ספרי יעקב
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה. | |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
.png) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אולגה טוקרצ'וק  |
| שפת המקור |
פולנית |
| סוגה |
רומן |
| נושא |
יעקב פרנק, פרנקיזם, שבתאות |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
אוקטובר 2014 |
| פרסים | |
| |
  | |
"ספרי יעקב או המסע הגדול דרך שבעה גבולות, חמש שפות ושלוש דתות מרכזיות להוציא את השוליות" (בפולנית, Księgi Jakubowe), הוא רומן היסטורי רחב־יריעה מאת אולגה טוקרצ'וק, שיצא לאור בפולנית באוקטובר 2014. זהו הרומן התשיעי של טוקרצ'וק והוא תוצר של מחקר היסטורי מקיף שערכה הסופרת אודות יעקב פרנק - מיסטיקאי ומנהיג יהודי אנטינומיסטי שהגדיר את עצמו כמשיח בפולין של המאה ה-18. עריכת המחקר וכתיבת הספר ארכו שבע שנים. הספר תורגם לעברית על ידי מרים בורנשטיין ויצא לאור בפברואר 2020 בהוצאת כרמל.[1]
"ספרי יעקב" הוא רומן בן 702 עמודים המחולק לשבעה ספרים. עלילתו מתחילה ב-1752 ברוהאטין שבפולין וחלקה העיקרי מסתיים עם מותו של פרנק באופנבך שבגרמניה ב-1791, עם המשך בפרק האחרון המתאר בקצרה את קורות בתו, אווה פרנק, את קורות מקורבו הצעיר, משה דוברושקה והאפילוג הוא אירוע שהתרחש בזמן השואה במערות הכומר ליד מקום הולדתו של יעקב פרנק בקורולובקה. גיבורי היצירה הם יעקב פרנק וקהילת מאמיניו. הרומן משלב מספר נקודות מבט בגוף שלישי, הן של הסופרת והן של דמויות הקשורות ליעקב פרנק. כמו כן, נעשה שימוש במכתבים שהדמויות כותבות אחת לשנייה ובמסמכים רשמיים המשובצים בספר.
מיד עם פרסומו בפולין, הפך הספר לרב־מכר וזכה בפרס הספרותי היוקרתי ביותר בפולין, פרס ניקה (אנ'). שנה לאחר פרסומו הגיע הספר למכירת 100,000 עותקים. ב-2019, כשלטוקרצ'וק הוענק פרס נובל לספרות, כתבה ועדת פרס נובל בנימוקי הפרס, לאחר סקירת ספריה המוקדמים של טוקרצ'וק: "המגנום אופוס של טוקרצ'וק עד כה הוא הרומן ההיסטורי המרשים "ספרי יעקב" (2014). ... הגיבור הוא מנהיג הכת הכריזמטי של המאה ה-18 יעקב פרנק, שהוכרז על ידי חסידיו כמשיח החדש. הוא היה מקובל ומחפש חסר מנוחה מעבר לגבולות הרוחניים, נחוש לאחד אמונות יהודיות, נוצריות ומוסלמיות ולכן תמיד בצד הלא נכון של האורתודוקסיה. מרתק איך טוקרצ'וק נותנת לנו להיכנס למוחם של מספר דמויות בכרוניקה הזו בת 1000 עמודים כדי לתת לנו דיוקן של הדמות הראשית, בעוד שהוא עצמו מתואר רק מבחוץ. ברור שהוא היה אדם בעל פנים רבות: מיסטיקן, מורד, מניפולטור ורמאי. בעוד שהחוקר המודרני המובהק של המיסטיקה היהודית, גרשם שלום, ביצירתו האדירה על הקווים המרכזיים במיסטיקה היהודית, נמנע מהפרסונה המטרידה של פרנק, טוקרצ'וק, להפך, מוצאת עניין רב בדיוק בכך: חוסר הגבולות ותכונת האופי הפסיכופתית שלו. טוקרצ'וק הראתה בעבודה זו את היכולת העילאית של הרומן לייצג מקרה שהוא כמעט מעבר להבנה האנושית. אבל היצירה אינה מסתפקת בתיאור חייו המסתוריים של יעקב פרנק, אלא נותנת לנו פנורמה עשירה להפליא של פרק כמעט מוזנח בהיסטוריה האירופית.".[2]
הדמויות המרכזיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעקב פרנק - גיבורו המרכזי של הספר. דמותו ועלילותיו מתוארות בדרך כלל על ידי המספרת היודעת כל ובחלק מהמקרים על ידי חסידו, נחמן מבוסק.
