קרב שפך הסכלדה

קרב שפך הסכלדה

חיילים קנדים צולחים את הסכלדה בזחליליות אמפיביות
מערכה: התקדמות בעלות הברית מפריז אל הריין
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכי הסכסוך	1 באוקטובר 1944 – 8 בנובמבר 1944 (5 שבועות ו־4 ימים)
מקום	שפך הסכלדה, בלגיה והולנד
קואורדינטות	51°33′08″N 4°39′10″E
תוצאה	ניצחון לבעלות הברית
הצדדים הלוחמים גרמניה הנאצית קנדה בריטניה פולין ארצות הברית הולנד מפקדים גוסטב-אדולף פון צנגן גאי סיימונס כוחות הארמייה ה-15 הארמייה הקנדית הראשונה אבדות 10,000- 12,000 הרוגים ופצועים, 41,000 שבויים 12,873 הרוגים ופצועים, מהם 6,367 קנדים
(למפת הולנד מוגדלת)   האג אמסטרדם מאסטריכט איינדהובן ארנהם חרונינגן אוטרכט זוולה לייוורדן אנסחדה אמן בלגיה גרמניה הים הצפוני קרב שפך הסכלדה (למפת הולנד רגילה)   האג אמסטרדם מאסטריכט איינדהובן ארנהם חרונינגן אוטרכט זוולה לייוורדן אנסחדה אמן בלגיה גרמניה הים הצפוני קרב שפך הסכלדה

קרב שפך הסכלדה היה מערכה בחזית המערבית במלחמת העולם השנייה שהתחוללה בבלגיה ובהולנד בחודשים אוקטובר ונובמבר 1944 בין כוחות בעלות הברית לבין הצבא הגרמני. במהלכה טיהרו בעלות הברית את שתי גדותיו של נהר הסכלדה, שהיוו את המבואות לנמל אנטוורפן הבלגי, מכל הכוחות הגרמניים. המערכה איפשרה את פתיחת הנמל כשער העיקרי להעברת אספקה לכוחות בעלות הברית במערב אירופה.

רקע

ב-6 ביוני 1944 פלשו כוחות בעלות הברית לחבל נורמנדי שבצרפת. מקץ חמישים ימים של לחימה קשה, שבה הושגה התקדמות קרקעית מצומצמת, הצליחו הכוחות האמריקאים, באגף הימני של המערך של בעלות הברית, לפרוץ את קו ההגנה הגרמני (במבצע קוברה), וכן להתקדם דרומה ולצאת אל מרחבי צפון צרפת. בהמשך הצליחו גם הכוחות הבריטיים והקנדים באגף השמאלי להגביר התקדמותם. באותו שלב הפכה נסיגת הצבא הגרמני למנוסה, ובמהלך החודשים אוגוסט וספטמבר שוחררו מרבית שטחיהן של צרפת ובלגיה מידי הנאצים.

דווקא אז הייתה להם ההתקדמות המהירה של כוחות בעלות הברית לרועץ: האספקה שלהם נפרקה באותה עת רק בנמל שרבור המרוחק ובחופי הפלישה, כולם בנורמנדי, וההתקדמות המהירה גרמה להכרח להביא להם את האספקה על פני מרחקים שהלכו וגדלו במהירות. בנוסף, לא הייתה אפשרות להשתמש במרבית הנמלים הצרפתיים בחוף תעלת למאנש, שכן הצבא הגרמני הציב בהם חילות מצב שהתגוננו בעקשנות. למרות מאמצים נואשים (דוגמת הפעלת מערכת אקספרס הכדור האדום) הלכו כמויות האספקה שהגיעו לידי הארמיות של בעלות הברית ופחתו.

ב-4 בספטמבר האיר לכאורה המזל פנים לבעלות הברית, כאשר הדיוויזיה המשוריינת ה-11 בפיקודו של "פיפ" רוברטס, שהייתה חלק מהארמייה הבריטית השנייה, תפסה את נמל אנטוורפן שבבלגיה – אחד הגדולים ביותר במערב אירופה - כשהוא שלם וללא כל נזק למתקניו. חרף זאת התברר שלא ניתן לעשות בו שימוש כל עוד מחזיקים הגרמנים בשטחים שסביב מבואות הנמל לים, שכן כל עוד הם שם יהיה בידם לפגוע ולהשמיד כל כלי שיט שיעשה את דרכו אל הנמל.

