיניות
מוגבלות ומיניות מתייחסת להתנהגות והעיסוק של אנשים עם מוגבלות במין. מוגבלויות שונות עלולות להשפיע על יכולת התפקוד המיני, הן ברמה הרגשית והן ברמה הפיזית והחושית. מוגבלות פיזית, כמו פגיעה בחוט השדרה למשל, עלולה לפגוע בתפקוד המיני של האדם. עם זאת, אנשים עם מוגבלות יכולים ליהנות מקיום יחסי מין תוך שימוש באביזרי עזר כמו צעצועי מין, מיטה מתכווננת או במציאת תנוחות פיזיות מותאמות. אנשים עם מוגבלויות שונות יכולים להסתייע בשירותי מטפל מיני מוסמך.
מיניות מוגבלות ויחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיניות היא חלק חשוב מחיי האדם, הכולל בתוכו מספר מרכבים: התנהגותי, רגשי, מיני, אהבה, ויחסים עם אחרים. אנשים מתעניינים ולומדים על מיניות ממספר מקורות עיקריים: משפחה וחברים - התא המשפחתי (הורים, אחים ועוד), חברים (מביה״ס, שכונה ועוד) או ממקורות מידע כמו תוכניות לחינוך מיני בבתי ספר, עיתונים, ספרים ואמצעי מדיה שונים (אתרי אינטרנט ועוד) .
איכות ועומק המידע המועבר מהיכרויות אישיות עם משפחה וחברים, מסתמך בעיקר על הידע והניסיון של מקור המידע. אצל אנשים עם מוגבלות קיים לעיתים שוני מהותי ביכולת התפקוד כך שלבני המשפחה והחברים לא יהיה מענה הולם לשאלות ולצרכים השונים, נוסף על כך, פעמים רבות לא מתייחסים לאנשים עם מוגבלות כבעלי צורך מיני, ולכן מעט מאוד מההורים, בני המשפחה והחברים יעלו את הנושא עם קרוביהם המתמודדים עם מוגבלות[1].
מיטצ'ל טפר, במאמרו "קידום יכולת מינית"' מדגיש שמיניות אינה תלויה ביכולת ללכת, לשמוע, לראות או ללמוד. כל אדם הוא מעצם היותו מיני, ויש לו יכולת לאהוב ולהיות נאהב, גופנית ורגשית גם יחד[2].
קיימות שתי דעות קדומות עיקריות ומנוגדות בנוגע למניותיהם של אנשים עם מוגבלות: הראשונה, אנשים עם מוגבלות נתפסים כמתעניינים ומתעסקים יתר על המידה במיניות שלהם ושל האחרים, התנהגותם והתבטאויותיהם נראות מוגזמות ובלתי נשלטות. הדעה הקדומה השנייה, אנשים עם מוגבלות נתפסים כאימפוטניטים, אי מיניים שאינם מתעניינים במין. הדעה השנייה הנה הרווחת[1].
אנשים עם מוגבלות, כמו כל האנשים בעולם, מחפשים אהבה, ריגושים, יחסים אמוציונאלים יותר מקיום יחסי מין. אבל בחברה מתקשים לראות אותם כבעלי תשוקה, רגשות, שיכולים להיות חלק ממערכת זוגית, ולקיים את תפקידיהם החברתיים. ולכן נושא מיניות של אנשים עם מוגבלות, נושא הנשאר בשוליים ולא מקבל ההתייחסות הנדרשת אליו[3].
דימוי עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדימוי העצמי שלנו- הצורה שבה אנו תופסים את עצמנו, מושפעת מהזהות המינית שלנו- הצורה שבה אנו תופסים את המיניות שלנו. אשר מתפתחת בשנות חיינו הראשונות, בעיקר גיל ההתבגרות. והיא קשורה באופן ישיר להתפתחות הפיזית של גופנו- לדימוי הגוף, ולדעות חברתיות רווחות בקשר ליופי. מתבגרים עם מוגבלות לרב נתפסים כ"מכוערים" בעיני חבריהם, חווים דחייה, הדרה ואף התעללות. הדבר משפיע רבות על התייחסות הסביבה להם והתייחסותם לעצמם. הביטחון העצמי שלהם נפגע, וכך גם הדימוי העצמי. לא כל האנשים עם מוגבלות יכולים להתמודד עם זה ולעבור אותו, הרבה מהם ממשיכים להתמודד עם דימוי עצמי נמוך גם לאחר שמתקדמים בגיל. וזה מאוד משפיע על המיניות שלהם[4][1].
