נצח ישראל (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נצח ישראל הוא ספר שכתב המהר"ל מפראג, שהודפס לראשונה בחייו בשנת ה'שנ"ט[1] (1599), העוסק בגלות ישראל, ובגאולתו העתידה.

שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר שמואל[2] מובא הביטוי "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם" ככינוי לקב"ה שהוא ניצחונם של ישראל. עם זאת, המהר"ל משלב בין המשמעות של נ.צ.ח כניצחון, לבין נ.צ.ח כנצחיות. הוא מתבסס על הגמרא[3] שדורשת את המילה נצח שבפסוק[4] "לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ" על מפלתה של אדום באחרית הימים, ומשלב את שם הספר בין ניצחון ישראל לנצחיות ישראל שהובטחה על ידי הקב"ה.

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מחולק לשנים: חלקו הראשון עוסק בביאור הגלות, עניינה ותכליתה. חלקו השני עוסק בגאולה העתידה, בביאת המשיח ובהכנה לעולם הבא.

מהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אור חדש - עם פירושים והערות מהרב יהושע דוד הרטמן, שני כרכים, מכון ירושלים, תשנ"ז.

דפוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה ליוואי בן בצלאל, ‏נצח ישראל, לובלין, תרפ"ז-1927, באתר HebrewBooks
  • יהודה ליוואי בן בצלאל, ‏נצח ישראל, ירושלים, תשכ"ד- 1964, באתר HebrewBooks
  • נצח ישראל, ספרי מהר"ל, המכון להוצאת ספרי המהר"ל - הוצאת תפארת, תשע"ה-2015

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.