פה לן יה

פה לן יה
סוגה	סרט תיעודי
ארץ מקור	ישראל
שפות	עברית, יידיש, פולנית
מספר עונות	1
מספר פרקים	7
הפקה
חברת הפקה	שירות הסרטים הישראלי
שידור
רשת שידור	הערוץ הראשון
קישורים חיצוניים
	דף התוכנית ב-IMDb

פֹּה לָן יָהּ היא סדרה תיעודית שסוקרת את תולדות יהדות פולין, לאורך כאלף שנים, החל מהמאה 11 ועד הפלישה הגרמנית לפולין במאה ה-20, במלחמת העולם השנייה. הצגת חיי היומיום, חיי הקהילה, החיים הדתיים וחיי היצירה מפענחים את סוד קיומו הממושך של "בית ישראל בפולין". הסדרה תיעדה לראשונה את העקבות שהותיר קיומה הממושך של קהילה זו, בתרבות, באומנות, באמונה העממית, ובהיסטוריה הלאומית של העם הפולני^[1].

הסדרה בת שבעה פרקים, הופקה בשנים 1999–2001 על ידי שירות הסרטים הישראלי. במאי ויוצר הסדרה הוא אמנון טייטלבאום (1941–2005) ומגיש הסדרה הוא דוד ויצטום^[2]. הסדרה שודרה לראשונה בפברואר 2001 בערוץ הראשון ובהמשך בערוץ הממלכתי של פולין^[3]. ממשלת פולין סיפקה למפיקי הסדרה חומרי ארכיון בתמורה להתחייבות לקבלת הסדרה להקרנה בטלוויזיה הפולנית^[4].

פרקי הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקי הסדרה, שמבוססת על מחקר היסטורי מעמיק, מציגים אפוס קולנועי-הסטורי שמורכב מפסיפס מגוון של תמונות וקולות^[5]. הסדרה צולמה בעשרות אתרים: מוזיאונים, ארכיונים, בתי-קברות, ארמונות, בתי-כנסת, כנסיות והיא פוגשת עשרות אנשים, יהודים ופולנים. העדויות והמסמכים המוצגים בסדרה מצטרפים לתעודה מקיפה על הקהילה החשובה שהייתה ואיננה. שמה של הסדרה 'פה-לן-יה' נגזר מהאמונה היהודית שאלוהים בחר בפולניה כמקום לינה ליהודים עד לביאת המשיח.

פרק 1 - ממערב למזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדיפות וגירושים של יהודים במהלך ימי הביניים באירופה המערבית מביאים להגירתם מזרחה, לפולין. בפולין מתקבלים היהודים בברכה על ידי המלוכה, המעוניינת להשתמש בכספם ובכשרונותיהם לפיתוח ארצם וכלכלתה. הם זוכים לזכויות, המאפשרות את קיומה ושלומה של קהילה יהודית בתוך חברה נוצרית. בסוף המאה ה-15 מונים היהודים בפולין כ־30,000 נפש.

פרק 2 - ועד ארבע ארצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב היהודי בפולין מתבסס. גלי הגירה ממשיכים להגיע אליו, ופולין הופכת למרכז תורה. ליהודים תפקיד מפתח בכלכלה ובמסחר. "ועד ארבע ארצות", שמונה על ידי המלוכה כדי לגבות את "מס הגולגולת" מהיהודים, נעשה לסמכות העליונה של הקהילות היהודיות בממלכת פולין-ליטא. סמל למעין אוטונומיה יהודית, שלה שפה, מוסדות חינוך ושיפוט עצמאיים. ההצלחה הכלכלית של היהודים גורמת לאיבה מצד הסוחרים הנוצריים. למאבקם ביהודים מצטרפת הכנסייה, השואפת לבטל מכל וכל את הזכויות הניתנות ליהודים.

