פאולוס סטפנוס קסל
 | |
| פאולוס סטפנוס קסל, 1880 | |
| לידה |
27 בפברואר 1821 גלוגוב, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
23 בדצמבר 1892 (בגיל 71) פרידנאו, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה | גרמניה |
| השכלה |
אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
| תפקיד |
חבר בית הנבחרים הפרוסי |
| השקפה דתית |
נצרות פרוטסטנטית |
  | |
פאולוס סטפנוס קסל (בגרמנית: Paulus Stephanus Cassel) נולד כזֶלִיג קַסֶל (Selig Cassel; 27 בפברואר 1821 – 23 בדצמבר 1892) היה יהודי גרמני שהתנצר, סופר, נואם ומיסיונר ליהודים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קסל נולד כ"זֶלִיג קַסֶל" בגרוס-גלוגאו, בפרובינציית שלזיה, שבממלכת פרוסיה. אביו היה פסל, ואחיו דוד היה רב ידוע בברלין ודוקטור בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות. קסל למד בגימנסיה של גלוגאו ושל שווידניצה ובאוניברסיטת ברלין, שם עקב בעניין מיוחד אחר הרצאותיו של ההיסטוריון לאופולד פון רנקה. ב-1849 ערך בעיתון Constitutionelle Zeitung בארפורט, וב-1850–56 ב-Erfurter Zeitung, בעל הקו המלוכני. מאוחר יותר קיבל תואר דוקטור בתאולוגיה מווינה.
על פי דבריו שלו עצמו, חבריו הנוצרים, ובעיקר מחקרו על תולדות ישראל, הובילו אותו לנצרות. הוא הוטבל כחבר בכנסייה האוונגליסטית בפרוסיה (אנ') ב-28 במאי 1855 בכנסיית פטרוס הקדוש של בוסלבן (כיום חלק מארפורט), וקיבל את השם "פאולוס סטפנוס". בשנים מאוחרות יותר, הוא חגג את 28 במאי כ"יום הולדתו השני". הוא הפך לספרן של הספרייה המלכותית בארפורט ולמזכיר האקדמיה בארפורט בשנה שלאחר מכן. הוא נשאר בארפורט עד 1859. פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה העניק את התואר פרופסור לקסל כהוקרה על פועלו הנאמן. בשנת 1860 עבר לברלין, שם היה מורה בגימנסיה לתקופה קצרה, ועסק ביצירה ספרותית. הוא היה עורך לזמן קצר של Deutsche Reform הרשמי. הוא נשא הרצאות פומביות, שמשכו קהל גדול יותר ויותר, יהודים וגויים כאחד. הרצאות אלו גרמו לפרסומו ברחבי ברלין והמדינה.
בשנים 1866–1867 היה קסל חבר שמרני בבית הנבחרים הפרוסי, הבית השני של הפרלמנט הפרוסי (אנ'). הוא הפך לחבר בולט במפלגה השמרנית של פרוסיה.
בשנת 1867, מונה קסל למיסיונר על ידי "החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים", תפקיד בו פעל עד מרץ 1891. במקביל (1867), מונה קסל לחבר הכמרים של הכנסייה כריסטוסקירכה (Christuskirche) בברלין, עם למעלה מאלף מושבים, שהוקם בשנים 1863–1864 ברובע קרויצברג. הוא שירת שם במשך עשרים וארבע שנים.
הוא נסע והרצה רבות, כפי שמראה קטע זה ממכתב שפורסם ("מחשבות על השליחות היהודית", 1887):
הגיעו הזמנות לשאת הרצאות במקומות מרוחקים. ידיד יקר שלי הראה לי בשנת 1860 את מפת גרמניה, שעליה סימן את כל העיירות שבהן הרצתי. מאז העברתי למעלה מאלף הרצאות מקוריות בברלין ובמקומות אחרים. יד אלוהים הנחתה אותי לכל מקום. מסעותיי התארכו מאמסטרדם ועד בודה-פשט. תמיד היה לי קהל קשוב, והאנשים העניים בערים הגדולות והקטנות כאחד שמעו את ה"מילה" בשמחה - לא, אפילו בהתלהבות.
