מתודיקה בהדרכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המתודה בתחום ההדרכה היא שיטה להעברת מסר, העברת מידע או חקירת נושא המשמשת במסגרת של פעולה. השימוש בהן מאפשר חוויה עשירה יותר של החניך, מגדיל את רמת המעורבות ושיתוף הפעולה ומסייע להפנמת הנושא. המתודה מגבירה את העניין בנושא על ידי שימוש באמצעים שאולים מתחומים מגוונים: דרמה, בידור, ועוד. ניתן למצוא שימוש במתודות אלו גם במסגרות הוראה וטיפול.

לדוגמה, מתודיקה המדמה מערכת משפטית בה עומד אדם לדין מאפשרת מעורבות גבוהה במיוחד על ידי חלוקת תפקידים לחניכים (סנגוריה, קטגוריה, מושבעים, עדים). המתודה תיצור הזדהות רבה והעמקה בנושא על מנת לבצע את המשימה באופן הטוב ביותר. לכל נושא ניתן להתאים מספר מתודות, אם כי לא כל מתודה אפשר להתאים לכל נושא. כמו כן, יש להתאים בין המתודה לקהל היעד.

מטרות המתודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתודות שונות משמשות למטרות שונות כגון בדיקת ידע, איסוף ידע, חילופי דעות, ניתוח והפעלת שיקול דעת, וגיבוש קבוצה. המתודה יכולה לשרת מספר מטרות או מטרה ספציפית בהתאם לשלב בתוך הפעולה או בתוך מערך הפעולות. למשל, בתחילת פעולה יעשה לרוב שימוש במתודות שמטרתן להציג את הנושא ולהעביר מידע עליו, ובמהלכן על המשתתף לעיין בחומר כתוב או לבצע תצפית בנושא הפעילות. במהלך הפעולה יעשה לרוב שימוש במתודות המאפשרות לחניכים להביע את עמדתם ולשמוע עמדות אחרים, וכן לנתח נתונים שנאספו. בסוף הפעולה ייתכן ויעשה שימוש במתודות שבודקות את הידע שנצבר במהלכה.

מתודות לדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיון הוא השלב הנפוץ ביותר בפעולות, כמעט ללא קשר לנושא או לקבוצה, ובדרך כלל הוא החוליה החלשה בפעולה. הדיון הוא הדרך המיידית והישירה להעברת מסרים, החלפת דעות והכרעה ביניהן. מסיבות אלו יש למתודות לדיון תפקיד משמעותי בפעולות. הדיון דורש מהחניכים ריכוז, תרבות שיחה, יכולות מילוליות ועוד, ובשל כך מתעוררות בעיות שונות במהלכו.

בקבוצה שתרבות השיחה לוקה בחסר, יש צורך לחלק את רשות הדיבור באופן מלאכותי. ניתן לעשות זאת באמצעות חלוקת זמן או באמצעות חפץ המקנה למחזיק אותו את רשות הדיבור, או על ידי קביעת כיסא מיוחד שהיושב עליו הוא בעל רשות הדיבור (מתודה זו נקראת: הכיסא החם) וכדומה.

על מנת להימנע מריבוי דוברים ולאפשר דיון ענייני ניתן לבחור מספר דוברים ולערוך דיון ביניהם. במתודת אקווריום ובמתודת דיון במה (פאנל) מיוצגים עמדות שונות בנושא הפעולה והדיון נערך בין הנציגים כאשר לרוב מנחה המדריך את הדיון ומאפשר לחניכים לשאול את הדוברים שאלות. במתודת אקווריום נהוג כי המתדיינים יושבים במרכז בעוד שאר החניכים יושבים מסביבם. במידת הצורך, יכול המדריך להחליף את אחד המתדיינים בחניך אחר על מנת להביא טיעונים נוספים אל תוך האקווריום. לעומת זאת, במתודת דיון במה המתדיינים אינם מוחלפים ולרוב הם יישובים מול הקבוצה. בדיונים מסוג זה ניתן להזמין גם אורחים בעלי ייחוד כלשהו (תחום התמקצעות, ניסיון חיים ונציגי קבוצות, ארגונים או מפלגות). מתפקידו של המדריך לשמור על איזון בין הדעות השונות,להיות אקטיבי מאוד ולעצור את הדיון מדי פעם על מנת לעורר את הקהל להשתתף.

כאשר נערך דיון בקבוצה רבת משתתפים ניתן לחלק אותה לקבוצות דיון. הדיון נערך בקבוצות קטנות ובסופו כל קבוצה מציגה את החלטותיה. החסרון במתודה זו היא חוסר ההנחיה של המדריך בכל קבוצה וקבוצה ולשם כך ניתנים לעתים הנחיות בכתב ואף ממונה חניך להנחות את הדיון.

