משתמש:Mikej007/ארגז חול
הולודומור הוא הרעב ההמוני האוקראיני, אשר התרחש בין השנים 1932-1933, במקביל לרעב רחב יותר שהתרחש בכל ברית המועצות. היה זה האסון הלאומי הגדול ביותר שפקד את אוקראינה בהיסטוריה המודרנית, שגרם למותם של מיליוני בני אדם,
חלק מההוגים המודרניים רואים את הרעב כמדיניות מכוונת של הממשל הסובייטי שבראשו עמד יוסף סטלין ולא כתוצאה מתופעות טבע. לפי הוגים אלה, ההולודומור תוכנן על ידי הסובייטים כדי לפגוע באופן ספציפי בלאומיות האוקראינית ובעם האוקראיני, הן ככוח פוליטי והן כישות חברתית. עד ךפרסטרויקה הסתירו שלטונות ברית המועצות את מימדי האסון ואת סיבותיו. כיום ישנה דעה שאירוע זה היה רצח עם שבוצע על ידי השלטון הסובייטי, תוך תכנון מוקדם ומדוקדק. נקודת מבט זו קיבלה הכרה מסוימת במישור הבינלאומי כאשר המושג "הולודומור" מתייחס כיום ספציפים לרעב באוקראינה בשנים 1932-1333.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח "הולודומור" מגיע מהמילים הולוד (голод) - רעב ומור (мор) מגפה. אך ישנה סברה שהשם מגיע מהמונח 'Морити голодом' - שמשמעו להמית ברעב.
מימדי האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההסטוריון האוקראיני, סטניסלאב קולצ'ינסקי, ניסה במחקרו[1], שמבוסס על מפקד האוכלוסין הסובייטי של 1937 ונתונים דמוגרפיים נוספים, לאמוד את מספר הקורבנות מבין האוכלוסיה האוקראינית בשנים 1932-1933.
נקודת המוצא הייתה בהשוואה בין מפקד האוכלוסין הסובייטי מ-1926, בו נרשם שבאוקראינה היו 28,926 אלף תושבים, לבין זה של 1937 בו נרשם המספר 28,388 אלף, כלומר ירידה של 538 אלף.
לאחר מכן הוא החסיר את מספר מקרי המוות "הצפויים" בשנת 1933, שאותו חישב לפי הממוצע בשנים 1927-1930, ועמד על 524 אלף בשנה. בהשוואה לרישמוי הלידות באותה שנה (621 אלף), יוצא שהריבוי הטבעי באוקראינה עמד על 97 אלף, פי 5 פחות מהממוצע בשנים קודמות. [2]
המידע על נתוני הגידול הטבעי ב-10 השנים שבים שני מפקדי האוכלוסין יחד עם המידע על גודל האוכלוסיה ב-1926 ו-1937, מאפשר לחשב את הנתון שלא טבעי היחיד המשוואה הזו - מוות כתוצאה מסיבות לא "טבעיות" בשנת 1933.
לפי חישוביו של קולצ'ינסקי, הגידול הטבעי באוקראינה באותן שנים אמור היה להיות 4,043 אלף תושבים ואם מחברים אותו לירידה שנרשמה במפקד של 1937, הרי שהמחסור ה"דמוגרפי" עומד על 4,581 אלף איש. כאן נכנס החישוב של הגירה פנימית, שבאותן שנים נרשם כשלילי בתחומי אוקראינה (1,343 אלף איש) וכפועל יוצא המספר הסופי - 3-3.5 מיליון מתים. ישנם היסטוריונים שטוענים שאין להתחשב בנתוני ההגירה ואילו המספר האמיתי עומד על 4.5 מיליון. חוץ מההשלכות הישירות, טוען קולצ'ינסקי לתוצאות עקיפות בדמות ירידת הילודה, כלומר הריבוי הטבעי מ-662 אלף ב-1927, ל-97 אלף ב-1933 ן-88 אלף ב-1934. כתוצאה מכך, נתוני התמותה הישירה יחד עם ה"הד" הדמוגרפי מהווים 4,649 אלף בני אדם וזה לדעתו, מספר הקורבנות כתוצאה מהאסון. [3]
הרעב באוקראינה על רקע הרעב הכלל סובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי הנתונים הרשמיים על לאומיותם של המתים בזמן הרעב ההמוני, ריבוי מקרי המוות באוקראינה היה קשור למקום המגורים ולא ללאום. משקלם הנמוך יחסית של היהודים והרוסים במספר מקרי המוות, מוסבר באופי העירוני של אוכלוסיות אלו ובהנהגת שיטת המכסות בערים באותן שנים. הפולנים והבולגרים מתו באותן פרופורציות כמו האוקראינים, כיוון שרוב בני הלאומים הללו באוקראינה חיו באיזור הכפרי. מבט על תמונת הרעב הכללית ברחבי ברית המועצות מצביעה על אוקראינה כאיזור הבעייתי ביותר, לצד מחוז קרסנודאר הסמוך ברוסיה. ההבדלים מוסברים במדיניות ההפקעות הכללית שהונהגה באוקראינה ובקרסנודאר, לעומת מחוזות אחרים בהם הופקעה רק התבואה ואילו העופות והבקר נותרו בחזקתם של החקלאים. ניתן להוסיף את זה את ההקפדה היתרה על ההפקעות האוקראינה, שכן איזור זה נחשב לפורה במיוחד והשלטונות חשו שקשיחות מול החקלאים תוכל להביא לאיסוף תבואה גדול יותר.
