אייל הביצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןאייל הביצות
אייל ביצות זכר
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: אייליים
תת־משפחה: איילי פרדות
סוג: Blastocerus
מין: אייל הביצות
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Blastocerus dichotomus
יליגר, 1815
תחום תפוצה
Distribuição cervo do pantanal atual.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אייל הביצות (שם מדעי: blastocerus dichotomus) הוא סוג של אייל בתת-משפחת איילי פרדות החי באמריקה הדרומית.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל הביצות הוא האייל הגדול ביותר באמריקה הדרומית, גובהו בכתפיים 100–115 ס"מ, אורכו 145–200 ס"מ, ומשקלו 100–120 ק"ג. צבע פרוותו חום אדמדם, גרונו, מסביב לעיניו, ולעיתים בטנו ולחייו, לבנים, שפתיו ורגליו שחורים, אוזניו גדולות, פרסותיו ארוכות ורחבות, ומתאימות במיוחד לביצות. לזכרים קרניים גדולות המגיעות לאורך של 60 ס"מ, ולמשקל של שני ק"ג. בשונה מיתר האיילים, יכולות קרניו להשאר מספר שנים ללא נשירה.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסיות העיקריות של אייל הביצות נמצאות בברזיל וארגנטינה, ואוכלוסיות קטנות נמצאות בפרו, בוליביה, ופרגוואי, כאשר בעבר היה מצוי גם באורוגוואי אך ככל הנראה נכחד משם.

אייל הביצות נמצא באזורי ביצות כמו יערות לחים, נהרות, ושטחי מרעה, והוא מעדיף אזורים עם צמחייה גבוהה וצפופה כמו קנה או סוף. שמו בא לו עקב נטיתו לחיות באזורים עם מים רדודים המגיעים לגובה של עד כ-50 ס"מ, האיילים נמנעים ממקומות בהם מפלס המים גבוה ממטר.

מאפיינים ותזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל הביצות פעיל משעות הצהריים המאוחרות עד השעות המוקדמות של הבוקר, ובשאר היום הוא ינוח מוסווה בצמחייה. האייל נוטה לחיות בזוגות, ובעונות בהם יש מזון בשפע הוא יכול לחיות בקבוצות קטנות (לא יותר משישה). תזונתו כוללת עשבים וצמחים רכים וקלים לעיכול. ההריון נמשך כשמונה חודשים בסופם נולד על פי רוב עופר אחד, העופר נגמל אחרי ששה חודשים, אך ישאר עם אימו במשך שנה.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבו של אייל הביצות מוגדר "פגיע" בשל ציד ואובדן בתי גידול. עם זאת, קיימים שני תת-מינים נוספים המסווגים ב"סכנת הכחדה" וב"סכנת הכחדה חמורה". הקמת סכרים, זיהום מים מכריית זהב, ומחלות המועברות על ידי בעלי חיים מקומיים, גורמים גם הם להתמעטות האוכלוסייה. קיימות מספר שמורות טבע מוגנות, אולם התנהלותן גרועה ואין בהן הגנה יעילה מפני ציד. בעבר היו אויביו של אייל הביצות בטבע יגוארים ופומות, אולם כיום הם נכחדו כמעט לגמרי מאזורים אלה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אייל הביצות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אייל הביצות באתר הרשימה האדומה של IUCN