משתמש:Shartal/שיח בין מגזרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שותפות בין-מגזריתאנגלית: Cross-sector Partnership) או שיתוף פעולה בין-מגזרי (באנגלית: Cross-Sector Collaboration) או תהליכי שיח בין-מגזרי מתייחסים לשיתוף פעולה בין הממשלה (מגזר הציבורי), המגזר העסקי וארגוני חברה אזרחית, מלכ"רים, ארגונים התנדבותיים - המגזר השלישי בשמם האחר. קידום שיח כזה מבטא שינוי תפישתי בתרבות השיח המסורתית בישראל ויש לו כלים, מתודות, תאוריות ומודלים בספרות ובפרקטיקה בעולם.

שיח ושיתוף בפעולה בין מגזרי מזמן מפגש בין גורמים בעלי זהות שונה ומרוחקת מתוך רצון לגשר בין ארגונים בעלי תפיסות ערכיות וניהוליות שונים. השוני בין הגורמים נוגע לתפקידו בחברה, משפיע על המחויבות הערכית והחברתית שלו ועל רציונאל פעולתו. על אף הרצון לפעול יחדיו השותפים שואפים לשמור על תפקידם הראשוני המובחן.

בישראל מופעל מאז 2007 השולחן העגול הממשקי כמסגרת לשיח בין מגזרי ברמה הלאומית, ביוזמת משרד ראש הממשלה ובהפעלה של שיתופים. תהליכים מסוג זה החלו בחברה המודרנית באמצע שנות ה- 90 של המאה העשרים והואצו מתחילת שנות ה- 2000. הם הופיעו על רקע הבנה גוברת שמורכבותן של בעיות ציבוריות מחייבת שיתופי פעולה בין מגזרים שונים וכן צמיחתה של הדמוקרטיה הדיונית.

שיח בין מגזרי בישראל [עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל ניתן להצביע על מגמה הולכת וגוברת של שימוש בתהליכי שיתוף הציבור ושיח בין-מגזרי, בין היתר, בעקבות החלטת הממשלה 3190 שציינה כי היא רואה ביחס בין משרדי הממשלה, החברה האזרחית והמגזר העסקי חשיבות ותורמת להשגת מטרות ציבוריות. ההחלטה קבעה כי מדיניות הממשלה ביחס לארגוני החברה האזרחית וחברות עסקיות התורמות להשגת מטרות ציבוריות  תהיה  תואמת, ככל  הניתן, לעקרונות  המפורטים בהצהרת הכוונות  ובתקציר שבפתח  מסמך  המדיניות "ממשלת ישראל, החברה האזרחית והמגזר העסקי:  שותפות, העצמה ושקיפות".

ההחלטה קובעת כי משרדי ממשלה יקיימו שיח מתמשך עם ארגונים ללא כוונת רווח (להלן: "אלכ"רים") וגורמים  בקהילה העסקית התורמים להשגת מטרות ציבוריות במסגרת מספר קבוצות דיון.

ההחלטה מטילה על משרד ראש הממשלה לפעול מטעם הממשלה ובשיתוף המשרדים לקיומו של שיח זה, תוך קידום מעורבותן של הרשויות המקומיות בתהליך בעתיד. השיח יאפשר שמיעת מגוון דעות, ותינתן האפשרות לגורמים המעוניינים ליטול בו חלק. אין בקיומו של שיח זה בכדי לגרוע מתפקידיה, חובותיה וסמכויותיה של הממשלה.

הוקמה יחידה מייעצת בנושא שיתופי פעולה במשרד ראש הממשלה לקידום העניין והוקצה תקציב להקמת מאגר אודות ארגונים ללא כוונת רווח.

