משתמש:Ron257/בית משפט קהילתי

בית משפט קהילתי הינו סוג של הליך פלילי מודרני אשר משתייך למשפחת "בתי המשפט פותרי הבעיות".^[1] בתי משפט אלה פועלים מאז סוף שנות ה-80 בארה"ב ובמדינות נוספות בעולם^[2] ומאז שנת 2014 מתפתח בישראל מודל ניסיוני של "בתי משפט קהילתיים".^[3]

התפתחות בתי המשפט הקהילתיים והליכים פלילים חלופיים נוספים נובעת בעיקר מהביקורת על ההליך הפלילי המסורתי והתפתחות תיאורית המשפט השיתופי.^[3]

בית המשפט הקהילתי ובתי משפט פותרי הבעיות מבוססים על ההנחה לפיה מרבית העבריינות החוזרת נגרמת כתוצאה מבעיות עומק כגון עוני, התמכרות ,אלימות והתעללות בילדים ועל מנת להתמודד עם העבריינות ולמנוע חזרתיות יש לטפל בבעיות המחוללות אותה^[4]

לכן, במרכז ההליך קיים הצורך בשיקום הנאשם ושילובו בקהילה כאמצעי למניעת פשיעה חוזרת.^[5] בשביל להיכנס למסלול בית המשפט הקהילתי על הנאשם להודות באשמה ולקבל אחריות על המעשה. ההליך מתחיל בבית משפט רגיל אליו מוגשת בקשה להעביר את הדיון לבית המשפט הקהילתי. הבקשה נדונה בשלב הראשון בבית המשפט בדיון המקדמי ולאחר מכן בבית המשפט הקהילתי. לאחר שנקבע כי המקרה מתאים למסלול בית המשפט הקהילתי לנאשם מותאמת תוכנית שיקומית טיפולית אישית. צוות בית המשפט מפקח על ההתקדמות ועל שיתוף הפעולה של הנאשם עד לסיומה. כמו כן, במסגרת הליך זה ברוב המכריע של המקרים תיגזר על הנאשם ענישה חלופית למאסר בפועל.

ישנן מספר סיבות עיקריות להתפתחות הליכים פלילים חלופיים וביניהם בתי המשפט הקהילתיים.^[3] ראשית, הקושי בהתמודדות עם תופעת הפשיעה החוזרת.^[6] וההבנה שיש שוני בין ההליכים הפלילים השונים ונדרשת התאמת סוג ההליך לטיב הסכסוך לפי המאפיינים השונים. שנית, העמדה לפיה ראוי תחילה להתמודד עם העבריינות בדרכים אחרות, כדי למתן את התוצאות הפוגעניות של ההליך הפלילי עבור נאשמים.^[7] שלישית, הביקורת על משך ההליך הפלילי הסטנדרטי וסרבולו אשר גורם לבזבוז משאבים ואף לעינוי דין.^[8] לבסוף, סיבה נוספת להתפתחות הליכים אלו היא הצלחת הליכים חלופיים דומים במשפט האזרחי שהובילו לבחינת האפשרות גם במסגרת ההליך הפלילי.^[9]

בתי המשפט הקהילתיים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט השלום בתל אביב-יפו בו שוכן בית המשפט הקהילתי — בית משפט השלום בתל אביב-יפו בו שוכן בית המשפט הקהילתי

בתי המשפט הקהילתיים בישראל הם עדיין בגדר תכנית ניסיונית אשר עתידה להיטמע בחוק ייחודי במערכת המשפט הפלילית.^[3] תהליך הפיתוח של מודל בית המשפט הקהילתי בישראל התחיל בשנת 2011 לאחר יוזמה של ד"ר דניאלה ביניש, ששבה מארצות-הברית לאחר שכתבה עבודת מחקר על בתי-משפט פותרי-בעיות. ד"ר ביניש פנתה לעמותת אשלים בכוונה לפעול ולקדם את המודל בישראל ואף לימים הצטרפה לעמותה כמנהלת התוכנית. שלבי פיתוח החזון, מודל העבודה וגיוס שותפים נמשכו כשלוש שנים ובנובמבר 2014 הוקם בבאר שבע בית המשפט הקהילתי בישראל אשר פעילותו הוחרבה לדימונה, חורה ורהט.^[10]

שנה לאחר מכן הוקם בית המשפט השני בעיר רמלה, אשר נותן מענה גם לערים לוד ורחובות. בשנת 2015 פורסם דו"ח הוועדה לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים ברשות השופטת (בדימוס) דורנר. בדו"ח הועדה המליצה על אימוץ המודל הניסויי של עמותת אשלים ובשנת 2016 החלטת ממשלה הורתה על הרחבת התכנית כך שעד סוף שנת 2019 יפעל בית משפט קהילתי בכל אחד מששת מחוזות השיפוט בארץ. במסגרת יישום החלטה זו נפתח בית המשפט השלישי בשנת 2017 בעיר תל אביב-יפו והוא נותן מענה גם לערים חולון, אזור, בת ים, רמת גן וגבעתיים. בית המשפט הרביעי נפתח בעיר נצרת והוא נותן מענה לישובים עמק יזראל, נצר, נצרת-עילית, יפיע ועפולה. בשנה האחרונה נפתחו בתי משפט קהילתיים גם בעיר חיפה ובירושלים.