מתודות מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג אחר של מתודות מאפשר לחניכים לבדוק את החברה או קבוצה מסוימת בחברה. החניכים מקבלים הנחיות ספציפיות לעריכת תצפית או שאלון אותם הם מבצעים בתתי קבוצות. במתודת תצפית החניכים מתבקשים לביים מקרה ולבדוק את תגובת העוברים והשבים. לדוגמה, החניכים יבדקו מי יסייע לאדם במצוקה. במתודת שאלון יסקרו החניכים עוברים ושבים או קהל יעד ספציפי בנושא הפעולה. מתודות אלו הן חוויתיות ביותר ומתאימות לכל מספר חניכים. עם זאת חשוב שמידת האמון בחניכים תהיה גבוהה כיוון שלרוב הם אינם מלווים על ידי המדריך.

מתודות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתודות טלוויזיה מבוססות על פורמאטים מוכרים של תוכניות טלוויזיה כגון מלך הטריוויה, תופסים קו, כוכבים בריבוע, החוליה החלשה או מי רוצה להיות מיליונר על מנת להציג נושא, להעביר ידע או לבדוק ידע בנושא הפעולה. את השאלות הנהוגות בתוכנית הטלוויזיה מחליפים בשאלות הנוגעות לנושא הפעולה, והחניכים נדרשים לענות על שאלות או להביע עצמם בציור או משחק כפי שמתקיים בתוכנית הטלוויזיה.

שימוש במתודות אלו מוסיף גורם תחרותי ומהנה. כמו כן, לרוב מערכת הכללים מוכרת וידועה לחניכים ולכן מקלה על העברת הפעולה. במידה שהתוכנית בה נעשה שימוש פופולרית בקרב החניכים, העניין שיווצר יגדל.

לדוגמה, הפעלה של ציור מושגים בדומה לנעשה בתוכנית תופסים קו יכול להוות פתיחה מעוררת לנושאים רבים. בפני אחד החניכים יוצג מושג והוא ידרש לצייר אותו בעוד הקבוצה צריכה לנחש את המושג בזמן נתון. הפעלה במתכונת של התוכנית כוכבים בריבוע תאפשר תחרות בין קבוצות או יחידים. מתכונת זו מבוססת על המשחק איקס עיגול, אלא שבמתודה זו (כמו בתוכנית) על מנת שהקבוצה תוכל לסמן את סימנה על גבי הלוח היא נדרשת להחליט האם תשובה לשאלה מסוימת היא אמיתית או שקרית.

מתודות כרטיסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכנה המשותף של מתודות כרטיסים ההוא השימוש בכרטיסים מסוגים שונים, חלקם מוכרים כמשחקי ילדים כמו רביעיות או משחק הזיכרון ומשחקי חברה כמו דומינו או בינגו. בדומה למתודות טלוויזיה, השימוש במתודות אלו מתבסס על ההכרות עם המשחק בצורתו המקורית, דבר המעלה את שיתוף הפעולה וההתלהבות של החניכים. כמו כן, מתודות אלו מכניסות תחרותיות והנאה אל הנושא. בנוסף למטרות המתקיימות במתודות טלוויזיה, כגון הפעלת ידע ואיסופו, מאפשרות מתודות אלו גם הצגת דעות ושכנוע.

השימוש במתודות אלו מתאפשר באמצעות החלפת המספרים הנהוגים במשחקי החברה - בעובדות הקשורות לנושא הפעולה. ההתאמה בין הכרטיסים לא תתבסס על זהות (בדומה לזהות בין המספר שהוקרא למספר שבכרטיס הבינגו, או הזהות בין שתי קוביות דומינו), אלא על התאמה הדורשת הפעלת ידע מהחניך (התאמה בין שאלה ותשובה, מושג ותמונה, מושג וקטגוריה לה הוא שייך וכדומה).

וריאציות במתודות כרטיסים:

  • שכנוע - החלפת העובדות על הכרטיסים בדעות או ערכים באופן בו אין התאמה חד משמעית, אלא יש צורך לשכנע את הקבוצה כי ההתאמה אכן קיימת.
  • כרטיסים הפוכים - יש להתאים כרטיסים שאינם מתאימים זה לזה.
  • דפדוף - יש להסתייע בחומר כתוב.
  • קריאות - החניך נדרש להפגין זריזות ולקרוא את הכתוב על הכרטיס על מנת להשתמש בו.

