דוד ויצטום
לידה |
17 בינואר 1948 (בן 76) תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) |
---|---|
מדינה | ישראל |
השכלה | |
מעסיק | קול ישראל, הערוץ הראשון |
פרסים והוקרה | פרס סוקולוב |
דוד וִיצְטוּם (נולד ב-17 בינואר 1948) הוא מגיש ועורך חדשות בטלוויזיה וברדיו. זוכה פרס סוקולוב לתקשורת האלקטרונית לשנת 2009.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביו, יעקב ויצטום, עלה לארץ ישראל מברלין, גרמניה. הוא ואחיו, דודו של דוד ויצטום, היו היחידים ממשפחתם הגדולה ששרדו בשואה. אמו הייתה מתילדה פריש, שמשפחתה הגיעה מרוסיה לצ'רנוביץ שבאוקראינה ומשם עלתה לישראל. הוריו נישאו בתל אביב.
כשהיה ויצטום בגיל שנתיים עברה המשפחה לשכונת אחוזה על הכרמל בחיפה. הוא למד בבית הספר הריאלי, ובמקביל למד מוזיקה בקונסרבטוריון של חיפה, ונגינה בצ'לו אצל עוזי ויזל בתל אביב ונתן אלמוסנינו בחיפה. ויצטום ניגן ברביעיית מיתרים בהדרכת פרופ' צבי רוטנברג. ב-1964 הצטרף לתזמורת הגדנ"ע, ויצא עמה שלוש פעמים למסעות קונצרטים בחו"ל. ב-1964 יצאה התזמורת לחודשיים בארצות הברית ובקנדה; ב-1966 יצאה התזמורת לבלגיה, צרפת והולנד, שם זכה ויצטום עם שאר הנגנים בפרס "נבל הזהב" של מלכת הולנד, יוליאנה; ובשנת 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים, יצאה התזמורת למסע ארוך באירופה ובאמריקה, יחד עם הקומיקאי האמריקני-היהודי דני קיי. בנוסף לנגינתו בתזמורת היה ויצטום צ'לן בתזמורת הקאמרית חיפה, והשתתף כמלחין בשבוע המוזיקה הישראלית בשנות לימודיו בבית הספר.
בשנים 1966–1969 שירת ויצטום שירות חובה בצה"ל כמטאורולוג בחיל האוויר. את שירות המילואים עשה כבמאי סרטים, מרצה ושדר בטלוויזיה.
בשנים 1969–1972 למד ויצטום לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדע המדינה באוניברסיטה העברית. לאחר שסיים את התואר למד בקולג' אירופה בברוז', בלגיה לתואר בלימודים אירופיים גבוהים, וסיים ב-1974. בין 1974 ל-1977 למד לתואר בפילוסופיה באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. ויצטום למד גם במגמת תאורטיקנים באקדמיה למוסיקה בירושלים.
ב-1971 עבד כעורך וככתב בחדשות קול ישראל, ובזמן לימודיו בחו"ל שימש ככתב פרילאנסר בבלגיה ובריטניה. בשובו לישראל ב-1977 שימש כעורך "יומן השבוע" ברדיו, בהגשת יצחק רועה. תוכנית זו זכתה בפרס מנהל הרדיו. ויצטום ערך גם תוכניות מוזיקה קלאסית ומהדורות חדשות. בין 1982 ל-1985 שימש ככתב רשות השידור באירופה; הוא שידר מבירות אירופה השונות, כולל במוסקבה, שם היה במאי 1985 הכתב הישראלי הרשמי הראשון שקיבל אשרת כניסה ורשות לדווח.
עם שובו לישראל עבר לטלוויזיה הישראלית, שם שימש בשנים 1987–1991 כעורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות וכיוצר, עורך ומגיש התוכנית "רואים עולם" (ששודרה לראשונה ב-20 באוגוסט 1988); התוכנית זכתה פעמיים בפרס "תפוח הזהב" של רשות השידור, כתוכנית האהובה ביותר על צופי הטלוויזיה בתחום החדשות[2]. ב-1987 כתב בשבועון "כותרת ראשית". בשנים 1991–1994 שימש כפרשן לענייני חוץ בעיתון "ידיעות אחרונות" וכשדר טלוויזיה בתוכניות שונות מערוץ 2 הניסיוני דאז ועד למגיש "ערב חדש".
