Article MediumPurple.svg

המכביה השלישית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל המכביה השלישית

המכביה השלישית, המכונה גם מכביית ראשית הגאולה, התקיימה בתקופת חג סוכות תשי"א, מ-27 בספטמבר 1950 ועד 8 באוקטובר.

היה זה מפגן הספורט הבינלאומי הראשון שנערך במדינת ישראל. הייתה זו גם המכביה הראשונה שנערכה במדינת ישראל, מדינה יהודית ועצמאית. מפגשם של הספורטאים היהודים המצטיינים מכל העולם וחידוש מפעל המכביה לאחר 15 שנות הפסקה, היו ציון דרך משמעותי בחיי העם היהודי, לאחר מוראות השואה והקזת הדם במלחמת העצמאות. במכביה זו בלטו בהיעדרם הספורטאים היהודים ממדינות מזרח אירופה - רובם נרצחו בשואה ועל הנותרים נאסרה ההשתתפות על ידי המשטרים הקומוניסטיים של ארצותיהם.

למכביה השלישית, כמו ליתר המכביות, הייתה תרומה למפעל הציוני, חיזוק הקשר של הספורטאים היהודים והמלווים שלהם למדינת ישראל והזדמנות להכירה. במהלך השנים רבים מהספורטאים שבאו להתחרות במכביה עלו לישראל.

ההכנות והרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף יקותיאלי, הוגה רעיון המכביה ומגשימו, תרם יחד עם רעיתו את הדגל, שהוצג לראשונה במכביה השלישית

המכביה השלישית הייתה אמורה להתקיים שלוש שנים לאחר המכביה השנייה, כלומר ב-1938. ההכנות למכביה כבר החלו, למשל פתיחת התחרות לציור הכרזה[1], ואורחים נכבדים, דוגמת הרב הראשי של יהדות רומניה, יעקב יצחק נימירובר, הגיעו לארץ לשם כך, אך קיום האירוע לא התאפשר בגלל האווירה בארץ ישראל המנדטורית, בתקופת המרד הערבי הגדול. מלחמת העולם השנייה, המאבק בשלטונות הבריטיים אחריה ומלחמת העצמאות המשיכו ועיכבו את קיום המכביה השלישית.

בדצמבר 1948, בתקופת מלחמת העצמאות, התנהל בתל אביב הקונגרס העולמי העשירי של "מכבי" ובמהלכו נקבע מועדה של המכביה השלישית. באותו כינוס הוחלט גם שהתחרויות לא ייערכו בימי שבת וחג.

כרזה לקראת המכביה השלישית

מדינת ישראל שאך זה קמה ורק סיימה את מלחמת העצמאות, הייתה נתונה בשנת 1950 בקשיים כלכליים ועסוקה בקליטת העלייה ההמונית[2]. ממשלת ישראל התגייסה לתמיכה במפעל המכביה, ותקצבה את המכביה השלישית ב-25,000 לירות ישראליות; משרד החוץ הורה לקונסוליות להקל ככל האפשר על באי המכביה ולפטור את הספורטאים מתשלום עבור ויזה; משרד האוצר פטר מתשלום מכס את הציוד הספורטיבי, שהובא לצורכי המכביה. משרד האספקה והקיצוב סיפק מזון נוסף עבור הספורטאים (פעמיים ביום בשר ועוד), חריגה משמעותית ממדיניות הקיצוב[3]. במחנה יונה, שבתל אביב, אורגן מקום אכסון לספורטאים הזרים ולישראלים הגרים רחוק והמקום קיבל את השם "כפר המכביה".

באירוח התחרויות לקחו חלק הערים ירושלים, תל אביב, חיפה, רמת גן, רחובות, פתח תקווה, ראשון לציון ונתניה. הביטוח הרפואי אורגן על ידי קופת חולים מכבי. הקריקטוריסט יוסף בס לקח על עצמו להכין ספר קריקטורות של הספורטאים המתחרים במכביה. לקראת פתיחת התחרויות הופק "מדריך המכביה" כרך א', חוברת עם תוכנית כל הופעות המכביה והסברים על מבנה השלטון בישראל ועל המוסדות הספורטיביים[4].