קיימים מתודות כרטיסים שאינם מסתמכים על משחקים מוכרים, כגון מתודת סוחרים, בה כל משתתף מקבל מספר כרטיסיות עליהן תכונות או תחומי עניין. המשתתף נדרש להחליף אותן עם המשתתפים האחרים במטרה להגיע לאוסף כרטיסים המייצג אותו. מתודת כרטיסים אחרת היא סרגל עמדות בה על כל כרטיסיה אמרה כלשהי ועל המשתתף לשנות את מיקומו בחדר בהתאם למידת הסכמתו עם הנאמר בכרטיס. מתודה זו דורשת מהמדריך אסרטיביות ודינאמיות רבה על מנת להפיק ממנה את המירב. מתודות אלו מהוות בסיס רחב לדיון על נושא הפעילות.

מתודות לוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתודות לוח מבוססות על משחקי לוח שונים ובהם פועלים החניכים על פי חוקים הדומים למשחק הלוח המקורי עם התאמה לנושא הפעילות. במכנה המשותף למתודות אלו הינה השימוש בלוח משחק ולרוב גם כלי משחק וקוביה.

קבוצת מתודות זו מתאימה למגוון רחב של מטרות המשתנות על פי אופן עריכת המשחק. לדוגמה, במתודת מונופול ניתן להתנות את ההתקדמות על הלוח בתשובה לשאלה לשם בדיקת ידע או הבעת דעה, כרטיסי הקריאה במשחק יכולים לשמש להעברת ידע או להתמודדות עם דילמה, והגעה למשבצות מסוימות במהלך ההתקדמות יכולות להטיל על המשתתף או הקבוצה משימה שמטרתה למשל גיבוש. בגלל השימוש בלוח וכלי משחק המתודות בקבוצה זו מתאימות לקבוצות עם מעט משתתפים, אחרת נמשך כל סבב זמן רב, דבר היוצר שיעמום בקרב הקבוצה. חלוקה לתתי קבוצות או שילוב משימות כלל קבוצתיות מאפשרים שימוש במתודה לקבוצות רבות משתתפים.

מתודת לוח בה כל החניכים משחקים באותו זמן והיא לא מבוססת על תורים היא הפאזל (תצרף). במתודה זו מקבלת הקבוצה חתיכות מהלוח שניתן לשלב ביניהן באופן מסוים על מנת ליצור תמונה אחת שהיא נושא הפעילות או מעבירה את המידע המתאים.

מתודות דרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתודות דרמה יוצרות מצבים שונים בהם החניך לוקח חלק אקטיבי בדומה לשחקן המשתתף בתרגיל אלתור (אמפרוביזציה). מתודות אלו מאפשרות איסוף ידע והפעלתו, הכרת מגוון דעות, החלפת דעות והכרעה ביניהן. נתוני הפתיחה של המצב ניתנים על ידי המדריך, וכן גם מסגרת הדיון, אך התפתחות המצב אינה ידועה מראש. ייחודן של מתודות אלו נובע מכך שהן מביאות את הדילמות אל תוך הפעילות עצמה. הן יוצרות מצבים בהם מתלבטים החניכים בשאלות כבדות משקל כאילו הם אכן הפוסקים בשאלה. האפשרות לחלק בין החניכים תפקידים שונים מאפשרת הזדהות רבה, לעתים אף עם עמדה מנוגדת. היכולת להחזיק עמדה מנוגדת לדעה של החניך מאפשרת לו לפתח ראיית עולם רחבה יותר, ולהתבונן דרך עיניו של אחר. בנוסף, בפעילות ארוכת טווח, המוטיבציה שנוצרת מפעילה את החניכים לפעול ולהתכונן גם מחוץ למסגרת הפעילות.
מתודה מרכזית בתחום זה היא משחק תפקידים, בה נציגים מהקבוצה או כל חבריה מקבלים תפקידים מוגדרים ודילמה מרכזית. באופן זה, למשל, ניתן לדון על דילמה חברתית איתה מתמודדת הקבוצה בצורה עקיפה ובכך לדון בנינוחות על נושא רגיש. לחלופין, ניתן לעסוק בדילמה מתחום הפוליטיקה תוך דיון על הקצאת משאבים או קביעת מדיניות. יש חשיבות רבה להתנהגות המדריך: עליו להתערב, לחדד את הבעיות, להיות דינאמי, לאפשר לשאר הקבוצה להכניס משפטים במקום הדמויות, וגם להחליף מדי פעם חניכים אם מישהו נתקע.
במשחק תפקידים קבוצתי כל חניך מקבל תפקיד משלו. התפקיד יכול להתאים לאופיו או לנגוד את אופיו. הקבוצה מקבלת סיטואציה מוכנה מראש, המעלות דילמה כלשהי. על המדריך להתערב, לחדד את הבעיות ולדובב חניכים שאינם נוטים להשתתף בדיון.
יישום ספציפי של מתודה זו הוא משפט בו מתפקדים החניכים כשופטים, עורכי דין, מושבעים, עדים וכו'. היתרון של יישום זה הוא השימוש בתהליך המשפטי ההדרגתי של הצגת הנושא בידי שני צדדים, העלאת טיעונים, סתירתם והכרעה ביניהם. לצורך כך על החניכים ללמוד את הנושא אותו הם מציגים, ולהתעמק בו על מנת להגיע להכרעה.
בבחירת מסגרת הפעילות ניתן ליצור פער בין הנושא הגלוי בו עוסקים החניכים לבין הנושא הסמוי בו עוסקת הפעילות. בין שני הנושאים יש דמיון מסוים, עליו מתבסס בסוף הפעילות מוסר ההשכל. פער זה מאפשר לחניכים לבחון את השקפתם מנקודת ראות חדשה. דוגמה לשימוש במתודה זו מתוארת בסרט הנחשול המבוסס על סיפור אמיתי.

