נינה פינטו אבקסיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נינה פינטו אבקסיס

ד"ר נינה פינטו-אבקסיס (נולדה ב-1971) היא חוקרת פולקלור והומור ועמיתת הוראה במרכז לחקר הלאדינו באוניברסיטת בר-אילן. מחקריה מתמקדים בלשון החכיתיה ובתרבותם של יהודי צפון מרוקו. כלת פרס בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח לשנת תשע"ה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נינה פינטו-אבקסיס נולדה וגדלה באשקלון, למשפחה דוברת חכיתיה שמוצאה מטיטואן בצפון מרוקו. בעלת תואר ראשון ותואר מוסמך בספרות עברית מהאוניברסיטה העברית. במקביל ללימודיה ניהלה קריירה תקשורתית, במסגרתה בשנים 1996-1995 כתבה והגישה את תוכנית הרדיו לספרות "קראתי ספר" ברשת א' של קול ישראל ובהמשך שימשה ככתבת לענייני משטרה בעיתון הארץ.

בשנים 2001-2008 הייתה מרצה במחלקה לספרות עם ישראל ולימודי הבעה עברית במכללה האקדמית אשקלון. היא כתבה את עבודת הדוקטור בחוג לספרות עברית ופולקלור יהודי והשוואתי באוניברסיטה העברית, בהנחייתם של פרופ' גלית חזן רוקם ופרופ' יעקב בן טולילה, בנושא "הומור בכינוים בקרב יהודי טיטואן דוברי החכיתיה: זהות פרטית מול זהות קולקטיבית". בעד מחקר זה זכתה לפרס ע"ש רפאל פטאי מן האוניברסיטה העברית ובפרס מכון בן צבי לעבודת דוקטור. החל בשנת 2009 מלמדת במרכז "סלטי" לחקר הלאדינו במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן קורסים בתחום הפולקלור, והחל בשנת 2012 הינה עמיתת מחקר במרכז. בנוסף, היא מלמדת קורסים ומרכזת הוראה בספרות עברית ובלימודי תרבות לתואר מוסמך באוניברסיטה הפתוחה.

תחום התמחותה העיקרי של פינטו-אבקסיס הוא חקר הפולקלור והלשון של יהודי מרוקו הספרדית, תוך בחינת הווי חייהם במדינות המקור ועד למשברי הזהות עם הגירתם ממקור מוצאם. היא תרמה להנכחתה של החכיתיה בישראל וכיום הינה אחת החוקרות היחידות בתחום זה. תחומי מחקר נוספים בהם היא עוסקת הם הפולקלור ההומוריסטי הנהוג בקרב ערביי ישראל וסיפורי החיים של דוברי לאדינו ובהם ניצולי שואה מיוון. החל ב-2015 מכהנת כיועצת למועצת הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו.

בשנת 2014 הוציאה לאור את ספרה, "הטווס, המגוהץ וחצי האישה: כינויים הומור ופולקלור בשיח היום-יום של יהודי טיטואן דוברי החכיתיה". הספר הינו מחקר מקיף אודות יהודי צפון מרוקו, שבתוך כך מציג את נסיבות היווצרותו של הומור אתני בעל סממנים מקומיים ייחודיים וסממנים אוניברסליים, תוך התמקדות בלשון ותרבות החכיתיה של יהודי טיטואן. החכיתיה הינה הניב של לאדינו שדברו צאצאי מגורשי ספרד בצפון מרוקו, אותה דוברים כיום מספר אלפי יהודים הפזורים בישראל, דרום אמריקה וארצות המערב. במסגרת המחקר תיעדה פינטו אבקסיס מסורות אוראליות רבות בהסתמך על מספר רב של מידענים, ובכך תרמה לשימור לשון ותרבות החכתייה, שהינן בתהליכי היעלמות עקב התפזרות הקהילות דוברות החכיתיה ותהליך רה-היספניזציה שהחל בקרבן עוד במאה ה-19 (במסגרתו יהודים רבים זנחו או הצניעו את השימוש בחכיתיה לטובת הספרדית המודרנית). בעד ספר זה זכתה פינטו אבקסיס בפרס בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח לשנת תשע"ה.

נשואה, אם לשניים ומתגוררת בתל אביב.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הטווס, המגוהץ וחצי האישה: כינויים, הומור ופולקלור בשיח היום-יום של יהודי טיטואן דוברי החכתייה, ירושלים: מכון בן צבי, תשע"ד - 2014.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "פסח בטיטואן, פורים בגיברלטר ותשעה באב באלקאזר: מנגנוני בידול בקרב קהילות מרוקו הספרדית בראי תוצרי הפולקלור", 'מכאן - איל פריזינטי 8 (2015), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עמ' 521-495.
  • "השתקפות זהותם של ערביי ישראל בכינויים פרטיים המבוססים על העברית" (בשיתוף ד"ר האני מוסא), מחקרי ירושלים בספרות עברית ובפולקלור יהודי כח' כרך ב' (2013), 2 , עמ' 753-737.
  • "הומור בכינויים בקרב יהודי טיטואן דוברי החכיתיה", הומור מקוון 2 (2013), האגודה הישראלית לחקר ההומור.
  • "הכינויים כסוגה פולקלורית ייחודית-המקרה של קהילת יהודי טיטואן דוברי החכיתיה", איל פריזינטי 4 (2010), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עמ' 50-31.
  • "דפוסי הענקת כינויים בקרב יהודי טיטואן דוברי חכיתיה, לאדינר 5 (2009), אוניברסיטת בר-אילן, עמ' 137-89.
  • "הפתגם הספרדי-יהודי בצפון מרוקו - על מילה בשעתה זהב מעלתה", פעמים 117 (2009), עמ' 154-145.
  • "חה חה וחה" ו"האירופית": הבדלים מגדריים בשימוש בכינויים בקרב יהודי טיטואן", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, כ"ו (2008), האוניברסיטה העברית בירושלים, עמ' 110-87.
  • בין ספרדית לחכיתיה:הקנטות והלצות בין שלוש התרבויות בטיטואן, יהדות מרוקו: מורשת הגות ואמנות 1 (ינואר-יוני 2015), עמ' 55-54.
  • "El entramado de las relaciones entre las comunidades jud?as del Marruecos espaol en el espejo del chiste y el mote" , el presente 2 (2008), pp.283-290.
  • Towards the Inclusion of Nicknames in the Genres of Folklore: The Case of Tetuan's Jewish Community" , Folklore (2013), pp.135-154

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]