עמק פרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

עֵמֶק פּרי (1 בנובמבר 193219 ביוני 2001) היה שדרן וקריין בקול ישראל, ולאחר מכן שדרן, מפיק ובמאי בטלוויזיה הישראלית. נחשב לאבי סגנון ההגשה האישית בקריינות הרדיו בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמק פרי נולד בשנת 1932 בפולין, ובגיל שנתיים עלה עם הוריו לארץ ישראל והם התיישבו בחיפה. בשנות ה-50 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1956, במקביל ללימודיו האקדמיים, החל לעבוד בקול ישראל. במשך כמה שנים שימש עורך וכתב חדשות. בשנת 1961 יזם מנהל קול ישראל חנוך גבתון הגשת ארבע מהדורות חדשות יומיות בסגנון אישי על ידי עורכי החדשות עצמם. בשנת 1963 צומצמו ארבע המהדורות לשתיים, ואותן ערך והגיש במשך תקופה ארוכה עמק פרי. שתי מהדורות החדשות היו בשעות קבועות - בעשר בבוקר ובשש בערב. המהדורה הוגשה בסגנון אישי וקליל, בניגוד לסגנון הרשמי של קריינים אחרים ובראשם משה חובב. בסוף כל מהדורה נהג להוסיף סיפור אנושי משולי אירועי היום. לימים סיפר כי רבים מסיפוריו לא אירעו במציאות והוא בדה אותם מלבו.

בספר "פרידה משרוליק" מנתח הסוציולוג פרופ' עוז אלמוג את השפעתו של פרי על סגנון ההגשה בקול ישראל:

"מהפכה רטורית של ממש התחוללה ב'קול ישראל' במחלקת החדשות והאקטואליה. הראשון שהחל בתהליך זה היה השדרן עמק פרי שנודע בקול הבריטון העמוק שלו. הוא התחיל את דרכו בראשית שנות השישים כעורך חדשות, וברבות הזמן הציע להנהלת רשות השידור גם להגיש אותן. הוא טען כי בעטיה של ההפרדה בין שני התפקודים האלה, ההגשה נשמעת מלאכותית. ואכן, השינוי עבד ופרי נעשה כוכב ומותג תקשורת. רבים זוכרים עד היום את המילים שנהג לסיים בהן את מהדורת הערב: 'כאן עמק פרי, מחזיר אתכם מחדר החדשות. אשוב אליכם מחר בשעה עשר בבוקר'. עמק פרי גם היה הראשון שניסה ליצור מה שכונה 'מהדורה אישית' בהגשת החדשות, לאמור: סגנון פחות מאופק ומרובע. הוא עשה זאת באמצעות אינטונציה טבעית יותר ובהוספת 'סיפור זנב' קליל - מעין אנקדוטה משעשעת - בסוף כל מהדורה, כדי להעלות חיוך על פני המאזינים ולהקל את כובד החדשות."

בספר "איפה היינו ומה עשינו", העוסק בנוסטלגיה של מדינת ישראל משנות ה-50 וה-60, נכתב בערך עמק פרי:

"הקריין בעל הקול העמוק שהגיש מהדורת חדשות מיוחדת וקלילה ב'הגל הקל' בעשר וחמישה לפני הצהריים. הפריצה הראשונה של חדשות הרדיו מכובד הראש המופלג אל עובדות החיים הקטנות והמשעשעות."

באפריל 1968, בעקבות מגבלות שונות שהטילו עליו הממונים ושמנעו ממנו להמשיך בסגנונו האישי, החליט להפסיק לשדר את מהדורות החדשות ה"אישיות".[1] במשך תקופה המשיך כעורך חדשות, אשר הוקראו על ידי קריינים אחרים בסגנון רשמי. בסוף אותה שנה היה אמור לעבור לטלוויזיה הישראלית[2], אך לבסוף החל את עבודתו בטלוויזיה ב-1970[3]. במשך תקופה הגיש מהדורת חדשות יומית קצרה, ולאחר מכן עבר לעסוק בהפקה ובבימוי סרטים דוקומנטריים בטלוויזיה ובנוסף ביים בשנת 1984 את הדרמה הטלוויזיונית "מתבן במנהטן" על פי "שונאים, סיפור אהבה" של יצחק בשביס זינגר.

בשנת 1983 היגר ללוס אנג'לס. בתקופת מגוריו בלוס אנג'לס פרסם מספר ספרים, בהם שיבץ רבים מן הסיפורים שסיפר למאזיניו במהדורות החדשות בקול ישראל. כמו כן פרסם את הספר "הוליבוד הוליבוד", הכולל ראיונות אישיים עם צמרת תעשיית הקולנוע של הוליווד.

פרי נפטר בלוס אנג'לס בשנת 2001.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-50 נישא למיכאלה, ונולדה בתם רותי. לימים נישאה בתו בארצות הברית, ונולדו לה בן ובת.

בסוף שנות ה-60 נישא לנערת הזוהר והדוגמנית שרונה מרש (Marech), כלת תחרות "נסיכת הנעורים הבינלאומית" (International Teen Princess) לשנת 1969, שהייתה אז תלמידת תיכון בת 18. כעבור זמן קצר נפרדו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]