התפתחות המודל בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי המשפט הקהילתיים בישראל הם מעין "הכלאה" בין כמה מודלים של בתי משפט פותרי בעיות המוטמעים לתוך התשתית של מודל בית המשפט הקהילתי. הפניית התיקים למסלול בית המשפט הקהילתי נעשית על פי שלושה קריטריונים מרכזיים.^[11] הראשון הוא קבלת התיק רק כאשר סוג הבעיות המהוות רקע לפשע ניתנות להתמודדות בהליך זה, למשל בעיות התמכרות. השני הוא סוג העבירות המתאימות להליך זה, כאשר נקודת המוצא היא כי כל העבירות המצויות בחוק העונשין בפקודת הסמים המסוכנים ובחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים אשר אמורות להידון בבית משפט השלום, תוכלנה להיכלל במסגרת של בתי המשפט הקהילתיים, בתנאי שעמדו ביתר הקריטריונים (למעט חריגים, למשל עבירות מין).^[12] לבסוף הקריטריון השלישי הוא חומרת המקרה, לפיו העבירות המתאימות להידון בבית משפט קהילתי הם אלו הנמצאים במנעד שבין מקרים קלים לבין מקרים חמורים שעונשם מאסר בפועל.

עקרונות העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבתי משפט פותרי הבעיות ולבתי המשפט הקהילתיים ישנם מספר עקרונות עבודה משותפים.^[13] עקרונות אלו מיושמים בדרכים שונות במודלים בבתי המשפט במדינות העולם. בישראל, כחלק מעבודת הפיתוח של בתי המשפט הקהילתיים, הותאמו העקרונות למציאות הישראלית, לכללי המשפט הפלילי בישראל, למדיניות הרווחה ולתפקידיהן של הרשויות המקומיות ולכוחותיהן של קהילות התושבים בערים שבהן פועלים בתי המשפט הקהילתיים.^[3]

מעקב שיפוטי תכוף- לפי עקרון זה ככל שיופעל פיקוח צמוד יותר על המשתתף בהליך, כך תגבר מחויבותו לתהליך השיקום ולשיתוף פעולה. בנוסף כך צוות בית המשפט יכול להתאים את דרך הפעולה לממצאים של הדוחות התקופתיים. בבתי המשפט הקהילתיים בארץ המעקב השיפוטי אינטנסיבי בתחילת הדרך אך מידת הפיקוח פוחתת עם התקדמות תהליך השיקום
עבודה שיתופית- עבודתו של בית המשפט הקהילתי מבוססת על שיתופי פעולה על מנת להגשים את המטרה המשותפת שהיא הצלחת התהליך השיקומי. לכך נדרשת הן שיתוף הפעולה הפנימי בעבודה השוטפת של צוות בית המשפט והן שיתופי פעולה חיצוניים עם הממשקים הדרושים לבית המשפט הקהילתי עם גורמים שונים בעיר ובקהילה.
תכנית טיפולית ושיקומית מותאמת באופן אישי- תכניות השיקום מותאמות לכל אדם ונבנות על בסיס תפיסת שיקום שעיקרה התגייסות מלאה של אנשי צוות, גורמים מוסדיים וחברי קהילה למען קידום שינוי בחייו של הנאשם, בהתאם ליכולותיו ורצונותיו ודאגה לרווחתו ורווחת משפחתו.
עבודה מתוך ידע- צוות בית המשפט הקהילתי נדרש לעבודה יצירתית, גמישה ומאתגרת למען הצלחת התכניות. לכן הצוות משתמש רבות בידע על מאפייני המשתתפים ותנאי החיים שעמם הם מתמודדים (למשל: התמודדות עם עוני, השפעתן של תרופות פסיכיאטריות על נכונות לשיתוף פעולה, רקע על תהליכי שינוי בתחום האלימות, חסמים בקהילה ועוד) בנוסף הצוות משתמש במידע שוטף על המשתתפים אשר מגביר את אמון הצדדים בהליך ומאפשר מעקב אחר התקדמות המשתתפים בתכנית.
שיתוף הקהילה והתושבים- אחת ממטרותיו השיקומיות של המודל היא לשנות את התפיסה בקרב ציבור התושבים באשר לעוברי חוק ולנכונותם לחזור ולהשתלב בקהילה. לצד זה המודל נדרש גם לענות על צרכי הקהילה בצמצום הפשיעה, חיזוק הביטחון האישי של התושבים ובהגברת האמון במערכות האכיפה והמשפט. בתי המשפט בישראל מגשימים מטרות אלו על ידי גיוס מתנדבים, דיאלוג עם התושבים ,פיתוח מודל של הליכי צדק מאחה וביצוע שעות השבה לקהילה.

