שמעון כץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמעון כץ
אין תמונה חופשית
לידה 3 ביולי 1904
כ' בתמוז תרס"ד
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית חיסלוויצ'י, האימפריה הרוסית
פטירה 23 ביוני 1985 (בגיל 80)
ד' בתמוז תשמ"ה
כינוי מתיר העגונות
מקום קבורה בית הקברות סגולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות פתח תקווה
תפקידים נוספים חבר מועצת עיריית פתח תקווה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב שמעון כץ (3 ביולי 1904; כ' בתמוז תרס"ד - 23 ביוני 1985; ד' בתמוז תשמ"ה) היה חבר מועצת עיריית פתח תקווה, ומזכיר בית הדין הרבני בפתח תקווה. נודע כמתיר העגונות, לאחר שהטיפול הארצי בנשים אלה הופקד בידיו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחסלביץ שבפלך מוהילב לרב ראובן כץ ולרייכל בתו של הרב אברהם יצחק משכיל לאיתן. למד בישיבת גרודנה ובישיבת מיר והוסמך לרבנות על ידי הרב אברהם צבי קמאי והרב אליעזר יהודה פינקל. כשאביו נסע לארצות הברית בשנת 1929 הוא מילא את מקומו כרב בסטוויסקי. בשנת 1933, שנה לאחר שעלה אביו לפתח תקווה להתמנות לרב המושבה, עלה גם הוא והתיישב שם. הוא עסק בהקמת מוסדות תורניים וביסוס ישיבת לומז'ה בפתח תקווה. במהלך המרד הערבי הגדול הוא עסק בגיוס נוער חרדי להגנה ועמד בראש הפלוגה הדתית של ההגנה בפתח תקווה. הוא אף החזיק סליק של נשק בביתו. עם הקמת צה"ל היה סגן ראש השירות הדתי ולאחר הכפפת השירות הדתי לרבנות הצבאית והתפטרות נתן גרדי מראשות השירות בעקבות זאת, נתמנה לראש השירות הדתי למשך מספר חודשים עד שהשתחרר בשנת 1950 בדרגת רב-סרן.

בשנת 1940 נכנס כחבר מועצת עיריית פתח תקווה מטעם רשימת החרדים ואגודת ישראל[1][2], תפקיד שבו כיהן במשך 15 שנים. במהלך תקופה זאת היה יושב ראש ועדת הביקורת העירונית. לאחר הבחירות לעיריית פתח תקווה בנובמבר 1950 ובמיוחד לאחר שבג"ץ פסל את בחירתו של פנחס רשיש לראשות העיר, פעל כץ להשפיע על מועצת גדולי התורה להוציא את החלטתה שאסרה על פועלי אגודת ישראל להצביע עבור מועמד שאינו דתי. בעקבות זאת, הציע הימין את כץ עצמו לראשות העיר, במסגרת הסכם רוטציה על פיה לאחר מספר חודשים תועבר ראשות העיר לידי עזרא איכילוב, אולם השמאל בתגובה גיבש הסכם דומה ומרדכי קראוסמן מונה לראשות העיר עד שהעביר לקראת סוף שנת 1951 את השרביט לידי פנחס רשיש[3].

עם שחרורו מצה"ל מונה למזכיר בית הדין הרבני בפתח תקווה וריכז באופן ארצי את הטיפול בעגונות. במאי 1962 זכה להוקרה מנשיא המדינה יצחק בן-צבי על פעילותו בתחום זה. כץ טיפל במגוון של מקרי עגינות, בהם בעלים שנטשו את נשותיהם[4], בעלים שהמירו דתם[5], טורקי שהתחזה ליהודי ולאחר שהתחתן ונולדו לו ארבעה ילדים חזר לטורקיה מבלי להודיע לאשתו[6], בעל שנאסר בכלא על סירוב לתת גט[7] ונשים שהתחתנו עם אנשים הלוקים בנפשם[8]. ניסיונו עם מקרים רבים של נשים שהתחתנו עם תיירים שהכירו במשך זמן קצר והתבררו כמעורערים בנפשם, הביא אותו להציע חוק שיחייב תיירים המבקשים להתחתן עם אזרחיות ישראליות להביא אישור רפואי על בריאותם הגופנית והנפשית[9]. אחד המקרים המפורסמים בהם טיפל היה מקרהו של מרדכי לוק אשר ברח למצרים וריגל עבור המצרים נגד ישראל, תוך שהוא משאיר את אשתו העגונה בישראל. במהלך פעילותו פנה לרבנים במדינות המערב ובעקבות זאת מונו באנגליה ובארצות ברית רבנים מקומיים לטיפול בעגונות[10]. הם הפעילו קשרים אצל ראשי מדינותיהם כדי שיפעלו למען העגונות. כך למשל נענה מזכיר המדינה האמריקני ג'ון פוסטר דאלס לבקשות שהופנו אליו והורה לשגריר ארצות הברית בתימן לסייע במציאת בעלים שהשאירו את נשותיהם עגונות בישראל. כן נעזר בתשלום שוחד לגורמים בארצות ערב ולבעלים עצמם כדי שיסכימו לתת גט[11].

בשנת 1960 הוא מונה לנשיא לשכת בני ברית "חבצלת השרון"[12]. בשנת 1961 היה פעיל למען הכרה בהשכלה רבנית של עובדי מדינה לצורך קביעת מדרגת השכר[13].

על שמו רחוב בשכונת הדר גנים בפתח תקווה. בתחילה נקרא הרחוב "מתיר העגונות" אולם בשנת 1997 הוא שונה ל"חסדי שמעון" לבקשת התושבים[14].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנותיו:

יהודית ורדי, מרים ינקלביץ, חיה סלומון, דיצה הרצברג

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מן העיתון הרשמי, המשקיף, 26 בספטמבר 1940
  2. ^ שוטרים שומרים על הרב מפתח תקווה, דבר, 6 באוקטובר 1940
  3. ^ פתח תקווה, דבר, 1 במרץ 1951
  4. ^ דוב בר בן ירוחם פישל טקאץ, ‏קונטרס השמות החדש חלק א-יב, תעודות גירושין מרבני ארץ ישראל וחוץ לארץ, עמוד ע', באתר HebrewBooks
  5. ^ ישעיהו אביעם, המומר נתן גט אחרי 24 שנים, מעריב, 14 במאי 1964
  6. ^ ישעיהו אביעם, הירושלמית ציפתה לשוא לבעלה, מעריב, 2 באוקטובר 1963
  7. ^ דוב בר בן ירוחם פישל טקאץ, ‏קונטרס השמות החדש חלק א-יב, תעודות גירושין מרבני ארץ ישראל וחוץ לארץ, עמוד ס"ט, באתר HebrewBooks
  8. ^ י. יחיאלי, האינטרפול הדתי של פתח תקווה הצליח לשחרר צעירה מן העגינות, מעריב, 2 באוקטובר 1963
  9. ^ ישעיהו אביעם, זהירות נישואי פספורט, מעריב, 2 בספטמבר 1966
  10. ^ ישעיהו אביעם, רבני ארה"ב וקנאדה יעזרו לרב כץ בהתרת עגונות, מעריב, 24 ביולי 1963
  11. ^ נחום פונדק, רב אחד מול 15 מומרים, דבר, 21 בספטמבר 1962
  12. ^ חילופי גברי בלשכת בני ברית, מעריב, 1 במרץ 1960
  13. ^ עובדי מדינה בעלי השכלה רבנית - מאיימים בשביתה, מעריב, 21 בדצמבר 1961
  14. ^ רחוב חסדי שמעון, אתר ראשונים