סיפוי

**סיפוי**
פרטים
מדינה	האימפריה המוגולית

סיפוי (באנגלית: Sepoy) היה המונח הפרסי שמקורו במילה "סיפאהי" בהתייחס לחייל רגלים הודי מקצועי, החמוש באופן מסורתי ברובי מוסקט, בצבאות האימפריה המוגולית.

במאה ה-18, חברת הודו המזרחית הצרפתית ועמיתיה האירופיים האחרים העסיקו חיילים מגויסים מקומיים בתוך הודו, בעיקר מחיל רגלים שהוגדרו סיפואים. כוח הסיפוי הגדול ביותר, שאומן לאורך קווי אירופה, שירת את חברת הודו המזרחית הבריטית במאה ה-19.^[1]

המונח "סיפאהי" או "סיפוי" נמצא גם היום בשימוש בצבאות הודו, פקיסטן ונפאל המודרניים, שם הוא מציין דרגת טוראי.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרסית اسپ (אספה) פירושו סוס ואיספאי היא גם המילה לפרשים.

המונח sepoy נגזר מהמילה הפרסית sepāhī (سپاهی) שמשמעה חייל בחיל רגלים באימפריה המוגולית.

באימפריה העות'מאנית המונח התייחס דווקא לחיילים בחיל הפרשים.^[2]

שימוש היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח סיפוי נכנס לשימוש נפוץ בכוחות הצבא של חברת הודו המזרחית הבריטית במאה השמונה עשרה, שם הוא היה אחד ממספר שמות, כגון פיונים, ג'נטואים, מסטיים וטופסים, ששימשו לקטגוריות שונות של חיילים ילידי הודו. בתחילה המונח התייחס לחיילים הינדים או מוסלמים ללא מדים רגילים או משמעת. מאוחר יותר הוא התייחס באופן כללי לכל החיילים הילידים בשירות המעצמות האירופיות בהודו.^[2] קרוב לתשעים ושישה אחוזים מצבאה של חברת הודו המזרחית הבריטית, שמנתה 300,000 איש, היו ילידי הודו, והסיפואים הללו מילאו תפקיד מכריע באבטחת תת-היבשת עבור החברה.^[3]

ציוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפויים במאה ה-15 השתמשו ברובים עם מנגנון בריח פתיל והפעילו תותחים מגושמים ולא יעילים במידה מוגבלת. בתקופת שלטונו של באבור אכבר (המאה ה-16) חץ וקשת ולחימה רכובים על סוסים היו נפוצים יותר. עד לתקופתו של אורנגזב (המאה ה-17) הצבאות המוגוליים התקדמו בצורה משמעותית והשתמשו במגוון רחב יותר של כלי נשק כדי לנצח בקרבות.

במהלך המלחמות הקרנטיות (המאה ה-18) ומלחמות אנגלו-מייסור, הסיפויים של האימפריה המוגולית השתמשו בסוגים מתקדמים יותר של רובי מוסקט ורקטות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה המוגולית מהמאה ה-16-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפוי מוגולי תחת פיקודו של מירזה נג'אף חאן.
המלך המוגולי אורנגזב מוביל את הקרב האחרון (1705) טור סיפויי בצד ימין למטה.

סיפאהי או סיפוי היה חייל רגלי חמוש ברובה בצבא האימפריה המוגולית.

הסיפויים בתחילת דרכם היו חמושים בפגיונות, טלווארים ורובים עם בריח פתיל.^[4] מאמצע עד סוף המאה ה-17 הם החלו להשתמש בצורות משודרגות יותר של רובי מוסקט ואפילו רקטות. הסיפויים הללו גם הפעילו והרכיבו כלי ארטילריה על פילי מלחמה ששימשו גם להובלה, סחיבת ארטילריה ובקרב.^[5]

עד המאה ה-18, שליטים מקומיים (נואבים) מעטים העסיקו יחידות סיפויים משלהם, וכך גם חברות הסוחר האירופיות שהוקמו בחלקים מהודו.