החלטתו של פיקוד בעלות הברית לצאת למבצע מרקט גארדן בהולנד, שהחל ב-17 בספטמבר, הסיטה את תשומת לבו מן הצורך לטהר את מבואות נמל אנטוורפן מאויב. רק ב-22 בספטמבר, לקראת סיומו הכושל של מבצע מרקט גארדן, הורה גנרל דווייט אייזנהאואר, מפקד כוחות בעלות הברית, לתת עדיפות עליונה לטיהור מבואות נמל אנטוורפן.

שטח המערכה

נהר הסכלדה, הזורם דרך העיר אנטוורפן, יוצר מצפון-מערב לה שפך בעל שתי זרועות, אשר המערבית שבהן, שאורכה כ-60 קילומטרים, מהווה את מבואות הנמל המוליכים אל הים הצפוני. בעוד שאנטוורפן נמצאת בבלגיה - מבואות הנמל בתחומה של הולנד.

כמחצית גדתו הדרומית של שפך הסכלדה נמצאה בשליטת בעלות הברית, אך במחציתה האחרת, המערבית, מצפון מערב לגנט, השתמר כיס גדול של כוחות גרמניים נצורים, אשר כונה כיס ברסקנס (על שם העיירה ההולנדית ברסקנס (Breskens) שבתוכו). גדתו הצפונית של השפך כללה את חצי האי של דרום בוולנד (South Beveland) וממערב לו האי וולכרן (Walcheren), ששניהם היו תפוסים על ידי הגרמנים. בנוסף לכך עבר קו החזית במבואותיה הצפוניים של אנטוורפן.

פני השטח של האזורים המיועדים ללחימה כללו דיונות, סכרים ושטחים מוצפי מים, שהיו צפויים להכביד – ואכן הכבידו - על התוקפים. רוחבו הצר של מיצר היבשה שהוביל ממזרח אל דרום בוולנד וכן הגשר הצר שחיבר בינה לבין האי וולכרן נתנו יתרון בידי הגרמנים המגינים. כמו כן, בדרומו של כיס ברסקנס נמשך ממזרח למערב מכשול מים שנתן קו הגנה מן המוכן בידי הגרמנים - תעלת ליאופולד, תעלת מים מתוקים שעומקה היה כ-2.3 מטרים.

התוכנית הטקטית של בעלות הברית

מפת שטח המערכה

נתוני שטח המערכה הכתיבו לכוחות בעלות הברית את טיהור מבואות נמל אנטוורפן בשלבים, כך:

1. הרחבת השטח שבשליטתן מצפון אנטוורפן כדי להרחיק את הגרמנים מן העיר והנמל וכדי להשיג גישה אל מיצר היבשה שהוביל מערבה אל אזור דרום בוולנד;
2. טיהור אזור דרום בוולנד, גם לשם השגת גישה לאי וולכרן;
3. טיהור האי וולכרן;
4. טיהור כיס ברסקנס.

השגת היעד השני והיעד השלישי הייתה מותנית בהשגת היעד הקודם להם.

לצורך טיהור היעדים השונים ובמיוחד דרום בוולנד והאי וולכרן נעזרה התוכנית בעובדה (שממנה נגזר גם הצורך בתפיסת אותם יעדים) שאזורים אלו שוכנים לחופי ים. על כן תוכננו בנוסף להתקפות עליהם מצד היבשה גם איגופים של קווי ההגנה הגרמניים באמצעות הנחתת כוחות מן הים. הנחתות אלו תוכננו לצפון כיס ברסקנס, לדרום חצי האי בוולנד ולמערב האי וולכרן.

הכוחות היריבים

לוטננט גנרל גאי סימונדס

טיהור גדות שפך הסכלדה מאויב הוטל על הארמייה הקנדית הראשונה, אחת משתי הארמיות שהרכיבו את קבוצת הארמיות ה-21. הארמייה ניצבה בקצה השמאלי של חזית בעלות הברית באירופה, כשמימינה ניצבה הארמייה הבריטית השנייה. משום כך נמצא שפך הסכלדה במרחב הפעולה שלה.

מפקדה בפועל של הארמייה הקנדית הראשונה היה לוטננט גנרל גאי סיימונס. הוא החליף את מפקדה הקבוע של הארמייה, לוטננט גנרל הארי קריראר, שנעדר מן הפיקוד בשל מחלה במשך כל מהלך המערכה על שפך הסכלדה.