עבודה מבוססת ממצאים- בתי משפט פותרי בעיות בוחנים דרכים חדשות ואפקטיביות להתמודדות עם פשיעה בין היתר בעזרת מחקרי הערכה אשר בודקים את השפעות המרכיבים השונים של המודל על אוכלוסיית היעד ועל סיכוייה לשוב ולבצע עבירות. (כך למשל, אם לפי הממצאים ניתן לראות שנאשמים בעלי תחום בעיה דומה נושרים מתוכניות השיקום בשיעור גדול יותר מהממוצע, הצוות ימשיך לחוק ולבדוק את הסיבות לכך וימצא דרכים לטיפול הבעיות שעולות). בישראל, בשנים הראשונות התבצע מחקר אשר תיעד את תהליך הפיתוח ובחן את מודל ההפעלה שלו. מחקר הערכה נוסף, מלווה את המשך ההפעלה ויבחן את הנתונים במשך השנים הבאות.

מבנה ההליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה ההליך שונה מהליך הפלילי המסורתי והוא אינו מתמקד בבחינת הראיות וגזירת-הדין בדרך המקובלת.^[14] ההליך המשפטי משלב את גורמי התביעה, ההגנה, הרווחה והקהילה בהליך והוא מורכב מצוות רב-תחומי (למשל: עובדים סוציאליים, קציני מבחן) כאשר השופט עומד בראש הצוות ותפקידו להנהיג את הצוות וליצור תיאום בין הגורמים המטפלים השונים. במסגרת התהליך השופט מחליט בשיתוף עם הנאשם וגורמי הטיפול על "חוזה טיפולי" המותאם לצרכיו של הנאשם, עם החובות שעליו לבצע במסגרת ההליך הטיפולי (באיזה תכניות שיקום עליו להשתתף, תדירות של בדיקות וביקורות דוגמת בדיקות שתן לגילוי סמים, השתתפות בקבוצות טיפוליות וכדומה).

מסלול ההליך בבית המשפט הקהילתי מחולק לשלושה שלבים מרכזיים:

השלב הראשון- הפניית המקרה מהדיון המקדמי בבית המשפט הסטנדרטי אל בית המשפט הקהילתי. לאחר הגשת כתב האישום, לפי החלטת השופט או לפי בקשת הצדדים, השופט בדיון המקדמי בודק האם המקרה מתאים למסלול של בית המשפט הקהילתי. במקרה שהשופט סבור שהמקרה מתאים, הנאשם עובר בדיקת התאמה קצרה אצל קצין מבחן מטעם שירות הרווחה. בבדיקה נבדקת תחום הבעיה של הנאשם, היכולת והמוטיבציה שלו לטפל בה ולהשתתף בתהליך השיקום. תוצאות הבדיקה מובאות חזרה בפני השופט והוא רשאי להחליט להעביר את התיק למסלול בית המשפט הקהילתי. התיק יועבר למסלול בית המשפט הקהילתי רק בתנאי שהן התביעה והן ההגנה מסכימים לכך.
השלב השני- התיק מגיע לבית המשפט הקהילתי ומתקיים דיון ראשון. בדיון זה מסבירים לנאשם על ההליך מציגים בפניו את צוות בית המשפט ואת שיטת העבודה. כמו כן בדיון זה מבררים האם הנאשם מוכן לקבל עליו אחריות, מוודאים שהוא מודה במעשה העבירה, שהוא מודע להשלכות המשפטיות ושהוא מוכן להתחיל בתהליך. לאחר מכן בהסכמת הצדדים השופט מפנה את הנאשם לקבלת תסקיר הבוחן את אפשרות הכניסה להליך בהתאם לנסיבות ואת אפשרויות השיקום. במידה ועל פי ממצאי התסקיר קיימת התאמה לתוכנית שיקומית, הצדדים מגבשים הסדר טיעון שיכלול את פרטי התוכנית המוצעת. לעומת זאת, במקרים בהם אין הסכמה להפניה לתסקיר, במקרים שממצאי התסקיר קובעים כי אין התאמה לתוכנית או שאין הסכמה על הסדר טיעון, התיק יוחזר למסלול השפיטה הסטנדרטי.

השלב השלישי- לאחר הדיון הראשון מתחיל התהליך השיקומי של הנאשם תוך מעקב צמוד של צוות בית המשפט וצוות שירות המבחן. בית המשפט מקיים דיוני מעקב תקופתיים אשר לקראתם מובא לשופט תסקיר מקיף על מצב הנאשם בתוכנית. התסקיר כולל את מצבו של הנאשם, התקדמותו בתוכנית, קשיים ואתגרים ומידת שיתוף הפעולה שלו. הנאשם נדרש יכול להשמיע את דבריו בפניי השופט ונדרש לתת מענה לשאלותיו. במקרה של חוסר שיתוף פעולה ולאחר שנעשו ניסיונות לפתור את הקשיים והבעיות, השופט יכול להוציאו מההליך. עם סיום תוכנית השיקום נקבע מועד לטיעון לעונש ולסיום ההליך הפלילי ודינו של הנאשם נגזר בהתאם להסדר הטיעון. במידה שסיים בהצלחה ניתן צו למבחן לתקופה מסוימת שבה שירות המבחן ממשיך לפקח על הנאשם ולסייע לו.