סכלדה

סכלדה
	נהר הסכלדה בעיר טורנה
	נהר הסכלדה בעיר טורנה
מידע כללי
אורך	350 ק"מ
ספיקה ממוצעת	120 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז	21,860 קמ"ר
מוצא	גואי בצרפת
גובה מוצא הנהר	95 מטרים
יובלים	Rupel, Riedekensbeek, Maarkebeek, Barges, Boeversbeek, Munkbosbeek, Osebeek, Wallebeek, Melles, Rieu de Wasme, Ekebeek, Rijtgracht, Templeuve, Grande Espierres, Ruisseau des Prés, Grande Ruisselle, Lhaye, Bellebeek, Selle, דאנדאר, Durme, לייה, Schijn, נהר היין, Zwalm, סקארפ, Écaillon, Erclin, Sensée, Rhosnes, Rhonelle, Molenbeek, תעלת אלברט, Rieu d'Amour, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
שפך	הים הצפוני
מדינות באגן הניקוז	צרפת, בלגיה, הולנד
	מפת הנהרות מז וסכלדה

סְכֶלְדֶה (בהולנדית: Schelde; בצרפתית: Escaut, נהגה אֶסְקוֹ; באנגלית: Scheldt, נהגה סְקֶלְט; בוולונית: Escô) הוא נהר באורך 350 קילומטר, המתחיל בצפון צרפת, זורם דרך בלגיה ונשפך לים בהולנד. זהו הנהר העיקרי הזורם בערים גנט ואנטוורפן. בעבר התפצל הנהר לשניים בקרבת השפך (הסכלדה המזרחי והסכלדה המערבי), אבל הסכלדה המזרחי נסכר במאה התשע עשרה, וכיום רק הסכלדה המערבי עדיין זורם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשפך הסכלדה הייתה לאורך השנים חשיבות מסחרית ואסטרטגית רבה. בתקופה הרומית הוא שימש לנתיבי השיט לאיים הבריטים. הפרנקים השתלטו על האזור בסביבות שנת 260, תחילה כפיראטים ואחר כך כבעלי בריתם של הרומאים. בעקבות חלוקת האימפריה הפרנקית במאה התשיעית הפך הנהר לגבול בין הקיסרות המערבית והקיסרות המזרחית, שנקראו מאוחר יותר בשמות צרפת והאימפריה הרומית הקדושה.

מצב זה נשאר בעינו - לפחות תאורטית - עד 1528, אם כי אז כבר היו פלנדריה, זלנד וברבנט בשלטון בית האבסבורג. אנטוורפן הייתה לנמל החשוב ביותר במערב אירופה. כשהשתלטו הספרדים על העיר ב-1585 השתלטה הולנד על "פלנדריה של זלנד" (Zeeuws-Vlaanderen), חבל הנמצא ממערב לשפך, וסגרה את הנהר לתנועת סחורות - ובכך עבר רוב המסחר לאמסטרדם.

הנמל נפתח מחדש בזמן המהפכה הצרפתית ב-1792. כשקיבלה בלגיה את עצמאותה מהולנד ב-1830 נחתמה "אמנת הסכלדה", שהבטיחה את זכותן של אוניות שפניהן מועדות לבלגיה להיכנס לשפך הסכלדה בהולנד.

במלחמת העולם השנייה היה שפך הסכלדה באזור פליסינגן בשליטת גרמניה, מה שמנע מבעלות הברית להשתמש בנמל אנטוורפן, שאותה הם שחררו לא מכבר. בקרב עקוב מדם שחררו כוחות קנדיים את האזור, ובנובמבר 1944 חודשה האספקה לנמל. על האי ואלכרן, נקודה אסטרטגית על הנהר, עמד כוח גרמני של כ־2,000 חיילים. הוא שוחרר על ידי כוח קטן של טנק בודד ו-11 חיילים בפיקודו סלו גולדפרב^[1].