אורנגזב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אבו אל-מוזפר מוחי א-דין מוחמד אורנגזב, הידוע בעיקר כאורנגזב (اورنگ‌زیب) או עאלם-גיר (عالمگیر - כובש העולם) (3 בנובמבר 1618 - 3 במרץ 1707 היה המלך המוגולי הגדול האחרון. שלט מ-1658 עד 1707. שלטונו הוחל על רוב תת היבשת ההודית. הוא היה בנם השלישי (והילד השישי) של שאה ג'האן ומומתאז מהאל(אנ'). בהיותו בן 15 הוכיח את אומץ ליבו כאשר התייצב מול פיל משתולל; בזכות מפגן אומץ זה העניק לו אביו את התואר בהאדור(אנ'), כלומר "אמיץ".

שאה אורנגזב

בסוף 1634 קיבל את הפיקוד הצבאי הראשון בקרב שהתרחש ליד העיר בונדלה(אנ') נגד שליט אורצ'ה(אנ').

ב-1636 מינה אותו אביו כמשנה למלך, האחראי על הדקאן (במקביל למינויים של אחיו כמשנים למלך בטריטוריות אחרות), בכך באה אל קיצה סולטנות אחמדנגר(אנ') העצמאית. ב-1637 השתלט על הנסיכות הקטנה של בגלנה(אנ'). ב-1645 מונה כמושל גוג'ראט וב-1647 מינה שאה ג'האן את בנו הצעיר, מוראד בח'ש, להיות מושל גוג'ראט ושלח את אורנגזב להיות מושל בלך ולהגן עליה מפני תקיפות האוזבקים והטורקמנים, אולם המשימה הייתה קשה מדי ושאה ג'האן ויתר על חלק מהשטח על מנת להגיע להסדר עם האוזבקים. אורנגזב נשלח להיות מושל אזור מולטאן ואזור סינד(אנ'). אחרי שנכשל לכבוש מחדש את קנדהאר, הוחלף על ידי דארא, אחיו הבכור, ונשלח ב-1654 חזרה לדקאן כמושל. הדקאן הוא אזור עני יחסית לסינד ולאורנגזב נגרמו הפסדים כספיים כתוצאה ממעבר זה.

תפיסת כס המלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בספטמבר 1657 התדרדרה בריאותו של שאה ג'האן כך שכבר לא היה יכול לתפקד כשליט, והתחיל סכסוך ירושה בין ארבעת בניו, שכל אחד מהם נשא משרה חשובה בממלכה. ארבעת הבנים שנותרו בחיים באותה תקופה, לפי סדר הולדתם, היו: דארא שיקוא(אנ') שהיה המושל של להור ופנג'אב, שוג'אע(אנ') שהיה מושל בנגל, אורנגזב שהיה מושל הדקאן, ומוראד בח'ש(אנ') שהיה שליט גוג'ראט,.

הבן הבכור, דארא שיקוא, שהיה מפקד הצבא בפועל, ראש מנהל החצר והבן המועדף על ידי שאה ג'האן, לקח על עצמו את תפקיד העוצר (ממלא מקום המלך), לא הייתה מסורת מוגולית של זכות אוטומטית של הבן הבכור לרשת את אביו ולכן שאר האחים לא קיבלו את מרותו וכל אחד מהם תבע לעצמו את הבכורה. המאבק העיקרי היה אי נכונותו של אורנגזב לאפשר לאחיו הבכור לרשת את הכס. דארא שיקוא, שעמד בראש צבא של קרוב ל-100,000 חיילים (כולל פרשים) וזכה לתמיכת האב, הובס על ידי אורנגזב בקרב סמוגר(אנ') ב-30 במאי 1658. דארא שיקוא נמלט, ובסיועם של בני ברית צייד צבא חדש אולם הובס ב-14 באפריל 1659 בקרב דאורי בסמוך לאג'מר[1]. לאחר התבוסה נמלטו דארא ובנו סִפִּהְר (Sipihr Shikōh) לסינד, וב-10 ביוני 1659 הוסגרו לידיו של אורנגזב והוצאו להורג בדלהי.