מיניות ומוגבלות פיזית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנשים עם מוגבלות פיזית הם אנשים עם פגיעה בחלק אחד או יותר מאיברי הגוף. הפגיעה עלולה לגרום להגבלה בביצוע פעילויות יומיומיות (כמו הליכה, התכופפות, אחיזה, עמידה ועוד). הפגיעה הפיזית יכולה לעוות את מראה הגוף של האדם אשר יגרום לו תחושות שליליות כמו: ירידה בביטחון, פגיעה בדימוי עצמי, ואף בושה. למרות זאת, המוגבלות הפיזית אינה משנה את החשק המיני אותו חש האדם עם המוגבלות. לעיתים קרובות תפיסתו המינית של האדם קשורה להיות המוגבלות מולדת או נרכשת (כתוצאה ממחלה או תאונה), מתחילה בגיל ההתבגרות או לאחר גיל ההתבגרות, נגרמת בפתאומיות או בהדרגה, יציבה או מתקדמת[5]
ההשפעה של המוגבלות הפיזית על מיניות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התחושות השליליות אצל האדם עם מוגבלות עלולות להקשות על פיתוח קשרים זוגיים וקיום יחסי מין.
- מוגבלות פיזית חמורה לרוב משפיעה על יכולת התפקוד היומיומית של האדם. פעמים רבות יזדקק האדם לתלות, או לתלות הדדית במטפל, בן משפחה או בן זוג. מצב זה עלול לגרום לקשיים בהתניידות, אובדן החופש האישי ופגיעה באינטימיות, מה שמקשה על האדם לפגוש אנשים אחרים ולפתח מערכת יחסים.
- חלק מהאנשים עם מוגבלות פיזית נאלצים לעסוק שעות רבות בטיפולי שיקום (פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ועוד), נטילת תרופות, ביקורים רפואיים וסדר יום יותר קפדני. הדבר עלול לגרום לתשישות פיזית ונפשית ולהפריע למחשבות ופנטזיות על מיניות.
- קושי בתפקוד פיזי בעת קיום יחסי מין.
- חשש מכאב בעת קיום יחסי מין או מנזק בלתי הפיך בגוף.
- התפיסה של האנשים בחברה כלפי מיניותם של אנשים עם מוגבלות פיזית היא סטיגמטית. רואים באדם עם המוגבלות אחר מערך ה"שלימות", חשים בדחייה כלפיו או פוחדים לפגוע בו.
מיניות ומוגבלות נפשית[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבים מהאנשים עם מוגבלות נפשית (הנגרמת בשל מחלה פסיכיאטרית[6].) מתמודדים עם לא מעט קשיים וחסמים בזוגיות בכלל ובמיניות בפרט. לאלו המתמודדים עם מחלת נפש, יצירת קשר וניהול מערכת יחסים יכולים לעיתים להיות קשים יותר[7]. הסטיגמה הקשורה למחלת נפש יכולה להקשות את הטיפול במחלה ואת ההחלמה ממנה, היא יכולה גם להשפיע על מצב הבריאות המינית של האדם המתמודד עם מחלת נפש[8]. קיים צורך בהפחתת הסטיגמה כלפי מחלות פסיכיאטרית בקרב גורמים מקצועיים, כולל ארגוני סנגור[7].
ההשפעה של המחלות הפסיכיאטריות על מיניות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחלות נפש עלולות לגרום לתופעות הבאות:[8]
- חשיבה לא רציונלית שעלולות להיות לה השלכות בנוגע לפעילות המינית, כגון: "אני לא צריך להשתמש באמצעי מניעה". תוצאות של חשיבה מהסוג הזה עלולות להיות הריון בלתי מתוכנן או הדבקה והעברה של מחלות מין.
- פגיעים וחשופים לתופעות של ניצול מיני.
- פעילות מינית מוגברת.
- חוסר חשק ולאיבוד הרצון לקיים כל פעילות מינית בעקבות השפעת הטיפול התרופתי.
- אובדן האמפתיה או/ו אמון בזולת.
- הסתגרות ולפרישה מחברת אנשים.
- פגיעה בביטחון ובערך העצמי.
- חוסר מרץ ולחוסר אנרגיה.
- פגיעות כתוצאה מהתעללות מינית או פיזית בעבר או בהווה.
- מחלת נפש הפורצת בשנות העשרה המאוחרות או בתחילת גיל העשרים, עלולה לעכב את תהליך הגילוי העצמי ובניית הזהות המינית.
מחקרים בתחום המיניות בקרב אנשים עם בעיות נפשיות קשות ומתמשכות הראו שיעורים גבוהים של התנהגויות מיניות מסוכנות, כולל יחסי מין הקשורות לשימוש בסמים, יחסי מין בכפייה, חוסר מודעות לאיידס. לנשים עם אבחנה של סכיזופרניה יש סיכוי גבוה יותר מאשר לנשים ללא בעיות נפשיות קשות להריון לא מתוכנן, להריון והפלות לא רצויים, ולהיות קורבנות של אלימות במהלך הריון[9].