המכביה השלישית הייתה גם מקור משיכה למבקרים רמי מעלה, דוגמת קאמיל הויסמנס, לשעבר ראש ממשלת בלגיה ומראשי התנועה הסוציאל-דמוקרטית[5].

התכנסות הספורטאים היהודים מכל העולם היוותה הזדמנות למחות נגד סירוב הוועד האולימפי הבינלאומי לאפשר את השתתפותה של ישראל באולימפיאדת הלסינקי, לשנת 1952[6].

פתיחת המכביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ממפגן הפתיחה של המכביה השלישית
יוסף שפרינצק, יושב ראש הכנסת וממלא מקום נשיא מדינת ישראל, מכריז על פתיחת המכביה השלישית

לקראת כינוס המכביה השלישית נבנה אצטדיון רמת גן ובו נוהל טקס הפתיחה של המכביה השלישית, ב-27 בספטמבר 1950, בנוכחות ארבעים וחמישה אלף צופים, מחציתם יושבים על יציעים ומחציתם על הדשא[7]. המנון המכביה[8], שחיבר יגאל כספי, נוגן בטקס הפתיחה בעיבודו של מרק לברי, ואברהם ברוידס חיבר לו מילים.

טקס הפתיחה של המכביה השלישית התחיל בתהלוכה של משתתפיה. פרופ' ברודצקי, נשיא ההסתדרות העולמית "מכבי", נשא ברכה, וממלא מקום נשיא המדינה[9], יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק, הכריז על פתיחת אירועי המכביה. במכביה זו הונף לראשונה דגל המכביה, תרומת יהודית ויוסף יקותיאלי (הוגה רעיון המכביה ומגשימו), לזכר בנם אמנון, מפקד כיתה בפלמ"ח, שנפל במלחמת העצמאות. אות פתיחת הטקס ניתן ב-12 יריות תותחים והפרחת 500 יונים[10]. בהמשך הושבעו הספורטאים על ידי האצן יהודה גבאי ונכנס לאצטדיון רץ, שהביא לפיד בוער ממודיעין. נערך טקס יזכור לחללי מלחמת העצמאות ואחרי כן הוצג קטע התעמלות המונית של חברי מכבי הצעיר. הטקס הסתיים במפקד סיום.

לכבוד פתיחת המכביה השלישית השיק דואר ישראל, ב-1 באוקטובר 1950, סדרת בולים בנושא[11].

המשלחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת של יהדות דרום אפריקה בפתיחת המכביה השלישית

למכביה זו הגיעו משלחות מכ-20 ארצות[12], שכללו שמונה מאות ספורטאים. הארצות מהן הגיעו המשלחות, וגודל המשלחות, נתנו ביטוי לשינוי הדרסטי שחל בעולם היהודי בעקבות השואה. הגיעו משלחות מאוסטרליה, הודו, דרום אפריקה, טורקיה, לוב, אוסטריה, אנגליה, אירלנד, שווייץ, ארצות הברית, ארגנטינה, קנדה, צרפת, הולנד, בלגיה, דנמרק, פינלנד, צ'ילה, ברזיל, חבל הסאר וכמובן, ישראל[13]. עבור המשלחות מארגנטינה, קנדה, הודו, לוב ושוודיה הייתה זו השתתפות ראשונה במשחקי המכביה. המשלחת הישראלית כללה 240 ספורטאים, שנבחרו על ידי ועדה פריטטית והמרכז שלהם היה קורט מרקס. קביעת הרכב המשלחת הישראלית נדחתה עד הרגע האחרון כמעט, בגלל מחלוקות בין מרכזי הפועל ומכבי. מתוך 15 ענפי ספורט, רק על שניים, כדורעף ושחייה, הושגה הסכמה מוקדמת. על 12 ענפים נוספים הושגה הסכמה רק שבוע לפני התחרויות, ועל הענף האחרון, הכדורגל, ההסכמה הושגה רק יומיים לפני פתיחת המכביה. עיכוב קביעת הנבחרות מנע אימונים משותפים וכך הגיעו הנבחרות הישראליות למכביה, כשהספורטאים לא הוכנו כראוי[14]. מחוץ לארץ הגיעו כ-400 ספורטאים וכ-3,000 אורחים. במשלחות שהגיעו מחו"ל, שולבו ספורטאים יהודים מפורסמים, שהחזיקו בשיאים של מדינותיהם ואף בתארים אולימפיים. במשלחת של יהדות ארצות הברית השתתפו האצן איירה קפלן (Ira Kaplan), המתאבק הכבד הנרי ויטנברג ומרים המשקולות פרנק ספלמן, שני האחרונים בעלי מדליות זהב מאולימפיאדת לונדון (1948). במשלחת של יהדות דרום אפריקה בלטו הטניסאים סיד לוי, השלישי בדירוגו בדרום אפריקה וחבר נבחרת הדייוויס שלה[15] ונביל קאצן בן ה-16, שהגיע לחצי הגמר של תחרויות הנוער בווימבלדון. בראש משלחת יהדות קנדה הגיע המתאבק פרד אוברלנדר, שהיה אלוף בריטניה, אך שנתיים לפני המכביה היגר לקנדה והקים שם שלוחה של מכבי. במשלחת הבריטית שותף גם האצן היהודי שחור העור[16] מטרינידאד, פרינס אלברט ג'ייקובס[17].

