קורח
.jpg)
קֹרַח בן יצהר הוא דמות מקראית בתורה, שחלק על דרך הנהגתם של משה ואהרון, ונענש על ידי ה'. סיפור המחלוקת שהוביל מתואר בספר במדבר, פרקים ט"ז-י"ז, בפרשה הנקראת על שמו.
קורח ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמותו של קורח מופיעה לראשונה במפקד הלוויים בספר שמות, פרק ו', פסוקים כ"א–כ"ד, שם מוזכר שאביו הוא יצהר, בנו השני של קהת בן לוי בן יעקב. בהמשך מצוינים שני אחיו של קורח: נֶפֶג וְזִכְרִי, ומוזכרים שמות בניו של קורח: אַסִּיר, אֶלְקָנָה ואֲבִיאָסָף.
בספר דברי הימים א', פרק ו' מפורטת שושלתו של קורח באופן לא ברור ושונה במעט מהמתואר בתורה, אולם מוזכרים בה כעשרים אנשים מצאצאיו של קורח, ביניהם שמואל הנביא[1] בהמשך אותו פרק מוזכר גם נכדו של שמואל, הֵימָן, שהיה משורר במשכן בתקופת דוד. רשימת שושלת היוחסין שלו עד לקורח מפורטת יותר, וכוללת שמות נוספים שלא מופיעים ברשימה בתחילת הפרק[2]. צאצאיו של קורח מופיעים גם במספר מקומות נוספים בספר דברי הימים, בדרך כלל כמשרתים במשכן או במקדש. בני קורח גם מוזכרים בראשם של אחד-עשר מזמורי תהילים[3], ובתלמוד הבבלי מייחסים את כתיבת המזמורים הללו לשלושת בני קורח[4].
מחלוקת קורח ועדתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מחלוקת קורח ועדתו
הסיפור העיקרי בתורה בו מופיע קורח הוא המחלוקת שניהלו הוא ועדתו נגד משה ואהרון. קורח ו־250 נשיאי עדה, יחד עם דתן ואבירם ואון בן פלת משבט ראובן, ערערו על מעמדו של משה כמנהיג, ועל מעמדו של אהרון ככהן גדול. טענתם הייתה: ”כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'” (במדבר, ט"ז, ג'). משה הציע לעדת קורח לעשות מבחן, בו יוכח במי בחר ה' להנהיג את בני ישראל. במהלך המבחן, קורח, מאתיים וחמישים הנשיאים ואהרון יחזיקו בידם מחתה שבתוכה קטורת. בתגובה לתמיכתו של העם במרד, ה' הזהיר את משה ואהרון להתרחק מהמחנה, כיון שהוא עומד להשמיד את כל עם ישראל. לאחר שמשה התחנן לפני ה', ה' הסכים לוותר על העונש לכל העם. לאחר מכן, משה הלך אל אוהלי קורח דתן ואבירם והכריז, שאם הם ימותו מוות טבעי, זה סימן שמשה בדה את הדברים מליבו, אבל אם האדמה תפער את פיה ותבלע אותם, זה סימן שמשה נביא אמת. באותו רגע, משפחתם וכל רכושם, נבלעו באדמה. באותו רגע, מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת נשרפו באש.
מותו של קורח[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקרא לא נכתב במפורש מה עלה בגורלו של קורח. בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין נאמר:
וא"ר יוחנן: קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין. לא מן הבלועין דכתיב (ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק ל"ב) "ואת כל האדם אשר לקרח"- ולא קרח. ולא מן השרופים[5] דכתיב (במדבר כו, י) "באכול האש את חמשים ומאתים איש"- ולא קרח. במתניתא תנא: קרח מן השרופין ומן הבלועין. מן הבלועים דכתיב (ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק י') "ותבלע אותם ואת קרח" מן השרופין דכתיב (ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק ל"ה) (ותצא אש מלפני ה') ["ואש יצאה מאת ה'] ותאכל את חמשים ומאתים איש" - וקרח בהדייהו (יחד איתם).
לדעת אבן עזרא[6] ורבים מפרשני הפשט[7] קורח נשרף ולא נבלע. לעומת זאת, רבנו בחיי[8] כתב, שקורח נבלע ולא נשרף.
דמותו של קורח במסורת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי חז"ל קורח היה עשיר ביותר. המדרש מספר שלקורח היו שלוש מאות חמורים שנשאו את המפתחות לאוצרותיו[9]. משם מגיע הביטוי: "עשיר כקורח".
המדרש מייחס לקורח חלקת לשון. הפירוש נשען על המאמץ של קורח להביא כמה שיותר קהל ועל הסתירה בטענותיו של קורח: מצד אחד כל העדה כולם קדושים, ומכאן נובע שאין צורך במנהיג כלל, ומצד שני - קורח רוצה שהאל יודיע בפירוש מי מאנשי העדה הוא הנבחר, כך שהוא בכל זאת מאמין בזכותו של יחיד להנהיג[10].
