נבחרת ישראל בכדורעף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נבחרת ישראל בכדורעף
התאחדות ישראלישראל איגוד הכדורעף בישראל
השתייכות CEV (אירופה)
מירב ההופעות אליעזר כגן (120)
אתר האיגוד
משחקים היסטוריים
אליפות העולם בכדורעף
הופעות 4 (הראשונה ב-1952)
ההישג הטוב מקום עשירי (1952)
אליפות אירופה בכדורעף
הופעות 3 (הראשונה ב-1951)
ההישג הטוב מקום עשירי (1951)
הליגה האירופאית
הופעות 4 (הראשונה ב-2012)
ההישג הטוב מקום שישי (2012)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נבחרת הגברים של ישראל בכדורעף היא נבחרת הכדורעף הלאומית של ישראל, המנוהלת על ידי איגוד הכדורעף הישראלי.

נבחרת ישראל השתתפה באליפות העולם ארבע פעמים: ב-1952, ב-1956, ב-1962 וב-1970.[1] באליפות אירופה השתתפה הנבחרת שלוש פעמים: ב-1951, ב-1967 וב-1971.[2] נבחרת ישראל לא הצליחה מעולם להעפיל לטורניר הכדורעף האולימפי.

הדירוג הנוכחי של נבחרת הגברים של ישראל בפדרציה הבינלאומית לכדורעף, הוא המקום ה-54 בעולם, נכון ל-15 באוקטובר 2019 - ללא שינוי לעומת דירוג קודם.[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל בטקס פתיחת אליפות העולם בכדורעף, מוסקבה, 1952
נבחרת ישראל מתמודדת מול נבחרת ברית המועצות באליפות העולם בכדורעף, מוסקבה, 1952, (קופץ לרשת מימין: חיים בורר)

נבחרת ישראל בכדורעף צורפה לבקשתה ב-1950 לאיגוד הכדורעף האירופי בעקבות טענת ישראל כי לא תוכל להשתתף במפעלים אזוריים עקב מצבה המדיני.[4]

אליפויות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל השתתפה ארבע פעמים באליפות העולם, כאשר בשנת 1952 השיגה את הישגה הטוב ביותר כשסיימה במקום העשירי.

בשנת 1952 נבחרת ישראל השתתפה לראשונה באליפות העולם שנערכה באצטדיון דינאמו שבמוסקבה, ברית המועצות. הנבחרת יצאה לאליפות עם 10 שחקנים בלבד בגלל סיבות תקציביות.[5][6] בסגל הנבחרת, שמאמנה היה מיכה שמבן, נכללו: אמניהו (אומנה) לבבי (קפטן),[7] דניאל אלוני, דוד בגה, חיים בורר, יעקב גרוף, יוסף וייס, גדי זוהר, יעקב זוהר, דוד פרלמוטר ויוסף צוק.[6] במשחקה הראשון נוצחה ישראל על ידי ברית המועצות 3:0 (15:2, 15:4, 15:1). במשחקה השני ניצחה ישראל את לבנון 0:3 (6:15, 14:16, 6:15) ובמשחקה השלישי בבית המוקדם נוצחה ישראל על ידי רומניה 3:0 (15:10, 15:7, 15:5). במשחקי הדרוג לבית התחתון (מקומות 7-11), הפסידה ישראל ללבנון 3:2 (15:17, 15:12, 9:15, 16:14, 16:14), לפולין 3:0 (15:1, 15:4, 15:1), להודו 3:0 (15:6, 15:3, 15:9) וניצחה את פינלנד 0:3 (10:15, 8:15, 1:15). בסיום האליפות דורגה ישראל במקום ה-10 מתוך 11 נבחרות שנטלו חלק בטורניר עם שני ניצחונות וחמישה הפסדים.[8] לביקור במוסקבה הייתה גם חשיבות פוליטית. מ-1948 ניסה משרד החוץ לקדם מפגשים ספורטיביים עם ברית המועצות והייתה זו הפעם הראשונה בה נבחרת לאומית ישראלית ביקרה בברית המועצות.[9]