במכביה השלישית שותפו לראשונה ספורטאים יהודים, שלא היו חברי מכבי (חברי הפועל, בית"ר ואליצור), לאחר שהוחלט לאפשר השתתפות לכל ספורטאי יהודי מתאים. היריבות הישנה בין הפועל למכבי לא נעלמה לגמרי, והיה צורך במאמצים מיוחדים כדי להתגבר על תקריות שנבעו ממנה[18][19][2].

המתחרים והזוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגרוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות האגרוף התחרו ספורטאים מישראל, אנגליה, אירלנד, קנדה, דרום אפריקה, הודו והולנד. הישראלים בלטו וניצחו ב-5 תחרויות[20].

תחרות זוכה מדינה
זבוב נפתלי פיבקו ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
נוצה מרדכי עובד ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
תרנגול ג'ורג' קליין ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
קל גולד בריטניהFlag of the United Kingdom.svg  בריטניה
חצי בינוני סידני קנדהFlag of Canada.svg  קנדה
בינוני חץ דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה
חצי כבד אליעזר נזרוב ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
כבד גורודנצ'יק ישראלFlag of Israel.svg  ישראל

אתלטיקה קלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות ריצת 100 מטר גברים במכביה השלישית
הזוכים בריצת 10,000 מטר במכביה השלישית, במקום הראשון זכה מייק רובינוביץ'.

בתחרות האתלטיקה התמודדו 56 ישראלים (40 גברים ו-16 נשים), 17 בריטים (15 גברים ושתי נשים), 10 אמריקאים, 7 אוסטרים, 6 דרום אפריקאים, 6 שווייצרים, 4 בלגים, 2 שוודים ומתחרים יחידים מטורקיה, ארגנטינה והולנד. אתלטים אלה התחרו ב-29 תחומים של גברים ו-8 תחומים של נשים.

האתלטים מישראל זכו במרב מדליות הזהב (10), אך לעומתם בלטו באיכותם האתלטים מארצות הברית, שזכו ב-9 מדליות זהב וקבעו 7 שיאים ישראליים בינלאומיים[21] חדשים, וגם ששת האתלטים מדרום אפריקה שזכו ב-9 מדליות זהב ושברו 3 שיאים ישראליים בינלאומיים.

האתלטים המנצחים מארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריצת 100 מטר ניצח איירה קפלן מניו יורק בתוצאה של 10.6 שניות ולמקום השני הגיע סם סנדלר מדרום אפריקה בתוצאה של 10.7 שניות[22], צ'רנוק בריצת 200 מטר משוכות, בהקדימו בעשירית השנייה את ספילקין מדרום אפריקה[23], סטנלי למפרט בזריקת דיסקוס ובהדיפת כדור ברזל, ארתור קוריק בקפיצה במוט ובקרב עשר, תוך כדי כך קבע בקפיצה במוט שיא מכביה ושיא ישראלי בינלאומי חדש בתוצאה של 4 מטר לפני זאב כספי מישראל[24], הנרי לסקאו בהליכה תחרותית שהמשיך וזכה במכביות נוספות[25], בריצת שליחים 4x100 מטר בשיא ישראלי בינלאומי ושיא מכביה חדש של 43.3 שניות, ובריצת שליחים 4x400 מטר.