בפרוס מערכת הסכלדה היו בארמייה שתי מפקדות קורפוס – הקורפוס הקנדי ה-2 והקורפוס הבריטי ה-1. לפיקודן סרו היחידות הבאות:

• דיוויזיית הרגלים הקנדית ה-2
• דיוויזיית הרגלים הקנדית ה-3
• הדיוויזיה המשוריינת הקנדית ה-4
• דיוויזיית הרגלים הבריטית ה-49
• הדיוויזיה המשוריינת הפולנית ה-1

בהמשך המערכה הועמדו תחת פיקוד הארמייה גם יחידות אלו:

• דיוויזיית הרגלים הבריטית ה-52
• דיוויזיית הרגלים האמריקאית ה-104
• יחידות מבריגדת השירות המיוחדת ה-4:
  • יחידת הקומנדו הקנדית ה-4
  • יחידות הקומנדו ה-41, 47, 48
• יחידת קומנדו הולנדית

מול הארמייה הקנדית הראשונה ניצבו כוחות מהארמייה הגרמנית ה-15 בפיקודו של גנרל גוסטב-אדולף פון צנגן. בעת פלישת בעלות הברית לנורמנדי הגנה הארמייה על גזרת פה-דה-קאלה, שבה ציפו הגרמנים לנחיתת בעלות הברית. לאחר פריצת בעלות הברית מנורמנדי נסוגה הארמייה לאורך חוף התעלה ותפסה את השטח שסביב שפך הסכלדה. בפרוס המערכה עמדו תחת פיקוד הארמייה כ-90 אלף חיילים בסך הכל.

הגרמנים היו מודעים לחשיבות עבורם של מניעת השימוש בנמל אנטוורפן מבעלות הברית.

מהלך המערכה

טיהור כיס ברסקנס

כיבוש כיס ברסקנס הוטל על הקורפוס הקנדי ה-2. לצורך כך עמדו תחת פיקודו שתי דיוויזיות – דיוויזיית הרגלים הקנדית ה-3 והדיוויזיה המשוריינת הקנדית ה-4. בהמשך צורפה אליו הדיוויזיה הבריטית ה-52.

הדיוויזיה הקנדית ה-3 פתחה ב-6 באוקטובר בהתקפה נגד דרום הכיס (פתיחת ההתקפה התעכבה עקב קרב לטיהור נמל קאלה שניהלה הדיוויזיה עד 1 באוקטובר). היא צלחה את תעלת ליאופולד והקימה ראש גשר קטן מעבר לה. היא נתקלה בהתנגדות גרמנית חזקה ורק כעבור שלושה ימים, ב-9 באוקטובר, הצליחה להגדיל את ראש הגשר. באותו יום הנחיתה הדיוויזיה התקפה אמפיבית מן הים על חלקו המזרחי של הכיס שהשיגה הפתעה והצלחה. במקביל לכך החלה הדיוויזיה המשוריינת הקנדית ה-4 לתקוף את גבולו המזרחי של הכיס. עד 16 באוקטובר התכווץ הכיס כדי מחצית.

ב-19 באוקטובר הצטרפה הדיוויזיה הבריטית ה-52 ללחימה נגד הכיס והחליפה את הדיוויזיה ה-3 בראש הגשר מצפון לתעלת ליאופולד, אך ב-26 באוקטובר הופנו חלק מיחידותיה ללחימה בדרום בוולנד, מעברו השני של שפך הסכלדה. במקביל הועברה הדיוויזיה הקנדית ה-4 ללחימה מצפון לאנטוורפן. לכן נשאה הדיוויזיה ה-3 בעיקר נטל המערכה בגזרה זו.

ב-22 באוקטובר כבשה הדיוויזיה ה-3 את העיירה ברסקנס. טיהור כיס ברסקנס כולו הסתיים רק ב-3 בנובמבר. במהלכו נלקחו בשבי בסך הכל כ-12,500 גרמנים.

הרחבת השטח שבשליטת בעלות הברית מצפון-מזרח לאנטוורפן

טיהור השטח שמצפון לאנטוורפן הוטל על הקורפוס הבריטי ה-1. מימין (ממזרח) לו ניצב הקורפוס הבריטי ה-8 מן הארמייה הבריטית ה-2.

הקורפוס ה-1 כלל שלוש דיוויזיות – דיוויזיית הרגלים הקנדית ה-2 משמאל, דיוויזיית הרגלים הבריטית ה-49 במרכז והדיוויזיה המשוריינת הפולנית מימין.

ב-1 באוקטובר החלה הדיוויזיה הקנדית ה-2 לנוע צפונה דרך הפרברים הצפוניים של אנטוורפן לכיוון חצי האי דרום בוולנד, והקורפוס חצה את הגבול אל הולנד כנגד התנגדות גרמנית חזקה. כעבור ארבעה ימים נמצאה חזית הקורפוס מדרום מערב לעיר טילבורך שבהולנד.