במקביל, הבן השני, שוג'אע, הכתיר את עצמו בנובמבר 1658 כמלך וצעד בראש צבא מבנגל לכיוון אגרה. מפלתו הראשונה של שוג'אע הייתה ב-24 בינואר 1658 בסמוך לווראנסי בקרב בהדורפור[2] נגד צבא בפיקוד של סולימאן שיקוא, בנו של האח הבכור. שוג'אע נסוג צפונה, שיקם את צבאו ויצא שנית דרומה. אורנגזב ארגן צבא מאומן ופגש את צבאו של שוג'אע מחוץ לאגרה בקרב חג'ווה(אנ') שם הביס אותו באופן מוחץ ב-5 בינואר 1659. שוג'אע נמלט לבנגל ועד אפריל 1660 עוד ניסה לכבוש את השלטון. לבסוף נמלט לארקן בבורמה, שם זכה למקלט למספר חודדשים אולם אחר כך הוצא להורג יחד עם בניו.

האח הצעיר מוראד בח'ש, הצהיר על עצמאות ושלח את צבאו נגד עיר הבירה באגרה כדי לקבל את כס המלכות. הוא סייע לאורנגזב במלחמתו נגד דארא וחייליו נטלו חלק משמעותי בניצחון בקרב בהדורפור. ב-7 ביולי 1658, כאשר היה עם אורנגזב, מוראד בח'ש סומם, נאסר והוצא להורג ב-14 בדצמבר 1661.

אף על פי ששאה ג'האן החלים לחלוטין ממחלתו, אורנגזב הצהיר על חוסר יכולת אביו למלוך, הכריז על עצמו ב-8 ביוני 1658 כמלך וכלא את שאה ג'האן במצודת אגרה. ג'האן ארא בגום(אנ') בתו הבכורה של שאה ג'האן טיפלה בו במשך 8 שנים עד שבשנת 1666, לאחר שחלה בדיזנטריה, נפטר שאה ג'האן במיטתו במצודה.

תקופת שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חמישים שנות שלטונו התרחבה האימפריה לגבולותיה הפיזיים המקסימליים אך גם חוותה את הסימפטומים הברורים של דעיכתה. הבירוקרטיה גדלה לאין שיעור ופשטה בה השחיתות, וגם הצבא הענק השתרך בטקטיקות ובכלי נשק ישנים. אורנגזב לא היה הצליח להחזיר את האימפריה לגדולתה. הוא אומנם הטיל מורא, אך לא הייתה לו הכריזמה הדרושה כדי למשוך קצינים מעולים, והוא נדחף להרחיב את שלטון המוגולים על דרום אסיה ולהעלות את כוחה של האורתודוקסיה האסלאמית על ידי גישה ראקציונרית לאותם מוסלמים שנחשדו בכך שהם מתפשרים על אמונתם.[דרוש מקור]

אורנגזב היה מעורב במספר מלחמות חסות – נגד הפתאנים באפגניסטן, הסולטאנים של ביג'פור וגולקונדה בדקאן, המרתים במהרשטרה והאהומים באסאם. מרידות איכרים ומרידות של שליטים מקומיים הפכו לדבר שבשגרה, כמו גם נטייתם של שליטים מקומיים לחזק את שליטתם על חשבון האימפריה הנחלשת.

הקשר המתהדק של ממשלתו עם האסלאם תקע טריז בין השליט ונתיניו ההינדואים. אורנגזב אסר בניית מקדשים חדשים, הרס כמה מהקיימים והקים במקומם מסגדים, והטיל מחדש את הג'יזיה שביטל סבו. כיוון שהיה פוריטני באופיו, הוא אסר השמעת מוזיקה בארמון, אסר על קיום טקסים, ורדף את הסיקים בפנג'אב והוציא להורג את הצופי סרמד כשאני בעוון כפירה. צעדים אלו גרמו לניכור כה רב עד שכבר לפני מותו החלו מאבקי כוח ברורים.

מ-1679 איבד אורנגזב שטחים שהיו בשליטתו, בעיקר לטובת המרתים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1637 נישא לנסיכה הספווית דלרס באנו בגום(אנ'). אשתו השנייה הייתה נוואב ביי(אנ') והשלישית אורנגאבאדי מהאל(אנ'). בנוסף להן היו לו מספר פילגשים.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורנגזב מת בגיל 88. עם מותו התפוררה הממלכה המוגולית. המלך המוגולי האחרון היה בהאדור שאה השני, ששלט עד 1857, כאשר הבריטים שהגיעו לאזור הדיחו אותו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אורנגזב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
שאה ג'האן
מלכי האימפריה המוגולית
מקום 6
הבא:
בהאדור שאה