דיון פלילי בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקובל לחלק את הפרוצדורה הפלילית בישראל לכמה חלקים עיקריים: הליכים בפני רשויות החקירה והתביעה (תלונה, חקירה, העמדה לדין, שימוע וכו'), סמכויות אכיפה (מעצרים, חיפושים, הסגרות וכו'), הליכי המשפט (הקראה, טענות מקדמיות, הוכחות, סיכומים, טיעונים לעונש וכו'), הליכי תקיפה (ערעור, משפט חוזר, דיון נוסף וכו').

חוקים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרוצדורה במשפטים פליליים בישראל קבועה ברובה על ידי חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982.

חוק זה מסדיר את הכללים העיקריים לניהול משפט פלילי, החל מהליכים מקדמיים - תלונה וחקירה, העמדה לדין, גילוי חומר הראיות, ייצוג בעלי הדין; עבור בניהול המשפט עצמו: טענות מקדמיות, הקראת כתב האישום לנאשם, תשובת הנאשם לאישום, סדרי הוכחת האשמה, הכרעת הדין וגזר הדין; ולבסוף - הליכים שלאחר פסק הדין: סדרי ערעור, דיון נוסף, משפט חוזר ועוד.

חוק משלים וחשוב נוסף הינו חוק סדר הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996, הידוע גם כ"חוק המעצרים" ובו מוסדרים העניינים הקשורים במעצרו של אדם, לרבות זכויות העצור, תקופות המעצר המקסימליות, עילות המעצר הן לצורכי חקירה והן במהלך ניהול משפט ("מעצר עד תום ההליכים"), וכן סדרי עיון חוזר וערר.

חוקים נוספים מסדירים סוגיות ספציפיות, כגון חוק הסניגוריה הציבורית - המסדיר ייצוגם של חשודים ונאשמים מחוסרי אמצעים, חוק הנוער, חוק טיפול בחולי נפש, חוק הסעד (טיפול במפגרים) - בכולם הוראות ספציפיות הנוגעות לפרוצדורה הפלילית בקשר לאוכלוסיות מיוחדות של נאשמים/חשודים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השופט יעקב קדמי, "סדר הדין בפלילים", הוצאת דיונון, תל אביב, 1999.
  • פרופסור גבריאל הלוי, "תורת הדיון הפלילי" כרכים א-ד (2011).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק סדר הדין הפלילי - באתר נבו

US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.