סם וונמייקר
 | |
| צילום מ-1961 | |
| לידה |
14 ביוני 1919 שיקגו, אילינוי |
|---|---|
| פטירה |
18 בדצמבר 1993 (בגיל 74) לונדון, אנגליה |
| שם לידה | Samuel Wattenmacker |
| מדינה |
ארצות הברית  |
| מקום קבורה |
קתדרלת סאת'ק |
| השכלה | המכון לאמנויות של שיקגו |
| תקופת הפעילות |
מ-1934 |
| מקצוע | שחקן, במאי |
| בת זוג | שרלוט הולנד |
| מספר צאצאים | 3 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
סמואל וונמייקר (Samuel Wanamaker, נולד בשם Wattenmacker ווטנמייקר ; 14 ביוני 1919 – 18 בדצמבר 1993) היה שחקן ובמאי יהודי אמריקאי שעבר לבריטניה לאחר שחשש להיכלל ברשימה השחורה בהוליווד, בשל דעותיו הקומוניסטיות. הוא נחשב לאדם העיקרי האחראי להצלת תיאטרון רוז, מה שהוביל להקמתו מחדש של תיאטרון הגלוב של שייקספיר בלונדון, שם הוא מונצח בשמו של תיאטרון סם וונמייקר, אולם התיאטרון השני באתר.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
וונמייקר נולד בשיקגו, אילינוי, בנם של החייט מוריס ווטמאקר (מאנוס ווטמאכר)[1] ומולי (לבית בובלה). הוריו היו יהודים מניקולאיב באוקראינה, אז באימפריה הרוסית.[2][3] הוא היה הצעיר מבין שני אחים. אחיו הבכור היה ויליאם, שהיה קרדיולוג שנים רבות במרכז הרפואי סידרס-סייניי Cedars-Sinai.
הוא למד בבית הספר לדרמה גודמן במכון לאמנות של שיקגו (כיום באוניברסיטת דה פול) ובאוניברסיטת דרייק, והחל לעבוד עם חבורת תיאטרון מלאי הקיץ בשיקגו ובצפון ויסקונסין, שם עזר לבנות את הבמה של תיאטרון שחקני הפנינסולה ב־1937.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וונמייקר החל את קריירת המשחק שלו בתוכניות נודדות ולאחר מכן עבד בברודוויי. ב-1942 כיכב עם אינגריד ברגמן בהצגה "ז'אן מלוריין" וביים את "שני ג'נטלמנים מאתונה" בשנה שלאחר מכן.[4]
בשנת 1943, Wanamaker היה חלק מהצוות של המחזה "מתקפת נגד" בתיאטרון הלאומי, בוושינגטון די.סי. במהלך ההצגה, הוא החל להתאהב באידיאלים של הקומוניזם. הוא למד באוניברסיטת דרייק לפני ששירת בצבא ארצות הברית בין 1943 ל-1946, במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-1947 חזר לחיים האזרחיים כשחקן ובמאי. בשנת 1948 הוא ביים את ההפקה המקורית בברודוויי של " Goodbye, My Fancy", וכיכב בה.[5]
בשנת 1951, נשא וונאמייקר נאום בברכה על שובם של שניים מתוך "הרשימה השחורה של הוליווד". ב-1952, בשיא תקופת " הבהלה האדומה " של מקארתי, נודע לוואנמייקר, שפעל אז בבריטניה, שלמרות שירותו המכובד בצבא במהלך מלחמת העולם השנייה, שנותיו כקומוניסט עלולות להביא להכנסתו לרשימה השחורה. בהוליווד. כתוצאה מכך הוא החליט להישאר באנגליה, שם ביסס מחדש את הקריירה שלו כשחקן במה וקולנוע, יחד עם הפיכתו לבמאי ומפיק. הוא הסביר:
ב 1950 נסעתי לאנגליה לשחק במחזה, ובערך באותו זמן החלה תקופת ציד המכשפות של מקארתי להשתלט על הוליווד, אז פשוט נשארתי בבריטניה. ידעתי שבגלל שעבדתי עם שחקנים שהיו להם בעיות בהוליווד, אולי גם לי יעשו בעיות.