הסיבות לרעב באוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד ההיסטוריונים לא הגיעו להסכמה האם המדיניות המכוונת שהובילו הסובייטים נופלת להגדרת המונח "רצח עם", היו מדינות שהגדירו אותו ככזה, בהן: אוסטרליה[4], איטליה[דרוש מקור], אסטוניה[5], אקוואדור[6], ארגנטינה[7], ארצות הברית[8], גאורגיה[9], הונגריה[10], הוותיקן[דרוש מקור], לטביה[11], ליטא[12], מקסיקו[13], ספרד[14], פאראגוואי[15], פולין[16], פרו[17], צ'כיה[18] קולומביה[19] וקנדה[20]. כמו כן הצטרפו להגדרה זו הערים: רומא[21], ריו דה ז'ניירו[22], גרנדולה בפורטוגל[23] ואספלוגס דה-לוברגט (עיר לוויין של ברצלונה) בספרד(קטלוניה)[24]
ב-3 ביולי 2008 הכיר הפרלמנט של האיחוד האירופי בהולודומור באוקראינה, אך סרב לדון בהצעה להכיר בו כרצח עם.[25]
מצד שני, רוסיה מסרבת בכל תוקף לתת לרעב את ההגדרה רצח עם וטוענת שמדובר בהשלכה של הקולקטיביזציה שממנה סבלו כל עמי ברית המועצות[26] החלטה ברוח דומה קיבלו גם: גרמניה[27] וסלובקיה[28].
עמדה דומה הביע גם האונסק"ו, שבהחלטתו נאמר ש"אין לראות בהולודומור פעולה מכוונת נגד העם האוקראיני, בשל העובדה שמהרעב סבלו גם עמים אחרים בברית המועצות"[29]. התנגדותה הנמרצת של רוסיה מנעה עד כה גם דיון בנושא בעצרת הכללית של האו"ם[30]
בנובמבר 2006 הועבר חוק בפרלמנט האוקראיני, לפיו הכחשת רצח העם האוקראיני היא עבירה על החוק באוקראינה[31].
הסיבות והתוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות סיבוכו, ניתן לחבר את הסיבות להולודומור. חייבים להבינן בקונטקסט הרחב יותר של המהפכה הסוציאלית שהתייצבה בברית המועצות באותה התקופה.
בשנות העשרים של המאה העשרים, כאשר ברית המועצות שזה עתה נולדה הייתה חייבת לזכות בחיבתם של אזרחיה, הממשלה עודדה מדיניות יצוגית של היחידות האתניות והמיעוטים בכל דרגות השלטון. באזור אוקראינה ואפילו באזורים שיושבו על ידי אוקראינים "האוקראיניזציה" הייתה היישום של מדיניות ה"קורניזציה" שהייתה מאוד פופולרית באותה התקופה. בתנאים ההם האוקראינים נהנו מעשור של תחיית התרבות הלאומית, חיזוק הזהות הלאומית, ביסוס הייחודיות והקמת אליטה חברתית. עד לתחילת שנות ה-30 התפתחות זו הדאיגה את הממשל הסובייטי, שראה סכנה בחיברות האוקראינים אל האומה האוקראינית ולא עם האידאולוגיה הסוביטית של המדינה. בתחילת שנות ה-30 מדיניות האוקראיניזציה נעקרה מהשורש ומיד הפכו אותה למדיניות של רוסיפיקציה (הפיכתם לרוסים) כאשר זו גורמת למאבקים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים באזורים המיושבים על ידי אוקראינים.
