עבד אל-מג'יד תבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עבד אל-מג'יד תבון
عبد المجيد تبون
Абдельмаджид Теббун (06-11-2021).jpg
לידה 17 בנובמבר 1945 (בן 77)
משריה, אלג'יריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אלג'יריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר הלאומי למנהל עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא אלג'יריה ה־7
19 בדצמבר 2019 – נוכחי
(3 שנים)
נוכחי ←
פרסים והוקרה
  • Grand Collar Of The State Of Palestine (2021)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עבד אל-מג'יד תבוןערבית: عبد المجيد تبون, ‏ נולד ב-17 בנובמבר 1945) הוא פוליטיקאי אלג'ירי, נשיא אלג'יריה מאז 19 בדצמבר 2019. תבון מילא בעבר תפקידים בכירים בממסד המדינה, מטעם החזית לשחרור לאומי, כיהן בעבר כשר השיכון בשנים 2001–2002 ושוב בשנים 2012–2017. בין 25 במאי-15 באוגוסט 2017 כיהן לזמן קצר כראש הממשלה. בעקבות תנועת המחאה "חיראק" בשנים 2019–2020 ויתרו הנשיא עבד אל-עזיז בותפליקה ואנשיו על בחירתו בפעם החמישית בראש אלג'יריה. בבחירות לנשיאות נבחר תבון, חבר בוועד המרכזי של החזית לשחרור לאומי, שרץ כמועמד "עצמאי". תבון נבחר עם 58% מהקולות, והביס את מועמדיהן של "החזית לשחרור לאומי" ושל "ההתלכדות הלאומית הדמוקרטית". הוא נכנס לתפקיד במקום הנשיא בפועל, עבד אל-קאדר בן סאלח. אזרחים רבים נמנעו מלהצביע בבחירות. המחאות המשיכו גם אחרי כניסתו של תבון לתפקיד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבד אל-מג'יד תבון נולד במשריה בוילאית נעאמה באלג'יריה בימי השלטון הצרפתי במולדתו. מקור משפחתו בכפר בוסמר'ון, כיום בוילאיה אל באיאד, ברמות הגבוהות בדרום-מערב אלג'יריה. אביו היה שייח, חבר באיגוד העולמא המוסלמיים ובו זמנית איש צבא. אמו הייתה איכרה. תבון סיים ב-1969 לימודי כלכלה בבית הספר הלאומי למנהל של אלג'יריה.

ב 2019 נשפט בנו חאלד, אחרי מאסר של שנה וחצי, וזוכה מאשמת סחר בקוקאין בתחילת שנת 2020.

הקריירה המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבדלמג'יד טבון התחיל את דרכו בשנת 1969 באיש מנהל סטז'ר, משנת 1972 - במחוז סאורה. באותה תקופה נרשם למפלגת החזית לשחרור לאומי בשנים 1975–1976 כיהן כמזכיר כללי של מחוז ג'לפה, בשנים 1977–1979 - של מחוז אדראר, בשנים 1979–1982 של מחוז בלידה ובשנים 1982–1983 - של מחוז מ'סילה. בשנים 1983- 1984 כיהן כוואלי של אדראר ובשנים 1989–1991 - ואלי של מחוז טיזי אוזו.

המשך הקריירה המפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר בממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1991 בממשלת ר'וזלי הראשונה התמנה טבון לשר ממונה על-יד שר הפנים, האחראי על הקהילות המקומיות. ב-1999 קרא לו הנשיא עבד אל-עזיז בותפליקה להיות שר התקשורת והתרבות בממשלת בן ביתור. הוא כיהן בתפקיד זה למשך ששה חדשים בלבד, ואחר כך שוב נקרא לכהן כשר ממונה על הקהילות המקומיות לצורך רפורמת המחוזות. בשנת 2001 מינה אותו בותפליקה לשר הבינוי והתכנון העירוני בממשלת בן פליס השנייה והוא עמד בראש המשרד הזה עד שנת 2002. תבון ייצג את הנשיא בותפליקה בכמה שליחויות בחו"ל (באיראן, בסוריה וכו') ב-3 בספטמבר 2002 התמנה שוב כשר הבינוי והתכנון העירוני בממשלת סלאל, אחר כך באותו התפקיד בממשלות סלאל השנייה, השלישית והרביעית. ב-19 בינואר 2017, אחרי ששר המסחר בחטי בלאלב חלה ובהמשך נפטר, מילא תבון את מקומו באופן זמני.

ראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2017 נחשב תבון מקורב לראש המטה הכללי של הצבא, אחמד גאיד סאלח וב-24 במאי נבחר לכהן כראש ממשלה במקום אבד מאלכ סלאל. ב-15 באוגוסט 2017 כבר הוחלף בתפקיד על ידי אחמד אויחיא. פיטוריו הוסברו על ידי רצונו להגביל את הייבוא, להאבק בשחיתות תוך כדי הקמת רשות פיקוח כללי במסגרת משרד ראש הממשלה, דרישתו משריו לחקור את חוזי הסחר הציבוריים שנחתמו על ידי הממשלות הקודמות ו"הטרדות" נגד אנשי העסקים. ביולי 2017 ממשלתו שלחה אזהרות לכמה חברות גדולות אלג'יראיות וזרות בתחום התשתיות ואיימה לבטל להן את החוזים בגין עיכובים בביצוע התחייבויותיהן. עם חברות אלה נמנתה חברת ETRHB של עלי חדד, ראש פורום היזמים FCE ומקורב לסעיד בותפליקה, אחיו של הנשיא. בהמשך הושלך תבון למעצר בית עד שנת 2019. הרדיפות נגדו הביאו לעלייה בפופולריות שלו בקרב דעת הקהל. שמו הוזכר כיורש אפשרי לנשיא בותפליקה.

הבחירות לנשיאות בשנת 2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בספטמבר 2019 הציג תבון את מועמדותו לבחירות לנשיאות שנדחו פעם שנייה עקב הפגנות "אל חיראכ" שהובילו להתפטרות הנשיא בותפליקה. תבון הציג עצמו כ"מועמד העם" וטען שדרישות המפגינים לא יוכלו למצוא מענה ללא בחירת נשיא לגיטימי. הוא הבטיח רפורמה של החוקה ושל חוק הבחירות, והשכנת דמוקרטיה אמיתית ברמה מקומית ולאומית. הוא ביקש שהמדינה תחזיר לעצמה את הסכומים שהלוותה לחברות פרטיות ושלא הוחזרו מעולם לבנקים הממלכתיים. תבון היה מועמד עצמאי אולם בעת ובעונה אחת נשאר חבר בוועד המרכזי של החזית לשחרור לאומי. הועלו נגדו האשמות שהוא "מועמד הצבא" ושהיה לכאורה מעורב בפרשת השחיתות המכונה "פרשת חליפה". הוא הסכים לפתיחה מחדש של התיק. בנובמבר 2019 ראש מטה הבחירות שלו התפטר והעיתון "א-נהר" המקרוב לשלטון חשף את קשריו עם איש העסקים עומר אליאט, שנשלח למאסר. ככל שהתקרב תאריך הבחירות נראה שתבון איבד את מעמדו המועדף לטובת אז-א-דין מיהובי שנתמך בידי רבים מהאליטה השלטונית. עם זאת, בסופו של דבר ב-12 בדצמבר 2019 אחרי מסע בחירות סוער, מלווה בהפגנות רבות אפילו בעצם יום הבחירות, נבחר תבון לנשיא עם 58.1% מהקולות ותוך כדי אי השתתפות שיא של 60% מבעלי זכות ההצבעה. אנליסטים העלו ספקות לגבי המספרים. מפגינים מתנועת החיראכ מחו נגדו בכנותו "נשיא הקוקאין" בגלל המשפט שנוהל נגד בנו. במסיבת העיתונאים הראשונה שלו הצהיר תבון שהושיט יד לתנועת המחאה וקרא לדו-שיח.