האתלטים המנצחים מדרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייב סנדלר בריצת 200 מטר, אחיו, סול סנדלר, בריצת 400 מטר ובריצת 800 מטר[26], לוינסון בריצת 1500 מטר, מייק רובינוביץ' בריצת 5000 מטר ובריצת 10000 מטר[27], ספילקין בריצת 110 מטר משוכות ובקפיצה משולשת[28] ועדנה פרידמן בריצת 60 מטר משוכות.

האתלטים המנצחים מישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב קובלנץ בקפיצה לרוחק ובקפיצה לגובה, זאב כספי בהטלת כידון, פנחס פולונסקי ביידוי פטיש, רות איילון (הרשלר) בריצת 80 מטר משוכות, אהובה קריביצקי בקפיצה לגובה, לאה זמרי (הורביץ) בקפיצה לרוחק, פרידה ליכטבלאו בזריקת דיסקוס ורעיה ברונשטיין בהטלת כידון ובהדיפת כדור ברזל[29].

איירין לדרמן מבריטניה ניצחה בריצת 100 מטר לפני עדנה פרידמן מדרום אפריקה. לדרמן ניצחה במקצוע זה גם במכביה הרביעית.

אתלטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות זוכה מדינה תוצאה
ריצת 60 מטר עדנה פרידמן דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה 8.2 שניות
ריצת 100 מטר איירין לדרמן בריטניהFlag of the United Kingdom.svg  בריטניה 12.8 שניות
ריצת 80 מטר משוכות רות איילון ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 13.8 שניות
קפיצה לגובה אהובה קריביצקי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1.45 מטר
קפיצה לרוחק לאה זמרי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 4.99 מטר
זריקת דיסקוס פרידה ליכטבלאו ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 33.28 מטר
הדיפת כדור ברזל רעיה ברונשטיין ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 10.27 מטר
הטלת כידון רעיה ברונשטיין ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 28.25 מטר

אתלטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות זוכה מדינה תוצאה
ריצת 100 מטר אירה קפלן ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית 10.6 שניות
ריצת 200 מטר דייב סנדלר דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה 22.2 שניות
ריצת 400 מטר סול סנדלר דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה 50.7 שניות
ריצת 800 מטר סול סנדלר דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה 1:58.2 דקות
ריצת 1500 מטר לוינסון דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה 4:16.8 דקות
ריצת 5000 מטר מייק רובינוביץ' דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה 16:02.8 דקות
ריצת 10000 מטר מייק רובינוביץ' דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה 34:03.6 דקות
ריצת 110 מטר משוכות ספילקין דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה 15.5 שניות
ריצת 200 מטר משוכות צ'רנוק ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית 26.3 שניות
3000 מטר הליכה הנרי לסקאו ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית 13:59.6 שניות
קפיצה לגובה יעקב קובלנץ ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1.75 מטר
קפיצה לרוחק יעקב קובלנץ ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 6.77 מטר
קפיצה במוט ארתור קוריק ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית 3.70 מטר
קפיצה משולשת ספילקין דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה 13.34 מטר
זריקת דיסקוס סטנלי למפרט ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית 36.59 מטר
הטלת כידון זאב כספי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 51.23 מטר
הדיפת כדור ברזל סטנלי למפרט ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית 15.54 מטר
יידוי פטיש פנחס פולונסקי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 32.96 מטר
ריצת שליחים 4x100 מטר ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית 43.3 שניות
ריצת שליחים 4x400 מטר ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית 3:26.4 דקות
קרב עשר ארתור קוריק ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית 5281 נקודות

הוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר ההוקי שדה השתתפו רק שתי נבחרות, ישראל והודו. ישראל ניצחה את הנבחרת ההודית בשני משחקים, בתוצאות 3 - 2 ו-3 - 0[30].

היאבקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתאבקים יהודים, שהגיעו לישראל כמשתתפים במכביה השלישית, מתאמנים על חוף הים

המנצחים בהיאבקות בסגנון יווני-רומי[31]

תחרות זוכה מדינה
זבוב משה ריילונד דנמרקFlag of Denmark.svg  דנמרק
תרנגול הרמן לייזין דנמרקFlag of Denmark.svg  דנמרק
קל שמעון קורלנד דנמרקFlag of Denmark.svg  דנמרק
חצי בינוני משה ארצי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
בינוני ג'אנט ארגנטינהFlag of Argentina.svg  ארגנטינה
חצי כבד משה מורגנשטרן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
כבד יצחק פייקין דנמרקFlag of Denmark.svg  דנמרק

המנצחים בהיאבקות בסגנון חופשי[32][33]

תחרות זוכה מדינה
זבוב לואי יוסף בייס דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה
נוצה אדלמן ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית
קל שיינר דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה
חצי בינוני שטרנברג בלגיהFlag of Belgium (civil).svg  בלגיה
בינוני ג'אנט ארגנטינהFlag of Argentina.svg  ארגנטינה
חצי כבד אורדמן דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה
כבד הנרי ויטנברג ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית

הרמת משקולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנצחים בתחרות הרמת משקולות[32].

תחרות זוכה מדינה תוצאה
משקל קל בן הלפגוט בריטניהFlag of the United Kingdom.svg  בריטניה 272.5 ק"ג
חצי כבד איזי בלומברג דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה 357.5 ק"ג
כבד ליאונול טרופ דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה 337.5 ק"ג

התעמלות מכשירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתעמלות מכשירים שלטו המתעמלים הישראלים בכל הענפים וזכו בכל המדליות. בין הגברים זכה במקום הראשון ו. שחרל ובמקום השני א. מאיו. בין הנשים זכתה במקום הראשון ג'ני שפרוט ובמקום השני דבורה הירש[32].

טניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרויות הטניס עמדו בסימן השליטה הבלתי מעורערת של המשלחת הדרום אפריקאית - כל ארבעת העולים לגמר היו חברי משלחת זו. בתחרויות גברים יחידים זכה רבינסקי מדרום אפריקה. בין נשים יחידות ניצחה גרטרוד קורנפלד הישראלית. בזוגות גברים ניצח הזוג הדרום אפריקאי סגל ורבינסקי. בזוגות נשים ניצחו לואיס ולוי מאנגליה. בזוגות מעורבים ניצחו הישראלים קורנפלד ווייס[34].

טניס שולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרויות היחידים בטניס שולחן נערכו בתל אביב, בבית הספר ביל"ו, בהשתתפותם של טניסאים משמונה מדינות, הולנד, שוודיה, ארגנטינה, אנגליה, אוסטריה, בלגיה, דרום אפריקה וישראל[35].

שחקניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בולגאר (שוודיהFlag of Sweden.svg  שוודיה ), זכה במדליית זהב ליחידים
  • פיינברג וקראוס (ישראלFlag of Israel.svg  ישראל ), זכו במדליית זהב לזוגות גברים

מעורב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות הקבוצתית זכתה אנגליה עם 6 נקודות ואחריה ישראל עם 5 נקודות.

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר הכדורגל השתתפו 5 נבחרות, נבחרות מכבי מאנגליה, מדרום אפריקה, מצרפת משווייץ ונבחרת ישראל. בטורניר זכתה נבחרת ישראל, שניצחה בכל משחקיה[36]. משחקים אלה אינם מוכרים על ידי ההתאחדות לכדורגל כמשחקים רשמיים של הנבחרת הלאומית.

כדוריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר הכדוריד השתתפו 5 נבחרות, אוסטריה, דנמרק, שוודיה, שווייץ וישראל.

כדורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר הכדורמים השתתפו נבחרות בלגיה, בריטניה, דרום אפריקה, לוב וקבוצות מישראל. נבחרת דרום אפריקה זכתה במקום הראשון ואחריה נבחרת ישראל.

חיילי צה"ל במפגן הסיום של המכביה השלישית
חיילות צה"ל צועדות במפגן הסיום של המכביה השלישית
צנחנים מעל אצטדיון רמת גן במפגן הנעילה של המכביה השלישית

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר הכדורסל השתתפו 6 נבחרות, ארגנטינה, ארצות הברית, בריטניה, טורקיה, קנדה וישראל. מנצחת הטורניר הייתה נבחרת ארצות הברית ובמקום השני נבחרת קנדה[37].

כדורעף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר הכדורעף השתתפו 3 נבחרות, ארצות הברית, הודו וישראל. נבחרת ישראל ניצחה את שתי הנבחרות האחרות וזכתה במקום הראשון[38].