במסגרת זו התקיימו מספר תהליכי שולחנות עגולים. בין היתר: שולחן עגול ממשקי במשרד ראש הממשלה, שולחן עגול במשרד החינוך, השולחן לפיתוח כלכלי-אזורי במשרד התמ"ת, השולחן העגול ברשות לזכויות ניצולי השואה שבמשרד האוצר והשולחנות העגולים לקידום הרפורמה בנציבות שירות המדינה. את התהליך לשיתופי ציבור אילו ניהלה חברת שיתופים. בישראל קיימות חברות נוספות המנהלות תהליכי שיתוף ציבור שונים.

לצד גופי הממשלה, המקיימים הליכי שיתוף ציבור בנושאי מדיניות כלליים ארציים, מתקיימים תהליכי שיתוף ציבור ברשויות המקומיות. לדוגמא, בעיריית ירושלים מתקיימים תהליכים מסוג זה בין נציגי הרשות המקומית, המינהלים הקהילתיים (שם אחר: מינהלה מקומית) המייצגים את תושבי השכונות ובעלי עסקים מתוך כוונה להביא לידי ביטוי את מגוון הקולות ואת מכלול הצרכים ובכדי לייצר פתרונות לבעיות סבוכות ומרובות גורמים המעורבים בהן. בעיריית ירושלים, המובילים תהליכים מסוג זה הם מנהלי הרובעים שבמינהל התפעול של העירייה בסיוע עובדים קהילתיים והמחלקה לעבודה קהילתית ומשאבי קהילה.

שיח בין מגזרי בישראל - סקירה כרונולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יולי 2006 – מלחמת לבנון השניה, העורף האזרחי בצפון נשאר לבד. לדוגמא, בעיר צפת, מנהל המתנ"ס נותר יחידי בעיר – חברי הנהלת ומועצת העיר נטשו את העיר ו'ברחו' אל תוככי ישראל, ללא טלפונים במקלטים ועם המון תרומות של אוכל ומשחקים – עמותות רבות פעלו בשטח במקום נבחרי הציבור ומשרתיו. אחת המסקנות הממשלתיות בעקבות זאת היה להסדיר את היחסים והעבודה המשותפת שבין הממשלה, הארגונים החברתיים והחברה האזרחית. ההסדרה ארכה כשנה וחצי – כוחות רבים דוחפים את רה"מ אולמרט להסדיר הנושא, בראשם מנכ"ל המשרד, רענן דינור.

בפברואר 2008 פורסם מסמך המגדיר את החזון לקשר של המדינה, ממשלה, עם המגזר השלישי. זהו מסמך בו מובעת מחויבות עמוקה להסדיר ולעיסוק בנושא. רה"מ מתאר את חששו שלושת המגזרים ממהלך כזה. נכתב כי ממשלה המודרנית היא ממשלה מאפשרת ויש הכרח ודרישה להסדיר את הקשר הזה.

בשנת 2008 התקיים השולחן העגול המכונן. הוגדר שהוא נועד לקדם את השיח ולאו דווקא עיסוק בבעיה ספציפית, אלא הטמעת החזון. הוגדרו חוקים ברורים למסגרת השיח – מי משתתף, איך בוחרים משתתפים, מפתח ייצוגים וכד'. אולמרט הקים את השולחן העגול ולאחר מכן התפטר. בשנת 2010 פורסם המכרז הראשון במסגרתו נבחרו שלושה ספקי מסגרת לניהול תהליכים כאלו. השולחן העגול פעל משנת 2008 תשע שנים ברצף. שתי חברות מקצועיות ליוו תהליכים אלו עד 2017.

