עידית אלנתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עידית אלנתן
לידה פתח תקווה, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, עיתונאית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עידית אלנתן (נולדה ב-2 במרץ 1970) היא סופרת ועורכת ספרותית ישראלית. עורכת כתב העת נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל ב-2022–2019.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידית אלנתן נולדה בפתח תקווה, והחל משנת 2008 היא מתגוררת ביפו, שהפכה לגיבורת שני ספריה. אלנתן היא בוגרת תואר ראשון בלשון עברית ובלשנות אנגלית מאוניברסיטת בן-גוריון ותואר שני בלימודים קוגניטיביים של השפה באוניברסיטת תל אביב.

את דרכה המקצועית החלה כעורכת בכתב-העת טבע הדברים. ב-1998 מונתה לצוות ההקמה של כתב-העת של "נשיונל ג'יאוגרפיק" בישראל, ובשנים 2006-2002 עמדה בראש "טרוולר", מוסף הנסיעות של כתב העת. בהמשך שימשה עורכת ספרי העשרה לילדים בהוצאת כנרת וכעורכת וכתבת באתרי המרשתת בתחום התיירות והנסיעות, בהם ערוץ החופש של מאקו. בפברואר 2019 מונתה לעורכת הראשית של נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל ושימשה בתפקיד זה עד אוקטובר 2022.

כיום עוסקת אלנתן בכתיבה על אתרי תיירות וטיולים בישראל ומחוצה לה לצד כתיבתה הספרותית ועבודתה כעורכת ספרות עצמאית.

יצירות ספרותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 ראה אור ספרה הראשון, "בניגוד להוראות היצרן[1]. הספר, העוסק בחיפוש אחר האהבה של ליאנה רוט, עורכת לשונית מיזנתרופית המתגוררת ביפו, זכה לשבחי הביקורת על עיצוב הדמויות והעלילה, תיאור צבעוני של ההווי ביפו ומשלב סגנוני ייחודי שנוצר משילוב של עברית תקנית משובחת ושפה מדוברת טבעית שמרבה להפיק משחקי מילים. לצד שעשועי המילים של אלנתן ציינה הביקורת גם את חוש ההומור החריף שמרבה להופיע בספרה. ועל כך הגיבה אלנתן בראיון: "אותי פשוט משעמם לכתוב אם אני לא משעשעת לפחות את עצמי"[2][3][4].

ספרה השני, "מותו של אהרון אלקלעי", יצא בפברואר 2018[5]. הספר הוא "רומן לא שגרתי, נוקב וחד הבחנה"[6], שחושף את סיפורה של משפחת אלקלעי, המתגוררת ביפו, שהולכת ומשתנה לנגד עיניהם. אב המשפחה, אהרון אלקלעי, הוא בולגרי שורשי ודומיננטי, שהטיל את צלו והשפעתו על קורותיהם של שלושת ילדיו: עופר המובטל וה"מתחזק", דניאלה הסוערת והייצרית שנישאת לערבי ובת הזקונים סנהדרין הנשית והמוכשרת, בת טיפוחיו של אהרון אלקלעי, שמפרסמת טור קבוע בעיתון פופולרי. נושאים כמו הסכסוך היהודי-ערבי, הג'נטריפיקציה, המיסיונריות החרדית, הדמויות הבודדות שהולכות בשולי החיים, לצד אלו שמשתלטים על החיים, ומבלי משים גם על הסובבים אותם, כמו אהרון אלקלעי עצמו - כל אלו ועוד מקבלים מקום מרכזי בספר. חוקרת הספרות, גתית שמעון, כתבה ניתוח מעמיק על הספר, ותוהה, בעקבות אלנתן, ובייחוד בעקבות הקטע המצוטט שלהלן, עד כמה השפיעו חייו ומותו של אהרון אלקלעי על חיי שלושת ילדיו[7].

אילו היה אהרון אלקלעי בחיים, אולי היה עורך חשבון נפש. אולי היה מצטער על היד שהרים, על היד שלא הושיט, וגם על היד שלא עזב. אולי היה שואל את עצמו איך היו נראים חייהם של ילדיו אילו היה מתחיל מההתחלה, אילו היה עושה הכול אחרת. אבל אהרון אלקלעי מת.

מותו של אהרון אלקלעי, עמ' 267

"שואה טייק 2" - סיפור קצר, פורסם באנתולוגיה "לא נשכח, נצא לרקוד" (הוצאת אפיק, 2015)[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עידית אלנתן, בניגוד להוראות היצרן, זמורה-ביתן, 2011
  2. ^ עלית קרפ, שלושה ספרים בקצרה: ההודאה, בניגוד להוראות היצרן וכל שבעת הגלים, באתר הארץ, 30 במרץ 2011
  3. ^ אליענה אלמוג, "הלב מתרחב", פורטל יפו
  4. ^ דפנה לוי, "רחוק מתקינות פוליטית ומפמיניזם עדכני (אבל מצחיק)
  5. ^ עידית אלנתן, מותו של אהרון אלקלעי, זמורה ביתן, 2018
  6. ^ מתוך גב המעטפת של הספר
  7. ^ גתית שמעון, "מותו של אהרון אלקלעי", מה שצ'כוב לא סיפר לאו. הנרי
  8. ^ לא נשכח נצא לרקוד, אפיק - ספרות ישראלית