מרוץ אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוץ האופניים לאורך חמישים קילומטרים, שנערך בדרום הארץ, הייתה תחרות צמודה בין הרוכבים הישראלים והרוכבים מהולנד ומאנגליה. בסיום המרוץ, שהשתתפו בו 9 רוכבי אופניים, ניצח ההולנדי מרטין ואן-גלדר עם תוצאה של שעה, עשרים דקות ו-35 שניות. למקום השני, כעבור חמש שניות, הגיע הישראלי משה וישגרודסקי[39].

בול דואר מסדרת המכביה השלישית

סיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיפה התנהלה תחרות הדקר של המכביה וזכה בה ג'יי מבריטניה ולמקום השני (מבין 9) הגיע נורמן משווייץ. בתחרות הנשים זכו הישראליות בשלושת המקומות הראשונים ובמקום הראשון זכתה קרזבאום. בתחרות הסיוף ליחידים זכה דניאל בוקנץ מארצות הברית, שהכריע בגמר את בן ארצו, אלן קוורטלר[24].

שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרויות השחייה, הכדורמים והקפיצה למים נערכו בבריכת בת גלים, בחיפה. השחיינית הבולטת הייתה נציגת סוזי נאדור-האלטר מבריטניה, ילידת הונגריה, שזכתה ב-4 מדליות זהב[40].

המנצחים והמנצחות בתחרות השחייה[41].

שחייניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף ספורט זוכה מדינה תוצאה
100 מטר חופשי סוזי נאדור-האלטר בריטניהFlag of the United Kingdom.svg  בריטניה 1:16.2 דקות
400 מטר חופשי סוזי נאדור-האלטר בריטניהFlag of the United Kingdom.svg  בריטניה 6:04.8 דקות
100 מטר גב סוזי נאדור-האלטר בריטניהFlag of the United Kingdom.svg  בריטניה 1:26.8 דקות
200 מטר חזה עליזה וירץ ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 3:32.2 דקות
משחה שליחות 4x100 מטר חופשי בריטניהFlag of the United Kingdom.svg  בריטניה 5:44.2 דקות

שחיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחה זוכה מדינה תוצאה
100 מטר חופשי יאק דרום אפריקה (1928-1994)Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה 1:04.4 דקות
400 מטר חופשי שלנברג ארגנטינהFlag of Argentina.svg  ארגנטינה 5:07.4 דקות
1500 מטר חופשי שלנברג ארגנטינהFlag of Argentina.svg  ארגנטינה 21:14.6 דקות
200 מטר חזה קורצמן ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית 2:44.5 דקות
100 מטר גב שטרנפלד אוסטריהFlag of Austria.svg  אוסטריה 1:18.3 דקות
משחה שליחים 4x200 מטר חופשי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 10:07.6 דקות

מסיבת הריקודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מאירועי המכביה השלישית תוכננה מסיבת ריקודים באצטדיון המכביה, בתל אביב, למוצאי שבת, 7 באוקטובר 1950, בין השעות 20.00 - 23.00. למסיבה תוכננו מחולות ישראליים, ריקודי עם, ריקודי חג וריקודי הופעה בהשתתפות קבוצות של מכבי וקבוצות של הפועל. הובטחו תאורה מיוחדת ותזמורת ליווי[42]. הכרטיסים למסיבת הריקודים נמכרו מראש במהלך השבוע. במועד הנקוב התאורה הייתה לקויה מאוד ולא הייתה הגברה מתאימה למוזיקה, לכן נוצרה אנדרלמוסיה ובאי המסיבה יצאו ממנה מאוכזבים. מאוחר יותר פורסמה התנצלות בעיתונים[43][44].

נעילת המכביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הסכם בין הפועל ובין מכבי, טקס הסיום היה אמור להיות מוקדש למפגנים צבאיים, אך כוונתה של מכבי לשלב בטקס הסיום מפגן על טהרת חברי מכבי, יצרה מתיחות בין שני המרכזים עד שכוונה זו ירדה מהפרק.

