רות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רות
Julius Schnorr von Carolsfeld- Ruth im Feld des Boaz.jpg
לידה 1137 לפנה"ס
מואב
פטירה 965 לפנה"ס (בגיל 172 בערך)
כנען
גיל פטירה 172
מקום קבורה קבר ישי ורות
בן זוג מחלון, בועז
צאצאים עובד
מספר צאצאים 1
תקופה שופטים
בתנ"ך מגילת רות פרקים א-ד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רות מפצירה בבועז בלקט השיבולים, ציור שמן על בד 1828 מאת יוליוס שנור פון קרולספלד (1794–1872)
וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל-נָעֳמִי, אֵלְכָה-נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים--אַחַר, אֲשֶׁר אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו; וַתֹּאמֶר לָהּ, לְכִי בִתִּי.
ציור מעשה ידי פרנצ'סקו אייץ מוצג במוזיאון יוחנן פאולוס השני בוורשה. הציור משנת 1853
רות מפצירה בנעמי להישאר עמה. ציור מעשה ידי יאן ויקטורס, משנת 1653. שמן על בד .

רוּת המואבייהפשיטתא: רעות) היא דמות מקראית, הגיבורה העיקרית של מגילת רות, והסבתא רבתא של דוד המלך.

מגילת רות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מגילת רות

מגילת רות מספרת את סיפורה של משפחת אלימלך המיוחסת משבט יהודה, שעקב הבצורת והרעב עוזבת את מולדתה והולכת לשדה מואב, אחד מאויבי ישראל באותה תקופה. לאחר זמן מת אבי המשפחה, אלימלך. בניה של אותה משפחה, מחלון וכיליון, מתחתנים עם שתי מואביות, רות וערפה[1], שעל פי חז"ל היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב[2]. לאחר כעשר שנים מתים גם שני הבנים, ונותרות רק נעמי, אם המשפחה, ושתי כלותיה. לאחר שלא נותר לה דבר, ולאחר שהיא שומעת כי הבצורת בארץ ישראל פסקה, מחליטה נעמי לחזור למולדתה אבלה, חפויה וענייה, ומפצירה בכלותיה להניח לה, כי אין לה דבר לתת להן. סביר להניח[דרוש מקור][מפני ש...] כי היא מתביישת בהן וחוששת לחזור אל מכריה ביחד עם נשים נוכריות, ולכן בשלב החזרה היא מבקשת להיפרד מהן. לעומת עורפה שנשמעת לה וחוזרת למשפחתה, רות מתעקשת ודבקה בחמותה, ואומרת "עמך עמי ואלוהיך אלוהי", ומצהירה שרק המוות יפריד ביניהן (רות, א', י"ז). מדרש רות רבה מוסר כי נעמי ניסתה להניא את רות מלהתגייר בהסבר: "בתי, אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות"[3][דרושה הבהרה]. למרות זאת מחליטה רות ללכת בעקבות נעמי.

לאחר שהן חוזרות לבית לחם, הולכת רות ביוזמתה ובברכתה של חמותה לשדות, ללקט שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים (מתנות עניים). ביום הליכתה אל השדה מושכת רות את תשומת לבו של בעל השדה, בעז. בעז מברר אצל הנערים הקוצרים אודותיה, ומתוודע לעובדה שהיא קרובתו, כלת דודו אלימלך, ולפיכך מבקש ממנה שלא תלך לשדה אחר, אלא תלקט רק בשדהו, ומן הנערים הקוצרים מבקש הוא להעניק לה יחס מיוחד ולא להטריד אותה, ולאפשר לה לסעוד עמם ולחלוק איתה את מימם. הוא אף מזמין אותה להצטרף לארוחתם בשדה, ומפגין כלפיה יחס חם. לאחר תקופה, יועצת נעמי לרות ללכת בלילה אל הגורן שם שוהה בעז בעת זמן זריית השעורים, ולשכב למרגלותיו במטרה לגרום לבעז לשאת אותה לאישה (רות, ג', ד'). נראה כי נעמי מבקשת ממנה להשתמש לצורך כך ב"נשק" הפיתוי. אין זו מצוות ייבום במובן הפשוט של המילה, כיון שמצוות ייבום נוהגת אך ורק בנשיאת אשת האח המת שלא השאיר יורשים, אך זה קשור למנהג הייבום - נישואים בין אשת המת לקרוב משפחתה[דרושה הבהרה].

רות נשמעת לה, מתרחצת, מתבשמת ולובשת את שמלותיה, ויורדת בלילה אל הגורן ושוכבת למרגלות בעז. כשבעז מתעורר מבקשת ממנו רות לישאה "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל-אֲמָתְךָ, כִּי גֹאֵל אָתָּה". בעז נעתר, אולם מעלה בעיה חוקתית: יש מישהו קרוב יותר ממנו ולפיכך שמורה לו זכות ראשונים אם יחפוץ להתחתן עם רות. אולם הוא מבטיח כי אם לא יחפוץ הקרוב השני לנשאה, ישאה הוא. למחרת בטרם עולה השחר הוא משלחה חזרה לביתה. למחרת המפגש הוא עולה לשער העיר ופוגש שם את הקרוב השני המכונה "פלוני אלמוני", וששמו האמיתי כנראה נמחק על ידי כותב המגילה כביקורת על מעשיו[דרוש מקור]. לאחר שהקרוב השני אינו רוצה לממש את זכותו, בשל החשש להשחית את נחלתו ואת זרעו בנישואים אלו (רות, ד', ו'), מתחתנים בעז ורות. מזיווג זה נולדה מלכות דוד, כפי שמספרת המגילה:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.