ב-7 באוקטובר הועברה הדיוויזיה הקנדית ה-2 תחת פיקודו של הקורפוס הקנדי ה-2 לצורך טיהור המבוא למיצר היבשה אל דרום בוולנד. הקורפוס הבריטי ה-1 ובו שתי דיוויזיות המשיך לנוע צפונה. ב-20 באוקטובר התייצבה בקצה השמאלי של חזית הקורפוס הדיוויזיה הקנדית המשוריינת ה-4, שהועברה לשם מכיס ברסקנס. ב-23 באוקטובר הועמדה תחת פיקוד הקורפוס דיוויזיית הרגלים האמריקאית ה-104. היא נכנסה לקו החזית מימין לדיוויזיה המשוריינת הפולנית ולחמה בימים הבאים בשיתוף פעולה אתה.

ב-27 באוקטובר כבשה הדיוויזיה הקנדית ה-4 את העיר ברגן אופ זום וכעבור יומיים כבשה הדיוויזיה הפולנית את העיר ברדה. התנגדות גרמנית חזקה ומכשול המים של נהר המארק (Mark) עיכבו את הקורפוס בימים הבאים, אך ב-5 בנובמבר הוא הגיע אל נהר המאס.

טיהור דרום בוולנד

חיילים קנדים נעים אל דרום בוולנד

טיהור חצי האי דרום בוולנד הוטל על הקורפוס הקנדי ה-2, בנוסף לפיקודו על טיהור כיס ברסקנס. ב-7 באוקטובר הועברה כאמור לפיקודו הדיוויזיה הקנדית ה-2. היא תקפה את השטח שממזרח למיצר היבשה לדרום בוולנד, אך הגרמנים, שהבינו את חשיבות המגננה בגזרה זו, החישו תגבורות לגזרה זו והעמידו מול הקנדים התנגדות עזה שלוותה בהתקפות נגד. הקרבות שניטשו היו קשים במיוחד ב-13 באוקטובר. רק ב-16 לחודש, לאחר תשעה ימי קרבות, נכנסה הדיוויזיה (שתוגברה ביחידות מהדיוויזיה הקנדית ה-4) למבוא למיצר היבשה. בימים הבאים עסקה בטיהור חלקו המזרחי של דרום בוולנד.

על מנת לאגף את המגינים הגרמנים בדרום בוולנד צלחה ב-26 באוקטובר חטיבה של הדיוויזיה הבריטית ה-52 את שפך הסכלדה מדרום לצפון ונחתה בחוף הדרום-מערבי של דרום בוולנד. ב-29 באוקטובר פגשה החטיבה בכוחות הדיוויזיה ה-2. למחרת הגיעה הדיוויזיה ה-2 לקצה המערבי של דרום בוולנד מול האי וולכרן.

טיהור האי וולכרן

כבר ב-3 באוקטובר הפציצו 247 מפציצי אוורו לנקסטר מפיקוד ההפצצה הבריטי סכר במערב האי וולכרן. ההפצצה פרצה אותו וגרמה בימים הבאים לשיטפון שהציף שטחים נרחבים באי על העמדות הגרמניות שבהם. בהצפה נפגעו גם אזרחים הולנדים רבים.

ב-31 באוקטובר ניסו יחידות מהדיוויזיה הקנדית ה-2 לנוע מערבה על גבי כביש הסוללה המחבר את דרום בוולנד אל האי וולכרן, אך נבלמו על ידי אש גרמנית. למחרת התקדמו הקנדים מעט על כביש הסוללה, אך נהדפו לאחור. ב-2 בנובמבר נמשכה התנגדות גרמנית חזקה בכביש הסוללה. החטיבה ה-157 של הדיוויזיה ה-52 החליפה שם את הדיוויזיה ה-2. באותו לילה צלח חלק מהחטיבה ה-156 של דיוויזיה 52 את התעלה לאי וולכרן כ-3 קילומטרים מדרום לכביש הסוללה.

