נתיב תחבורה ציבורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מסלול המטרונית ברחוב הרצל שבהדר הכרמל
מת"ץ המטרונית בחיפה

נתיב תחבורה ציבורית (מופיע לרוב בראשי התיבות נת"צ) הוא נתיב בכביש המיועד לתחבורה ציבורית בלבד, על כל סוגיה (אוטובוסים, מוניות שירות, ומוניות ספיישל). הוא על פי רוב הנתיב הימני הקיצוני בכביש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נתונים של איגוד התחבורה הציבורית ומסד הנתונים הלאומי האמריקני, נתיב התחבורה הציבורית הראשון נוצר בשיקגו בשנת 1939. נתיב התחבורה הציבורית הראשון באירופה נחנך בעיר המבורג בשנת 1962, ובמשך השנים הצטרפו ערים גדולות נוספות בגרמניה וחנכו נתצי"ם. בשנת 1971 נקבעה בגרמניה חובה רשמית על פי חוקי התעבורה ליצירת נתצ"ים. בינואר 1964 נחנך בצרפת נתיב לאוטובוסים לאורך שדרת הלובר (quai du Louvre) . בלונדון נחנך הנת"צ הראשון בפברואר 1968 לאורך גשר ווקסהול. בשנת 1972 הוכרזו כבר כ-140 ק"מ של נתצי"ם ב-100 ערים, והתהליך של הכרזה על קטעי דרך כבלעדיים עבור התחבורה הציבורית, צבר תאוצה במהירות רבה.

יישום והפעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנת"צ מיועד לעודד את השימוש בתחבורה הציבורית בכך שהוא מקנה לה עדיפות על פני כלי הרכב הפרטיים. רוב הנת"צים במדינת ישראל מיועדים גם לכלי רכב פרטיים רבי-תפוסה (לרוב בעלי 4 נוסעים ומעלה).

חלק מהנת"צים משמשים ככאלו במשך כל שעות היממה, חלקם במשך רוב שעות היממה (לדוגמה: מ-6 בבוקר עד 8 בערב), וחלקם אך ורק בשעות העומס (לדוגמה: מ-6 בבוקר עד 9 בבוקר); תיחום שעות פעילות הנת"צ לטווח שעות מצומצם הוא בעייתי, מכיוון שהנת"צ נועד לתת יתרון לתחבורה ציבורית במקרה של עומס, וככלל, עומסי תנועה בעייתים לחיזוי מראש ולא תמיד מתרחשים בשעות קבועות. חגים, מועדים, אירועים מושכי קהל, חפצים חשודים, ופעילות חריגה אחרת עשויים ליצור גודשי תנועה שלא בשעות היוממות הרגילות, מה גם שבכבישים שונים משתנות שעות עומסי התנועה מעת לעת, ועדכון שעות הפעילות של הנת"צ דורש פיקוח, עדכון, ובלבול של ציבור הנהגים. כמו כן, נת"צ בעל שעות פעילות מצומצמות מקשה מאוד על יכולת האכיפה של נסיעה לא מורשית בו.

הנת"צ מסומן על הכביש כקווקו כפול בצבע צהוב (במקום לבן) המסמן הפרדה בין נתיבים, ובשילוט מתאים מעל הנתיב.

הנת"צ - שהוא, כאמור, רק נתיב אחד בכביש שבו מותרת התנועה גם לכלי רכב לא ציבוריים - מהווה לעתים שם כוללני גם לסוגים אחרים של דרכים שבהן ניתנת עדיפות לכלי רכב ציבוריים. למשל, מסלול תחבורה ציבורית (מת"צ), שבו קיימת הפרדה פיזית (באמצעות מדרכות ומעקות) בין הנתיבים המיועדים לתחבורה ציבורית לבין שאר הנתיבים, או רחוב תחבורה ציבורית (רת"צ), שהכניסה אליו מותרת רק לכלי רכב ציבוריים. המת"צים והרת"צים מעניקים עדיפות גבוהה יותר לתחבורה הציבורית ומשפרים משמעותית את המהירות שלה, וכפועל יוצא מכך, גם את תדירותה.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירת נתיבי תנועה ייחודיים עבור התחבורה הציבורית דורשת הקצאה של שטחי קרקע נוספים על מנת להרחיב דרכים קיימות לשימושי התנועה, לעתים תוך הפקעה של רכוש פרטי, או לחלופין באה על חשבון צמצום נתיבי תנועה קיימים שהיו חופשיים עבור כלי רכב פרטיים. יעילות ההפעלה שלהם תלויה במיוחד באכיפת חוקי התנועה ובעיקר את האיסור על כלי רכב פרטיים לנוע בהם או לחנות לאורכם לצד המדרכה. במקרים כאלה של הפרעה לתנועה לאורך הנת"צ הנובעת מחוסר אכיפת האיסור לנע בהם לכלי רכב שאינם מורשים, נאלצים כלי הרכב הציבוריים להשתלב בתנועה בנתיבים החופשיים ובכך להגביר את עומסי התנועה הכוללת ולעכב את זרימתה.

נתצי"ים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קיימים נת"צים בפתח תקווה (לאורך ציר ז'בוטינסקי, בין מחלף גהה לבית חולים בילינסון), בירושליםרחוב המלך ג'ורג', בדרך חברון ובשדרות בן-גוריון מהפיצול מכביש 1 ועד לגינות סחרוב בשדרות גולדה מאיר וברחוב יחזקאל) ובחיפה (ברחוב העצמאות ובהדר הכרמל; הנת"צים בחיפה קרויים מסלולי מטרונית, והם מתוכננים להוות את התשתית לרכבת קלה). בתל אביב קיימים נתיבים רבים לאורך מרבית צירי התחבורה הראשיים בעיר (נמיר, בגין, דיזנגוף, בן יהודה, אלנבי, המלך ג'ורג', אבן גבירול, קרליבך) אולם ללא הפרדה פיזית בינם לבין נתיבי תחבורה פרטית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]