פאבל באטוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פאבל איוואנוביץ' באטוב
Павел Иванович Батов
Pavel Ivanovich Batov-1916.JPG
באטוב כחייל צעיר ב-1916
תאריך לידה 1 ביוני 1897
מקום לידה כפר במחוז ירוסלבל, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
תאריך פטירה 19 באפריל 1985 (בגיל 87)
מקום פטירה מוסקבה, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
השתייכות Russian coa 1825.png צבא האימפריה הרוסית
הצבא האדוםהצבא האדום  הצבא האדום
תקופת שירות 19151965
דרגה גנרל ארמייה גנרל של ארמייה
תפקידים צבאיים
מפקד קורפוס חיל הרגלים ה-10
מפקד קורפוס חיל הרגלים ה-3
מפקד קורפוס חיל הרגלים המיוחד
מפקד קורפוס חיל הרגלים העצמאי ה-9
מפקד הארמייה ה-51
מפקד הארמייה ה-3
מפקד ארמיית הטנקים ה-4
מפקד הארמייה ה-65
מפקד הארמייה הממוכנת ה-7
דיוויזיית הטנקים המיוחדת ה-7
מפקד ארמיית המשמר ה-11
מפקד המחוז הצבאי קרפטים
מפקד המחוז הצבאי הבלטי
מפקד קבוצת הכוחות הדרומית
סגן מפקד הרמטכ"ל של ברית ורשה
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת האזרחים ברוסיה
מלחמת האזרחים בספרד
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
גיבור ברית המועצות גיבור ברית המועצות
עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור מהפכת אוקטובר עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור קוטוזוב מדרגה ראשונה עיטור בוגדן חמלניצקי מדרגה ראשונה

פאבל איוואנוביץ' באטוברוסית: Павел Иванович Батов; 1 ביוני 1897 - 19 באפריל 1985) היה מפקד בכיר בצבא האדום אשר פיקד על ארמיות במהלך מלחמת העולם השנייה

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באטוב נולד ב-1 ביוני 1897 בכפר פיליסובו במחוז ירוסלבל, אז בתחומי האימפריה הרוסית. בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, התגייס לצבא האימפריה הרוסית ושרת כגשש ברגימנט ה-3 של המשמר הקיסרי. הוא לחם במסגרת החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה, ועל אומץ ליבו קיבל שני צלבים של מסדר סנט גיאורג. ב-1917 נפצע בפעולה, ולאחר החלמתו נשלח לבית ספר למש"קים בפטרוגרד. שם נפגש עם תועמלנים פוליטיים, שגרמו לו להצטרף למפלגה הבולשביקית. עם פרוץ מלחמת האזרחים הרוסית התגייס לצבא האדום, לחם כמקלען, אך גם מילא תפקידי מטה שונים. לאחר המלחמה למד בבית ספר לקצינים, ובשנת 1927 מונה למפקד גדוד בדיוויזיית חיל הרגלים המוסקובאית ה-1 היוקרתית. הוא המשיך לשרת בתפקיד זה במשך תשע שנים, ובהמשך מונה למפקד רגימנט הרובאים ה-3.

ב-1936 נשלח כ"מתנדב" להילחם במלחמת האזרחים בספרד לצד רפובליקה הספרדית השנייה במסגרת הבריגדות הבינלאומיות. כינויו באותה תקופה היה פריץ פבלו והוא שימש כיועצו של הקומוניסט ההונגרי מאטה זאלקה, אשר פיקד על הבריגדה הבינלאומית ה-12. הוא נפצע פעמיים במהלך הקרבות סביב טרואל ועל דרכי הגישה למדריד, ועוטר בפעם הראשונה בעיטור לנין ובעיטור הדגל האדום. ב-1937 לחם בקרב יאראמה וקרב גוודלחרה אשר במהלכו נפצע פעם נוספת. בדצמבר של אותה שנה חזר לרוסיה, ומונה למפקד קורפוס הרובאים ה-10, וב-1938 מונה למפקד קורפוס הרובאים ה-3. הוא פיקד על הקורפוס שלו במהלך המערכה בפולין, וב-1940 הועבר לפינלנד ולחם במלחמת החורף כחלק מהארמייה ה-13. על חלקו במלחמת החורף הועלה לדרגת גנרל לייטננט וקיבל את עיטור לנין פעם שנייה. למשך תקופה קצרה הוא שימש כמפקד קורפוס הרובאים המיוחד, ולקראת סוף השנה מונה לסגן מפקד המחוז הצבאי של עבר הקווקז.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה

