עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות

הקשת של נח, מאת הצייר האוסטרי יוסף אנטון קוך, 1803

בלעם ואתונו, מאת רמברנדט, 1626

הציור "משה והלוחות" של רמברנדט, 1659

עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות הם עשרה עצמים שעל פי חז"ל במשנה נבראו ברגע האחרון של סיום בריאת העולם, בערב שבת בראשית קודם שנשלמה הבריאה. בכל אחד מהעשרה יש משהו נסי. המסורות היהודית נחלקת בשאלת זהותם של עשרת הדברים.

על פי הנאמר במסכת אבות:

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה.

— משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו'.

פירוש עשרת הדברים

לפרשנותו של רבי עובדיה ברטנורה, עשרת הדברים הם:

• "פי הארץ" - לבלוע קורח ועדתו.
• "פי הבאר" - בארה של מרים שהייתה הולכת עם ישראל במדבר בכל המסעות. ויש אומרים שפתחה פיה ואמרה שירה שנאמר "עלי באר ענו לה".
• "פי האתון" - בין השמשות נגזר על אתונו של בלעם שתדבר עם בלעם.
• "והקשת" - לאות ברית שלא יהיה עוד מבול.
• "המן" - שירד לישראל ארבעים שנה במדבר.
• "והמטה" - שנעשה בו האותות ושל סנפרינון (אבן ספיר) היה.
• "והשמיר" - בעל חיים אגדי המוזכר בתלמוד ובספרות האגדה היהודית, בעל יכולת לבקע כל חומר שאיתו הוא בא במגע.
• "והכתב" - צורת האותיות שהיו חקוקות בלוחות.
• "והמכתב" - שהיו נקראים מכל הארבעה צדדים.
• "והלוחות" - לוחות הברית

באותה משנה מוזכרים גם המזיקים, קבורת משה וקבורת אברהם, והצבת הראשונה.

בתלמוד הבבלי ישנה מסורת שונה מן המשנה שלעיל לאותם עשרה דברים שנבראו בערב שבת:

תנו רבנן עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: באר ומן וקשת, הכתב והמכתב והלוחות, קברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו, פתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה ויש אומרים אף המזיקין ויש אומרים אף בגדו של אדם הראשון.

— תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ד, עמוד א'.

הסברים ופרשנות

ריה"ל בספרו "הכוזרי" טען כי מאמר זה מנסה לתאם בין חכמת הטבע לבין אמונת התורה בכך "שגם שנויי הנוהג מקורם בטבע, כי כך הותנה עליהם ברצון הקדמון, וכך הוסכם עליהם מששת ימי בראשית".

באופן דומה כתב הרמב"ם בפירוש המשניות, שכל הנסים טבעם הושם כבר בבריאה או בסופה כמו אלו העשרה או בימי הבריאה עצמה כמו קריעת ים סוף ביום השני שבו נחלקו המים, ועמידת השמש ליהושע ביום הרביעי שבו נבראה השמש.

"אמרו שביום השישי שם בטבע הארץ שתשתקע קרח ועדתו, ולבאר שיוציא המים, ולאתון שידבר, וכן השאר. וכתב הוא התורה הכתובה לפניו יתברך כמו שאמר ולא נודע איך הוא, והוא אמרו ואתנה לך את לוחות האבן, והמכתב הוא הכתיבה שעל הלוחות כמו שאמר והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות."

ובדומה גם לפי רבנו בחיי, מאמר זה של חז"ל בא לתמוך בדעה כי מששת ימי בראשית אין שום שינוי בבריאה, וכל הנסים והנפלאות שנעשו לאחר מכן כבר הושמו בטבע העולם ולכן אין בדבר יציאה מגדר הטבע.

המהר"ל מפראג הסביר את מהות המאמר בכך שהזמן שבין השמשות, שאינו יום ואינו לילה, הוא זמן גבולי ומיוחד שאינו חולין כששת ימי הבריאה ואיננו קדוש כמו השבת, ולכן מצד קישורו וקרבתו לששת ימי הבריאה, ראויים עדיין להברא בו חפצים גשמיים, אך בשל הקרבה ליום השבת הם ראוים להיות כאלו שיוצאים מגדר הטבע ובעלי קדושה. את מספרם הוא מסביר בכך שכל דבר שבקדושה ראוי לו המספר עשרה כמו המאמרות שנברא בהן העולם ועשרת הדיברות ומניין.

תלמידו יום-טוב ליפמן הלר בעל "התוספות יום טוב" מסביר מדוע דווקא עשרה חפצים אלו נבראו, לפי קשרם לעשרה מאמרות שנברא בהם העולם.

קישורים חיצוניים

• דב ביגון, עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, באתר של מכון מאיר