ב-1 בנובמבר החלה התקפה נוספת של בעלות הברית על האי וולכרן, כאשר יחידת הקומנדו הקנדית ה-4 והחטיבה ה-155 מהדיוויזיה ה-52 צלחו את שפך הסכלדה מדרום לצפון, נחתו בפליסינגן שבדרום האי והחלו בטיהורה. נחיתה נוספת נערכה בוסטקאפל שבמערב האי וולכרן על ידי יחידות מבריגדת השירות המיוחדת ה-4 - יחידות הקומנדו ה-41, ה-47 וה-48 (כל אחת בגודל של כגדוד) וכן על ידי יחידת קומנדו הולנדית, שיצאו מנמל אוסטנדה שבבלגיה. הנחיתות נערכו באמצעות נחתות וכלי רכב אמפיביים. אנשי הקומנדו שנחתו בוסטקאפל נעו צפונה ודרומה והחלו לתקוף עמדות מבוצרות של תותחי חופים גרמניים, במטרה לשתק אותם, ולאפשר לאוניות בעלות הברית להגיע בביטחה לאנטוורפן. תנאי מזג האוויר באותו יום לא איפשרו לתת לתוקפים סיוע אווירי. הם נעזרו באש ארטילרית שנורתה מעברו הדרומי של שפך הסכלדה וכן באש סיוע מהים מאוניות של בעלות הברית. אוניות אלו סבלו אבדות מאש תותחים גרמנית וממוקשים ימיים.

ב-3 בנובמבר התקדמו יחידות הדיוויזיה ה-52 ויחידות הקומנדו באי וולכרן ויצרו חבירה ביניהן בדרום-מערב האי. למחרת הן סיימו לטהר את חופו הצפוני של האי. באותו יום הושגה חבירה גם בין הכוחות שהתקדמו לאורך כביש הסוללה של וולכרן, לבין הכוחות שנחתו מדרום לסוללה, ולנמל אנטוורפן הגיעו מספר שולות מוקשים, שהיו האוניות הראשונות של בעלות הברית שהפליגו דרך שפך הסכלדה.

ב-6 בנובמבר טוהרה העיירה מידלבורך שבמרכז האי וולכרן. וכעבור יומיים הסתיים טיהור האי כולו מגרמנים. אלפים מהם נלקחו שם בשבי.

בסך הכל נמשכה המערכה לטיהור שפך הסכלדה 39 ימים. שלושה שבועות נוספים נדרשו לשם טיהור מימי שפך הסכלדה ממוקשים. רק ב-29 בנובמבר הגיעה אוניית האספקה הראשונה לנמל אנטוורפן.

הגרמנים עשו מאמץ לשבש את העברת האספקה דרך נמל אנטוורפן על ידי שיגור מספר רב של פצצות V נגד העיר (כמעט מחצית מטילי ה-V-2 הגרמנים שנורו כוונו אל אנטוורפן). התקפות אלו החלו כבר ב-13 באוקטובר, אך לא הצליחו בהמשך לעצור את העברת האספקה לבעלות הברית דרך הנמל.

לוח זמנים מקוצר של המערכה

• 1 באוקטובר – החלה ההתקפה להרחבת השטח שבידי בעלות הברית מצפון לאנטוורפן
• 6 באוקטובר - החלה ההתקפה על כיס ברסקנס
• 16 באוקטובר - הכוחות הקנדים הגיעו למבוא מיצר היבשה לדרום בוולנד
• 1 בנובמבר – סיום טיהור דרום בוולנד ותחילת ההתקפה היבשתית על האי וולכרן
• 3 בנובמבר - הסתיים טיהור כיס ברסקנס
• 4 בנובמבר – החל טיהור מימי שפך הסכלדה ממוקשים
• 8 בנובמבר - הסתיים טיהור האי וולכרן
• 29 בנובמבר – נמל אנטוורפן נפתח לקבלת אספקה

סיכום

הארמייה הבריטית השנייה ניהלה מסע מלחמה מוצלח בצפון צרפת ובבלגיה באוגוסט וספטמבר 1944, שבסיומו נתפס נמל אנטוורפן בשלמותו. לאחר שהשיגו הישג אסטרטגי זה, שגו בעלות הברית קשות בכך שלא המשיכו מיד בהתקדמות כדי לתפוס את השטחים השולטים על מבואות הנמל. גם העסקת כוחות של הארמייה הקנדית הראשונה בטיהור נמלים צרפתים קטנים בחוף התעלה מגרמנים הייתה טעות שעיכבה את תחילת הפעולות של הארמייה לטיהור שפך הסכלדה. עיכובים אלו דחו את פתיחת נמל אנטוורפן לקבלת מטען, עובדה שהאריכה את משבר האספקה של בעלות הברית. העיכובים גם נתנו שהות לגרמנים לבסס ולעבות את אחיזתם במבואות נמל אנטוורפן והביאו לכך שהמערכה לעקירתם משם הפכה לממושכת יותר ועלתה במחיר דמים כבד יותר מכפי שהיה נדרש אילו נערכה מיד לאחר תפיסת הנמל בספטמבר.

ראו גם

• הקרב הנשכח - סרט הולנדי מ-2020 שעלילתו מתארת את קרב שפך הסכלדה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב שפך הסכלדה בוויקישיתוף