משתמש:Neukoln/סירק

דאגלס סירק (במקור בגרמנית: Hans Detlef Sierck; ‏26 באפריל 1897 – 14 בינואר 1987) היה במאי קולנוע גרמני-דני, שנודע בעיקר בשל המלודרמות ההוליוודיות אותן יצר בשנות ה-50 של המאה ה-20, בהן בין אהבה ואהבים (All That Heaven Allows‏, 1955) וחיקוי לחיים (1959). אף על פי שסרטיו זכו להצלחה מסחרית, את ההכרה בחשיבותם האמנותית ובאמירתם הביקורתית על חיי הבורגנות, קיבל סירק רק בשנות ה-70.

ביוגרפיה

סירק נולד בהמבורג שבגרמניה, בשם האנס דטלף סיירק (Hans Detlef Sierck), להורים ממוצא דני. הוא גדל בדנמרק ובנעוריו היגר לגרמניה. סירק למד פילוסופיה, משפטים ותולדות האמנות, בשלוש אוניברסיטאות שונות בקופנהגן ובהמבורג.^{[דרושה הבהרה]}

בין השנים 1922–1934 עסק בעיקר בבימוי והמחזה בתיאטרון, כשמקביל התפרנס מעיסוקים נוספים כתרגום וכתיבה עיתונאית. [בין המחזות שביים בשנים אלו הייתה גרסה...] בשנת 1922 ביים סירק הפקה מוקדמת של המחזה אופרה בגרוש במסגרת התיאטרון של רפובליקת ויימאר.^{[דרושה הבהרה]} מרבית מחזותיו היו עיבודים למחזות קלאסים.

איתור מידע נוסף על המחזות... מה היה מיוחד אם בכלל באופרה בגרוש.

ב-1934 החל לעבוד באולפני UFA. בשל נטיותיו הפוליטיות ונישואיו ליהודיה עזב את עבודתו והיגר ב-1937 מגרמניה, תחילה לצרפת ואוסטריה, ובשנת 1939 לארצות הברית. זמן קצר לאחר ההשתקעות במקום שינה את שמו הגרמני.

ביאהו מופיעה הולנד במקום אוסטריה.

Ab 1920/21 war er Hilfsdramaturg am Deutschen Schauspielhaus in Hamburg. Von 1923 bis 1929 war er Oberspielleiter am Bremer Schauspielhaus.[1] Nach weiteren Engagements war er von 1929 bis 1935 Intendant des Alten Theaters in Leipzig

יצירתו הקולנועית

יצירתו הקולנועית בגרמניה

צריך לאתר מידע או לדלות מהערכים על הסרטים.

יצירתו הקולנועית בארצות הברית

ב-1942 החל לעבוד בהוליווד וב-1943 יצא סרטו האמריקאי הראשון, הסרט האנטי-נאצי "Hitler's Madman". את עיקר פרסומו קנה סירק בסדרת מלודרמות ססגוניות, אותן ביים עבור אולפני יוניברסל בין השנים 1952 ל-1958, הידועות שבהן היו: השגעון הנפלא (1954), בין אהבה ואהבים (All That Heaven Allows‏, 1955), נכתב ברוח (1956) וחיקוי לחיים (1959). מלבד המלודרמות שקנו לו את פרסומו ביים סירק סרטים נוספים מז'אנרים שונים.

בשנת 1959, כשהוא בשיא הקריירה שלו, עזב סירק את עולם הקולנוע מסיבות רפואיות ושב לאירופה. במקום מושבו החדש בלוגאנו שבשווייץ חזר סירק לביים הצגות ומחזות. בשנים 1974–1978 שימש כמרצה אורח ב-Hochschule für Fernsehen und Film München (האוניברסיטה לטלוויזיה וקולנוע במינכן). בשנות ה-70 שב סירק לביים לתקופה קצרה סרטים בגרמניה. הוא נפטר בשנת 1987 בלוגאנו שבשוויץ.