לאורך השנים התקיימו מספר תהליכי שיתוף ציבור: 2009 – מיזם תבונה, 2009 – מודל לקידום התנדבות בישראל בראייה תלת מגזרית, 2011 – מיזמים בינמגזריים, 2012 – תשתית לעסקים חברתיים בישראל,

2013 – עידוד נתינה ופילנטרופיה, 2013 – צעירים בסיכון – דיור לצעירים בסיכון ושילוב צעירים בסיכון בתעסוקה, 2014 – גיבוש תכנית לטיוב אופן אספקת שירותים חברתיים במיקור חוץ, 2016-2017 – חוסן בחירום – תהליך שהשתתפו בו 500 איש. אחרי חצי שנה תכנון – שנה תהליך. למידה והחלטה באיזה נושאים לעסוק. איסוף צרכים מהשטח, ביקור וסקר, דיון, קבוצות שיח, קבוצות שיח, סקירת ספרות – שלב ההחלטה על איזה נושא ידונו – בשת"פ בין-משרדי עם רשות החירום הלאומית – להלן - רח"ל. במסגרתו נבנה מודל לעבודת רח"ל – איך לפעול כדי לטייב חוסן חברתי בחירום. ישנה הבנה כי הממשלה לא יכולה לבדה לעסוק בחוסן חברתי וחוסן ברמה גבוהה משפיע מהותית על התמודדות חברה במצבי חירום. לדוגמא, החברה הערבית בזמן חירום.

ב- 8 באוגוסט 2017, הסתיימה תקופת המכרז במסגרתו פעלו תהליכים ברמת המאקרו והגיעו לתוצרים והחלטות ממשלה וחוקים.

בשנת 2015 החשב הכללי של האוצר מפרסם מכרז חדש לבחירת חברות לניהול תהליכי שיתוף ציבור. במכרז הוצגה פרדיגמה חדשה – לא רק שולחנות עגולים, אלא שיתוף בכלים שונים – קבוצות מיקוד, שיח מקוון, שולחן מקוון, כלים טכנולוגיים לניהול תהליכי קבלת החלטות ובסה"כ כ- 18 כלי שיתוף שנוקדו במסגרת המכרז. מכרז זה היה מורכב והיעד שלו הגדלת מספר התהליכים שמנהלת הממשלה ונבחרו חמש חברות לשמש ספקי המסגרת עבור הממשלה לסיוע בתהליכי שיתוף, ביניהם שני שחקנים חדשים.

הגדיל לעשות משרד מבקר המדינה כשלאחרונה בחר לערוך תהליך שיתוף ציבור בבחירת נושאים לביקורת. זהו מהלך משמעותי בו המשרד שבודק נורמות ונהלים של מוסדות המדינה, מבקש לשתף את הציבור ומבקש מארגונים לסייע לו מתוך הבנה שיש לו 'נקודות עיוורון'.

רקע תיאורטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיות ציבוריות המצריכות שיח בין-מגזרי מאופיינות בריבוי בעלי עניין ונושאים, העדר הסכמה על הגדרת הבעיה, אי הסכמה או עמימות ביחס לפתרונות ומורכבות טכנית או מדעית. בעיות הנוגעות לתחומי אחריות של מספר משרדי ממשלה וגורמים חיצוניים אחרים שאין גורם אחד שיכול להחליט, ולהוביל פתרונות באופן בלעדי. לעתים יש רצון בשיתוף בעלי עניין בשל חוסר מידע, יכולת או משאבים או לגיטימיות מוגבלת של בעלי הסמכות בעניין. תהליכי שיתוף מתקיימים גם במרחבים בהם גורמים ארגונים רבים בעלי מטרות משותפות או חופפות ונוצר צורך בהגברת תיאום ושיתוף פעולה לשם התייעלות וחסכון במשאבים.

יש להבדיל בין תהליכי שיח תחומים בזמן ובין תהליכי שיח מתמשכים במבנים קבועים, בין תהליכים במסגרת קביעת מדיניות ובין כאלה שמתכנסים סביב קונפליקטים ציבוריים וכן, בין תהליך בסיסי שנועד לפתרון בעיה ובין תהליך התפתחותי שנועד ליצור מסוגלות ארוכת טווח ורכישת מיומנויות להשגת יעדים שונים.