בבד בבד הוחדרה מדיניות הקולקטיביזציה של החקלאות ועד לשנת 1932 כ69% ממשקי הבית היו מאוגדים. למרות שהיו אזורים אחרים בברית המועצות שעברו אותו תהליך, החקלאות האוקראינית הייתה זו שהושפעה בצורה העמוקה ביותר. מדיניות הקולטיביזציה הוכחה כמאוד לא אהודה אצל האוכלוסייה האגררית, כאשר הקולטיביזציה הייתה עדיין בהתנדבות מעט מאוד חקלאים הצטרפו לחוות שיתופיות. לכן הממשל החל להפעיל לחץ גובר והולך על החקלאים להצטרף לחברה שיתופית, לבסוף בשנת 1929-1930 עשרות אלפי פקידים סובייטים נשלחו לאזורי הכפר כדי לזרז את התהליך.
באותו הזמן ה"עשרים וחמש אלפים" (עובדי תעשייה ובעיקר בולשביקים אדוקים) נשלחו כדי לעזור בניהול החוות השיתופיות. בנוסף ציפו מהם לחסל את ההתנגדות הגוברת (הפסיבית והאקטיבית) לקולטיביזציה על ידי אימוץ המדיניות, של מה שנקרא אז, "הדה-קולאקיזציה": מאסרים של "קולאקים" - כביכול איכרים אמידים שהתנגדו למשטר והחזיקו בתבואה- אותם העבירו כמשפחות שלמות אל אזורי הרי אורל ומרכז אסיה בעיקר קזחסטן, שם הועסקו בתחומים אחרים של הכלכלה, למשל בתעשיית העץ.
למעשה המונח "קולאק" הודבק לכל אדם שהתנגד לתהליך הקולטיביזציה. רבים היו לא יותר אמידים מאיכרים אחרים. על פי מקורות מידע מתועדים כ-300 אלף אוקראינים מתוך אוכלוסייה של 30 מיליון סבלו מאותה מדיניות והאוקראינים היו כ-15% מ-1.8 המיליונים שהוגדרו כ"קולאקים".
הקולטיביזציה הוכחה כשלילית בתוצאותיה בתוצר החקלאי בכל מקום, אבל משום שאוקראינה הייתה אזור חקלאי ברובו (כמעט 50% מתפוקת החיטה באימפריה הרוסית הגיעה מאזור אוקראינה, בתחילת המאה ה-20) התוצאות במדינה היו הרות גורל ודרמטיות במיוחד.
כאשר תחזיות התפוקה של התבואה ירדו כך גם האסיפות של התבואה על ידי המדינה קטנו גם כן. עבור קציר 1932 תוכנן לאסוף 29.5 מיליון טונות למדינה מתוך תוצר של 90.7 מיליוני טונות. אבל התוצאה הסופית הייתה תוצר קטוסטרופלי של 55-60 מיליון טונות ולכן המדינה אספה 18.5 מיליון טונות של תבואה.
חקיקה רצחנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 באוגוסט 1932 הממשל הסובייטי העביר חוק שיאכוף את גזר דין מוות בברית המועצות עבור כל גניבה של רכוש ציבורי. מהות החוק הייתה רחבה יותר ממה שהיה נדמה וכלל גם לקיחה הקטנה ביותר של תבואה על ידי האיכרים לשימוש עצמי. למרות זאת החוק לא נאכף בצורה קשה ונערכו בו שינויים. ב־16 בספטמבר 1932 הפוליטבירו שינה מעט את החוק וקבע כי על גניבה בהיקף קטן מרכוש סוציאליסטי לא יינתן גזר דין מוות. אבל חברות וקהילות שהורסות רכוש השייך למדינה, סוציאלי ורכוש שיתופי בצורה ארגונית דרך שרפות, חומרי נפץ והרס המוני יוטל עליהם מוות ללא רחמים. "קולאק" באשר חברים בקולחוז או לא אשר מארגנים או לוקחים חלק בגניבה של רכוש קולחוזי ותבואה יש להרגם. אך עובדי הקולקטיב אשר גנבו רכוש או תבואה השייכת לקולחוז עלולים לקבל עד 10 שנים במאסר גזר דין מוות יינתן רק לגונבים באופן שיטתי.
השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1932 כאשר היה ברור שאספקת התבואה הייתה נמוכה מההערכות של הממשלה, ההפחתה של התוצר החקלאי הואשמה על ה"קולאקים", הלאומנים והפטליוראים. לפי הדוח של נשיא בית המשפט העליון ב-15 בינואר 1933 כ-103 אלף בני אדם הואשמו לפי בגניבה לפי החוק שהתקבל. 79 אלף מהמקים הועברו לטיפול בית המשפט: 4,880 נידונו למוות, 26,086 ל-10 שנות מאסר ו-48,097 לעונשים אחרים. אלו שנידונו למוות הואשמו בעיקר כ"קולאקים", רבים מהאחרים לא היו קולאקים.