הסיפויים הפכו נפוצים יותר כאשר השיגו נשק אירופי ונלחמו למען חלקים שונים של האימפריה המוגולית במהלך המלחמות הקרנטיות ומלחמת בנגל. לאחר מכן פחתה חשיבותו של הסיפוי המקומי ואילו הוחלפו ב"סיפוי שכיר" עבור אירופאים.

סיפויים בשירות הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאלה הסיפוי בלבוש מסורתי ובמדי צבא 1815-1816.
סיפוי בשירות הודו 1900
סיפוי בתחילת המאה ה-20 בצבא ההודי ובש קורטה.
סיפוי הודים שנהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל וקבורים בבית הקברות ההודי בתלפיות, ירושלים.

חברת הודו המזרחית הבריטית גייסה בתחילה אנשי סיפוי מהקהילות המקומיות בנשיאות מדרס ונשיאות בומביי. במהרה נוצר צורך במגויסים גבוהים שהוגדרו כ"בני קאסטה ראויה ובגודל טוב".^[6] בצבא בנגל לעומת זאת, הגיוס היה רק בקרב קהילות ברהמין ורג'פוט הנחשבות כקאסטה גבוהה, בעיקר מאזורי אוטר פרדש וביהר של ימינו. הגיוס בוצע באופן מקומי על ידי גדודים או פלוגות, לעיתים קרובות מאותה קהילה, כפר ואפילו משפחה. מפקד גדוד הפך לסוג של תחליף לראש הכפר. הוא היה ה"אבא והאמא" של הסיפויים המרכיבים את ה"פלטן" (מחלקה). התקיימו קשרים משפחתיים וקהילתיים רבים בין הכוחות וכן היו מקרים רבים בהם התגייסו בני משפחה לאותו גדוד או מחלקה. ה-izzat ("כבוד") של היחידה היה מיוצג על ידי דגל יחידה. הסיפוי שרק גויס נאלץ להישבע בפניה הדגל בעת הגיוס. דגלים אלה אוחסנו לכבוד במשמר הרובע ולעיתים קרובות הוצגו בפני הגברים. הם היוו נקודת גיבוש בקרב. שבועת האמונים של הסיפוי הייתה עבור חברת הודו המזרחית הבריטית וכללה הבטחת נאמנות למלח שאכל.^[2]

משכורתם של הסיפויים המועסקים על ידי חברת הודו המזרחית, אף על פי שלא הייתה גבוהה משמעותית מזו ששולמה על ידי שליטי מדינות הודו המקומיים, שולמה בדרך כלל באופן קבוע. ניתן היה לתת מקדמות ולהתאפשר הקצאות משפחתיות מהשכר המגיע כאשר החיילים שירתו בחוץ לארץ. היה מרכז קבוע וסופקו מנות קבועות, נשק, ביגוד ותחמושת, וזאת בניגוד לחיילים של השליטים המקומיים ששכרם ניתן לרוב בפיגור. בנוסף, שליטים מקומיים ציפו בדרך כלל שהסיפויים שלהם יתחמשו ויתחזקו את עצמם באמצעות ביזה, בניגוד לחברת הודו המזרחית הבריטית.^[7] שילוב זה של גורמים הוביל לפיתוח תחושת כבוד ואתוס משותפים בקרב החיילים ההודיים הנאמנים והממושמעים שהיוו את המפתח להצלחת ההישגים הצבאיים האירופיים בהודו ומחוצה לה.^[2]

בעקבות המרד ההודי של 1857 אוחדו הגדודים של חברת הודו המזרחית הבריטת לצבא הודי חדש בשליטה ישירה של הכתר הבריטי. הכינוי "סיפוי" נשמר עבור חיילים הודים מתחת לדרגת קצין, למעט פרשים שבהם הדרגות המקבילות היו "סוואר" או "טרופר".