בנאומו של משה בספר דברים[11] וכן בתהילים ק"ו[12],, נזכר המעשה על שמם של דתן ואבירם, ואילו קרח לא מוזכר כלל, משמע מכאן התייחסות חיובית לקורח.
בנוסף לכך, בדברי הימים[13] מוזכר קרח כאחד מאבותיו של שמואל, סבו של משורר התהלים הימן, שניתן אולי לזהותו כשמואל הנביא. נראה מכך כי צאצאיו לא ראו צורך להסתיר את הייחוס אליו ולא התביישו בו.
בתלמוד הבבלי[14] מופיעה מחלוקת לגבי גורלה של עדת קרח: רבי עקיבא טוען כי אין להם חלק לעולם הבא, ואילו רבי אליעזר טוען: ”עליהם אמר הכתוב (שמואל א', ב', ו') ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל”. פסוק זה לקוח מתפילת חנה אמו של שמואל הנביא, שכאמור היה מצאצאי קרח.
בהמשך הסוגיה, מופיעה מחלוקת נוספת:
תנו רבנן: עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ - בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל - לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. רבי יהודה בן בתירא אומר: הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר (תהלים, קי"ט, קע"ו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי
חז"ל מפרשים את שמו של קורח: שבגללו נעשתה 'קורחה' בישראל, כלומר - בגללו נהרגו אנשים רבים (מאתים וחמישים נשיאי עדה).
בתנועת החסידות, התפרסמו דבריהם של כמה אדמו"רים שדברו בשבחו של קורח:
- מסופר על רבי יעקב יצחק הורוביץ, ה'חוזה מלובלין', שכל אימת שהיה מדבר על קרח, היה מכנה אותו "דער הייליגער זיידע, קרח" - 'הסבא הקדוש קרח'[15].
- רבי מרדכי יוסף ליינר שאמר כי מזמור מ"ז בתהילים שנאמר בכל ראש השנה לפני תקיעת שופר, בא כתיקון לקורח ולבניו שחיברו את המזמור.
- רבי צדוק הכהן מלובלין שאמר כי לעתיד לבוא תתקבל "תורתו של קרח"[16].
כמו כן האר"י[17] ציין שהשם קרח עולה מסופי התיבות בתהילים[18] "צדיק כתמר יפרח".
הרב קוק כתב שישנו יסוד משותף בין קרח לבין הנצרות, והוא התפיסה לפיה הכול קדוש כבר כעת ואין צורך בתיקון העולם[19].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אביה הכהן, פני אדם: על תורת האדם והעם בספר במדבר, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2014, עמודים 221–238.
- שמואל ליונשטאם, "קרח, בני קרח, הקרחים", אנציקלופדיה מקראית, ירושלים, מוסד ביאליק, 1954.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוחמה וייס, והקרח הזה הוא חז"ל, באתר ynet, 19 ביוני 2009
קרח בן יצהר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים ז'–י"ג
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים י"ח–כ"ב
- ^ ”לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח.” (ספר תהילים, פרק מ"ב, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל.” (ספר תהילים, פרק מ"ד, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת.” (ספר תהילים, פרק מ"ה, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח עַל עֲלָמוֹת שִׁיר.” (ספר תהילים, פרק מ"ו, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.” (ספר תהילים, פרק מ"ז, פסוק א'),”שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח.” (ספר תהילים, פרק מ"ח, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.” (ספר תהילים, פרק מ"ט, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.” (ספר תהילים, פרק פ"ד, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.” (ספר תהילים, פרק פ"ה, פסוק א'),”לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר שִׁיר יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ.” (ספר תהילים, פרק פ"ז, פסוק א'),”שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי.” (ספר תהילים, פרק פ"ח, פסוק א')
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב' ותלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'
- ^ רש"י כותב שם שמת במגיפה שאירעה למחרת
- ^ אבן עזרא על במדבר טז, לה
- ^ רמב"ן על דברים יא ו, אברבנאל על במדבר טז "ועל דרך הפשט...", בכור שור במדבר טז, לד
- ^ רבנו בחיי על במדבר טז, לא
- ^ פסחים קיט א
- ^ ילקוט שמעוני רמז תש"ן
- ^ ספר דברים, פרק י"א, פסוק ו'.
- ^ ספר תהילים, פרק ק"ו, פסוקים ט"ז–י"ז
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים י"ח–כ"ג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ט, עמוד ב'
- ^ הובא אצל א' קורמן, מבוא לתורה שבכתב ושבעל פה (תל אביב תשל"ה), עמ' 169, הערה 42. אנציקלופדיית 'דעת'
- ^ רבי צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק, אות סה, באתר היברובוקס
- ^ מובא בשם החיד"א בספר פני דוד, פרשת קורח, פסקה טו
- ^ תהילים צב יג
- ^ אורות, ישראל ותחייתו, פרק טו