באליפות העולם בשנת 1956, נבחרת ישראל הוזמנה להשתתף על ידי מארחי הטורניר שנערך בפריז שבצרפת. יחד עמה השתתפה באליפות גם נבחרת הנשים. מאמן הנבחרת היה מיכה שמבן ובסגל נכללו: חיים בורר (קפטן), יעקב גרוף, אהוד דקל, מיכה מילשטיין, עמוס ירושלמי, עמוס מלר, צבי אומשווייף, עמוס פורת, אריה זלינגר, דוד כפרי, אהרון רוטשילד ויגאל הנגבי.[10]

ישראל שובצה לבית עם המארחת צרפת ועם לוקסמבורג. במשחקה הראשון הפסידה ישראל לצרפת 3:0 (15:4, 15:6, 15:6) ובמשחקה השני ניצחה את לוקסמבורג 0:3 (8:15, 2:15, 3:15). ישראל סיימה המקום השני בבית ועברה לשחק במשחקי הדירוג על מקומות 11-20. במשחקי הדירוג, ישראל הפסידה לברזיל, פורטוגל, איטליה והולנד. לאחר מכן ניצחה את קוריאה הדרומית ואוסטריה. לאחר מכן הפסידה ישראל למזרח גרמניה ולסיום ניצחה את קובה ובלגיה. ישראל סיימה במקום ה-16 הכללי מתוך 24 נבחרות עם חמישה ניצחונות ושישה הפסדים.[11]

בשנת 1962, נבחרת ישראל שבה להשתתף באליפות העולם לאחר שלא השתתפה באליפות בשנת 1960. האליפות נערכה במוסקבה בברית המועצות. בשלב הבתים הפסידה ישראל למונגוליה 3:1 וכן לצ'כוסלובקיה ובולגריה 3:0. בעקבות שלושת ההפסדים, סיימה ישראל אחרונה בבית ועברה למשחקי הדירוג על מקומות 11-21. במשחקי הדירוג ישראל הפסידה למזרח גרמניה, ניצחה את אלבניה ותוניסיה, הפסידה לצפון קוריאה, ניצחה את פינלנד, הפסידה להולנד וניצחה את אוסטריה ואיטליה. כמו כן, גררה הנבחרת למשחקי הדירוג את ההפסד למונגוליה משלב הבתים. בסך הכל סיימה הנבחרת במקום ה-15 מתוך 21 נבחרות עם חמישה ניצחונות ושישה הפסדים.

לאחר שלא השתתפה באליפות העולם ב-1966, שבה ישראל להשתתף באליפות העולם שנערכה בסופיה, בולגריה בשנת 1970. בשלב הבתים שובצה ישראל עם בלגיה, איראן, יוגוסלביה, איטליה והמארחת בולגריה. ישראל פתחה בהפסד 3:0 לבלגיה ולאחר מכן ניצחה את איראן 0:3. ישראל הפסידה ביתר משחקיה ליוגוסלביה, איטליה ובולגריה 3:0 וסיימה במקום החמישי בבית. ישראל ירדה למשחקי הדירוג על מקומות 17-24 כשהיא גוררת איתה את הניצחון על איראן משלב הבתים. במשחקי הדירוג ישראל הפסידה לפינלנד, ניצחה את גינאה, הפסידה לארצות הברית ולצרפת, וניצחה את ונצואלה ותוניסיה. ישראל סיימה במקום ה-19 מתוך 24 נבחרות עם ארבעה ניצחונות ושבעה הפסדים.

אליפויות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל השתתפה שלוש פעמים באליפות אירופה כאשר הישגה הטוב ביותר היה כאשר סיימה במקום העשירי בשנת 1951.

בשנת 1951, ישראל השתתפה לראשונה באליפות אירופה שנערכה בפריז, צרפת. הנבחרת שובצה לבית עם המארחת צרפת ורומניה. ישראל הפסידה לצרפת ולרומניה 3:0 וירדה למשחקי הדירוג על מקומות 7-10. גם במשחקים אלה הפסידה ישראל להולנד 3:2 ולאיטליה ופורטוגל 3:0. ישראל סיימה במקום העשירי והאחרון ללא ניצחון ועם חמישה הפסדים.[12]

