סולנום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןסולנום
Solanum pseudocapsicum.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סולנאים
משפחה: סולניים
סוג: סולנום
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Solanum
ליניאוס, 1753

סוֹלָנוּם (שם מדעי: .Solanum L) הוא סוג גדול של צמחים בעלי פרחים ממשפחת הסולניים[1]. סוג זה כולל כמחצית המינים של המשפחה כולה והוא מקיף צמחים חד-שנתיים או רב-שנתיים, בני שיח או שיחים, או גם מטפסים או לעיתים רחוקות עצים קטנים. הסוג מונה כ-1,229 מינים מהם מיני בר ומיני תרבות הגדלים באזורים הטרופיים והממוזגים ברוב העולם כולל אמריקה, אירופה, אפריקה, אוסטרליה ואיי האוקיינוס השקט. מינים רבים מהם רעילים, ומעטים משמשים כצמחי מאכל ונוי. מינים שונים של הסולנום מגודלים לצורך מאכל של עלים, פירות, גבעולים ואף פקעות קנה-שורש, בהתאם למין. מבין המינים הבולטים, שניים זכו לזנים תרבותיים מגוונים: החציל (Solanum melongena) ותפוח האדמה (Solanum tuberosum).

הרעלן המופיע במרבית מיני הסולנום, כולל בעגבנייה הלא-בשלה, שאינה כלולה בסוג סולנום, הוא הסולנין. זהו גליקוזיד המתפרק לסוכר ולסולנידין. חומר אחרון זה משכך כאבי מיגרנה וכאבי בטן, ויעיל לריפוי מחלות עור שונות[2].

פריחת סולנום סגול

פרחי הסולנום משתנים בגודלם, אך לרוב הפרח בצורת משפך המורכב מחמישה עלי כותרת המאוחים זה לזה בבסיסם. היקפו של הפרח עשוי להיראות ככוכב או כמחומש. הפרחים מגיעים בצבעים שונים, כאשר הנפוץ ביותר הוא סגול עם אבקנים צהובים. פרחיו הסגולים של המין ליסיאנתס רנטונט (Lycianthes rantonnetii), אף הוא במשפחת הסולניים, דומים מאוד לאלו של מיני סולנום שונים ומוכר בשם סולנום סגול או סולנום רנטונט; ייתכן כי זו הסיבה לסיווג המוטעה של מין זה כסולנום שיחי.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק אחורי וקדמי של הפרח של סולנום זיתני
סולנם שעיר
פירות בשלים ולא בשלים של סולנום שחור

צמחים חד-שנתיים או רב-שנתיים, או בני שיח או שיחים, או גם מטפסים או לעיתים רחוקות עצים קטנים, אבל לא במיני הבר בישראל.

העלים מסורגים על פי רוב או נגדיים בקרבת התפרחות, פשוטים או מורכבים (מנוצים). בדרך כל בעלי פטוטרת שבבסיסם אין לוואים, הטרף בעל שפה משוננת, שסועה או מחולקת לאונות לעיתים רחוקות תמימה. העלים חסרי ריח, לעיתים שעירים או קוצניים או קירחים.

הפרחים יחידים או ערוכים על פי רוב בתפרחות סיומיות, דו-קרניות. התפרחות חיקיות (axillary) או מחוץ לחיק (extra-axillary) או בצדו השני של בסיס הפטוטרת (leaf opposed) וללא חפים.

הפרחים כרגיל דו-מיניים, לרוב נכונים (סימטריים).

הגביע מאוחה עלים, גלגלי, בעל 5 עד 10 אונות או שיניים, לעיתים רחוקות 4. הוא משתייר אך, כרגיל אינו מתפרה לאחר הפריחה.

הכותרת מאוחת עלים ובעלת 5 אונות וצינור קצר. צורתה גלגלית או דמוית פעמון קצר או כוכב. צבעה לבן, כחול, לילך, ארגמני, או צהוב.

