פודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgפודו
Bristol.zoo.southern.pudu.arp.jpg
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: אייליים
תת־משפחה: איילי פרדות
סוג: פודו
מין: פודו
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pudu puda

פודו (שם מדעי: Pudu puda‏[1]) הוא סוג של אייל קטנטן בתת-משפחת איילי פרדות החי באמריקה הדרומית, ומהווה מין יחיד בסוגו. הפודו הינו האייל הקטן ביותר במשפחת האייליים, אך אם זאת ישנם מעלי גרה ננסיים יותר ממנו כגון האיילון, אנטילופה מלכותית ודלקרן המושק.

תיאור ותתי מין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפודו הוא האייל הקטן ביותר במשפחת האייליים. לפודו שני תתי מין, להם גוף חסון ועגלגל המתאים להליכה מהירה בצמחיה סבוכה, רגליים קצרות ודקות, עינים ואף שחורים, אוזניים מעוגלות בקצה ובאורך 7.5 - 8 ס"מ, זנב קצר באורך 4 - 4.5 ס"מ, ופרווה ארוכה ונוקשה. בשונה מיתר האיילים, לפודו רק לעתים רחוקות יש סיעופים בקרניים ובדרך כלל הן נראות כקוצים. הזכרים והנקבות זהים למדי, וניתן להבדיל ביניהם על ידי הקרניים המצויות אצל הזכרים בלבד.

  • פודו דרומי

הפודו הידוע יותר. פרוותו בקיץ בצבע חום-אדמדם כהה ובחורף צווארו וכתפיו בצבע אפור-כחלחל. ציצת שער אדמדמה על הראש, האוזניים, השפתיים, והחלק התחתון של הרגליים כתומים. קרניו באורך 5 - 9 ס"מ, אורכו 85 ס"מ, גובהו בכתפיים 35 - 45 ס"מ, משקלו 6.4 - 13.4 ק"ג.

תפוצתו בדרום הרי האנדים בגבול צ'ילה וארגנטינה. הוא חי באזורים גבוהים עד 2,000 מטר מעל הים.

  • פודו צפוני

הפודו הקטן יותר. פרוותו בצבע חום-אדמדם בהיר, פניו ורגליו שחורים, קרניו בצבע כהה יותר ובאורך של 6 ס"מ, גובהו בכתפיים 32 - 35 ס"מ, משקלו 6.4 - 13.2 ק"ג.

תפוצתו בצפון הרי האנדים במדינות פרו, קולומביה, ואקוודור. הוא חי באזורים גבוהים יותר מעל הים 2,000 - 4,000 מטרים.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבת הפודו

תפוצתו של הפודו היא במדינות: אקוודור, קולומביה, ארגנטינה, פרו, וצ'ילה.

הפודו חי ביערות גשם בסבך במבוק צפוף המגן עליו מפני טורפים, אם זאת מידי פעם הוא יוצא לשטחים פתוחים כדי לרעות. הפודו מאכלס בעיקר אזורים הרריים גבוהים, אולם יש כאלה הנמצאים גם במקומות נמוכים ליד החוף.

מאפיינים ותזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפודו הוא בעל חיים בודד, הפעיל בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות, ושעות הצהריים והערב. הפודו מייצר לעצמו בצמחיה הצפופה רשת של שבילים ומנהרות קטנות המובילות לאזורי אכילה נוחים. אורך השבילים יכול להגיע לטווח של 40 - 60 דונם. לעתים קרובות נמצאים בצדדי השבילים ערימות זבל, ככל הנראה באזורים שבהם הוא עוצר לאכול ולנוח.

הפודו הוא חיה חשדנית, ומידי פעם הוא עוצר או עומד על רגליו האחוריות ומרחרח את האויר. כאשר הוא נרדף הוא רץ בזיגזוגים, כדי להקשות על הטורפים לתפסו. תזונתו של הפודו כוללת עלים ענפים וקליפות של עצים, שיחים, זרעים, ופרות. בשל גודלו הזעיר הוא נאלץ מידי פעם לעמוד על רגליו האחוריות או לקפוץ על גזעי עצים שנפלו, כדי להגיע לצמחיה גבוהה יותר.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל גודלו הקטן, אויביו של הפודו בטבע הם רבים וביניהם ניתן למנות את שועל קולפאו, שועל אפור, פומה, נמרון, חתול בר, ועופות דורסים שונים.

מצבו של הפודו מוגדר "פגיע" (VU), בעיקר בשל כריתת יערות לצורך שטחי מרעה או למטעי פירות. ציד, תאונות דרכים, תפיסה על ידי תיירים או ציידים למכירה כחיית מחמד, הכנסת מין פולש כמו אייל אדום, תמותה גבוהה בקרב העופרים, ורגישות למחלות וטפילים, גורמים לאוכלוסייה של הפודו לצנוח במהירות. למרות מאמצי השימור ביניהם אמנת וושינגטון (חיות מוגנות) האוסרת סחר בבעלי חיים בסכנת הכחדה, ציד הוא עדיין בעיה רצינית. למרבה המזל האוכלוסייה בצ'ילי מתייצבת בשל ירידה בהרס בית גידול, בארגנטינה הוקמו פארקים מוגנים כדי לשמר את הפודו, ומספר גרעיני רבייה נמצאים בגני חיות.

משך החיים הארוך ביותר שתועד אצל הפודו הוא 15 שנים ותשעה חודשים, תוחלת חיים היא 8 - 10 שנים .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]