— The McCarthy Era Kept Him Away", St. Louis Post-Dispatch, January 23, 1985
ב-1952 ערך את הופעת הבכורה שלו כשחקן וגם כבמאי בלונדון ב"מסע החורף" של קליפורד אודץ. המחזה, בו כיכב לצד מייקל רדגרייב, נחשב ל"סנסציוני" על ידי המבקרים. מאוחר יותר הופיע במחזות אחרים, ביניהם הסכין הגדולה, השריק, מייצר הגשם וכובע מלא גשם. ב-1956 ביים את הבכורה הבריטית של המחזה המוזיקלי של ברטולט ברכט וקורט וייל אופרה בגרוש (שחודש בניו יורק ב-1954 בתרגום של מארק בליצשטיין.)[6]
ב-1957 מונה וונאמייקר למנהל תיאטרון שייקספיר החדש המוזנח בליברפול. הוא הביא מספר הפקות בולטות לתיאטרון, כמו "מבט מהגשר", חתולה על גג פח לוהט, קעקוע הוורד ותחנת אוטובוס. התיאטרון הפך גם למרכז אמנויות תוסס כתוצאה מהכללת אטרקציות תרבותיות אחרות, כגון סרטים, הרצאות, קונצרטים של ג'אז ותערוכות אמנות.
כתוצאה מכל פעילויותיו השונות, הפך וונמייקר ל"שחקן והבמאי האמריקאי האהוב ביותר בלונדון", ציין ה"גרדיאן". בשנת 1959 הוא הצטרף ללהקת תיאטרון השייקספיר ממוריאל בסטרטפורד על האייבון, ושיחק באותה שנה את יאגו, מול פול רובסון כ"אותלו", בהפקתו של טוני ריצ'רדסון.[7] בשנות ה-60 וה-70, הוא הפיק או ביים מספר יצירות במקומות כגון בית האופרה המלכותי, וקובנט גארדן, וביים את חגיגות יום ההולדת של שייקספיר ב-1974.
כבמאי ושחקן, הוא עבד הן בסרטים והן בטלוויזיה, עם תפקידים ב"המדרגות הלולייניות" (1974), טוראית בנג'מין (1980), סופרמן 4: השאיפה לשלום (1987) ובייבי בום (1987).
ב-1968 הפיק וביים את פרק הפיילוט של סדרת המערבון בטלוויזיה לנסר ; גרסה בדיונית של זה מתוארת בסרט "היו זמנים בהוליווד" משנת 2019, בו גילם ניקולס האמונד את וונאמייקר, ובנובלה באותו שם, משנת 2021.
הוא גם ביים הפקות בימתיות, כולל הפקת בכורה עולמית של האופרה "שבירת הקרח" של מייקל טיפט.[8] ב-1980 הוא ביים את האופרה אאידה של ג'וזפה ורדי בכיכובו של לוצ'יאנו פברוטי באופרה של סן פרנסיסקו (הגרסה המשודרת שוחררה כ-DVD). הוא גם שיחק כבעלים האכזר מאוד והאלמן של חנות הכלבו "סימון ברנג'ר" בדרמת הטלוויזיה קצרת הימים של ברנג'ר ב-1985.
שיקום תיאטרון הגלוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1970 הקריירה של וונמייקר קיבלה תפנית דרמטית לאחר שהתעצבן על כך שבעוד שמספר העתקים של תיאטרון הגלוב של שייקספיר קיימים בארצות הברית - האתר של המקור בלונדון סומן רק על ידי לוח על מבשלת בירה סמוכה. לכן הוא שם לו למטרה לשחזר העתק מדויק של תיאטרון הגלוב, שיוצגו בו מחזות ויכלול גם מוזיאון.
שחזור תיאטרון הגלוב של שייקספיר במיקומו המקורי, הפך ל"אובססיה הגדולה" של וונאמייקר. הוא השיג תמיכה כספית מפילנתרופים ומאוהבי שייקספיר אחרים, כמו שמואל ה. סקריפס, כדי לוודא שהמיזם יקרום עור וגידים. בהמשך, הקים וונאמייקר את קרן הגלוב של שייקספיר, שגייסה יותר מעשרה מיליון דולר.