תכונותיה של רות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממגילת רות ניתן ללמוד על תכונות ייחודיות של רות, כגון:

  • חריצות - כאשר רות מגיעה אל בית לחם, היא מיד יוצאת ללקט שיבולים, בלי לחכות שנעמי תאמר לה. והיא מלקטת כל היום, ללא מנוחה כמעט (מגילת רות, פרק ב', פסוק ז'). ובסוף היום רות חוזרת אל נעמי עם כמות גדולה של שעורים, אשר מספיקה להן למספר ימים.
  • צניעות - לאחר שבעז מביע כלפיה הערכה על שהיא עוזרת לנעמי, רות עונה בצניעות רבה ומתעלמת מן הדברים הטובים שבעז אמר עליה. רות קוראת לו "אדוני", ומציגה את עצמה כשפחה שלו. בכך היא מדגישה שהוא האדון והיא מקבלת את מקומה כאישה ענייה הזקוקה לעזרתו.
  • יכולת הכרת תודה - לאחר שבעז מראה כלפיה יחס מיוחד, רות יורדת על ברכיה ומשתחווה לו, ושואלת בהפתעה מדוע היא זכתה לקבל יחס כל כך מיוחד, היא הרי אישה זרה, לא מישראל והוא לא מכיר אותה[4].

אילן היוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילן היוחסין (על פי מגילת רות, ספר שמואל, ודברי הימים) מראה את מרכזיותה של רות, ששדרת המנהיגות בממלכת יהודה משתלשלת ממנה.

 
 
 
 
בעז
 
 
 
רות המואביה
 
מחלון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עובד
 
 
 
עדאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי
 
 
 
נצבת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד המלך
 
אליאב
 
צרויה
 
 
אביגיל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה המלך
דוד ציווה עליו
להרוג את יואב
 
אבשלום
נהרג בידי יואב
 
 
יואב
שר צבא דוד
 
 
עשהאל
נהרג בידי אבנר
 
עמשא
נהרג בידי יואב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבישי
מגיבורי דוד
 
 


זמן חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אחת השיטות חיה רות 172 שנים:

והנה בגמרא (שם עמוד א) מובא שאבצן זה בועז. ואבצן נפטר בשנת 2792. ובועז מת באותו לילה שהתחתן עם רות וכמו שהביא רש"י בדברי הימים א' (פרק ב פסוק יא) בשם חז"ל. ורות באותו זמן הייתה בת ארבעים וכמו שהובא במדרש רות רבה (פרשה ד פסקה ד). והרי שלמה המלך התחיל למלוך בשנת 2924. אם כן משנת 2752 זמן הולדת רות (ארבעים שנה לפני שנישאה לבועז) ועד שנת 2924 זמן התחלת המלוכה של שלמה, עברו 172 שנה. ונמצא שרות חיה לפחות 172 שנה.

גמרא (שם עמוד א)

על פי שיטה אחרת חיה רות 270 שנים:

ודעת רבי יהושע בן לוי במדרש (שם) שסיפור המגילה התרחש בימי שמגר ואהוד. והיינו בין השנים 2694-2654 לבריאת העולם. ורות הייתה אז בת ארבעים וכנ"ל. ונמצא שעברו מאז ליד רות עד שנת 2924 שבו התחיל שלמה למלוך - 270 שנה. ונמצא לפי דעה זו שרות חיתה לפחות 270 שנה.

במדרש (שם)

לפי שיטה נוספת חיה רות 391 שנים:

אולם במדרש רות רבה (פרשה א פסקה א) דעת רב, שסיפור המגילה התרחש בימי ברק ודבורה. והיינו בתקופה שבין שנת 2573 לבין שנת 2653 לבריאת העולם. והלא רות הייתה אז בת ארבעים וכנ"ל. אם כן נמצא שעברו מלידת רות עד שנת 2924 שהתחיל שלמה למלוך - 391 שנה. ונמצא לפי דעה זו שרות חיתה לפחות 391 שנה.

במדרש רות רבה (פרשה א פסקה א)
שלט רחוב על שם רות המקראית בירושלים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המדרש דורש את שמותן של הבנות: ערפה שהפכה עורף לחמותה, ורות שראתה בדברי חמותה. (רות רבה פרשה ב' פסקה ט'). במגילה מסופר כי מחלון נישא לרות, ואילו כליון לערפה. רבי יוחנן דורש אפוא את שמם: "מחלון" - מלשון מחילה, שנישא לרות שהייתה מרתתת מן העבירות. (ילק"ש רות פרק א' רמ"ז ת"ר)
  2. ^ בתלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י', עמוד ב' נאמר: "אמר רבי יוסי ברבי חנינא: רות בת בנו של עגלון, בן בנו של בלק מלך מואב". לעומת זאת, בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ה, עמוד ב' הגירסא: "אמר רבי יוסי בר הונא: רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב הייתה". בעלי התוספות מסיקים, על פי פער השנים בין הדמויות, שככל הנראה אין הכוונה לבת או נכדה של ממש אלא לצאצאית רחוקה יותר. (תוספות, מסכת יבמות, דף מ"ח, עמוד ב', ד"ה אשר)
  3. ^ רות רבה ב' כ"ב.
  4. ^ http://bagrutolim.cet.ac.il/Activities/mikra/Unit7/Chapter2/page4.aspx בגרות עולים - מאמר הכנה לבגרות בתנ"ך