בשנת 1967, ישראל שבה להשתתף באליפות אירופה, שנערכה באיסטנבול, טורקיה. בשלב הבתים שובצה ישראל עם צ'כוסלובקיה, איטליה, פינלנד והמארחת טורקיה. ישראל פתחה בשני הפסדים לצ'כוסלובקיה 3:0 ולאיטליה 3:2, אך בהמשך ניצחה את פינלנד וטורקיה 0:3 וסיימה במקום השלישי בבית בעקבותיו עברה למשחקי הדירוג על מקומות 9-16, כשהיא גוררת איתה למשחקי הדירוג את הניצחון על טורקיה משלב הבתים. במשחקי הדירוג ישראל הפסידה לבולגריה, ניצחה את הולנד, הפסידה לצרפת וניצחה את בלגיה, שוודיה ואלבניה. ישראל סיימה במקום ה-11 מתוך 20 נבחרות עם שישה ניצחונות וארבעה הפסדים.[13]

בשנת 1971, ישראל השתתפה בפעם השנייה ברציפות באליפות אירופה אשר נערכה במילאנו, איטליה. בשלב הבתים שובצה ישראל עם טורקיה, צ'כוסלובקיה וסקוטלנד. ישראל ניצחה את טורקיה 0:3, הפסידה לצ'כוסלובקיה 3:0 וניצחה את סקוטלנד 0:3 וסיימה במקום השני בבית בעקבותיו עברה למשחקי הדירוג על מקומות 7-12. במשחקי הדירוג ישראל הפסידה לאיטליה, בולגריה ובלגיה, ניצחה את הולנד וסיימה בהפסד ליוגוסלביה. ישראל סיימה במקום ה-12 מתוך 22 נבחרות עם שלושה ניצחונות וחמישה הפסדים.

הליגה האירופאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל השתתפה ארבע פעמים בליגה האירופאית, שעד שנת 2017 שימשה כטורניר העפלה לליגת הכדורעף העולמית. הישגה הטוב ביותר היה בהופעת הבכורה בשנת 2012, אז סיימה במקום השישי.

בשנת 2012, ישראל השתתפה לראשונה בליגה האירופאית. היא שובצה לבית עם ספרד, סלובקיה, דנמרק ויוון, כאשר שתי הראשונות מעפילות לפיינל פור באנקרה, טורקיה. ישראל סיימה במקום השלישי בבית ודורגה במקום השישי הכללי מתוך עשר נבחרות עם חמישה ניצחונות ושבעה הפסדים.

בשנת 2013, ישראל השתתפה בפעם השנייה ברציפות בליגה האירופאית. היא שובצה לבית עם קרואטיה, בלארוס וטורקיה וסיימה אחרונה בבית ובמקום העשירי הכללי מתוך 12 נבחרות עם ארבעה ניצחונות ושמונה הפסדים.

ישראל לא השתתפה בליגה האירופאית בשנת 2014 וחזרה להשתתף ב-2015. היא שובצה לבית עם אסטוניה, מקדוניה, פולין, דנמרק ואוסטריה וסיימה במקום האחרון בבית ובמקום ה-11 הכללי, יחד עם רומניה, מתוך 12 נבחרות עם ניצחון אחד ותשעה הפסדים.

בשנת 2017, נבחרת ישראל חזרה לליגה האירופאית לאחר שנעדרה מהתחרות שנה קודם לכן. היא שובצה לבית עם נבחרות דנמרק, הונגריה ואוקראינה וסיימה במקום האחרון בבית ובמקום ה-7 הכללי מתוך 8 נבחרות עם ניצחון אחד וחמישה הפסדים.

תוצאות הנבחרת בתחרויות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מיקום מש' נצ' הפ' מ ז מ ח
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה 1949 לא השתתפה
ברית המועצותברית המועצות 1952 מקום 10 7 2 5 8 15
צרפתצרפת 1956 מקום 16 11 5 6 18 21
ברזילברזיל 1960 לא השתתפה
ברית המועצותברית המועצות 1962 מקום 15 11 5 6 19 21
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה 1966 לא השתתפה
בולגריה (1967-1971)בולגריה (1967-1971) 1970 מקום 19 11 4 7 15 22
19741994 לא השתתפה
19982018 לא העפילה
סך הכל 40 16 24 60 79