ביוני 1941, בעקבות מבצע ברברוסה, קיבל באטוב פיקוד על קורפוס הרובאים העצמאי ה-9 בחצי האי קרים. באוגוסט של אותה שנה מונה לסגן מפקד הארמייה ה-51, ובנובמבר מונה למפקד הארמייה, והיה זה שהכין אותה לקרב קרץ'. בדצמבר הועבר לפקד על הארמייה השלישית אשר הוצבה בחצי האי קרץ', והשתתפה במאמץ לשחרר את חצי האי קרים מידי הארמייה הגרמנית ה-11. בפברואר 1942 מונה לסגן מפקד חזית בריאנסק, עד 14 באוקטובר של אותה שנה עת מונה למפקד ארמיית הטנקים הרביעית הוא לחם עמה בתחילת קרב סטלינגרד, וניהל התקפות מוצלחות כנגד קורפוס הפאנצר ה-48. ב-23 באוקטובר, בעקבות האבדות שספגה, היא עברה ארגון מחדש והפכה להיות הארמייה ה-65.

הארמייה שתחת פיקודו השתתפה במבצע אורנוס תחת חזית הדון, והנחיתה התקפה מוחצת על אגפה השמאלי של הארמייה הגרמנית השישית. לאחר כיתור הכוחות הגרמניים באזור סטלינגרד בסוף נובמבר 1942, השתתף במבצע טבעת שנועד לצמצם את הכוחות הגרמנים המכותרים בסטלינגרד וסביבותיה. לאחר קרב סטלינגרד סופחה הארמייה שלו לחזית המרכזית בפיקודו של קונסטנטין רוקוסובסקי, וביולי 1943 היוותה את חוד החנית של החזית במהלך קרב קורסק. לאחר הקרב השתתפה הארמייה בקרבות משניים שנועדו לנצל את הניצחון, וצברה מוניטין עצום. לאחר מכן הועברה הארמייה תחת החזית הבלארוסית הראשונה, גם כן תחת פיקודו של רוקוסובסקי שעמו כבר הספיק באטוב להתיידד.

כחלק מהחזית הבלארוסית הראשונה הארמייה לחמה במבצע רגושב-זלובין, ולאחר מכן השתתפה במבצע בגרטיון באזור בלארוס שבו השמידה את הארמייה הגרמנית התשיעית. בתחילת המבצע, ב-29 ביוני 1944, הועלה באטוב לדרגת גנרל-פולקובניק. ב-22 ביולי חצה עם הארמייה שלו את הבוג המערבי, וב-4 בספטמבר חצה את הנהר נרב מדרום לוורשה והקים ראש גשר על גדתו השנייה. הגרמנים פתחו בהתקפות עזות על ראש הגשר שלו, ולפיכך הוא נאלץ לבלום. לאחר המבצע הועברה הארמייה תחת החזית הבלארוסית השנייה, וב-1945 באטוב השתתף עמה במבצע פרוסיה המזרחית ומבצע פומרניה המזרחית.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1946 הוא מונה למפקד הארמייה הממוכנת ה-7 אשר הוצבה בפולין, ופיקד עליה עד אוקטובר של אותה שנה. לאחר מכן מונה למפקד דיוויזיית הטנקים המיוחדת ה-7, ופיקד עליה עד אוקטובר 1949. ב-1950 מונה למפקד ארמיית המשמר ה-11 אשר הוצבה בקלינינגרד. ב-1954 מונה לסגן מפקד הכוחות הסובייטיים בגרמניה, וב-1955 הועלה לדרגת גנרל של ארמייה ומונה למפקד המחוז הצבאי קרפטים, ובמסגרת תפקידו זה השתתף בדיכוי המרד ההונגרי ב-1956, וב-1958 מונה למפקד המחוז הצבאי הבלטי. בתקופה זו החל להתבלט כתאורטיקן וסופר צבאי פורה. ב-1959 נשלח לסין ומונה כיועץ בכיר לצבא השחרור העממי במלחמת האזרחים הסינית. ב-1960 הוחזר לאירופה ומונה למפקד קבוצת הכוחות הדרומית. בין 1962-1965 שימש כסגן מפקד הרמטכ"ל של ברית ורשה.

ב-1965 פרש מהצבא אך המשיך לשמש כמפקח במשרד הביטחון, וכתב את זיכרונותיו. הוא נותר חבר קרוב של רוקוסובסקי עד מותו של זה ב-1968, והיה מופקד על המשימה של עריכה והוצאה לאור של ספרי הזיכרונות של מפקדו לשעבר. הוא נפטר בביתו שבמוסקבה ב-19 באפריל 1985 בגיל 87. הוא נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאבל באטוב בוויקישיתוף
  • פאבל באטוב באתר הגנרלים של מלחמת העולם השנייה (באנגלית)