- ינטה - בת 80, סבתו של יעקב פרנק הנוטה למות בתחילת הספר. כתוצאה מבליעת הקמע ובו סגולה לחיים שנתלה על צווארה, היא מרחפת בין עולם החיים ובין עולם המתים וגופה הולך ומצטמק. כך היא גם מרחפת וצופה בכל עלילות הדמויות המתוארות בספר.
- נחמן בן לוי מבוסק - למד בצעירותו כחסיד בחצר הבעל שם טוב והפך לאחד מחסידיו המוקדמים של יעקב פרנק שמלווה אותו בנאמנות בכל גלגוליו. בתור סופר מטבעו, הוא המספר בחלקים מהספר ומתעד את עלילות יעקב פרנק.
- הכומר בנדיקט חמיילובסקי (אנ') מפִירְלֶיוּב הסמוכה לרוהאטין. איש ספר המתוודע גם לאלישע שור. חיבר את "אתונה החדשה" (אנ') - האנציקלופדיה הראשונה בפולנית.
- הרב אלישע שור - ראש משפחת שור מרוהאטין. מתקרב לגיל 60 בתחילת הספר. סוחר (בסוסים ובמשקאות חריפים) מבוסס ומכובד בקהילה. כמו רבים מיהודי פודוליה, לאחר שנהה אחר השבתאות הוא ומשפחתו הופכים לחסידיו של יעקב פרנק.
- קטרינה קוסקובסקה (צר') - אצילה פולנית ממשפחת פוטוצקי, אשת מושל קמניץ
- מוליבדה (אנטוני קוסקובסקי (פו')) - אחיה של קטרינה קוסקובסקה, אציל והרפתקן פולני המתחבר אל הפרנקיסטים מראשית דרכם ומהווה עבורם שליח לממסד הממלכתי והכנסייתי.
- אשר רובין - רופא, בן 35 בתחילת המאורעות. מוצאו מליטא. למד רפואה באיטליה
- הבישוף קייטאן סולטיק (אנ') - מתחיל כמשנה לבישוף של קייב, לאחר מכן הבישוף של קרקוב. אנטישמי ומכור למשחקי קלפים.
- הבישוף מיקולאי דמבובסקי (אנ') - מתחיל כבישוף של קמניץ, לאחר מכן הבישוף של קרקוב. בתמיכתו בפרנקיסטים, לאחר התנצרותם, מצווה על שריפת אלפי ספרי תלמוד.
- שלמה שור - בנו של אלישע שור ובעלה של חיה, לאחר התנצרותו הפך לפרנצישק וולובסקי
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר נפתח בנסיעתו של הכומר חמיילובסקי לביתו של אלישע שור ברוהאטין, כדי לנסות להחליף עמו ספרים. הם אינם מדברים באותה שפה והמתורגמן הוא הריצ'קו, נער נוצרי יתום שאומץ על ידי משפחת שור. הביקור מסתיים בכך שהכומר נותן לשור את האנציקלופדיה שכתב, "אתונה החדשה" ומקבל משור את הספר "עין יעקב".
האצילה הפולניה קוסקובסקה ובת לווייתה דרוז'בצקה מתארחות במסען אצל ראש פלך רוהאטין. מארחים להם לחברה גם הכמרים חמיילובסקי והכומר המשכיל, גאודנטי פיקולסקי. בזמן שהרופא היהודי, אשר רובין, מגיע לטפל באורחי וביושבי האחוזה, מתברר לכומר חמיילובסקי כי דרוז'בצקה היא משוררת והוא מגלה בכך עניין.
באמצעות השקפתו של אשר רובין מתבררת לנו המציאות ברוהאטין, שבה נחלקים היהודים בין נאמני התלמוד המועטים ובין מתנגדיו (אליהם משתייכת משפחת שור). דעתו של רובין, שלמד רפואה באיטליה, על מתנגדי התלמוד היא קשה: "שקועים בהבלים מיסטיים, באמונות תפלות, ... הם מאמינים במשיח סובל, משיח שנפל לתהום תחתיות, כי רק מתהום כזאת אפשר להתרומם אל הגבוה הנשגב. הם מאמינים במשיח בבלואים, שכבר בא כמעט לפני מאה שנה. העולם נגאל כבר, אף כי אולי אי אפשר להבחין בכך במבט ראשון, ואלה שיודעים שכך הוא, מסתמכים על הנביא ישעיהו. הם מתעלמים מן השבת, נואפים — החטא בלתי מובן לחלקם ולאחרים כל כך זניח, שלא ראוי לעסוק בו.". אשר הוזמן לבית שור כדי לבדוק את ינטה הזקנה, קרובתו של אלישע שור, שהוזמנה לחתונה וחלתה בטלטולי הדרך ועתה נוטה למות. אם תמות ותיקבר על החתונה יהיה להידחות. לכן כותב אלישע שור קמע שבו כתוב "המתנה" ותולה אותו על צווארה של ינטה. ינטה בולעת את פיסת הנייר שבתוך הקמע. מעכשיו היא משקיפה על הכול מלמעלה.