_-_156.JPG)
אף על פי שכמו בסוף המאה ה-16 וה-17, משפחת המלוכה של המאה ה-20 תמכה פחות או יותר בתיאטרון, הממסד הרשמי הבריטי היה מסויג יותר, מכיוון שהם רצו לפתח את האתר למגדלי מגורים חדשים ולשימוש מסחרי. קרן המורשת הבריטית English Heritage, ששלטה באתר, סירבה לתת לוונמייקר את הממדים המדויקים של תיאטרון הגלוב המקורי.[9][10]
על הגדה הדרומית של נהר התמזה בלונדון, בסמוך למקום שבו עומד היום השחזור המודרני של תיאטרון הגלוב של שייקספיר, נמצא לוח שעליו נכתב: "בהודייה לסם וונמייקר, שחקן, במאי, מפיק, 1919–1993, שחזונו בנה מחדש את תיאטרון הגלוב של שייקספיר, בבנקסייד בקהילה זו".[9] על קיר התיאטרון בצד הנהר קבוע שלט כחול,[11] והתיאטרון היעקוביני המקורה באתר, שנפתח בינואר 2014, נקרא על שמו "אולם המשחק ע"ש סאם וונמייקר ".[12]
על עבודתו בשחזור תיאטרון הגלוב, מונה וונמייקר ביולי 1993 למפקד כבוד במסדר האימפריה הבריטית (CBE).[4] הוא גם זכה במדליית בנג'מין פרנקלין מהחברה המלכותית לאמנויות כהוקרה על תרומתו לתיאטרון.
כאשר השחקן הבריטי זוכה פרסי הטוני, מארק ריילנס, קיבל את הטוני השלישי שלו על הבמה בעיר ניו יורק במהלך הטקס המשודר בטלוויזיה ב-8 ביוני 2014, הוא עשה זאת עם הודעת תודה לוונמייקר.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1940 התחתן וונמייקר עם השחקנית הקנדית שרלוט הולנד.
בספר הזיכרונות שלה מ-2014, I Said Yes to Everything, טענה השחקנית לי גרנט שבמהלך הפקת הסרט מסע הארורים Voyage of the Damned (1976), ניהל וונמייקר רומן עם השחקנית הבריטית לין פרדריק, שהייתה אז בת עשרים ואחת.[13]
השחקנית זואי וואנאמייקר היא בתו, והיסטוריון הקולנוע מארק וונמייקר הוא אחיינו.[14]
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
וונמייקר מת מסרטן הערמונית בלונדון ב-18 בדצמבר 1993, בגיל 74,[15] לפני הפתיחה החגיגית של תיאטרון הגלוב על ידי המלכה אליזבת השנייה ב-12 ביוני 1997.[16] הוא הותיר אחריו שלוש בנות, אבי, זואי וג'סיקה.
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שואה (מיני-סדרת טלוויזיה 1978) בתור מוזס וייס
- תיאטרון קמיאו ב"מנהטן Footstep" (פרק מס' 1.4) 7 ביוני 1950
- Danger Man – בתור פטריק לורנס ב"The Lonely Chair" (פרק מס' 1.8) 30 באוקטובר 1960
- המגינים – בתור ד"ר ראלף איימס ב"מאה חייו של הארי סימס" (פרק מס' 1.7) 28 באוקטובר 1961
- המגינים – בתור ג'יימס הנרי דייוויד ב"ספר לשריפה" (פרק מס' 2.27) 30 במרץ 1963
- איש העולם – בתפקיד ניקו ב"השודד" (פרק מס' 2.1) 11 במאי 1963
- ריגול - בתור ספראג ב"פסטיבל של פיונים" (פרק מס' 1.10) 11 בדצמבר 1963
- הגבולות החיצוניים – כמו ד"ר סיימון הולם ב"מחקר היתכנות " (פרק מס' 1.29) 13 באפריל 1964
- The Defenders – בתור אדוארד באנטר ב"ניצחון חלול" (פרק מס' 3.35) 20 ביוני 1964
- המגינים - בתור עו"ד ארצות הברית ברוקר ב"טעם של אפר" (פרק מס' 4.8) 12 בנובמבר 1964
- המערב הפרוע הפרוע – בתור ד"ר ארקולריס ב"ליל האור המיילל" (פרק מס' 1.14) 17 בדצמבר 1965
- Gunsmoke – בתור אסא לונגוורת' ב"פרסון מגיע לעיר" (פרק מס' 11.31) 30 באפריל 1966
- Run for Your Life - בתור מייג'ור ג'ו רנקין בשני פרקים
- הברון – בתור ספטון פולקארד ב"אתה לא יכול לנצח את כולם" (פרק מס' 1.19) 1 בפברואר 1967
- ג'אד להגנה - בתפקיד שלי גולד ב"שערי קרברוס" (פרק מס' 2.8) 15 בנובמבר 1968
- תיאטרון בן שלושים דקות ב"A Wen" (פרק מס' 1.233) 27 בדצמבר 1971
- ראפרטי – בתור הולנדר ב"רפרטי" (פיילוט) (פרק מס' 1.1) 5 בספטמבר 1977
- שיבת הקדוש - בתור דומניקו ב"זרעי דרקון" (פרק מס' 1.22) 25 בפברואר 1979
במאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המגינים (סדרת טלוויזיה) - פרק "Eyewitness" (1965)
- Court Martial (סדרת טלוויזיה) - פרק "הרוח המרה" (1966)