סיפויים בשירות צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הקמת חברת הודו המזרחית הצרפתית בשנת 1719, הוקמו פלוגות של ספויים הודיים (cipayes) כדי להגדיל את כוחות הקבע הצרפתים ושכירי החרב השווייצרים הזמינים. עד שנת 1720 מספר הסיפויים בשירות צרפת היו כ-10,000.^[8] למרות שמספרם הצטמצם בהרבה לאחר תבוסתם המכריעה בהודו בקרב וונדוש ב-1760, המשיכה צרפת לקיים חיל צבאי של סיפויים הודיים בפודוצ'רי עד שזה פורק והוחלף בז'נדרמריה מגויסת מקומית ב-1898.^[9]

סיפויים בשירות פורטוגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפויים גויסו גם בהודו הפורטוגזית. המונח cipaio היה בשימוש על ידי הפורטוגזים גם בהקשר של חיילים אפריקאים באנגולה, מוזמביק וגינאה הפורטוגזית, בתוספת שוטרים כפריים אפריקאים. Cipaios מאנגולה סיפקו חלק מחיל המצב של גואה במהלך השנים האחרונות של השלטון הפורטוגזי באותה טריטוריה הודית.

סיפויים עכשוויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התואר "סיפוי" עדיין נשמר בצבא נפאל המודרני, הצבא ההודי וצבא פקיסטן. בכל אחד מאלה הוא מציין את דרגת הטוראי.^[10]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרד ההודי של 1857 (המכונה לעיתים "המרד הסיפויי")
אסקרי, חיילים אפריקאים בשירות מעצמות קולוניאליות בדומה לסיפויים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא סיפוי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Gerald Bryant (1978). "Officers of the East India Company's army in the days of Clive and Hastings". The Journal of Imperial and Commonwealth History. 6 (3): 203–227. doi:10.1080/03086537808582508.
^ ¹ ² ³ ⁴ Philip Mason, A matter of honour, New York, Holt, Rinehart and Winston, 1974, ISBN 978-0-03-012911-7
^ "India's Sepoy Mutiny". Fsmitha.com. נבדק ב-2013-09-24.
^ Nicolle, David (1993). Mughul India 1504–1761. p. 12. ISBN 1-85532-344-3.
^ Nicolle, David (1993). Mughul India 1504–1761. p. 15. ISBN 1-85532-344-3.
^ Mason, Philip (1986). A Matter of Honour – An Account of the Indian Army, its Officers and Men. p. 125. ISBN 0-333-41837-9.
^ Mason, Philip (1974). A Matter of Honour. London: Holt, Rhinehart & Winston. ISBN 0-03-012911-7.
^ Rene Chartrand, Louis XV's Army – Colonial and Naval Troops, מסת"ב 1-85532-709-0
^ Les Troupes de Marine 1622–1984, מסת"ב 2-7025-0142-7, pp. 50–51
^ John Keegan, Armies of the World, מסת"ב 0-333-17236-1, pp. 312, 545.

[1] Gerald Bryant (1978). "Officers of the East India Company's army in the days of Clive and Hastings". The Journal of Imperial and Commonwealth History. 6 (3): 203–227. doi:10.1080/03086537808582508.

[:0-2] ¹ ² ³ ⁴ Philip Mason, A matter of honour, New York, Holt, Rinehart and Winston, 1974, ISBN 978-0-03-012911-7

[3] "India's Sepoy Mutiny". Fsmitha.com. נבדק ב-2013-09-24.

[4] Nicolle, David (1993). Mughul India 1504–1761. p. 12. ISBN 1-85532-344-3.

[5] Nicolle, David (1993). Mughul India 1504–1761. p. 15. ISBN 1-85532-344-3.

[6] Mason, Philip (1986). A Matter of Honour – An Account of the Indian Army, its Officers and Men. p. 125. ISBN 0-333-41837-9.

[Philip_Mason,_1974-7] Mason, Philip (1974). A Matter of Honour. London: Holt, Rhinehart & Winston. ISBN 0-03-012911-7.

[8] Rene Chartrand, Louis XV's Army – Colonial and Naval Troops, מסת"ב 1-85532-709-0

[9] Les Troupes de Marine 1622–1984, מסת"ב 2-7025-0142-7, pp. 50–51

[10] John Keegan, Armies of the World, מסת"ב 0-333-17236-1, pp. 312, 545.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]