פרק 3 - צוק העתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איחוד פולין-ליטא פותח בפני היהודים אפשרויות כלכליות במזרח הממלכה, היום אוקראינה. האצולה הפולנית הגבוהה, הקתולית, מחזיקה באוקראינה אחוזות ענקיות, הכוללות כפרים וערים, ומזמינה יהודים להתיישב בהן, לחכור בהן זכויות ולנהל אותן עבורה. כשפורץ מרד הקוזקים והאיכרים הצמיתים, היוונים אורתודוקסים, מופנה הזעם בראש ובראשונה נגד היהודים. רבבות נרצחים, מתים על קידוש השם וקהילותיהם נהרסות. היהודים מכנים מרד זה - "גזרות תח-תט". העיניים נשואות לגאולה ואז מגיעות הידיעות על שבתאי צבי, משיח שקר, המבטיח לנקום את נקמת יהודי פולין.

פרק 4 - הולדת החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפרים שבהרי הקרפאטים מתחיל את פעילותו רבי ישראל שם-טוב ובעקבותיה צומחת תחילה תנועת החסידות ולאחר מכן גם ההתנגדות אליה. תוך עשרות שנים ספורות הופכת קבוצה של תלמידים נאמנים, המחפשת בשורה רוחנית חדשה, לתנועת המונים דינמית, הפועלת סביב חצרות "הצדיקים". שקיעתה של ממלכת פולין וירידת משקלה של ההנהגה המסורתית במדינה הם רקע נוח להתפתחותה של החסידות^[6].

פרק 5 - אהב את פולין כפולני…[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשכלה והלאומיות האירופאית אינן פוסחות על פולין. עולה "שאלת היהודים": באלו תנאים יזכו היהודים לשוויון זכויות, לאמנסיפציה? והאם התבוללות היא תנאי הכרחי? לאחר שממלכת פולין נופלת, ושטחיה מחולקים בין אוסטריה, פרוסיה ורוסיה, משתתפים יהודים במרידות של הפולנים נגד משעבדיהם. אך אחווה זו היא רק זמנית וחלקית.

פרק 6 - יהודים חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחצית השנייה של המאה ה-19, תקופה בה עולות תנועות פוליטיות יהודיות: הציונות, סוציאליזם וקומוניזם. היהודים פורשים את מסגרת העולם היהודי (העיירה), ומשתלבים בחיי התרבות, המסחר והכלכלה בפולין. השתלבותם של היהודים בציבוריות הפוליטית ובכלכלה הפולנית והדרישה להכיר בהם כעם בעל ייחוד תרבותי ולשוני מגבירה את האנטישמיות הפוליטית בפולין. הפרק מסתיים כשפולין זוכה בתום מלחמת העולם הראשונה בעצמאות והתנועה הציונית זוכה בהצהרת בלפור.

פרק 7 - בין המצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק עוסק בשנים 1919 עד 1939, מועידת ורסיי, שבה אושרה הקמתה מחדש של מדינת פולין הריבונית ועד הפלישה הגרמנית, המסמנת את פריצתה של מלחמת העולם השנייה. עשרים השנה האחרונות בתולדות יהדות פולין, עומדות בסימן של אנטישמיות גוברת והולכת. הממשלה הפולנית אף מעודדת ומחפשת פתרונות להגירת יהודים משטחה לכל מקום אפשרי – ארץ ישראל, מדגסקר ואפילו ניקרגואה. עם זאת, אלו הן שנות השיא של פריחה התרבותית והפוליטית של יהודי פולין. השיח התרבותי נוגע בכל השאלות הקיומיות כגון - חילוניות מול חרדיות, ציונות מול ההתנגדות לעלייה, עברית מול יידיש, התבוללות מול שמירת המסורת. ובינתיים, בגרמניה עולה היטלר לשלטון ובריטניה סוגרת את שערי ארץ ישראל לעלייה המונית. הפלישה הגרמנית לפולין, שמסיימת את הפרק האחרון, מסמנת את סופה הידוע של הקהילה היהודית הגדולה בפולניה.