נתן גרדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מטה השירות הדתי, מימין לשמאל: מיכאל ליברמן (צור), משה אביטל, יחזקאל אריאלי, נתן גרדי, שמעון כץ, אסתר לב, יצחק מאיר; עומד - יחזקאל ליפשיץ

נתן נטע גרדי (גורודזייסקי) (י' בתמוז תרס"א, 1901, מיר, רוסיה הלבנה - מאי 1980, פתח תקווה, ישראל) היה פעיל ציבור ציוני ואיש הפועל המזרחי וההתיישבות הדתית. במשך תקופה קצרה ב-1948 עמד בראש המחלקה לענייני דת בצה"ל ("השירות הדתי"), עד שזו נטמעה ברבנות הצבאית הראשית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרדי נולד בשנת 1901 בעיירה מיר שברוסיה הלבנה, בנם של גרשון וגיטל גורודזייסקי. בנערותו למד בישיבת מיר ובשנת 1919 החל בפעילות ציבורית כחלוץ הדתי היחיד בתנועת החלוץ שהקים יוסף טרומפלדור, ובאמצעות התנועה עלה לארץ ישראל. בישראל נמנה עם מקימי איגוד הפועל המזרחי בשנים 1921-22, ולאחר מכן שימש כחבר במרכז ובוועד הפועל של התנועה. בשנת 1923 היה שותף בהקמת היישוב כפר חיטים, עד שהישוב ננטש בעקבות מאורעות תרפ"ט. לאחר מכן היה שותף בהקמת כפר אברהם וכן שימש כיושב ראש ועד המושב. בנוסף היה חבר מזכירות איגוד המושבים של הפועל המזרחי ורכז תרבות וכן ערך את הביטאון "מענית". במהלך שנים אלה דחף לעלייה והתיישבות בישראל, והיה פעיל בהנהלת הארגון העולמי "תורה ועבודה". גרדי ייחס חשיבות רבה לחקלאות וכתב: "מהימים הראשונים להיווסדו של 'הפועל המזרחי' היו החברים המייסדים חדורים שאיפה עזה לבנות חייהם החדשים בארץ ישראל בהתיישבות חקלאית." (פרקי חיים של חלוץ דתי, עמ' 124). בתקופת השפל הגדול בסוף שנות ה-30 פעל לעידוד תעסוקה ועזרה לנזקקים, וראה בזה יסוד מרכזי בבניית החברה הישראלית: "...בנין חברה חדשה על יסודות של צדק ויושר סוציאלי והליכות עולם של תורה ומצוות." ("השאיפה להתיישבות חקלאית בארץ", ספר הציונות הדתית, חלק ב', עמ' 151)

שמירה בכפר חיטים, נתן גרדי משמאל
שמירה בכפר חיטים, נתן גרדי משמאל

במהלך תקופת מלחמת העולם השנייה ניהל את "לשכת הקשר" עם החיילים הדתיים שבצבא הבריטי, שבין השאר פרסמה את ה"איגרת לחייל הדתי". עם קום מדינת ישראל הוא הקים וניהל את המחלקה לענייני דת בצה"ל. לאחר מכן מונה לראש "השירות הדתי", שמטרותיו הראשיות היו סיפוק צורכי דת ושמירת שבת וכשרות, אך הוא לא היווה גוף רבני. בראשית דרכו סבל השירות מבעיות תקציביות משמעותיות, וגרדי מימן בחלק מהזמן את המשכורות מכיסו הפרטי. בשלב מסוים גרדי התפטר בעקבות חוסר התחשבות בשירות מצד רשויות הצבא, אך חזר בו לאחר שהיחס שופר. אופיו של השירות כגוף שאינו רבני עורר התנגדויות. מחד אמנם הפיקוד העליון של צה"ל לא היה מעוניין ברבנות צבאית, אולם בעקבות לחצים של הרבנות הראשית לישראל מונה הרב שלמה גורן לרב הצבאי הראשי, כשבמקביל המשיך לפעול השירות הדתי. דיי מהר אי ההסכמות ששררו בין גורן וגרדי לא אפשרו את קיום שני הגופים, גרדי התפטר והשירות הדתי התמזג לתוך הרבנות הצבאית הראשית.

החריש הראשון בעלייה לכפר חיטים, תרפ"ד, גרדי שני מימין

גרדי סבר שיש להעניק פטור משירות צבאי לתלמידי ישיבות, וכתב על-כך:

אי דחיית גיוסם יש בה משום סיכון של ביטול הישיבות, המוקדשות רק ללימוד תורה. ולביטול אותו החלק מהעם, שצריך להקדיש את עצמו רק לתורה. יודע אני: קשה מאד להסביר את זה לאדם, שאינו בן תורה ושלא למד בישיבה ואינו יודע את המנטליות של עולם הישיבות או לבן אדם, שאינו מעריך בכלל את לימוד התורה כערך חיוני לעם ישראל, שבלעדו אין לו קיום. מתוך כך מעורר כ"כ הרבה מרירות ורוגז בין החוגים החילוניים בארץ.

לבעית גיוס בני הישיבות, "פרקי חיים של חלוץ דתי"

גרדי כתב ספר זיכרונות בשם "פרקי חיים של חלוץ דתי" (שני כרכים, 1973–1979), המשמש כמקור היסטורי לתנועת החלוצים הדתיים. כרך א' של הספר זיכה אותו ב-1973 בפרס שפירא.[1] הוא עסק בניהול עבודות בנייה בחברת "הבונה".

גרדי נישא ב-1927 לאידה לבית לבקובסקי (שהייתה מראשונות החברות ב"החלוץ המזרחי" בפולין). היה אב לארבע בנות. בתו דינה נישאה לידעיה הכהן (הוריהם של האלוף גרשון הכהן והרב רא"ם הכהן), בתו שלומית נישאה לרב ישראל רוזן. עם פטירתו הועבר הארכיון שלו לרשות אוניברסיטת בר-אילן.

זיכרונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרקי חיים של חלוץ דתי: ממייסדי הפועל המזרחי וההתיישבות הדתית בא"י; ערך והביא לדפוס פנחס פרבר, 2 כרכים, תל אביב: המחלקה להסברה בכתב של המפלגה הדתית לאומית המזרחי – הפועל המזרחי, תשל"ג–תשל"ט. (כרך ב' ראה אור בהוצאת המחבר ובסיוע "יד שפירא" ומוסדות התנועה להנצחת זכרו של השר ח"מ שפירא וקרן מרים עמינח) (זיכרונות עד 1949)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]