דרוז'בצקה מבקרת בביתו של הכומר חמיילובסקי והם דנים בספרו "אתונה החדשה" והיא משאירה לו ספרון של שיריה. הם ממשיכים וכותבים מכתבים זה לזו. הבישוף סולטיק כותב מכתב לציר האפיפיור בממלכה המסביר ומצדיק את מה שנודע כעלילת הדם בז'יטומיר,[3] ושהבישוף מכנה רצח של ילד נוצרי על ידי היהודים למטרת שימוש בדמו. אירוע שהסתיים בשפיטתם, עינויים והוצאתם להורג של שלושה יהודים בביתור לרבעים ושל שלושה שהתנצרו כדי להמתיק את גזר דינם, בכריתת ראש. למעשה, הבישוף יזם את עלילת הדם לאחר שקיבל הלוואה משני מלווים יהודים מז'יטומיר (למרות שסירבו בתחילה לעסקה) תמורת משכון סמלי הבישופות, כדי להחזיר חוב שצבר במשחקי קלפים. כיוון שהיה חייב להחזיר לעצמו את הסמלים, טפל על שני היהודים ועל מקורביהם את עלילת הדם.
ספר החול
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבעד לעיניה של ינטה המרחפת בעולם, מתוארת שיירת הסוחרים שיצאה מאיזמיר ועוברת דרך קונסטנטינופול, בוקרשט וחוצה את נהר הדנייסטר בדרכה אל פולין. אחד מסהסוחרים שבשיירה הוא נחמן שמואל בן לוי מבוסק. הוא מתואר כמי שכותב בכל הזדמנות. הוא מתאר את ילדותו ואת אביו שהיה רבה של בוסק שבה היה רוב ל"מאמינים האמיתיים" - חסידיו של שבתי צבי וממשיכי דרכו. בגיל 16 הצטרף לחבורת תלמידיו של הבעש"ט. עם שובו ולאחר שהתחתן, החל לצאת בשיירות מסחר לאימפריה העות'מאנית ושם פגש את הרב מרדכי שהיה תלמידו של יהונתן אייבשיץ.
נחמן מגיע אל כינוס בבית שור ומספר להם כי פגש את יעקב לייבוביץ, בן יהודה לייב שכונה בוכבינדר, שנולד בקורולובקה וגדל בצ'רנוביץ' ולמד אצל יששכר מפודהייצה.[4] הוא נשאל איך נדע כי "הוא האיש"? ונחמן מנסה לשכנעם. בסיום, אלישע שור מסתודד עם נחמן ופוקד עליו להביא את יעקב לרוהאטין כדי שיתרשמו ממנו. ינטה, סבתו של יעקב לייבוביץ, מרחפת אל העבר ונזכרת באירועים מילדותו ונעריו של יענקל'ה. כמו כן, הקורא לומד את קורותיו של אביה של ינטה שנשבה בקסמו של שבתי צבי. ינטה צופה באמה נאנסת על ידי קוזאקים ומסיקה שהיא נהרתה כתוצאה מאותו אונס.
הקורא חוזר אחורה לאירועים מוקדמים יותר באיזמיר. נחמן מספר כיצד פגש את מוליבדה, בעת ששניהם עבדו כמתורגמנים באיזמיר בשירות טריניטרים (נוצרים), שפדו נוצרים מהשבי המוסלמי. מוליבדה, הרפתקן פולני שבילה שנים רבות ביוון, כונה על ידי הנוצרים "הרוזן קוסקובסקי" וטען כי שלט באי יווני ששמו מוליבדה ומכך נגזר שמו.[5] בחתונה הנערכת בניקופול, נושא יעקב לאשה את חנה בת ה-14, בתו של חכם יהודה לוי טובה, שהוא חסיד של ברוכיה רוסו - ממשיכו של שבתי צבי. יעקב מתחיל להציג את עצמו כיעקב פרנק. טובה דואג ליעקב למשרה כמנהל מחסן של גיסו - סוחר גדול בקראיובה. בשעה שאשתו הטריה נשארת עם אביה בניקופול, עושה יעקב חיל כמנהל המחסן הודות לכריזמה שלו. הוא לוקח לו בקראיובה את הרש'לה - נער משרת המחפה על עסקיו הצדדיים ועל בגידותיו עם נשים.
