לדלג לתוכן

אתונו של בלעם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המלאך, בלעם ואתונו. צויר בידי גוסטב ז'אגר, 1836
בלעם ואתונו. צויר בידי רמברנדט, 1626

אֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם היא אתון אשר שימשה את בלעם לרכיבה, כמסופר במקרא, בפרשת בלק. במהלך הסיפור נוסע בלעם אל בלק מלך מואב כשהוא רוכב על האתון. בדרך מלאך אלוהים מעכב אותו והאתון חשה בדבר ומתעכבת, לאחר שבלעם מכה אותה היא מדברת עם בלעם וגוערת בו.

סיפור המעשה בפרשת בלק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ; וַיֵּלֶךְ, עִם שָׂרֵי מוֹאָב. וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים, כִּי הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ; וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ, וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה; וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה', בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים - גָּדֵר מִזֶּה, וְגָדֵר מִזֶּה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה', וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר, וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם, אֶל הַקִּיר; וַיֹּסֶף, לְהַכֹּתָהּ. וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה', עֲבוֹר; וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר, אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה', וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם; וַיִּחַר אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן, כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי; לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם, הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה - הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה; וַיֹּאמֶר, לֹא.

אתונו של בלעם בדברי חז"ל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור הבלתי רגיל אודות אתונו של בלעם, המדברת עם אדוניה בלשון בני אדם, הופך אף ליותר מורכב ומפתיע לאור מסורת חז"ל.

במסכת אבות מתוארים עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, כלומר ברגע האחרון של בריאת העולם, ובהם פי האתון, הוא פיה של אתונו של בלעם.

בתלמוד הבבלי סנהדרין ק"ה נאמר בשם מר בריה דרבנא שבלעם היה בא על אתונו דרך אישות. בעבודה זרה ד' מתואר ויכוח בין בלעם לאתונו, על טיב הקשר ביניהם:

בעידנא דחזו ליה דהוה רכיב אחמריה אמרו ליה: "מאי טעמא לא רכבתא אסוסיא?" אמר להו: "ברטיבא שדאי ליה"; מיד "ותאמר האתון הלא אנכי אתונך". אמר לה: "לטעינא בעלמא"; אמרה ליה: "אשר רכבת עלי". אמר לה: "אקראי בעלמא"; אמרה ליה: "מעודך ועד היום הזה, ולא עוד אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה", כתיב הכא "ההסכן הסכנתי" וכתיב התם "ותהי לו סוכנת".

תרגום: כאשר ראו אותו שהיה רוכב על החמור, אמרו לו: מה טעם אינך רוכב על סוס? אמר להם: שלחתי את הסוס למרעה. אמרה האתון: "הלא אנכי אתונך". אמר לה: רק למשא אני משתמש בך. אמרה לו: "אשר רכבת עלי". אמר לה: רק באופן מזדמן. אמרה לו: "מעודך ועד היום הזה" ולא זו בלבד, אלא שאני אף משמשת אותך ברכיבה ביום ובאישות בלילה. נאמר כאן (פרשת בלק) "ההסכן הסכנתי" ונאמר במקור אחר (ספר מלכים) "ותהי לו סוכנת"

בלעם מתבייש באתונו, וטוען שהוא רוכב עליה רק מפני ששלח את סוסו למרעה. האתון סותרת את דבריו, והוויכוח ביניהם מסתיים בטענה ניצחת של האתון "ולא עוד אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה" - תוצאה שאליה מגיעים חז"ל באמצעות ניתוח השורש ס.כ.ן. המשותף לדברי האתון בספר במדבר ולסיפור אבישג השונמית בספר מלכים א שחלקה את יצועו של דוד המלך בימי סוף מלכותו.

על פי החיד"א האתון היא גילגול נשמות של ישמעאל

פרשני המקרא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשני המקרא נדרשו למספר שאלות העולות מהסיפור, ביניהן, מה הצורך בנס פתיחת פי האתון, ומה החשיבות בביטול קללתו של בלעם.

שד"ל בפירושו על הפרק[1] הוציא את סיפור האתון מידי פשוטו, וצמצם את הנס שבו: ”... ייתכן שלא דיברה כדיבור של בני אדם, כי "ותדבר" אין כתוב כאן, אבל השמיעה בפה קול יללה שהיה מובן ממנו... והנה אמת כי ה' פתח את פי האתון. כי נערה באופן משונה מעט ממנהגה... והנה "ה' שפתי תפתח" (ספר תהלים, פרק נ"א, פסוק י"ז) אין עניינו דיבור חוץ מן הטבע”.

על פי פירוש רש"י, הסיפור בא להגחיך את בלעם: ”גנות גדולה היה לו דבר זה בעיני השרים זה הולך להרוג אומה שלמה בפיו ולאתון זו צריך לכלי זין”.

שיטת הרמב"ם - האתון לא דברה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעתו של הרמב"ם, בספרו מורה הנבוכים בלעם ראה בנבואה שהאתון דיברה אבל היא עצמה לא פתחה את פיה ולא דיברה.[2]

ביטויים עבריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הביטוי "ויפתח ה' את פי האתון" משמש ללעג לשוטה המדבר דברי הבל. או כהגדרה לאדם שלא חדל מלקלל.
  • פי האתון הוא שמו של עיתון הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
  • הרב עובדיה יוסף התבטא מספר פעמים ביחס לעגני לתקשורת הכתובה בביטוי: "ויפתח ה' את פי העיתון".

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]