קיימות תאוריות רבות ושונות על יחסי ממשלה-חברה אזרחית:

  • המדינה המאפשרת – ממשלה שמאפשרת למגזר השלישי להתפתח ולהיות עצמאי ככל הניתן
  • השליטה המוחלטת – גישה שרואה ממשלות כפועלות ממקום של פחד, המחשיבה כל ארגון שאינו בשליטתה כקורא תגר על השלטון
  • גישת מדינת הצללים – גישה שטוענת שמי ש'עושה את כל העבודה' אלו העמותות. הממשלה אינה זו שמבצעת, אלא עמותות ופילנטרופים.
  • יחסי שותפות הוליסטיים
  • הממשלה וכשל שוק – גישה הגורסת כי המגזר השלישי קם בגלל כשלים ממשלתיים שאינם מטופלים.

הליכים, כלים ומתודות בתהליכי ליבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בניית הסכמות: הליך בו מכונסים נציגי בעלי העניין, ומתבסס על עקרונות גישור ומשא ומתן משתף במטרה להגיע לקונצנזוס ולא להכרעה.
  • קבלת תקנות בדרך של משא ומתן: בעל הסמכות מכנס את נציגי בעלי העניין במטרה להגיע לתקנות מחייבות. (זהו נדבך נוסף – בעקבות ההסכמות מנסחים תקנות)
  • שרט: צוות מומחים מקבל תשומות מבעלי עניין בדרך של היזון חוזר במטרה לגבש תכנית קונצנזואלית.
  • חיפוש עתיד: כלי לקבוצות גדולות ומורכבות, למשימה משותפת במצבי אי וודאות משתנים ומעדכן את כולם בתמונה הרחבה (קבוצות קטנות ושיח במליאה)
  • דיאלוג מוחזק: מתודה לבניית מערכות יחסים בין קבוצות בקונפליקט עמוק כדי לסייע בהתמודדות אפקטיבית עם בעיות מעשיות.
  • הנכחת ההווה: יצירת תהליך דיאלוגי בין בעלי עניין במטרה ליצירת תובנות קולקטיביות, מחויבות הדדית ומסוגלות משותפת להנעת שינויים.

הליכים, כלים ומתודות לשיתוף ציבור, החלפת מידע, ידע והיוועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מועצת אזרחים: היוועצות דיאלוגית בתוך קבוצת אזרחים אקראית כדי לבחון לעומק נושא ומה ירצו שייעשה בעניינו
  • פגישה עירונית: מפגש חד פעמי של מאות ואלפי אנשים בו זמנית באמצעות טכנולוגיה חדשנית המאפשרת סיכום תשומות באופן מהיר ואפקטיבי
  • דיאלוג דליברטיבי: פורום לדיון עמוק ומושכל בכדי להבין מורכבות נושא והצעות לפתרון. לפורום זה מקדים מסמך חלופות
  • ועידת הסכמות: הליך דו-שלבי שמקורו בדנמרק. אזרחים בעלי רקע שונה מזומנים לשלב למידת נושא בעל אופי מדעי או טכני, בשלב השני מומחים מציגים בכנס את התובנות מהשלב הראשון.
  • שיתוף בתקצוב: במסגרתו הקהילה קובעת ישירות ובייצוג כלל האוכלוסיה סדרי עדיפויות לתקציב
  • קבוצות מיקוד: שיח מעמיק, שאינו סקר, לבחינת תפישות, עמדות וצרכים.