אליפות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מיקום מש' נצ' הפ' מ ז מ ח
19481950 לא השתתפה
צרפתצרפת 1951 מקום 10 5 0 5 2 15
19551963 לא השתתפה
טורקיהטורקיה 1967 מקום 11 10 6 4 21 15
איטליהאיטליה 1971 מקום 12 8 3 5 11 16
19751995 לא השתתפה
19972017 לא העפילה
סך הכל 23 9 14 34 46

הליגה האירופאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מיקום מש' נצ' הפ' מ ז מ ח
20042011 לא השתתפה
טורקיהטורקיה 2012 מקום 6 12 5 7 20 27
טורקיהטורקיה 2013 מקום 10 12 4 8 15 27
מונטנגרומונטנגרו 2014 לא השתתפה
פוליןפולין 2015 מקום 11 10 1 9 7 27
בולגריהבולגריה 2016 לא השתתפה
דנמרקדנמרק 2017 מקום 7 6 1 5 6 16
צ'כיהצ'כיה 2018 לא השתתפה
סך הכל 40 11 29 48 97

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ העפלה זו לא נכללת במנין אתר איגוד הכדורעף. אסמכתא להשתתפות בטורניר.
  2. ^ נבחרת ישראל באתר איגוד הכדורעף בישראל
  3. ^ דירוג הנבחרות הלאומיות בכדורעף באתר הפדרציה הבינלאומית לכדורעף
  4. ^ דבר הספורט, דבר, 30 ביולי 1950
  5. ^ התבוטל הנסיעה למוסקוה?, דבר, 1 באוגוסט 1952
  6. ^ 6.0 6.1 נבחרת כדורעף ממריאה מחר למוסקוה, דבר, 10 באוגוסט 1952
  7. ^ עיטור "איש כפועלו", 1985, אתר "הפועל"
  8. ^ תוצאות אליפות העולם 1952, אתר הפדרציה הבינלאומית לכדורעף
  9. ^ חגי חריף, ‏"חשוב שאנו נכה בגויים" המשמעויות הלאומיות של משחקי הכדורגל בין נבחרות ישראל וברית-המועצות, קיץ 1956, קתדרה תשרי תשס"ט, עמ' 114
  10. ^ אשר גולדברג, כדורעף, זכרונות מ-1956, אתר טלספורט, 6 באוקטובר 2009
  11. ^ תוצאות אליפות העולם 1956, אתר הפדרציה הבינלאומית לכדורעף
  12. ^ תוצאות אליפות אירופה 1951
  13. ^ תוצאות אליפות אירופה 1967
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 אלישע שוחט, 2375 מילים על אליעזר כגן, אתר "כדורעף", יולי 2009
  15. ^ נחמיה בן אברהם, ספורט בישראל, הוצאת דקל, 1968, עמ' 205-204
  16. ^ נקבע סגל הכדורעף למשחקי מוסקבה, בעיתון על המשמר 5 באוגוסט 1962
  17. ^ נבחרת הכדורעף היוצאת לבולגריה - החלשה ביותר ב-3 השנים האחרונות, בעיתון מעריב 14 באוגוסט 1970
  18. ^ כפרי-מאמן הכדורעף, בעיתון מעריב 22 ביולי 1974
  19. ^ רבינא מונה למאמן נבחרת הכדורעף, בעיתון מעריב 30 בדצמבר 1976
  20. ^ הושבתו אימוני נבחרת הכדורעף בשל קשיי תקציב, בעיתון מעריב 22 באוגוסט 1984
  21. ^ טרייביץ' עוזב מחר, לא ברור אם ישוב, בעיתון מעריב 7 במאי 1990
  22. ^ ד"ר פרידמן מאמן נבחרת הכדורעף, בעיתון מעריב 13 בספטמבר 1990
  23. ^ כדורעף: מאמן הולנדי וגילי לוסטיג מעומדים לאימון הנבחרת, באתר וואלה ספורט 22 בדצמבר 2002
  24. ^ אסף מדיני, כדורעף: בר מפסיק לאמן את הנבחרת, באתר ynet, 7 בנובמבר 2000
  25. ^ רן פדות, כדורעף: גילי לוסטיג יאמן את הנבחרת, באתר ynet, 30 בינואר 2003
  26. ^ קבלו את המאמן הלאומי החדש, אתר איגוד הכדורעף הישראלי, 14 בספטמבר 2010