נשיא הרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבון נשבע כנשיא ב-19 בדצמבר 2019 בנסיבות שבהן אזרחי אלג'יריה איבדו את אמונם במנהיגות. בנאומו הראשון קרא שוב לדו-שיח עם תנועת המחאה והבטיח למלא את דרישותיה במסגרת קונצנזוס פוליטי וחוקי הרפובליקה. הוא שיבח את העם על שסירב לקבל את קריסת מערכות המדינה ומוסדותיה. הוא ביקש לוותר על התואר "הוד מעלתו" שהפך למאוס בימי הנהגתו של בותפליקה . בנשימה אחת העניק לעבד אל-קאדר בן סאלח ולאחמד גאיד סאלח את מדליית המסדר הלאומי להצטיינות בדרגת "סאדר". הוא עצמו קיבל אותה מדליה מידי הנשיא הזמני בן סאלח. בעת סיור ראשון במדינה ב-22 בדצמבר הודיע תבון על הקמתם של משרד חדש האחראי לעסקי סטארטאפ ומיקרו-מפעלים וכן של בנק שנועד ללוות מיזמים בתחום זה. הוא הורה על פתיחתם מחדש של שדות תעופה שנהיו זמן רב בלתי מנוצלים. כעבור מספר ימים כינס את מועצת הביטחון העליונה על מנת לבחון את מצב הגבולת עם לוב ומאלי. ב-28 בדצמבר 2019 מינה הנשיא את עבד אל-עזיז ג'ראד כראש ממשלה. בהמשך יזם שורה של התייעצויות לגבי האפשרות לרפורמה של החוקה, לרבות עם ותיקי המהפכה ועם אנשי דת. ב-7 במאי 2020 פורסמה לראשונה הצעת החוקה החדשה שמשכה ביקורת על כך שאינה מבטלת המשטר ה"היפר-נשיאותי". בפברואר 2020 החמיא שוב הנשיא לתנועת החיראכ והכריז את היום 22 בפברואר כ"יום לאומי לאחווה ולברית בין העם לצבאו למען הדמוקרטיה".

עבד אל-מג'יד תבון, ניקוס דנדיאס, 2020

ב-22 בפברואר התקיימו במדינה הפגנות המוניות. בהקשר המאבק במגפת הנגיף קורונה ב-17 במרץ 2020 ציווה הנשיא על איסור הצעידות והאספות מכל סוג וסיבה, כאמצעי הגנה על הבריאות הציבורית. במאי 2020 דחה תבון את ההאשמות לגבי המאסר של מספר עיתונאים והצנזורה על התקשורת.

ממשלתו קידמה תיקון של החוקה (אנ'), אשר אושר במשאל עם של 1 בנובמבר 2020 66.68% מהמצביעים שהשתתפו היו בעד השינויים. השתתפו רק 23.41% מהאוכלוסייה.

באוקטובר 2020, תבון נדבק בנגיף הקורונה וטס לטיפול בגרמניה. בינתיים, ראש הממשלה עבד אל-עזיז ג'ראד מילא את מקומו. ב-29 בדצמבר 2020, תבון שב לתפקידו. ב-10 בינואר 2021, טס טבון חזרה לגרמניה לטיפול בסיבוכים בכף הרגל שלו כתוצאה ממחלת הקורונה. ב-12 בפברואר 2021, חזר לאלג'יריה.

ב-16 בפברואר 2021 החלו הפגנות המוניות וגל של עצרות ארציות והפגנות שלווה נגד ממשלתו. ב-18 בפברואר 2021 הודיעה תבון על שינויים בקבינט. הוא פיטר בין היתר את שר האנרגיה, שר התעשייה ושר משאבי המים. הוא גם פיזר את הבית התחתון של הפרלמנט האלג'יראי והכריז על בחירות פרמנטריות מוקדמות בתוך שישה חודשים. ביולי 2021, הקים תבון ממשלה חדשה עם איימן בן עבדול רחמן כראש הממשלה. כששיעור האבטלה במדינה הגיע למעל 15% ב-15 בפברואר 2022 הודיע תבון שממלת אלג'יריה תנהיג דמי אבטלה לצאזרחים בני 19 עד 40 לשם "שמירת כבודם כבני אדם".