טקס הנעילה של המכביה השלישית נערך ביום 8 באוקטובר 1950 והתבסס על חיילי צה"ל. הטקס התחיל בשעה 15:00, לקול נגינת החצוצרה, בהנפת דגל המדינה והצבת משמר כבוד לדגל. מפקד המשמר העביר את הפיקוד לשר הביטחון וראש הממשלה, דוד בן-גוריון, והוא נתן את האות לפתיחת המפגן הצבאי.

צה"ל ערך ביום שישי חזרה כללית לקראת מפגן הסיום ובמשך כל ימי השבוע מטוסי תובלה של צה"ל הצניחו בובות מעל האצטדיון[45]. המפגן התחיל בתרגילי התעמלות של חיילים על קורות, ונמשך בתרגולי חיילים עם ציוד מלא כולל כובע פלדה ורובים (תרגילי סדר חמושים). בשלב הבא הוצגו קרבות פנים אל פנים של חיילות מצוידות במקל קצר ותרגילי טיפוס על חבלים. הצופים זכו למפגן צניחת ראווה, ראשון במינו בישראל, של כ-60 צנחנים וצנחניות מגדוד 890[46], ולאחר מכן למפגן של אקרובטיקה של מטוסים. בעת שבשמים נערך המפגן האווירי, על הקרקע הגישו לראש הממשלה חמשת הצנחנים הראשונים, שלושה חיילים ושתי חיילות, מכתב שבו התחייבו להעביר את המלחמה לשטחי האויב. בו-זמנית קיפלו יתר הצנחנים את המצנחים והתארגנו לצעידת הצדעה מסביב לאצטדיון, כשבמרכז האצטדיון חיילים אחרים מדגימים קרבות קומנדו וג'ודו[47].

גביעים למנצחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום המפגן הצבאי ונאום בן-גוריון בא תור המשלחות הספורטיביות, שצעדו אל הבמה, שם חולקו הפרסים (גביעים) למנצחים. ישראל, שהגיעה למקום הראשון בסיכום הנקודות, קיבלה על כך גביע, ועוד גביע הוענק לה על הזכייה בטורניר הכדורגל. המשלחת הבריטית קיבלה גביע על הגעתה למקום השני בסיכום הכללי, ועוד גביע על הישגיה בענף הרמת המשקולות. ארצות הברית קיבלה גביע על זכייתה בטורניר הכדורסל, דרום אפריקה על זכייתה בטורניר הכדורמים ושוודיה על זכייתה בטורניר הכדוריד. ספורטאיות ישראל קיבלו גביע על זכייתן בתחרות הטניס, גביע שנתרם על ידי אווה פרון.

לקראת סוף הטקס נאם ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון. אחרי ראש הממשלה סיכם את הטקס משה שלוש, יושב ראש הנהלת מכבי העולמית, ונוגנה "התקווה"[48].

