ורד טוהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ורד טוהר
ורד טוהר, 2021
ורד טוהר, 2021
לידה 26 בפברואר 1969 (בת 55)
באר שבע, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים דרום הארץ
השכלה תואר ראשון ושני - החוג לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב; תואר שלישי - אוניברסיטת בר-אילן
מקצוע חוקרת את הסיפור העברי, הספר העברי, ספרות המוסר העברית וספרות ילדים ונוער עברית
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ורד טוהראנגלית: Vered Tohar, נולדה ב-26 בפברואר 1969) היא חוקרת, משוררת ועורכת ישראלית. פרופסור חבר במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר -אילן. ראש המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן החל משנת תשפ"ב. טוהר חוקרת את הסיפור העברי, הספר העברי, ספרות המוסר העברית וספרות ילדים ונוער עברית. בשנת 2011 נבחרה למרצה מצטיינת באוניברסיטת בר-אילן.[1] יצירותיה בשירה ובסיפורת ראו אור בבמות ספרותיות רבות ביניהן: הארץ, ידיעות אחרונות, עָתַר, נתיבים ועוד. נוסף על כך, היא פעילה במיזמי ואירועי ספרות לקהל הרחב, במיוחד באזור באר שבע והדרום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורד טוהר נולדה בבאר שבע, והיא בוגרת בית הספר תיכון מקיף ד' בעיר. שירתה בחיל הרפואה בפיקוד דרום (1989-1987). מתגוררת בדרום הארץ עם משפחתה. היא בוגרת תואר ראשון (1992) ושני (1998) של המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ותואר שלישי של המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 2005 אושרה עבודת הדוקטורט שלה בנושא: "אברהם בכבשן האש: פנומנולוגיה של תמה בספרות עם ישראל" בהנחיית פרופ׳ רלה קושלבסקי. הדיסרטציה עובדה לספר שראה אור בהוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן.

קריירה ומחקר אקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך לימודים לתואר ראשון ושני במחלקה לספרות עברית שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שימשה כמתרגלת ועוזרת הוראה בקורסים בתחומי הסיפור העממי והפולקלור. תואר שלישי עברה ללמוד באוניברסיטת בר-אילן, במטרה להתמחות בחקר הסיפור העברי במסגרת מפעל האנציקלופדיה של הסיפור היהודי.

בין השנים 1997–2010 כיהנה כמרצה, ראש החוג לספרות וספרות ילדים, וראש לימודי B.Ed במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר-שבע. בנוסף, לימדה במשך שנתיים (2000-1998), בחטיבה לפולקלור של המכללה האקדמית אחוה בבאר טוביה. משנת 2007, היא מלמדת במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן, ומדריכה תלמידי מחקר לתארים שני ושלישי.

תחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוהר חוקרת את הסיפור העברי, הספר העברי, ספרות המוסר העברית וספרות ילדים ונוער עברית. מחקריה נכתבים באמצעות כלים מתחומי הנרטולוגיה, התימטולוגיה, חקר הפולקלור, חקר ההתקבלות (Reception Studies) ומגדר. היא מצדדת בתפישת הרצף של התרבות היהודית והספרות העברית לדורותיה ומתמקדת בקשרים בין המערכות הספרותיות בתרבות ובמיוחד ביחסי שוליים ומרכז. מחקריה תורמים לניתוח והבנת הרצף של הסיפור העברי כפנומן תרבותי ולתיאור ההיסטוריה וחקר ההתקבלות של הסיפור העברי מפרספקטיבה דיאכרונית. בתחילת דרכה האקדמית עסקה בגלגוליהם של סיפורים בודדים במסגרת מפעל האנציקלופדיה של הסיפור היהודי ובהמשך עברה לכתיבת מחקרים מונוגרפיים אודות חיבורים שלמים.

טיעוניה המרכזיים במחקר:

1. תעשיית הדפוס והספר העברי הנדפס למן המאה ה-15 ואילך עשתה שימוש נרחב בסיפורים שנשזרו בטקסט לשם השגת מטרות דידקטיות ואסתטיות. הסיפורים שזכו להגיע לדפוס עברו קנוניזציה ולכן נוכחותם בתרבות עד היום היא דומיננטית ביותר.

2. הסיפורים העבריים הקדומים עובדו לתוך מערכות ספרותיות חדשות בעת החדשה. אחת מהמערכות הספרותיות הללו היא ספרות הילדים העברית המתחדשת – לאור תפקידה בכינון התודעה התרבותית והלאומית בקרב הדור הצעיר בגולה ובארץ ישראל.

3. המסד לכינונה של הספרות העברית החדשה הוא הסיפורת העברית הקדם-מודרנית.