 ]

יחסים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצב בלוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Secretary Pompeo meets with World Leaders in Berlin Germany (49408271243).jpg

הנשיא פתח במגעים עם מנהיגים ושרי חוץ זרים בנוגע למשבר הלובי. ב-19 בינואר 2020 השתתף בוועידת ברלין בנושא לוב. ב-28 ביולי 2021 אירח תבון את נשיא מועצת הנשיאות של לוב, מוחמד אל מנפי והצהיר כי אלג'יריה תגיש ללוב את כל הסיוע הנדרש. ב-8 בדצמבר 2021 הוא פגש את שר החוץ הצרפתי ז'אן-איב לה דריאן כדי לדון ביחסים הדו צדדיים ובסכסוכין בלוב ובמאלי

היחסים עם מדינות ערב אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בינואר 2022 ערך תבון ביקור במצרים, הראשון של נשיא אלג'יריה בארץ זו מאז שנת 2008. הוא דן עם הנשיא עבד -אל פאתח א-סיסי במצב בלוב אחרי הדחיות החוזרות של הבחירות במדינה זו. כמו כן דנו בסוגיית סכר התחייה באתיופיה ובאפשרות להזחרת סוריה לליגה הערבית.

היחסים עם צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 במאי 2020 הוכרז יום זיכרון לזכר מעשי הטבח בסטיף, גלמה וחראטה משנת 1945[1]. תבון בירך על החלטת נשיא צרפת עמנואל מקרון להחזיר לאלג'יריה את גולגולותיהם של 24 מוג'אהדין אלג'יראים שנערפו על ידי הכוחות הצרפתים בעת הכיבוש הצרפתי במאה ה-19[2].השרידים נקברו למחרת בבית הקברות אל עליה. תבון ראה בג'סטה זו צעד צרפתי לקראת פיוס עם ארצו. אולם ב-27 במאי 2020 אחרי ששני סרטים תיעודיים על תנועת החיראכ שודרו בערוצים הצרפתיים France 5 ו-LCP אלג'יריה החזירה את שגרירה בפריז למולדת. על אף חילופי הדברים הישירים עם הנשיא מקרון, באמצעות "יועצו לזיכרון לאומי", עבדל מג'יד שיחי, נאלץ תבון להתיישר ב-22 במאץ 2021 לפי עמדות ראש המטה הכללי של הצבא, סעיד שנגריהה. לדעתו של המזרחן ז'אן פייר פיליו, מפקד הצבא שואף להחיות את מלחמת הזיכרון כדי להבטיח המשך מעמדם המועדף של הגנרלים האלג'יראים במדינה, בניגוד לדרישות תנועת החיראכ לשחרור המדינה מהחסות של הצבא.

ב-3 באוקטובר 2021 שוב קראה אלג'יריה לשגריר שלה בפריז לעזוב את צרפת ואסרה על מעבר המטוסים הצבאיים הצרפתיים מעל שטח המדינה כמחאה על הצהרותיו הבקורתיות של הנשיא מקרון לגבי מדיוניות הזיכרון של אלג'יריה המבוססת לדבריו על עובדות לא מציאותיות. בהמשך הביע הנשיא מקרון את "מירב רגשי הכבוד כלפי האומה האלג'יראית, ההיסטוריה שלה והריבונות שלה" ואת רצונו לפתח את היחסים הדו צדדיים לטובת שני העמים ולשתף פעולה בפתרון אתגרים אזוריים כמו המצב בלוב[3].

היחסים עם מרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הכרת הריבונות של מרוקו בסהרה המערבית על ידי נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ וחתימת הסכם ישראל–מרוקו, חלה החרפה בסכסוך הממושך בין אלג'יריה למרוקו סביב השליטה של מרוקו בסהרה המערבית (סהרה הספרדית לשעבר) והתמיכה של אלג'יריה בחזית פוליסריו הפועלת למען הכרת העצמאות של "רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית". שהוכרזה על ידה.

בסתיו 2021 חלה החרפה נוספת בסכסוך. אלג'יריה ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם מרוקו, אסרה על מטוסים מרוקאים להיכנס למרחב האווירי שלה וב-31 באוקטובר 2021 סגרה את צינור הגז המוביל גז למרוקו (שדרכו סופקה 97% מהצריכה המרוקאית של גז)[4].

אחרי משבר אוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 במאי 2022 בביקור מדיני ברומא הודיע תבון שאלג'יריה תגדיל את האספקה בגז טבעי לאיטליה ולשאר אירופה. ב-18 ביולי 2022 הוא חתם באלג'ר עם ראש ממשלת איטליה מריו דראגיעל חוזה לשם אספקת גז טבעי בשווי של 4 מיליארד אירו לאיטליה. על ידי כך הפכה אלג'יריה לספק הגדול ביותר של איטליה בתחום הגז הטבעי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עבד אל-מג'יד תבון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]