מתודות נוספות בתהליכי שיח בין-מגזריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חקר מיטיב: כלי העושה שימוש בשאלת שאלות שנועדו לחדד יכולת מערכת להבין, לחזות ולהגביר פוטנציאל חיובי, בתהליכים כגון שינוי ארגוני, פיתוח קהילתי, תכנון אסטרטגי, גיבוש מדיניות ציבורית, ניהול קונפליקטים או בירור עתיד.
  • קפה עולמי: שיחות באווירת בית קפה בקבוצות קטנות, 4-6 משתתפים ובסבבים המאפשר הפרייה מרעיונות וגילוי תובנות חדשות. קישור לסרטון הסבר מפורט על התהליך
  • מרחב פתוח: פרקטיקה המעודדת התארגנות עצמית ולקיחת אחריות, במסגרתה אנשים מציעים נושאים לדיון, עושים שיקוף ולומדים זה מזה. גישה המאפשרת שינוי מערכתי רחב ומעוררת השראה ליצירתיות ופיתוח מנהיגות.
  • תכנון תסריט: מתודה לבירור תמונות עתיד אפשריות ומאתגרת את הנחות המוצא של המשתתפים.
  • טכניקת המעגל: לקוחה מהמסורת האינדיאנית. מעגל המייצר בטחון ומעורר השראה ללא סדר מתוכנן והיררכיה בין המשתתפים, אלא באמצעות תשומת לב מוקפדת לדברים שעולים בתהליך מן המשתתפים.
  • דיאלוג סביב סיפורים: גישה המזמינה את המשתתפים לכתוב את סיפוריהם, להקריאם ברבים, תהליך שיקוף קבוצתי וניתוח הסיפורים בדיאלוג קבוצתי והחלטה באשר לאופן בו יפעלו בעקבות הדברים ששמעו ולמדו.

דוגמאות לשיח בין מגזרי בעולם   [עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל מביטה, עוקבת, לומדת ומיישמת מודלים לשיח ושיתוף פעולה בין מגזרי מהעולם.

לדוגמא, הליך תקנת תקנות בדרך של משא ומתן קיבל ביטוי בחקיקה פדרלית בארה"ב בשנת 1990. החוק הסדיר מינוי ועדה מייעצת מקבוצה מאוזנת המייצגת את כל בעלי העניין ואת נציגי הקבוצה המוסמכת להתקין את התקנות. אז מתנהל מו"מ על טקסט, מתווה או קונספט של התקנות. בהינתן קונצנזוס יפורסמו תקנות לעיון הציבור ברשומות.

דוגמא להליך בניית הסכמות - פרויקט השפכים של סן פרנסיסקו (1988-1993) במסגרתו ישבו לשולחן אחד 50 נציגים של רשויות פדרליות, מדינתיות, קבוצות בעלי עניין ורשויות מקומית כדי לגבש תכנית ניהול למערכות מים תשתיות ושפכים באמצעות קונצנזוס.

הליך שרט בשימוש משרד האנרגיה האמריקאי – נעשה שימוש בהליך זה כהליך קדם-תכנוני בפרויקטים מורכבים לשם גיבוש הפונקציות מקצועיות המעורבות לשם סיוע בבניית חזון ותכנית פעולה באופן שימנע ויכוחים עתידיים ויצור דינמיקה של הידברות לכל אורך הפרויקט. הקבוצה יכולה לשמש פורום, אליו ניתן לחזור לבירור סוגיות בהמשך הפרויקט ופתרון קונפליקטים.

חיפוש עתיד בבנגלדשיוניסף נתנה חסות לתהליך והכשירה מדריכים מקומיים לחיזוי ויצירת מציאות חדשה למדינה שהתמודדה עם אתגרים חברתיים – למשל, הצורך לוותר על עבודת ילדים. הוסכם שיש ללמוד כיצד לחלום. נעשו חיפושי עתיד גם בנושא מניעת תמותה בקרב ילדים. התהליכים הפכו פופולריים בבנגלדש ונפוצו במזרח אסיה.

פגישה עירונית בנושא שירות הבריאות הלאומי התקיימה בבריטניה. השתתפו בה 1,000 משתתפים כדי לשפר את מערכת הבריאות הציבורית לשם התאמה מיטבית של השירותים לאזרחים. לאחר קיום התהליך התחייב ראש הממשלה לשעבר, טוני בלייר לכמה פעולות.

פגישות עירוניות התקיימו גם בניו-יורק בנוגע לשיקום העיר לאחר פיגועי ה- 11 בספטמבר ובשיקום ניו אורלינס בעקבות הוריקן קתרינה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]