- הוק (סדרת טלוויזיה) – פרקים "אל תפיל מום או ציר", "משחק עם מבוי סתום" ו"כמה קרוב אפשר להגיע?" (1966)
- Cimarron Strip (סדרת טלוויזיה) - פרק "כנף שבורה" (1967)
- קאסטר (סדרת טלוויזיה) – פרק "Sabres in the Sun" (1967)
- Dundee and the Culhane (סדרת טלוויזיה) - פרק "The Jubilee Raid Brief" (1967)
- Coronet Blue (סדרת טלוויזיה) - פרקים "המורדים", "אדם רץ", "שבת" ו"נוכחות הרוע" (1967)
- לנסר (סדרת טלוויזיה) - פרק "The High Riders" (1968)
- בכורה (סדרת טלוויזיה) - פרק "לאסיטר" (1968)
- לוחמי הצדק (סדרת טלוויזיה) - פרק "ללכוד עכברוש" (1968)
- הקובץ של אווז הזהב (1969)
- התליין (1970)
- Catlow (1971)
- סינבד ועין הנמר (1977)
- Columbo: The Bye-Bye Sky High IQ Murder Case (1977) (טלוויזיה)
- דייוויד קאסידי - איש סמוי (סדרת טלוויזיה) - פרק "כלוב הפלדה" (1978)
- הארט ואשתו (סדרת טלוויזיה) - פרק "Death in the Slow Lane" (1979)
- שובו של הקדוש (סדרת טלוויזיה) - פרק "מעגל קסמים" (1979)
- גברת קולומבו הלא היא קייט אוהבת תעלומה (סדרת טלוויזיה) - פרקים "פאזל לנביאים" ו"כוכב נופל" (1979)
- הריגתו של רנדי וובסטר (1981) (טלוויזיה)
- Columbo: Grand Deceptions (1989) (טלוויזיה)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סם וונמייקר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סם וונמייקר, באתר AllMovie (באנגלית)
סם וונמייקר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
סם וונמייקר, בביצוע "The Building of the Sam Wanamaker Playhouse", סרטון באתר יוטיוב, video- Interview with Sam Wanamaker, September 18, 1992 [Mostly about directing opera]
- סם וונמייקר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Who do you think you are – Zoë Wanamaker" BBC/2008.
- ^ "Obituaries: Sam Wanamaker". The Daily Telegraph. 20 בדצמבר 1993. p. 21. נבדק ב-26 במאי 2023 – via Newspapers.com.
The son of Russian Jews who had fled the 1905 pogrom and found work in the Chicago rag trade, he was born Sam Watenmaker on June 14 1919...
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Zoe Wanamaker at bbc
- ^ 1 2 "Actor Sam Wanamaker, 74; rebuilt Globe Theater", Chicago Tribune, December 19, 1993
- ^ Hobe (24 בנובמבר 1948). "Legitimate: Play on Broadway – Gooodbye My Fancy". Variety. 172 (12): 50.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Threepenny Opera". אורכב מ-המקור ב-30 באפריל 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Martin Duberman, Paul Robeson, The New Press, New York, 1989, p. 476.
- ^ Inlay notes to recording on Virgin Classics VC 7 91448-2.
- ^ 1 2 Edward Chaney, "Sam Wanamaker's Global Legacy", Salisbury Review, June 1995, pp. 38–40.
- ^ "Sam Wanamaker's Great Obsession," by Karl E. Meyer, The New York Times, December 29, 1996.
- ^ Louise Jury (24 בפברואר 2012). "Globe theatre appeal … stage two". Evening Standard. אורכב מ-המקור ב-26 בפברואר 2012. נבדק ב-24 בפברואר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Moore, Rowan (12 בינואר 2014). "Sam Wanamaker Playhouse – review". The Observer. נבדק ב-21 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Grant, Lee (2014). I said yes to everything : a memoir (1st ed.). Plume. p. 302. ISBN 9780147516282.
- ^ "Marc Wanamaker". IMDB.com. Internet Movie Database. נבדק ב-2 ביוני 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Obituary for Sam Wanamaker, The New York Times, December 19, 1993.
- ^ "Shakespeare's Globe :: Sam Wanamaker". אורכב מ-המקור ב-7 באוגוסט 2008. נבדק ב-12 בספטמבר 2007.
{{cite web}}: (עזרה)