ויאצ'סלב מולוטוב שהיה ראש ועדה מיוחדת, נשלח לאוקראינה כדי למלא אחר אכיפת החוקים ומילוי המכסה. צו סודי שנוצר ב9 בנובמבר קבע שעל ארגוני הביטחון הסובייטים להגביר את האפקטיביות. מולוטוב גם ציווה שאם לא תשאר תבואה בכפר יש לקחת כל אוכל אחר הקיים בכפר.
ב-6 בדצמבר הותקנו חוקים חדשים אשר הטילו את הסנקציות הבאות על הכפרים האוקראינים שנחשבו בתת ביצוע של תהליך האסיפה של התבואה: איסור על אספקת מוצרים או אוכל לכפרים, החרמת כל מוצר למאכל או תבואה שנמצא באזור, איסור על מסחר כלשהו, החרמת כל המשאבים הפיננסים. צעדים נעשו כדי לשפוט את מחזיקי תבואה או הסוחרים בה. הם נעשו בעזרת "בריגדות ההלם" שביקרו לעתים קרובות בכפרים כדי לאסוף את התבואה. מעשים אלו נעשו ללא התייחסות לאיכרים, בהאם הם שמרו מספיק אוכל להאכיל את עצמם או לשתול את היבול לקציר הבא.
הרעב בעיקר השפיע על האוכלוסייה הכפרית ובהשוואה לרעב הקודם בשנת 1921-1922 שנוצר בעקבות בצורת והבא ב-1947, הרעב של 1932-1933 באוקראינה לא נוצר מהתמוטטות התשתיות או מלחמה אלא כתוצאה מהחלטות מנהליות ופוליטיקה מכוונת. התוצאות היו קטסטרופליות, תוך מספר חודשים, אזור הכפר האוקראינה, אחד האזורים הפוריים ביותר בעולם היה זירת התרחשות לרעב כללי.
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1933: трагедия голода / С. В. Кульчицкий, 47,[1] с. 20 см, Киев О-во «Знание» УССР, 1989
- ^ נתונים סטטסיסטיים על מקרי המוות באוקראינה ב-1933 (אוקראינית)
- ^ Станіслав Кульчицький. Скільки нас загинуло від голодомору 1933 року. Дзеркало тижня
- ^ Сенат Австралии признал голодомор в Украине 1932-1933 геноцидом
- ^ The Statement of the Parliament of Estonia from 20 October 1993 condemning the communist policy of genocide
- ^ Еще одна страна признала Голодомор геноцидом украинцев
- ^ Аргентина признала Голодомор в Украине геноцидом
- ^ Нижняя палата конгресса США признала голодомор в Украине 1932-1933 массовым убийством
- ^ Грузия признала Голодомор в Украине актом геноцида
- ^ The decision on the 70th anniversary of 1932-1933 famine in Ukraine by the State Assembly of the Hungarian Republic of 24 November 2003
- ^ Латвія визнала Голодомор 1932-33 рр. геноцидом українців
- ^ Литва признала Голодомор в Украине геноцидом
- ^ Мексика признала Голодомор 1932-1933 годов Геноцидом украинского народа
- ^ Испания признала голодомор геноцидом украинского народа
- ^ Парагвай тоже признал Голодомор геноцидом
- ^ Poland notes Ukraine 'genocide'
- ^ Парламент Перу признал голодомор геноцидом украинцев
- ^ Чехия признала Голодомор геноцидом украинского народa
- ^ Колумбия признала Голодомор 1932-1933 годов геноцидом украинского народа
- ^ Парламент Канады признал Голодомор актом геноцида
- ^ Рим признал Голодомор 1932-33 годов в Украине геноцидом
- ^ В Бразилии Голодомор признали геноцидом
- ^ Португалия признала Голодомор 1932-33 гг. в Украине актом геноцида
- ^ Горсовет испанского города осудил голодомор в Украине
- ^ Европа признала Голодомор в Украине
- ^ Госдума не признала Голодомор 1932-1933 годов актом геноцида
- ^ Меркель не признала Голодомор
- ^ Словакия не признала Голодомор 1932-1933 годов актом геноцида
- ^ ЮНЕСКО не признала голодомор в Украине геноцидом
- ^ U.N. denies Ukraine's genocide claim
- ^ Закон о Голодоморе 1932-1933 годов на Украине (2006)