סארני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סארני
Sarny
Sarny.png
סמל סארני
Sarny h.png
דגל סארני
Дощ пройшовся по вулицях Сарн.jpg
מדינה אוקראינהאוקראינה  אוקראינה
אובלסט מחוז רובנומחוז רובנו רובנו
תאריך ייסוד 1648
שטח 21.15 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 28,604 (2011)
קואורדינטות 51°20′N 26°36′E / 51.333°N 26.600°E / 51.333; 26.600קואורדינטות: 51°20′N 26°36′E / 51.333°N 26.600°E / 51.333; 26.600

סארניאוקראינית: Сарни ) היא עיר במחוז רובנו, בחבל ווהלין שבצפון-מערב אוקראינה, ציר דרכים ושיט ראשי.תרגום השם סארני מאוקראינית הוא איילות על שמן של האיילות הרבות שחיו ביערות שהקיפו את העיר.

איילה הוא גם סימלה של העיר.

תולדות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סארני הייתה חלק מדוכסות ווהלין ולאחר מכן סופחה לדוכסות הגדולה של ליטא. משנת 1795 הייתה סארני בתחום מחוז ווהלין של האימפריה הרוסית. בשנת 1921 סופחה סארני לרפובליקה הפולנית השנייה והפכה לבירת מחוז סארני. כמעט מחצית מתושביה היו יהודים, הקבוצה השנייה בגודלה בעיר הייתה אוקראינים, והיתר היו פולנים ובני קבוצות לאומיות אחרות.

בשנת 1930 בנו הרשויות הצבאיות של פולין ביצורים ובונקרים באזור סארני, ביצורים שהיוו מעוז הגנה בפני הצבא האדום עם פלישת הסובייטים בספטמבר 1939. אחדים מהבונקרים האלה קיימים עד היום.

בתקופת מלחמת העולם השנייה נרצחו בעיר פולנים רבים – גברים, נשים וילדים - על ידי האוקראינים ששיתפו פעולה עם הגרמנים, אם כי הטבח היה ביוזמה גרמנית, כחלק מהנסיון לבצע באזור טיהור אתני מפולנים. פולנים אחרים גורשו לגרמניה כעובדי כפייה.

יהודי סארני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השלושים של המאה ה-20 נמנו בסארני כ-5,000 יהודים, שהיוו כמעט מחצית מאוכלוסיית העיר. הם קיימו פעילות כלכלית ענפה, וכן פעילות סעד ותרבות עשירה. הם הקימו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, שבין חבריהן היו מקימי הקיבוץ בקלוסובה.

כרטיס חבר ב"החלוץ" בסארני שקיבל ב-1925 יליד סארני אריה ברלינסקי.
אנדרטה לזכר יהודי סארני שנספו בשואה, בבית העלמין בחולון

בספטמבר 1939 כבש הצבא האדום את האזור. ביולי 1941 כבשו את סארני הגרמנים, החלו לשדוד רכוש יהודי בה, ונתנו חסות לאוקראינים ששדדו גם הם רכוש יהודי.

באפריל 1942 רוכזו יהודי סארני וכפרי הסביבה בגטו שהוקם בה, ובאוגוסט 1942 רוכזו יהודי הגטו במחנה פולסקה (Poleska), בו היו כ-13,700 יהודים. כשהחלו הגרמנים להוביל את היהודים אל בורות הרצח פרצה במחנה התקוממות, ואלפי יהודים ברחו. רובם נורו ונהרגו במקום, רק כמה מאות הגיעו ליערות, ורק אחדים שרדו עד השחרור בידי הצבא האדום בינואר 1944.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]