השפעת התרופות הפסיכיאטריות מבחינת התפקוד המיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
תופעות לוואי שכיחות העשויות להשפיע על תפקוד מיני:[8]
- ירידה בחשק מיני – שכיח בטיפול אנטי דיכאוני או בתרופות הרגעה ושינה.
- רגישות בעור.
- קושי להגיע לזיקפה, למרות שקיימת תשוקה מינית.
- פריאפיזם – תופעה מאוד כואבת של זיקפה ארוכת טווח, היכולה להתמשך למעלה מ-4 שעות רצופות. לעיתים הגורם יכול להיות השימוש בתרופות פסיכיאטריות מסוימות.
- היכולת להגיע להתעוררות מינית, פיזית ורגשית ועם זאת לא להגיע לאורגזמה.
- מצב פסיבי וחוסר יכולת לקבל החלטות, עלולים לגרום לתקשורת קלוקלת עם בן/בת הזוג בכל הקשור לקיום יחסי מין.
- עלייה או ירידה במשקל יכולים להשפיע על הדימוי העצמי.
- עוויתות ולעיסת לשון.
- יובש בפה ובשפתיים.
- ריור מוגזם, בעיקר בלילה.
מיניות ומוגבלות שכלית התפתחותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, הם אנשים עם איחור התפתחותי או התפתחות קוגניטיבית לקויה. זה מוגבלות זו משפיעה על מיומניות קוגניטיביות וחברתיות ובחוסר הלימה בין יכולתם ותפקודם מול ציפיות החברה מהם. למרות המוגבלות לאנשים אלה ישנם צרכים מיניים כמו לכל אדם אחר, אבל החברה מגיבה כלפי צרכים אלה באי קבלה ובמבוכה, ובכך היא מעכבת את התפתחות הלמידה המינית התקינה אצלם.
ההשפעה של המוגבלות השכלית התפתחותית על מיניות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הגנת יתר על אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, ואי חשיפתם לנושא המין. גישה זו פוגעת בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומותירה בידיהם מגוון מצומצם של חוויות מין שאינו מאפשר התבגרות מין נורמלית ולמידת נורמות חברתיות. לכן, הידע שלהם על מין, אמצעי מניעה ותפקוד מיני וחברתי נמוך מאוד.
- להבדיל מאנשים רגילים שמגיל צעיר חשופים למסרים מיניים המוצגים בתקשורת ולומדים על הנושא באופן מקרי, אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית מתקשים לקבל, להבין ולפרש נכון מסרים אלו, אינם מסוגלים ללמוד דרך המקרה וזקוקים ללימוד מכוון בנושאים רבים כמו מיניות.
- מוגבלות שכלית התפתחותית גורמת לפעמים לקושי ביחסי האדם עם הסביבה. זה גורם לו לתחושת בדידות ותסכול. הרצון שלו להיות אהוד מצד אחד, וחוסר מיומנות בסיסית והדרכה נכונה מצד שני, יהפכו אותו לקורבן מין נח, זמין ואף משתף פעולה.
- אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית עלולים לסבול גם מהופעה חיצונית משונה וקשיים מוטוריים אשר יגרמו לקושי בפיתוח יחסים זוגיים וקיום יחסי מין.
- המוגבלות גורמת לפעמים לתלות פיזית באחרים. תלות זו מאפשרת גישה ישירה ואינטנסיבית במכלול של מצבים אינטימיים כמו רחצה, עשיית צרכים ולבוש. מצב זה יוצר בלבול ביחס לגבולות מגע מתאימים ולמידה חברתית מוטעית המאפשרת מגעים פיזיים ומיניים פוגעניים[10][11]
- אוננות וליטוף נמצאו הדרכים השכיחות ביותר לביטוי הצרכים המיניים של אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית, ואילו מגע ויחסי מין הם נדירים. בשל חוסר המודעות המינית עלול השימוש באוננות להיות בצורות פתולוגיות ולסכן את בריאותם[12]
- חוסר מודעות בנורמות חברתיות, גורם שלעיתים קרובות קורה כי אוננות יכולה להתבצע בנוכחות בני משפחה, בשיעורים בבית ספר או במקום כלשהו ברחוב[12]
- בקרב אנשים עם מוגבלות, אוננות מופיעה לא רק כתגובה ליכולת אינטלקטואלית נמוכה אלה יכול להיות שהיא גם סוג של סיפוק הרעב הרגשי של האדם, במיוחד, במקרה של אנשים החווים דחייה, חוסר קבלה, אהבה או חיי בבדידות ואינו מסוגלים להביע במילים את המצב הרגשי שלהם[12]
פגיעה מינית כלפי אנשים עם מוגבלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנשים עם מוגבלות חשופים במיוחד לאלימות בכלל ולאלימות מינית בפרט. עובדה זו נובעת משילוב של מספר גורמי סיכון המתקשרים למגבלות המילוליות, ההתנהגותיות וההגבלה בעצמאות התפקודית באוכלוסייה זו. הגורמים עשויים לנבוע מתחושת חוסר אונים, חוסר יכולת לתקשר וחוסר יכולת להתגונן. אנשים עם מוגבלויות חיים בדרך כלל בסביבה שולטת וסמכותית, אשר תורמת לתחושת חוסר האונים של מצבם. בנוסף, הם אינם מקבלים הזדמנויות חווייתיות מספיקות על מנת ללמוד כיצד לפתח את האינטואיציה שלהם ולהשתמש בה.