ספר אברהם בכבשן האש

בספרה אברהם בכבשן האש: מרד בעולם פגאני, בחנה טוהר בניתוח סטרוקטורליסטי ותמטולוגי למעלה מ-100 גרסאות סיפור לאגדת חז"ל על ראשיתו של אברהם אבינו באור כשדים. בספר היא פיתחה את המושג המתודולוגי "אשכול מוטיפמות", כדי לתאר באמצעותו סטרוקטורות עלילתיות הנוטות להופיע במקובץ בגרסאות של סיפורים עבריים, וכן עשתה שימוש במושג ה"עקבה" (Trace) של ז׳אק דרידה, כדי לתאר באמצעותו את המעבר התימטי מספרות עברית מסורתית לספרות עברית מודרנית במאה ה-20. הספר נתמך על ידי קרן עקביהו.

ספר: חיבור המעשיות והמדרשות וההגדות

ספרה חיבור המעשיות והמדרשות וההגדות (פירארה שי"ד), קובץ סיפורים עברי בן תקופת הדפוס: מהדורה מוערת מציב מסד נתונים לעיון באסופת סיפורים שראתה אור בספר אגדות וסיפורי מוסר שנדפס בעיר פירארה שבאיטליה בשנת 1554. בתקופה זו הייתה איטליה מרכז הדפוס העברי העולמי ולעובדה זו יש השלכות משמעותיות על תפוצתם של הספרים העבריים שנדפסו בה ועל משקלם התרבותי. הספר כולל את הנוסח המלא של הסיפורים לפי הרצף המקורי וכן פרק המתאר כל סיפור בנפרד מבחינת תכנים, מבנה, מקורות והקשר שלו לסיפורים אחרים בתרבות היהודית והעולמית. בנוסף, מובא בספר מבוא היסטורי אודות קובצי סיפור עבריים בתקופת שלהי ימי הביניים והרנסאנס וכן מידע אודות תעשיית הדפוס העברי באיטליה בהקשר של מהדורות הקובץ. הספר נתמך על ידי קרן עקביהו, קרן בית שלום קיוטו יפן וקרן איהל.

בספר מערערת ורד טוהר על שלוש הנחות יסוד שגורות:

ראשית היא מערערת על המושג "אסופת סיפור אקלקטית" השגור במחקר הסיפור העברי בימי הביניים. היא טוענת, שכל מקבץ של סיפורים שהובא על ידי עורך, מושתת על עקרונות עריכה – גם אם הם נסתרים מעיניהם של קוראים בני המאה ה-20 והמאה-21.

שנית, היא מערערת על החיבור שנוצר לעיתים במחקר הסיפור העברי בימי הביניים בין "מדרש עשרת הדברות", שהוא אנתולוגית סיפורים שמקורה במזרח ועוצבה לראשונה ככל הנראה במאה ה-10, לבין האסופה הנחקרת – גם אם בדפוסי איטליה שני החיבורים כרוכים תמיד יחד.

שלישית, היא מפרקת את מושג "הסיפור העברי בימי הביניים" לפרקי זמן קצרים ומובחנים יותר, ומדגישה את מקומה ותפקידה של טכנולוגיית הדפוס במעבר לעידן חדש בכל הנוגע לקנוניזציה, תפוצה והנכחה של תימות סיפוריות בשדה הסיפור העברי המסורתי. הספר מבהיר ומחדד את תופעת ההעתקה בכתב יד של חיבורים שזכו להגיע לדפוס, שהיא שונה באופן מהותי מתפישת העתקת הטקסט בעידן שלפני בוא הדפוס מבחינת מעמדו של המעתיק והחופש האומנותי שלו ומבחינת היחס לנוסח המילה הכתובה. כמו כן, מדגיש הספר את הפוליטיקה השקטה של אוסף סיפורים המיועד למיעוט תרבותי בתוך קבוצת רוב עוינת. כל אוסף משקף דעת קהל, אך גם מעצב אותה באופן אקטיבי בכך שהוא מגלם את אופק הציפיות של קוראים בני זמנו, משרטט את גבולות תפישתם, מבטא אותן בדרך מרומזת ולפרקים אף מנסה לפרוץ אותה.

חברות ותפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר: שלג ודובדבנים
  • שופטת בפרס ברנר לספרות עברית של אגודת הסופרים העבריים לשנת 2018.[2]
  • עורכת משנה של כתב העת "ביקורת ופרשנות" בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן.[3]
  • חברת מועצת מערכת סדרת Jewish and Christian Perspectives של הוצאת Brill.[4][5]
  • חברת מועצת המערכת של כתב העת הבינלאומי לשירה יהודית Lyre בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן.[6]
  • נציגת אוניברסיטת בר-אילן במועצה המדעית של ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י).