האבקנים 5 כמספר עלי הכותרת, והם מאוחים לצינור הכותרת, בלוע הכותרת בין עלי הכותרת. ובדרך כלל צמודים זה לזה ועומדים מסביב לעמוד העלי בצורת קונוס.

הזירים קצרים מאוד והם קצרים מהמאבקים (בישראל בשוני מסוגים סולניים אחרים). המאבקים גדולים, נוטים על פי רוב זה אל זה. לשכות המאבקים נפתחות דרך נקב או שסע קטן בראשו של המאבק. שתי הלשכות של המאבק צמודות ומקבילות זו לזו ואינן מרוחקות זו מזו על ידי קונקטיב או זיר מורחב.

השחלה עילית, בת 2 (בישראל) עד 5 מגורות שבכל אחת מהן ביציות רבות. עמוד העלי יחיד ויוצא מראש השחלה. הצלקת יחידה קטנה ודמוית כיפה.

השיליה מורחבת, זוויתית ובעלת ביציות מרובות.

הפרי ענבה בעלת 2 מגורות והיא אינה חבויה בתוך הגביע, אלא גלויה והגביע המשתייר אינו מנופח בשונה מוויתניה ובוען. בצמחי תרבות עולה לפעמים מספר המגורות של הפרי על 2.

הזרעים מרובים, לרוב פחוסים ועגולים (צורת עדשים).

מינים הגדלים בר בישראל וסביבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוג סולנום משויכים 8 מינים שגדלים בישראל ובסביבתה. למעשה שלושה מהם בפועל מצויי

  1. סולנום החדק (Solanum incanum) - בן-שיח נדיר מאוד בישראל גדל בבקעת ים המלח ובעמק הירדן התחתון; פרחיו סגולים.
  2. סולנום המקור (Solanum angustifolium) - עשב חד-שנתי נדיר מאוד, פולש שמוצאו מאמריקה. פרחיו צהובים, הפירות מכוסים קוצים ארוכים דמויי מחט. אחד האבקנים ארוך בהרבה מהאחרים וכפוף לפנים. הגבעולים והעלים מכוסים קוצים ארוכים.
  3. סולנום זיתני (Solanum elaeagnifolium) מצוי, צמח גר ופולש שמוצאו מאמריקה. פרחיו סגולים ופירותיו הבשלים צהובים.
  4. סולנום עדין (Solanum dulcamara) בן-שיח מטפס, זר, אקראי ונדיר מאוד ברמת הגולן;
  5. סולנום שחור (Solanum nigrum) עשב רב-שנתי מצוי; פרחיו לבנים, פירותיו הבשלים שחורים ומצוי כמעט בכל ישראל.
  6. סולנום שסוע (Solanum laciniatum) בן שיח נדיר מאוד ופליט תרבות שמוצאו מאוסטרליה. פרחיו סגולים.
  7. סולנום שעיר (Solanum villosum) - עשב רב-שנתי; פרחיו לבנים, פירותיו הבשלים אדומים, מצוי כמעט בכל ישראל.
  8. סולנום סיני (Solanum sinaicum) בן-שיח נדיר, על סף איום, הגדלים בערוצים סלעיים של מדבר קיצוני. פרחיו לבנים, פירותיו הבשלים אדומים. הוא נחשב לשם נרדף לסולנום שעיר, אך הבוטנאים הישראלים לא מקבלים את הקביעה הזאת[3][4].

כל המינים רעילים (אם כי לא כל פרי מכיל רעל בכמות קטלנית), אך קיימות תרופות מסורתיות המורכבות מחליטה של חלק מפירותיהם.