^{[דרושה הבהרה]}

סגנונו הקולנועי והיחס כלפי יצירתו

המלודרמות שיצר סירק זכו להצלחה מסחרית לצד ביקורות נוקבות מצד מבקרי קולנוע. בשל התמקדותם ברגשות עזים, התפאורה הנוצצת והמלאכותית בהן, הקצנת אופיין של הדמויות בהם וסגנונם הפשטני, נחשבו סרטיו של סירק כבאנליים, תלושים מהמציאות ונעדרי כל חשיבות קולנועית.

בעבודתו של סירק ניכרת שליטה במלאכת עיצוב החזותי של הסרט, החל בהיבטי תאורה ובחירת הפריימים שיצולמו, דרך עיצוב תלבושות וכלה בתפאורות שרוויות בסימליות ובאירוניה דקה.

הרחבה מ"קיצור תולדות" ע' 454 - תאורה וצבעים + תזכורת ל"זהו סרט".

בשנות ה-70 השתנה היחס כלפי עבודתו של סירק, והיא זכתה למחקר אקדמאי ולהערכה מחודשת, בעיקר מצד מבקרים בריטים וצרפתים. אותו סגנון מוגזם שזכה בעבר לביקורת – הצגת הלך החיים הבורגני והחומרני באמצעות תפאורות נוצצות ומלאכותיות, משחק מוגזם ושימוש בקלישאות – נחשב עתה ליצירת מופת של אירוניה, לביטוי של ביקורת חברתית על אותם ערכים חומרניים ושטחיים של הבורגנות, ובעקיפין גם כביקורת על צופי הקולנוע וז'אנר המלודרמה.

לא ברור במיוחד, דורש בדיקה:

הביקורות בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 על סרטיו יצאו ברובן מנקודת מבט אידיאולוגית, תחילה על פי גישות מרקסיסטיות ומאוחר יותר הן התמקדו בסוגיות של מגדר ומיניות.

ההכרה המחודשת בסירק זכתה לרוח גבית גם בזכות גל הנוסטלגיה שפרץ בשנות ה-70 לסרטים הוליוודיים ישנים.

מבקר הסרטים רוג'ר איברט טען כי רמת התחכום שנדרשת מהצופה להבנת סרטיו של סירק כדוגמת הסרט "נכתב ברוח" גבוהה יותר מהרמה הנדרשת להבנת יצירות המופת של אינגמר ברגמן, וזאת בשל סגנון יצירתו של סירק שמסווה את מסריו, בעוד מסריו של ברגמן מודגשים וגלויים..

הכרה מצד במאים ומחוות

סרטיו של סירק זכו גם לאזכורים ומחוות מצד במאים אחרים כמו ריינר ורנר פאסבינדר, שסרטו פחד אוכל את הנשמה מבוסס באופן חלקי על "כל שהשמים מרשים" (All That Heaven Allows). פאסבינדר אף הצהיר כי סירק הוא מקור ההשראה העיקרי שלו. פדרו אלמדובר עשה שימוש בצבעים חיים במיוחד בסרטו נשים על סף התמוטטות עצבים, באופן שמזכיר^{[דרוש מקור]} את הסינמטוגרפיה בסרטיו של סירק משנות ה-50 (בחירות התאורה והצבת המצלמה). קוונטין טרנטינו כלל הומאז' לסגנונו המלודרמטי של סירק בסרט ספרות זולה, עת הדמות וינסטנט וגה מזמינה במסעדה "סטייק דאגלס סירק" "מדמם מהגיהנום" ("Douglas Sirk steak" cooked "bloody as hell."). במאים נוספים שאזכרו את סירק היו ג'ון ווטרס ולארס פון טרייר.

להרחיב, לסדר ולהצליב. מקור במיוחד לאלמודובר.

פרסים

• 1978 – פרס הקולנוע הגרמני למפעל חיים. (Deutscher Filmpreis)
• 1985 – פרס הקולנוע הבאוורי (Bavarian Film Awards), הפרסים השניים בחשיבותם בתעשיית הקולנוע הגרמנית - פרס לשם כבוד.

פילמוגרפיה

להרחיב על ארבעה-חמישה סרטים עיקריים.