כתיבת ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם בכבשן האש: מרד בעולם פגאני, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2010.
  • חיבור המעשיות והמדרשות וההגדות פירארה שי"ד: קובץ סיפורים עברי בן ראשית הדפוס, מהדורה מוערת (ספריית הילל בן חיים), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016.
הספר:אובדן כושר הנדידה

ספרות יפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב עת ביקורת ופרשנות בעריכת ורד טוהר ותמר וולף-מונזון

עריכת ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מירב אסף, ערגה הלר, ורד טוהר וענת קינן (עורכות), מה הסיפור שלך? מודלים לניתוח נרטיבים, באר שבע: הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, 2010.
  • Religious Stories in Transformation: Conflict, Revision and Reception, Leiden: Brill, 2016.
  • Jerusalem and Other Holy Places as a Foci of Multireligious and Ideological Confrontation, Leiden: Brill, 2020.
  • ורד טוהר, תמר וולף-מונזון, (עורכות), ביקורת ופרשנות: כתב עת בין-תחומי לחקר ספרות ותרבות, כרך 46 בנושא: ספרות ילדים ונוער: פואטיקה, לשון, היסטוריה, אתיקה, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, אוגוסט 2020.

ערכים נבחרים באנציקלופדיות מדעיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוני המעגל מוריד גשמים (סיפור עוקב סיפור: אנציקלופדיה של הסיפור היהודי ג, 2013).
  • רבי מאיר ואשת רעהו (סיפור עוקב סיפור: אנציקלופדיה של הסיפור היהודי ג, 2013).
  • ייצוגי התנ"ך בפולקלור של אשכנז בימי הביניים (Encyclopedia of the Bible and its Reception 9, 2014).
  • אוריינות עברית: מקראות ללימוד עברית 1488–1790 (לקסי-קיי 8, 2017).

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנושא תולדותיו והתקבלותו של הסיפור העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוחנן והעקרב: רומנסה יהודית בימי הביניים (Fabula 50, 2009).
  • אברהם ושרה במצרים: טרנסגרסיות מיניות כטקטיקה פרשנית (Women in Judaism 10, 1, 2013).
  • פרשנותו של רבנו בחיי לבראשית ט"ו ז' (European Journal for Jewish Studies 9,2, 2015).
  • האחים הנאמנים: אגדה עממית בשינוי (Fabula 58, 2017).

בנושא תולדות הספר העברי והדפוס העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר צמח צדיק מאת אריה מודנה: בין שני עולמות (Religious Stories in Transformation, Brill 2016).
  • בית הדפוס של אברהם אושקי (Aliento 9, 2017).
  • עטיפת הספר "החתולה של סיילם"
    דניאל בומברג: ראש המדפיסים (סגולה 125, 2020).

בנושא תולדות ספרות הילדים העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלת בלוג "לוחשת ברשת" https://loheshetbareshet.blogspot.com/

(הבלוג פעיל משנת 2015)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ורד טוהר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרצה מצטיין תשע"א, באתר אוניברסיטת בר אילן
  2. ^ יובל פלוטקין, הזוכה בפרס ברנר לספרות 2018: נגה אלבלך, באתר ynet, 13 בנובמבר 2018
  3. ^ מערכת כתב העת ׳ביקורת ופרשנות׳, באתר המחלקה לספרות עם ישראל, אוניברסיטת בר אילן, ‏12 פברואר 2020
  4. ^ Jerusalem and Other Holy Places as Foci of Multireligious and Ideological Confrontation, ‏10 דצמבר 2020 (באנגלית)
  5. ^ Jewish and Christian Perspectives Series, BRILL (באנגלית)
  6. ^ Lyre Editorial Board, הוצאת אוניברסיטת בר אילן (באנגלית)
  7. ^ ביכורים, באתר מרכז הספר והספריות, ‏2018
  8. ^ עדינה מור-חיים, בגוף ראשון, ורד טוהר "שלג ודובדבנים", עיתון 77 גליון 403, נובמבר 2018, עמ' 11
  9. ^ אילנה רוזן, “לאחרונה מתפרצים אליי הזיכרונות הללו מחדש”, באתר סלונט, ‏24 אוגוסט 2020
  10. ^ דודו רוטמן, ראשית עידן הדפוס כתקופה חדשה בתולדות סיפור העם העברי, מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי לב, תשע"ט, עמ' 241-239
  11. ^ רן יגיל, חמש המלצות על ספרי שירה שראו אור ב-2020, באתר סלונט, ‏1 ינואר 2021
  12. ^ שמעון רוזנברג, [https://netivimmag.wixsite.com/netivimmag/שמעוןרוזנברגרצנזיה2 "זאת מבאר שבע זאת", מסע מהפריפריה למרכז ובחזרה מתוך ספר שירי ורד טוהר: "אובדן כושר הנדידה"], באתר נתיבים - כתב עת ליצירה ועיון, גיליון 27, ‏אפריל 2021