אולגה טוקרצ'וק

אולגה טוקרצ'וק
Olga Nawoja Tokarczuk
לידה	29 בינואר 1962 (בת 59); סולחוב (אנ'), פולין
מדינה	פולין
מקום מגורים	קראיאנוב, ורוצלב
השכלה	הפקולטה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת ורשה (1985)
מקצוע	מחברת רומנים, סופרת, פסיכולוגית, משוררת, לבריתנית, מוציאה לאור, donor
מפלגה	The Greens
בן או בת זוג	Roman Fingas (1985–הווה); Grzegorz Zygadło (הווה)
מספר צאצאים	1 (נכון ל־1986)
פרסים והוקרה	Silver Medal for Merit to Culture – Gloria Artis‎; פרס סמואל בוגומיל לינדה (2008); פרס קושצילסקי (1997); Kulturhuset Stadsteatern (2016); פרס נייק (2008); פרס בוקר הבינלאומי (2018); בריקפרייז (2015); פרס נייק (2015); Śląski Wawrzyn Literacki (2009); פרס וילניצה (2013); פרס נובל לספרות (2018); פרס יאן מיכלסקי (2018); אזרחות כבוד של ורוצלב (2019); לור בטליון (2019); EBRD Literature Prize (פברואר 2019); Warwick Prize for Women in Translation (2018); Warwick Prize for Women in Translation (2019); Ambassador of the correct Polish language (ספטמבר 2019); מדליית ההצטיינות לתרבות; אזרחות כבוד של ורשה (18 ביוני 2020); Paszport Polityki; בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו ;
חתימה
	האתר הרשמי

אולגה טוקרצ'וק (בפולנית: Olga Nawoja Tokarczuk^[1]; נולדה ב-29 בינואר 1962) היא סופרת פולנייה, פסיכולוגית במקצועה, זוכת פרס נובל לספרות בשנת 2018 אשר תוארה כאחת מהסופרות המוערכות והמוצלחות ביותר בדורה.^[2]^[3] כמו כן זכתה בפרס מאן בוקר הבינלאומי עבור ספרה "טיסות".^[4] וכן בפרס יאן מיכלסקי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוקרצ'וק נולדה ב-29 בינואר 1962, בעיירה סולחוב (פול') ליד ז'לונה גורה שבפרובינציית לובוש במערב פולין. למדה פסיכולוגיה באוניברסיטת ורשה בין השנים 1980 ל-1985. בסיום לימודיה החלה לעבוד כתרפיסטית, תחילה בוורוצלב ולאחר מכן בוולבז'יך.

טוקרצ'וק היא פעילה פוליטית בעלת עמדות שמאלניות, היא חברת מפלגת הירוקים הפולנית.

ספרה הראשון, ערים במראות, התפרסם בשנת 1989.

מאז 1998 היא מתגוררת בכפר הקטן קראיאנוב (פול') ליד נובה רודה.

כתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוקרצ'וק היא פסיכולוגית יונגיאנית וכתיבתה מושפעת מהגישה היונגיאנית.^[5]

היא בעלת הוצאת הספרים פרטית רוטה (Ruta), באמצעותה מוציאה טוקרצ'וק את ספריה.

ספרה ספרי יעקב העוסק ביעקב פרנק תורגם לעברית על ידי מרים בורנשטיין והופיע בהוצאת כרמל, ירושלים תש"פ. הספר יצא לאור בשנת 2014, לאחר שבע שנים של תחקיר מעמיק, איסוף מסמכים, לימוד ההיסטוריה של המאה ה-18, גימטריה, קבלה ומילים מהשפה העברית.^[6]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרס הספרותי הפולני היוקרתי ניקה (Nagroda Literacka Nike)‏ – 2008.
בריקפרייז ("פרס הגשר", Brückepreis) הגרמני – 2015.
זכייה שנייה בפרס ניקה – 2018.
פרס מאן בוקר הבינלאומי, אותו קיבלה בזכות התרגום האנגלי של ספרה "טיסה" (Flight)‏ – 2018.
פרס נובל לספרות – 2018 (הוענק בשנת 2019).
פרס יאן מיכלסקי – 2018.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של אולגה טוקרצ'וק (בפולנית)

אולגה טוקרצ'וק, ברשת החברתית פייסבוק
אולגה טוקרצ'וק, ברשת החברתית טוויטר
אולגה טוקרצ'וק, ברשת החברתית אינסטגרם
אולגה טוקרצ'וק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מירי פז, הסופרת הפולניה שמסרבת להיכנע לאנטישמיות, באתר מידה, 1 בנובמבר 2015
גילי איזיקוביץ, הסופרת הפולנייה אולגה טוקרצ'וק זכתה במאן בוקר הבינלאומי, באתר הארץ, 23 במאי 2018
אולגה טוקרצ'וק, באתר פרס נובל (באנגלית)
יונתן מאיר, 'התנצלות: אחרית דבר לתרגום העברי', אולגה טוקרצ'וק, ספרי יעקב, הוצאת כרמל, ירושלים תש"פ, עמ' 698–702.

רחל אליאור, "אלוהים נמצא בנו ומי שאלוהים נמצא בו לא חייב בחוקים הרגילים": על יעקב פרנק ועל ספרה של אולגה טוקרצ'וק, ספרי יעקב, הארץ, תרבות וספרות, 24.3.2020;
https://benyehuda.org/read/21530

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ STOWARZYSZENIE KULTURALNE "GÓRY BABEL" | Rejestr.io, rejestr.io
^ Bestsellery 2009 (בפולנית)
^ Nike 2008 dla Olgi Tokarczuk - "Bieguni" książką roku (בפולנית)
^ גיא שרמן, הסופרת הפולנייה אולגה טוקרצ'וק היא הזוכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי, באתר ynet, 23 במאי 2018
^ אולגה טוקרצ'וק ופטר הנדקה הם הזוכים בפרס נובל לספרות, באתר ynet
^ כתבתי על אדם כריזמטי, פסיכופת, קוסם ורמאי, באתר ישראל היום

[1] STOWARZYSZENIE KULTURALNE "GÓRY BABEL" | Rejestr.io, rejestr.io

[2] Bestsellery 2009 (בפולנית)

[3] Nike 2008 dla Olgi Tokarczuk - "Bieguni" książką roku (בפולנית)

[4] גיא שרמן, הסופרת הפולנייה אולגה טוקרצ'וק היא הזוכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי, באתר ynet, 23 במאי 2018

[5] אולגה טוקרצ'וק ופטר הנדקה הם הזוכים בפרס נובל לספרות, באתר ynet

[6] כתבתי על אדם כריזמטי, פסיכופת, קוסם ורמאי, באתר ישראל היום

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גרי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגווי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יוהנסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020)

חיפוש

תפריט ניווט