ב-1753, בעת שמוליבדה בן 35, הוא פוגש לראשונה את יעקב, קושר אתו קשרים ומתוודה בפני נחמן כי הוא מעריץ את יעקב. נחמן רושם את רשמיו מביקור שערך יעקב עם מספר מצומצם מחסידיו, בכפר של מוליבדה - כפר בוגומילי בוולאכיה. יעקב וחסידיו התרשמו מאוד מהשקט והשלווה של אנשי הכפר ומהטקסים שלהם. ב-1754 נוטש יעקב במפתיע את עבודתו ויחד עם חסידיו מתחיל למסע אל קבר נתן העזתי בסקופיה. בדרך הוא מעולל תעלולים וניסים המושכים אחריו קהל סקרנים, יהודים ונוצרים. יעקב והחוג המצומצם של חסידיו מגיעים לסלוניקי ויעקב פותח שם בית מדרש המושך תלמידים רבים. דבר זה גורם לעימות עם חסידיו של ברוכיה, השולטים ביהדות סלוניקי ויעקב וחסידיו נאלצים ב-1755 לעזוב את סלוניקי ולהפליג בים חזרה לאיזמיר.
על החוג המצומצם של חסידי יעקב נמנים: נחמן, רבי יששכר - מורהו של יעקב, רבי מרדכי - מורהו של נחמן ונתן. בדיוניהם המשותפים רבי יששכר מתחיל לעסוק בשילוש ובצלב. הוא אומר שהצלב הוא האות א' וכי השילוש הוא אלוהי האמת, השכינה והאל הבורא. כשמגיע המשיח הוא מחליף את אחד מקודקודי המשולש, את האל הבורא על פי יששכר. בינתיים מגיעה שיירת מסחר מפודוליה בראשות אלישע שור שבא על פי הזמנת נחמן שתיאר במכתב את רוח הקודש של יעקב. יעקב חלה וכשהחלים טען שבחלומו הופיע איש עם זקן לבן שאמר לו: "תלך צפונה ושם תמשוך אנשים רבים לאמונה חדשה", ורבי מרדכי אמר לו: "תלך לפולין ושם תהיה מלך ומושיע". בנסיעתם צפונה, עצרה הקבוצה בבית אביו של יעקב ברומניה. אביו אינו חסיד גדול של בנו. כשמספרים לו על כוונותיו, הוא אומר: "ישמור אותו אלוהים מדבר כזה ... יהרגו אותו. אלה או אלה. הם רק מחכים לדבר כזה.". החבורה המלווה בשיירה הקטנה של אלישע שור מצליחה להבריח את הגבול העות'מאני צפונה לפולין.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רחל אליאור, על יעקב פרנק ועל ספרה של אולגה טוקרצ'וק, ספרי יעקב. הארץ, תרבות וספרות, 24 במרץ 2020. זמין בפרויקט בן יהודה.
- רונה טאוזינגר, כתבתי על אדם כריזמטי, פסיכופת, קוסם ורמאי, באתר ישראל היום, 09 באפריל 2020
- אודי נוימן, מחכים למשיח - על "ספרי יעקב" לאולגה טוקרצ'וק, באתר "מגפון", 22 באוקטובר 2022
- ספרי יעקב, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "ספרי יעקב – או המסע הגדול דרך שבעה גבולות, חמש שפות ושלוש דתות מרכזיות", באתר ההוצאה לאור, הוצאת כרמל
- ^ Olga Tokarczuk Bio-bibliography, באתר פרס נובל לספרות (באנגלית)
- ^ על פי מקורות אחרים הוצאו להורג בעלילת דם זו 14 יהודים. על פי טוקרצ'וק (כפי שמסתבר ממכתב הבישוף), 31 נעצרו ונחקרו, שבעה נידונו למוות. אחד מהשבעה נמלט ושאר העצורים זוכו.
- ^ יתכן כי הכוונה היא ליששכר "המגיד" מפודהייצה - שפעל באמצע המאה ה-18 ונחשב על ידי יעקב עמדין כשבתאי, למרות שנחשב על ידי השבתאים כ"אדוק". History of the Jews of Podhajce
- ^ מוליבדה הוא שיבוש מכוון של מולידבה - קריאה סלאבית עתיקה ששמע מוליבדה בעת שהיה עולה רגל למנזר שעל הר אתוס ביוון