• April, April! (1935)
• Stützen der Gesellschaft (1935)
• Das Mädchen vom Moorhof ‏(The Girl from the Marsh Croft)‎ (1935) – עיבוד של נובלה בשם זהה משנת 1908.
• 't Was één april‏ (1936) – בימוי משותף. סרט הולנדי
• Schlußakkord (1936)
• Das Hofkonzert (1936) – סרט מוזיקלי
• La Chanson du souvenir (1936) – בימוי משותף. גרסה בצרפתית לסרטו Das Hofkonzert
• Zu neuen Ufern (1937)
• La Habanera (1937)
• Accord Final (1938) – ללא קרדיט. סרט דובר צרפתית בהפקה צרפתית-שוויצרית
• Wilton's Zoo או Boefje (1939)‎ – סרט הולנדי
• Hitler's Madman (1943) – סרטו הראשון בהוליווד
• Summer Storm (1944)
• A Scandal in Paris (1946)
• Lured (1947)
• Sleep, My Love (1948)
• Shockproof (1949)
• Slightly French (1949)
• Mystery Submarine (1950)
• The First Legion (1951)
• Thunder on the Hill (1951)
• The Lady Pays Off (1951)
• Week-End With Father (1951)
• No Room for the Groom (1952)
• Has Anybody Seen My Gal? (1952)
• Meet Me at the Fair(1953)
• Take Me To Town (1953)
• All I Desire (1953)
• Taza, Son of Cochise (1954)
• השיגעון הנפלא (Magnificent Obsession (1954))
• Sign Of The Pagan (1954)
• Captain Lightfoot (1955)
• בין אהבה ואהבים, מוכר גם בשם כל שמתירים השמיים (All That Heaven Allows (1955))
• There's Always Tomorrow (1956)
• נכתב ברוח‏ (Written on the Wind (1956))
• המנון הקרב‏ (Battle Hymn (1957))
• Interlude (1957)
• The Tarnished Angels (1958)
• עת לאהוב ועת למות (A Time to Love and a Time to Die (1958))
• חיקוי לחיים, לעיתים מופיע כחיקוי החיים, ‏(Imitation of Life (1959))

סרטים קצרים

• Zwei Genies (1934)
• Der Eingebildete Kranke (1935)
• Dreimal Ehe (1935)
• Sprich zu mir wie der Regen (1975) – בימוי משותף
• Sylvesternacht (1977) – בימוי משותף
• Bourbon Street Blues (1979) – בימוי משותף, סרטו האחרון

לקריאה נוספת

• Imitation of Life: Douglas Sirk, Director, Lucy Fisher (eds.) New Brunswick, New Jersey: Rutgers University Press, 1991.
• Laura Mulvey, “Notes of Sirk and Melodrama”, in Home is Where the Heart is: Studies in Melodrama and Woman’s Film, Christine Gledhill (ed.), London: BFI Publishing, 1987, pp. 75-82.

• ג'ראלד מאסט וברוס פ' קאווין. קיצור תולדות הקולנוע, כרך ב', מהדורה שישית. תרגום: יורם שדה. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2009. עמ' 453–456.
• ריינר ורנר פאסבינדר. "פאסיבינדר על סירק", בתוך: איתן גרין (עורך), במאים ואנשי קולנוע על הקולנוע. תל אביב: עם עובד, 1985. עמ' 29–39.

קישורים חיצוניים

• Neukoln/סירק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אורי קליין, רוק הדסון: כל שהאולפנים מרשים, באתר עכבר העיר, 12 בנובמבר 2010 (כולל תקציר של מספר מסרטיו)
• אורי קליין, גן עדן בלתי נראה, באתר הארץ, 26 במרץ 2003

הערות שוליים

https://de.wikipedia.org/wiki/Douglas_Sirk http://de.wikipedia.org/wiki/Das_Hofkonzert http://books.google.co.il/books?id=CocqMTSEWVsC&pg=PA83&dq=%D7%93%D7%90%D7%92%D7%9C%D7%A1+%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%A7&hl=en&sa=X&ei=SnfGT4HwEYbqOePMnZEP&redir_esc=y#v=onepage&q=%D7%93%D7%90%D7%92%D7%9C%D7%A1%20%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%A7&f=false

קטגוריה:במאי קולנוע אמריקאים קטגוריה:במאי קולנוע גרמנים