גורמים נוספים כוללים מחסור בעדויות, מחסור בתוכניות הגנה נאותות מפני התרחשות התעללויות, ובנוסף, העבריינים בדרך כלל אינם נתפסים ואינם נותנים דין וחשבון על פשעיהם, מה שגורם לניצול לרעה להמשיך. המחקרים מראים שאנשים עם מוגבלות חשופים לאלימות וניצול לסוגיהם השונים פי ארבעה עד פי עשרה מאנשים ללא מוגבלות. קיימת הסתברות גבוהה של פשיעה חוזרת נגד אותם קורבנות, שכן במשך הזמן מתחילים לראות בהם טרף קל - קורבנות שניתן לתקוף תוך סיכון נמוך שהפשע יתגלה או שהמתעללים ייענשו[13].
טיפול מיני עבור אנשים עם מוגבלות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרפאות ציבוריות ופרטיות פועלות היום בארץ ומציאות שירות בתחום טיפול מיני עבור אנשים עם מוגבלויות. צוותים של מרפאות הם צוותים רב מקצועיים המתמחים בנושא מיניות ושיקום מיני ועובדים בשילוב של שיטות שונות, כולל שיטת סרוגייט.
ישנן עמותות שונות העוסקות בייעוץ וטיפול בנושא המיניות בכלל ועבור אנשים עם מוגבלויות בפרט.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Tom Shakespeare, Kath Gillespie-Sells and Dominic Davies (1996). The Sexual Politics of Disability: Untold Desires. Cassell, London and New York
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דניאלה מזור, מיניות כמטרה שיקומית- מחסומים לביטוי מיניותם של אנשים עם מוגבלויות, באתר האינטרנט של האגודה הישראלית לטיפול מיני
- דלת פתוחה - האגודה הישראלית לתכנון המשפחה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 www.sexualityanddisability.org/default.aspx
- ^ Topper, Mitchells. (2001). Becoming sexually able: education to help youth with disability.siecus report,feb/mar 2(9):pg5.
- ^ Shakespeare, Tom. Gillespie-Silles& Davies, Dominic. (1996). The sexual politics of disability:untold desires. cassell
- ^ Topper, Mitchells. (2001). Becoming sexually able: education to help youth with disability.siecus report,feb/mar 2(9):pg5
- ^ Theodore M. Cole M.D. (1975). Sexuality and Physical Disabilities. Perspectives in Sexuality, 67-81.
- ^ חוק שיקום נכי נפש בקהילה - התש"ס, 2000
- ^ 1 2 Judith A. Cook (2000). Sexuality and People with Psychiatric Disabilities. Sexuality and Disability, 18(3) ,195-206
- ^ 1 2 3 מדריך לבריאות המינית למתמודדים עם מחלת נפש/מח אנוש
- ^ 1. Jenifer Pyke, Karpi Rabin, Judi Phillips, Jackie Moffs and Michelle Balbimie (2002). Sexuality and the Mental Health Client: Paternalistic Attitudes, Resistance, Lack of Information – there are many Reasons why Sexuality is infrequently addressed in the Lives of People with Serious Mental Health Problems. The Canadian Nurse, 98(5), 19-23.
- ^ Faller, K.C. (1990). Understanding child sexual maltreatment. Newbury Park California: Sage Publications
- ^ Sobsey, D., Doe. T. (1991). Patterns of sexual abuse and assault. Sexuality and Disability, 9, 243-259
- ^ 1 2 3 Remigiusz, Kijak. (2013). The Sexuality of Adults with Intellectual Disability in Poland. Sex Disabil, 31, 109-123.
- ^ http://bizchut.org.il/he/wp-content/uploads/2015/01/.pdf