כמו כן ביים סרטים תעודיים. בין היתר, השתתף ביצירת סדרת הטלוויזיה "פה-לן-יה" – אלף שנות יהדות פולין, כמגיש ומראיין, עם הבמאי אמנון טייטלבאום. הוא ביים גם סרטים תיעודיים אחרים, ובהם שניים בנושא היהודים עולי גרמניה (ה"ייקים") בישראל, והסרטים "לעצור את הרגע החולף" ו"נהריאדה", בהפקת המוזיאון לתולדות היהודים דוברי הגרמנית בתפן. בשנת 1994 שב ויצטום לטלוויזיה כעורך ומגיש תוכניות חדשות, ולאחר חודשים מספר יצר בצוותא עם עמנואל הלפרין את התוכנית "מהיום למחר", שאותה ערך והגיש, ובמקביל שימש כעורך ושדר בחטיבת החדשות, פרשן לעניינים אירופיים, וכעורך תוכניות כ"העולם בעיני עצמו" (דוקומנטציה מן העולם) ו"אופרה אחרת", תוכנית תרבות. החל משנת 2000 הוא מגיש את התוכנית "גלובוס", אותה עורך אורן נהרי.
משנת 1995 מלמד ויצטום כמורה מן החוץ בחוגים להיסטוריה ותקשורת באוניברסיטה העברית, בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה הפתוחה. בשנים 1999–2002 השלים תואר שני בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בהדרכתו של פרופ' אברהם דיסקין ופרופ' משה צימרמן. נושא התזה היה "דמות גרמניה בטלוויזיה הישראלית בשנים 1989–1993". באותן שנים שימש גם כחבר הנהלה (בהתנדבות) באגודה הישראלית ליחסי חוץ, במכון ליאו בק, במכון למוזיקה ישראלית וכחבר הוועדה הבין-ממשלתית ליחסי גרמניה–ישראל שהוקמה בשנת 2008. במאי 2012 ירדה התוכנית "מהיום למחר" מלוח המשדרים לאחר 18 שנה, ויצטום החל להגיש את "ערב טוב ישראל" לצד מיכל רבינוביץ'.
דוד ויצטום נשוי לציפורה, עורכת ב"קול המוסיקה", אב לשני ילדים. מתגורר במבשרת ציון. אחותו היא ד"ר ארנה רז. בן דודו הוא הפסיכיאטר פרופ' אליעזר ויצטום.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תחילתה של ידידות מופלאה? הפיוס בין ישראל לגרמניה 1948 - 1960, הוצאת שוקן, 2018.[4]
- קהילת תרבות על פי התהום - הקולטורבונד והעיתונות היהודית בגרמניה הנאצית 1933 - 1941 הוצאת יד ושם 2023
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עופר מתן, דוד ויצטום: "מצדי שלא יהיו טאלנטים באולפן שלי", באתר הארץ, 18 בנובמבר 2009
- על ספרו "מהדורה מיוחדת", באתר "טקסט"
- דוד ויצטום, טקס שידור הפיגועים: מתוך "מהדורה מיוחדת" מאת דוד ויצטום, באתר העין השביעית, 11 במרץ 2008
- אבי גרפינקל, דובר צה"ל יותר מדובר צה"ל, באתר ynet, 14 באוגוסט 2006
- מירב קריסטל, אוהבים אותך, יא ויצטום, באתר ynet, 9 בנובמבר 2007
- ורד לי, צילום: אלכס ליבק, דוד ויצטום, עיתונאי בערוץ 1, מבשרת ציון, באתר הארץ, 24 בפברואר 2008
- דוד ויצטום, חוויה תרבותית, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 1999
- דוד ויצטום, התקשורת מחקה מעינינו את המציאות(הקישור אינו פעיל), באתר "נ.צ. לדמוקרטיה", גיליון 11, מאי 2008
- דוד ויצטום, סקירת ספר "לקסיקון לתקשורת"
- דוד ויצטום, מאהלר על הספה, באתר הארץ, 8 באפריל 2009
- רשימת המאמרים של דוד ויצטום באתר רמב"י
- רונית מזרחי, בגובה העיניים עם דוד ויצטום, באתר nrg, 10 בינואר 2011
- אסף טל, מרב ז'נו, ריאיון עם דוד ויצטום באתר יד ושם
- יעקב בר-און, דוד ויצטום: "הכרזתי ב'מבט' על נפילת חומת ברלין לפני ההודעה מגרמניה", באתר מעריב אונליין, 28 באפריל 2019
- דוד ויצטום, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הוכרזו הזוכים בפרס סוקולוב לתקשורת, באתר ynet, 12 בנובמבר 2009
- ^ בילי מוסקונה-לרמן, רואים ויצטום, מעריב, 9 באפריל 1990
- ^ סקירה - יזהר באר, "תסכים איתי חיים, שאין פעולה מוצדקת מזו", באתר הארץ, 8 באוגוסט 2006
- ^ סקירה -
יחיעם ויץ, חרם מוחלט על גרמניה שאחרי הנאצים אינו הדרך, באתר הארץ, 12 במרץ 2019
תום שגב, ספרו של דוד ויצטום על יחסי ישראל־גרמניה בשנות ה-50 עמוס בספקולציות, באתר הארץ, 22 באפריל 2019