הוא הטביל 262 יהודים לנצרות בכריסטוסקירכה, ביניהם רופאים, סופרים, סוחרים.
בפמפלט שפורסם זמן קצר לפני מותו, הוא התלונן על היחס הבלתי מתחשב שקיבל מידי חבריו הנוצרים (Erstes Sendschreiben an Freunde in Deutschland und England über die Christuskirche in Berlin und ihr Martyrium durch die London Society ("מכתב ראשון לחברים בגרמניה ובאנגליה על כנסיית המשיח בברלין ועל מות הקדושים על ידי החברה הלונדונית"; 1891). הרמן שטראק (אנ') כתב שלא ברור מה גרם לקסל להצטרף לכנסייה הנוצרית, אם כי הוא טוען שהסיבות של קסל לא היו כמובן כלכליות. קסל נאבק באנטישמיות הוא כתב ודיבר נגד היינריך פון טרייצ'קה, אדוארד פון הרטמן, אדולף שטקר וריכרד וגנר ודוברים אחרים של אנטישמיות פרוטסטנטית במהלך תקופת תחייתה.
ב"אמנציפציה ושליחות" (Emancipation und Mission) השתדל קסל להראות שהיהודים יזכו להקלה קבועה מרדיפות לא על ידי קבלת זכויות אזרחיות, אלא באמצעות המרת דת. אולם בשנים מאוחרות יותר הוא נסוג מהשקפה זו. דה לה רואי (De le Roi), ההיסטוריון של התעמולה הנוצרית בקרב היהודים, כתב שקסל התלהב בשל "רוח יהודית מאוד נחרצת". בשנת 1860 פרסם קסל את Die Geschichte des Jüdischen Volkes seit der Zerstörung Jerusalems ("תולדות העם היהודי מאז חורבן ירושלים"). הוא התאמץ למען ההמרת דת בקרב יהודים. הוא הביע את דעותיו על עבודת המיסיונריות ביניהם בחוברת שכותרתה Wie ich über Judenmission denke, 1886 ("איך אני חושב על השליחות ליהודים"). בשנים 1875–1889, הוא ערך את השבועון Sunem, ein Berliner Wochenblatt für christliches Leben und Wissen ("שבועון ברלינאי לחיים וידע נוצרים"; 16 כרכים). Hallelujah! Einhundertundachtundachtzig geistliche Lieder (הַלְלוּיָה! מאה שמונים ושמונה שירי קודש) הוא אוסף של מזמורים שנדפס מחדש מכתב עת זה. בשנת 1847 כתב קסל מחקר רציני אם כי פנטסטי משהו על הארכאולוגיה ההונגרית, Magyarische Alterthümer, שנשאר זמן רב בעל ערך. מעניין במיוחד תרגומו (עם הערות) לאגרת חסדאי אבן שפרוט ליוסף, מלך הכוזרים.
קסל מת בפרידנאו (אנ') ליד ברלין, מילותיו האחרונות היו, "Wo ist denn das Himmelreich?" (איפה זה, ממלכת השמים?) קברו נשמר ב-Friedhof I der Jerusalems- und Neuen Kirchengemeinde (בית קברות מס' 1 של הקהילות של כנסיית ירושלים (אנ') והכנסייה החדשה) הפרוטסטנטי בקרויצברג. לדברי העיתון היהודי Allgemeine Zeitung des Judentums ("העיתון הכללי של היהדות"):
כאשר החלו האנטישמים להראות את עצמם, זכר קסל את מוצאו, והתנגד למנהיגים, שטקר, וגנר ואחרים בהחלטה ובגבריות רבה. פעולה גברית זו היא שגורמת לנו סיפוק מסוים על עריקתו מהדת הוריו. עלינו לשפוט את הכפירה הזו בצורה שונה מאוד מזו של רבים אחרים בזמנים קודמים ובהווה, שכן הוא לא נטש את אמונתו הישנה מסיבה גשמית כלשהי, או כדי לקבל כיבודים ותפקיד, אלא משום שפעל לפי קו מחשבה מיסטי. אלוהים לבדו יכול לשפוט את אמיתות חייו וטהרתם; אנחנו לא מעיזים. 'היה שלום לאפרו!'
