סימון פטליורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סמיון פטליורה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סימון פטליורה
Симон Васильович Петлюра
Symon Petlura, 1917 (cropped).jpg
לידה 22 במאי 1879
פולטבה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 25 במאי 1926 (בגיל 47)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, הרפובליקה העממית של אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד חבר פרלמנט באספה המכוננת הרוסית של 1918, שר ההגנה האוקראיני עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים מסדר סימון פטליורה
צלב הצבא
צלב הברזל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סימון פֶּטְליוּרָהאוקראינית: Си́мон Васи́льович Петлю́ра, נהגה: סִימוֹן וַסִילוֹבִיץ' פֶּטְליוּרַה; ידוע גם בצורה הרוסית של שמו, סמיון פטליורה; 10 במאי 1879 - 25 במאי 1926) היה מדינאי אוקראיני ונשיאה האחרון של הרפובליקה העממית של אוקראינה, הישות המדינית האוקראינית שהוקמה במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה וקרסה תוך זמן קצר. חילות הרפובליקה, בעיקר בלתי-סדירים, היו בין מבצעי הפוגרומים באוקראינה בהם נהרגו רבבות יהודים, ופטליורה הואשם כי אף שהוציא גינויים וניסה לעצור את הרציחות, בפועל הוא עצם עין ולא נקט צעדים ממשיים בזמן. על רקע זה נרצח פטליורה על ידי שלום שוורצבארד ב-1927, בהיותו בגלות בפריז. הוא נזכר באוקראינה כגיבור לאומי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון פטליורה נולד בפולטבה שבמזרח אוקראינה (אז באימפריה הרוסית). בשנת 1905 השתתף בהקמת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית באוקראינה. משנת 1906 ערך את היומון Рада (מועצה), בין 1907 ו־1908 ערך את כתב העת הסוציאל-דמוקרטי Слово (מילה), שעסק בענייני חוק ומשפט, ומ־1912 ערך את כתב העת Украинская Жизнь (חיים אוקראיניים).

ביולי 1917, עם קריסת שלטון הצאר ברוסיה, התמנה לשר המלחמה במועצה המרכזית של הרפובליקה העממית של אוקראינה. כיהן זמן קצר בתפקיד זה, ולא היה פעיל בעת הכיבוש הגרמני (פברואר-נובמבר 1918). בפברואר 1919 נתמנה לעמוד בראש קבינט של חמישה ששלט באוקראינה, וכן היה מפקד עליון של הצבא.

נלחם בצבא האדום ובצבא הלבן, שניסו שניהם לכבוש את אוקראינה. צבאו הובס על ידי הצבא האדום, ופרק את זעמו על יהודי המדינה. במשך שישה שבועות התחוללו כשישים פוגרומים, שבהם נרצחו עשרות אלפי יהודים, בהנחיית פטליורה, אשר קיימת מחלוקת היסטורית האם יזם את הפוגרומים או לא מנע אותם .[1][2]

באחד הפוגרומים, שנערך ב-15 בפברואר 1919 בפרוסקורוב (חמלניצקי), נרצחו לפחות 1,200 יהודים (ככל הנראה כ-1,500) והובאו לקבר אחים. אלה שברחו על נפשם נרצחו בירייה, אלה שנותרו בבתיהם נרצחו בנשק קר, כדי לחסוך בתחמושת.

נשיא אוקראינה ויקטור יושצ'נקו עם רעייתו ליד קברו של פטליורה בפריז בשנת 2005

באוקטובר 1919 נמלט פטליורה לפולין. ב-1921 חתם הסכם עם זאב ז'בוטינסקי, שלפיו אם יחזור לשלטון באוקראינה, יאפשר הקמת מיליציית הגנה יהודית. ההסכם עורר התנגדות בקרב קבוצות בתנועה הציונית, יהודי אוקראינה וניצולי הפוגרומים. לאור התחממות היחסים בין פולין לברית המועצות, מאחר שחשש כי יוסגר לברית המועצות, עבר פטליורה לפריז ב-1924.

ב-25 במאי 1926 התנקש בחייו, בחמש יריות אקדח, שען יהודי בשם שלום שוורצבארד, כנקמה על הפוגרומים ועל רצח בני משפחתו. שוורצבארד הועמד לדין ויוצג על ידי הסנגור היהודי-צרפתי אנרי טורס. המשפט נערך במשך שמונה ימים בפני חבר מושבעים. אחת מעדות ההגנה המרשימות הייתה חיה גרינברג, שתארה את זוועות הפוגרום בפרוסקורוב, שם צעקו הפורעים "תחי אוקראינה!" ו"יחי אבינו פטליורה!". עם תום עדויות התביעה, שנסתרו על ידי הסנגור תוך עשיית רושם רב על המושבעים באשר למניעי הרצח, החליט הסנגור לוותר על מרבית עדי ההגנה. לאחר דיון של חצי שעה פסקו המושבעים כי שוורצבארד זכאי, אך שילם פיצויים סמליים לממשפחת פטליורה.

אנטישמיות ויחס לדמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזיכרון ההיסטורי היהודי חקוק פטליורה כצורר שחייליו ביצעו פוגרומים ("פרעות פטליורה") שבהם נרצחו עשרות אלפי יהודים (לפחות 50,000 על-פי האומדנים המינימליסטיים), ושלום שוורצבארד זכור כנוקם דמם (ראו למשל הכיתוב בשלט הרחוב על שם שוורצבארד). אוהדיו של פטליורה, ובפרט לאומנים אוקראינים, הרואים בפטליורה לוחם חופש, מנסים להמעיט מאחריותו לפוגרומים שנערכו בתקופת שלטונו; הם טוענים שפטליורה לא היה אנטישמי, ומביאים כראיה את העובדה שבממשלתו היו שרים יהודים. את הפוגרומים הם מייחסים לאובדן שליטה של פטליורה בצבאו ובהמוני העם האוקראינים. את שוורצבארד הם מתארים כסוכן סובייטי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סימון פטליורה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר מאיר קוטיק, משפט שווארצבארד, תל אביב: הוצאת המחבר, 1972, עמ' 66-102
  2. ^ Український історичний журнал.-№ 3, 2009, с. 40