מיני תרבות ונוי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוֹלָנוּם יַסְמִינִי (.Solanum laxum Spreng)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולנום יסמיני זוג פרחים
סולנום יסמיני עלים עליונים תמימים

שיח נוי מטפס נכרך, ירוק עד, קירח וללא קוצים (בשונה מסולנום מנוצה) ופרחיו לבנים או תכלת. הענפים דקים, זיג זג, שמגיעים לאורך 3 מ' או יותר ונכרכים באמצעות הפטוטרות. העלים העליונים פשוטים ותמימים (בשונה מסולנום מטפס), דמויי אזמל או דמוי ביצה, ואורכם 2.5 עד 7.5 ס"מ. העלים התחתונים ייתכן ויהיו גזורים לאונות או מנוצים בעלי אונות או עלעלים קטנים או בסיסיים. הפרחים בעלי עוקצים דקים ערוכים באגדים. כותרת הפרח דמיות כוכב וצבעה לבן בגוון כחול. הפרי ענבה בקוטר 1 ס"מ, וצבעה סגול שחרחר בהבשלה. סולנום יסמיני הוא צמח אור מלא, עמיד בקרה, בשרב ובגיר, רגיש למליחות. בגל בהר, בעמק בשפלה ובבקעה בקרקעות מנוקזות היטב. הריבוי באמצעות ייחורים מעוצים בחורף ובאמצעות ייחורים ירוקים באביב ובקיץ. בעבר נקרא Solanum jasminoides Paxton ומכאן שמו העברי. הפריחה באביב בסתיו ובקיץ[5].

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרים מודרניים נמצא שהחומר הפעיל הוא סולנין, שמצוי בעיקר בפירות הירוקים, שהוא גליקוזיד המתפרק לסולנידין ולסוכר. סולנידין הוא משכך מיגרנה וכאבי בטן ויעיל לריפוי מחלות עור שונות. בסולנום חומר נוסף - סולסודין המשמש היום אחד מן המקורות להכנת תרופות סטרואידיות, כגון קורטיזון והידרו-קורטיזון וכן הורמוני מין וטסטוסטרון. נמצא שלפירות הסולנום השפעת נרקוטית על מערכת העצבים המרכזית, באמצעות השפעתן על המעביר העצבי אצטלין כולין. במחקרים שנערכו במיצויים של סולנום נמצא כי הם מאיטים את פעולות הלב, מורידים לחץ דם, מרחיבים את כלי הדם, משככים כאבים, מונעים עוויתות שרירים ומגינים על הכבד מפני הרעלה. עובדות אלו מסירות חלק ניכר מהשימושים העממיים בצמח[2].

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה אנטומית בגבעול מצויה שיפה פנימית. בדרך כלל השיפה שמובילה מוצרי הטמעה היא חיצונית לעצה שמובילה בעיקר מים. במשפחת הסולניים מצוי חלק משיפה גם מצדה הפנימי של העצה (כלפי מרכז הגבעול)[6].

בפיוניות מוקפים התאים השומרים על ידי שלושה תאים מצרניים, השונים זה מזה בגודלם[6].

מינים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ .Solanum L, באתר WFO: World Flora Online. Published on the Internet
  2. ^ 1 2 דן פלביץ' וזהרה יניב, צמחי המרפא של ארץ ישראל, תל אביב: מודן בע"מ, 1991, עמ' 234-237
  3. ^ Solanum sinaicum, באתר Euro+Med PlantBase, ‏2022
  4. ^ סולנום סיני, באתר צמחיית ישראל ברשת, ‏2022
  5. ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 392
  6. ^ 1 2 א. פאהן, אנטומיה של הצמח, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, 1998, עמ' 150, 498

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א' עזריה (עורך) (1983) החי והצומח של א"י, א' שימושית מאוירת, הוצאת משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע, עמ' 87-88.     
  • א' שמידע (1992) מדריך פרחי הבר בישראל, הצמחייה הים תיכונית, בית הוצאה כתר ירושלים, עמ' 88.
  • על התפתחות העובר - א. פאהן אנטומיה של הצמח הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת 1987, עמ' 545

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]