מתודות משימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתודות רבות מבוססות על רצף של משימות אותן מתבקשים החניכים לבצע במהלך הפעולה. המשימות יכולות לשאת אופי מגוון ולשרת מטרות רבות כמו פתיחת נושא, איסוף ידע והפעלתו. המשימות דורשות שיתוף פעולה מחברי הקבוצה. המתודה יוצרת מסגרת למשימות השונות ומאחדת אותן תחת מבנה אחיד. המסגרת יכולה להיות מסגרת של זמן כמו במתודה פצצת זמן בה לכל משימה מוקצב זמן אחיד. מתודה זו מאופיינת בקצביות רבה והספק גבוה. מתודות אחרות מאופיינות במסגרת המושתתת על מיקומם, כמו מתודת משימות בתחנות בה נדרשים החניכים לעבור מתחנה לתחנה. מתודה זו מבוססת לרוב על תחרות בין תתי קבוצות ובכל תחנה ניתן ניקוד על ביצוע המשימה. לעתים נדרשים מפעילים לכל תחנה או ציוד מתאים, ולעתים די בדף הסבר לפעילות בתחנה. מסגרת מבוססת על מיקום קיימת גם במתודה חפש את המטמון בה מיקום המשימה הבאה מתגלה רק כאשר המשימה מסתיימת, ולעתים המיקום הספציפי הוא תשובה לחידה המהווה את המשימה עצמה. בתכנון משימות אלו יש צורך לתת את הדעת לשיתוף כל הקבוצה בביצוע המשימה על מנת שלא יווצר מצב שצוות חלוץ יתקדם בעוד שאר הקבוצה יתמהמה מאחור. היתרון במתודות אלו הוא הדינאמיות שלהן והיותן מעוררות מוטיבציה.

מתודות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שימוש באמצעי עזר כמו הצגה, שיר, סיפור, סרט או כתבה מהעיתון יוצר גירוי כפתיחה לנושא מסוים או כגורם שתפקידו להסיט דיון לכיוון מסוים.
  • ראיון או הרצאה מאפשר לחניכים לקבל מידע ממקור ראשון ובכך להעלות את מידת העניין וליצור הזדהות. לעתים אפשר ליצור ראיון מדומה באמצעות שחקן המגלם דמות שאת קורותיה או מעשיה רוצים להעלות לדיון.

התאמת המתודה לנושא ולקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירת המתודה לפעולה על מדריך להתחשב במספר רב של פרמטרים. ההתאמה העיקרית תלויה בנושא ומטרות הפעולה. בנוסף, צריכה להיות התאמה בין המתודה לגודל הקבוצה. בקבוצות גדולות, אם רוצים להפעיל את כל החניכים, אפשר לחלק את הקבוצה לתתי קבוצות ובכך לתת לכולם הזדמנות להיות שותפים במשימות. לחלופין, אפשר להגדיר כי חלק מהחניכים צופים בפעילות שנערכת על ידי נציגים קבועים או מתחלפים. לבסוף, בחירת המתודה תלויה ביכולת של הקבוצה ליצור דיון, באמון שיש בחניכים וביכולת שלהם לשתף זה את זה בדעות וחוויות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P Education.png

פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרימתודיקה - פרויקט מדיה ויקי שמטרתו שיתוף ידע בנושאי הדרכה בלתי פורמלית.