תולדות היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודתו המתודית היחידה של קסל היא "תולדות היהודים מחורבן ירושלים ועד 1847" (Geschichte der Juden seit der Eroberung und Zerstörung Jerusalems und seines Heiligthums durch die Römer bis zum Jahre 1847). את הטיפול המדעי הזה בהיסטוריה היהודית כתב לפני המרת דתו, והוא חתום "זליג קסל". עם זאת, יצחק מרדכי יוסט אמר על כך: "הוא חד צדדי ורק נותן פרקים מחיי היהודים במדינות שונות. הוא מקובץ בצורה מקוטעת, אם כי עשיר בהערות למדניות". Sabbathliche Erinnerungen ("זיכרונות השבת") פורסם גם הוא לפני המרת הדת של קסל - החלק הראשון בעילום שם, השני (חתום "S. C." בהקדמה) הועלה לטובת יוצאי צבא חסרי אמצעים של במלחמות השחרור הגרמניות בשנים 1813–1815.
חקר המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקרי המקרא של קסל שמרניים; וזה מפתיע שהוא לא השכיל להשתמש בידע הרבני הנרחב שללא ספק היה ברשותו. ב-1865 כתב את Das Buch der Richter und Ruth ("ספר שופטים ורות") עבור "Theologisch-Homiletisches Bibelwerk" של יוהאן פטר לאנגה (אנ'). מהדורה שנייה תורגמה לאנגלית בשנת 1872. בשנת 1878 הופיע Das Buch Esther: Ein Beitrag zur Geschichte des Morgenlandes; aus dem Hebräischen übersetzt, historisch und theologisch erläutert ("מגילת אסתר: תרומה לתולדות המזרח; תורגם מעברית, מוסבר היסטורית ותאולוגית"), חלק ראשון, עם נספח. הטקסט המקורי של החלק השני של התרגום של קסל פורסם ב-1885. תרגום לאנגלית מאת אהרון ברנשטיין פורסם באדינבורו בשנת 1888. מהדורה אנגלית זו כוללת גם תרגומים של כמה ממאמריו של קסל: "מיתרה" (עמ' 345–361), "השוורים המכונפים של פרספוליס" (עמ' 362–377), ו"זורואסטר" (עמ' 378–400). רוב יצירותיו הספרותיות האחרות של קסל בעלות אופי של מחלוקת. עבודתו הגדולה יותר על Weihnachten, Ursprünge, Bräuche, und Aberglauben: Ein Beitrag zur Geschichte der Christlichen Kirche und des deutschen Volkes ("חג המולד, מקורות, מנהגים ואמונות טפלות: תרומה להיסטוריה של הכנסייה הנוצרית והעם הגרמני"; 1861), היא תערובת של למדנות גאונית אך לא שיטתית, והיא חדורה בנימה של רגשנות אדוקה.
בסך הכל, הרבגוניות של קסל הבטיחה לו רק את ההערצה של בני דורו. הוא לא היה מסוגל לרכוש עמדת השפעה בכנסיית שאימצה אותו. קסל כתב מספר רב של חוברות בנושאים תאולוגיים, אתנולוגיים ופילולוגיים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זליג קסל (1821-1892), דף שער בספרייה הלאומית
- "Cassel, Paulus Stephanus (Selig)". In Singer, Isidore; et al. (eds.). The Jewish Encyclopedia. New York: Funk & Wagnalls.
- Biography from HaDavar
- Digitized works by Paulus Stephanus Cassel at the Leo Baeck Institute, New York