אחרי הנעילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפגש בין הספורטאים היהודים ממדינות שונות הוביל גם להיכרויות ואף לחתונות. ספורטאי אמריקאי וספורטאית אנגלייה החליטו להינשא וכך עשו גם ספורטאי טורקי וספורטאית ישראלית[49].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המכביה השלישית, תרצ"ח, הכרזה על התחרות לציור פלאקט, דבר, 18 באוקטובר 1937 (מודעה)
  2. ^ 2.0 2.1 היום ייערך טקס נעילת המכביה ה-ג, על המשמר, 8 באוקטובר 1950
  3. ^ עזרת הממשלה למארגני ה'מכביה', דבר, 22 בספטמבר 1950
  4. ^ היום נפתחת המכביה, חרות, 27 בספטמבר 1950
  5. ^ הושלמו ההכנות האחרונות לפתיחת המכביה, חרות, 25 בספטמבר 1950
  6. ^ ספורטאי המכביה על אי שיתוף ישראל באולימפיאדה, חרות, 1 באוקטובר 1950
  7. ^ משחק הכדורגל הראשון באצטדיון רמת-גן באתר של ההתאחדות לכדורגל בישראל
  8. ^ המילים של ההמנון היו: יותר מהר, יותר גבוה יותר מהר, יותר חזק היטב לרוץ, היטב לקלוע ולנצח במשחק מכל ארבע רוחות שמיים כולכם שלום כולכם אחיי אלפי ברכות, אלפי ידיים ועם ישראל חי!
  9. ^ נשיא המדינה, חיים ויצמן, שהה באותו זמן בחוץ לארץ ושלח מברק ברכה מפריז.
  10. ^ היום נפתחת ה'מכביה', דבר, 27 בספטמבר 1950
  11. ^ הסדרה:המכביה השלישית
  12. ^ יש מחלוקת על מספר הארצות, כי מחלק מהארצות המשלחת הייתה מצומצמת מאוד וקיימת השאלה האם חבל הסאר נחשב לארץ.
  13. ^ 35 אלף איש בפתיחת המכביה, מעריב, 27 בספטמבר 1950
  14. ^ עם פתיחת "המכביה השלישית", דבר, 29 בספטמבר 1950
  15. ^ המכביה השלישית נולדה בסימן אזעקה, מעריב, 27 בספטמבר 1950
  16. ^ באותה תקופה, לפני התקינות הפוליטית, לא היססו להשתמש במילה "כושי".
  17. ^ אורחינו במכביה, דבר, 29 בספטמבר 1950
  18. ^ מאמצים לחיסול הסכסוך עם "הפועל" במכביה, מעריב, 28 בספטמבר 1950
  19. ^ הועדה המארגנת של ה'מכביה' מתנצלת, דבר, 29 בספטמבר 1950
  20. ^ שני שיאים בשחיה במכביה, משמר, 2 באוקטובר 1950
  21. ^ "שיא ישראלי בינלאומי", משמעו התוצאה הטובה ביותר שהושגה בישראל בתחום מסוים, אך לא בהכרח על ידי אזרח ישראלי.
  22. ^ דוד טבק הגיע לגבורות
  23. ^ שלל שיאים ב"מכביה", על המשמר, 4 באוקטובר 1950
  24. ^ 24.0 24.1 נסתיימו התחרויות בסיוף, בטניס שולחן, בטניס, בהתאבקויות ובקרב העשר, חרות, 4 באוקטובר 1950
  25. ^ הליכה תחרותית
  26. ^ 1950: הראשונה במדינת ישראל, דבר, 3 ביולי 1977
  27. ^ האתלטיקה הקלה במכביה, דבר, 20 באוקטובר 1950
  28. ^ אורות וצללים במכביה, דבר, 6 באוקטובר 1950
  29. ^ האתלטיקה הקלה במכביה, דבר, 20 באוקטובר 1950 בעמוד השני
  30. ^ המשך תולדות המכביות, דבר, 3 ביולי 1977
  31. ^ תוצאות המכביה, על המשמר, 4 באוקטובר 1950
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 נסתיימו התחרויות בהרמת משקולות, על המשמר, 8 באוקטובר 1950
  33. ^ היום טקס נעילת המכביה, חרות, 8 באוקטובר 1950
  34. ^ שלל שיאים ב"במכביה", על המשמר, 4 באוקטובר 1950
  35. ^ דבר הספורט, דבר, 8 באוקטובר 1950
  36. ^ ישעיהו פורת ומשה לרר (עורכים), ספורט 50 (1950), הוצאת אלפא תקשורת, ספטמבר 1998
  37. ^ דבר הספורט, דבר, 9 באוקטובר 1950
  38. ^ נבחרת ישראל יצאה בנצחון במשחק כדורעף במכביה, על המשמר, 5 באוקטובר 1950
  39. ^ דבר הספורט, דבר, 6 באוקטובר 1950
  40. ^ תנו לשחיינים שלכם אשראי לארבע שנים, מעריב, 15 ביולי 1973
  41. ^ שחיה, מעריב, 27 באוגוסט 1961
  42. ^ רכוש את איגרות המלווה העממי, דבר, 5 באוקטובר 1950
  43. ^ ריקודים - שלא רקדו..., מעריב, 9 באוקטובר 1950
  44. ^ לידיעת הציבור, דבר, 9 באוקטובר 1950
  45. ^ טכס נעילת המכביה, מעריב, 8 באוקטובר 1950
  46. ^ הצנחנים - עשור ראשון באתר הצנחנים
  47. ^ "נלחם על אדמת האויב" הצהירו חיילי צה"ל, חרות, 9 באוקטובר 1950
  48. ^ שני הגביעים הראשונים לידי ספורטאי ישראל, חרות, 9 באוקטובר 1950
  49. ^ חתונות "מכביה", מעריב, 8 באוקטובר 1950


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg