קנגורו חולדתי גילברט

קנגורו חולדתי גילברט
מצב שימור
	מצב שימור: סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה חמורה (CR)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-קנגורו
משפחה:	קנגוריים חולדתיים
סוג:	קנגורו חולדתי
מין:	קנגורו חולדתי גילברט
שם מדעי
	Potorous gilbertii; ‏גולד, 1841
תחום תפוצה
	תפוצה היסטורית תפוצה נוכחית

קנגורו חולדתי גילברט (שם מדעי: Potorous gilberti; קרוי גם פוטורו גילברט או נג'ילקאט), הוא מין של יונק כיס קטן ונדיר בסוג קנגורו חולדתי, אשר אנדמי לדרום-מערב יבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית בשנת 1841, ונחשב לנכחד במשך 120 שנה עד שנתגלה מחדש בשנת 1994. הפוטורו הוא יונק לילי שחי בתוך סבך צפוף במיוחד. הוא ניזון בעיקר מכמהין שאותם הוא מאתר באמצעות חוש הריח ויכולת החפירה שלו. מין זה הוא הכיסאי המאוים ביותר באוסטרליה ובין היונקים הנדירים בעולם. האוכלוסייה הטבעית היחידה שלו נמצאת בתוך שמורת הטבע של מפרץ העמים באוסטרליה המערבית שבה הוא חי לצד הקואקה, והיא כוללת פחות מ-100 פרטים. בתחילת המאה ה-21, הפוטורו שוחרר על ידי רשויות השימור האוסטרליות לאזורים נוספים במטרה להגדיל את מספריו.

היסטוריה של המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוטורו התגלה במפרץ המלך ג'ורג' בשנת 1840 על ידי האספן ג'ון גילברט, במהלך ביקורו במושבות החדשות בדרום-מערב אוסטרליה במטרה לאסוף דגימות של יונקים וציפורים עבור הזואולוג ג'ון גולד. גילברט האמין שמדובר במין פוטורו חדש, ושלח לגולד גולגולת ופיסת עור של נקבה. גולד הציג את הדגימה והתיאור המדעי של המין בישיבה של האגודה הזואולוגית של לונדון בשנת 1841, ושייך אותו לסוג Hypsiprymnus שהוחלף בהמשך ל-Potorous. השם המדעי של המין (gilbertii), הוצע על ידי ג'ון גולד כהכרת תודה לאספן ג'ון גילברט על תגליותיו הרבות ועל פעילותו המתמדת להשגת דגימות בעלי חיים אוסטרליים. בשפת ניונגר של הילידים האבוריג'ינים בדרום-מערב אוסטרליה, פוטורו גילברט מכונה נג'ילקאט, נג'יל-ג'ייט או גרול-ג'ייט.

כאשר גילברט רכש את הדגימה הראשונה מהילידים האבוריג'ינים, הוא דווח לגולד שהמין היה נפוץ מאוד בתחומים שבהם היה מצוי, וכי הילידים צדו אותו במספרים עצומים. עם זאת, במהלך השנים הבאות אספנים אחרים לא מצאו כבר עדות לשפע מקומי; ג'יימס דרומונד אסף כתריסר דגימות מאזור שלא צוין, וג'ורג' מאסטרס השיג 5–8 דגימות בשנת 1866, וזוג נוסף בשנת 1869. הפוטורו עדיין נראה בטבע ב-1875, והייתה תצפית לא ודאית ב-1890. האספנים גיא שורטרידג וג'ון טוני שביקרו באזור בסוף המאה ה-19, לא הצליחו להשיג אפילו דגימה אחת, ובמהלך העשורים הבאים לא נמצאה ראיה לקיומו של המין.

פוטורו גילברט נחשב למין נכחד במהלך המאה ה-20, עד שהתגלה מחדש באופן מקרי ב-29 בדצמבר 1994 בשמורת הטבע מפרץ שני העמים (אנ') הנמצאת 35 קילומטרים מזרחית לאולבני. אליזבת סינקלייר, סטודנטית מאוניברסיטת מערב אוסטרליה שעשתה מחקר על הקואקה בשמורה, פרסה מספר מלכודות ברחבי השמורה במטרה ללכוד קואקות, וגלתה באחד הבקרים יונק לא מזוהה שנתפס בהם, אותו חשבה בתחילה למין בנדיקוט. לאחר שמצאה בסביבה שני חורים שנחפרו כנראה על ידו, סינקלייר הגיעה למסקנה שלא מדובר בבנדיקוט, ופנתה למחלקה לשימור וניהול קרקעות של מערב אוסטרליה במטרה לזהות את היונק; במחלקה בדקו בספרי זיהוי ישנים של יונקים אוסטרלים, ולאחר השוואה לדגימות מפוחלצות במוזיאונים ועיון בתיאורים של חוקרי טבע מוקדמים, הם נדהמו לגלות שמדובר בפוטורו גילברט הנכחד. מין זה חפף כנראה בעבר עם פוטורו רחב-פנים שנכחד מן העולם.

פוטורו גילברט הוא אחד מתוך ארבעת המינים בסוג קנגורו חולדתי, ומשויך למשפחת קנגוריים חולדתיים בסדרת הקנגוראים. לאחר התיאור המדעי של גולד, זואולוגים מאוחרים יותר שבחנו את הדגימה המקורית, האמינו שפוטורו גילברט אינו זכאי למעמד של מין בפני עצמו ומהווה לכל היותר תת-מין של פוטורו חוטמני חרף העובדה שהוא שונה ממנו במעט מבחינה מורפולוגית (גולגולת קטנה ורחבה יותר, חיך רחב ושיניים קטנות יותר); דבר זה נבע בין השאר מהאיכות הירודה של ה-DNA שחולץ מהדגימות הישנות והוביל לחוסר יכולת להגיע למסקנה ודאית מהשוואה בין דגימות פוטורו גילברט לדגימות של הפוטורו החוטמני; רק עם השגת דגימה חדשה באיכות טובה בשלהי המאה ה-21, התברר שפוטורו גילברט אכן מהווה מין נפרד כפי שסברו גילברט וגולד.

אנטומיה ומראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטורו גילברט הוא יונק קטן-ממדים המזכיר במראהו החיצוני את הדיבלר או עכבר גדול; מבנה גופו עגלגל וקומפקטי, ראשו גדול ומחודד ופניו ארוכות וצרות. העיניים החרוזיות שלו גדולות ובולטות מחוריהן, והאוזניים קצרות ועגלגלות ומחופות בשיער. הגפיים הקדמיות זעירות ודקות, בניגוד מוחלט לגפיים האחוריות המפותחות והארוכות. בכפות ידיו טפרים מעוקלים וחדים המשמשים לחפירה, ואילו בכפות רגליו זוג טפרים גדולים ועבים המשמשים להתגוננות וזוג טפרים סינדקטיליים זעירים המיועדים לסירוק הפרווה. הזנב ארוך, דקיק ודליל בשיער. אורכו של הפוטורו 27–29 סנטימטרים ואורך זנבו 21–23 סנטימטרים; משקלו הממוצע 785–965 גרם. הזכרים והנקבות זהים כמעט לחלוטין בממדי הגוף, להוציא הבדלים מינוריים במשקל.

כסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרווה של פוטורו גילברט צפופה וזיפית ובעלת מרקם משי רך. צבעה נע בין חום אפרפר דהוי לבז' או קפה, ולעיתים קרובות היא בעלת גוון זהוב או אדמדם. הפרווה שזורה בשערות במגוון צבעים (צהוב, זהוב, חום, אפור, לבן ושחור) המקנות לה מראה מנומר, וכתוצאה מכך עשויים להיות מקטעים בצבעים שונים. הגב, הכתף ופלג הגוף האחורי של הפוטורו נוטים לשחרחר בדרך כלל, לעומת המותניים ופלג הגוף הקדמי שחיוורים יותר. החזה, הזרועות והבטן בצבע לבן בוהק או אפרפר, וכפות הידיים והרגליים חומות, ורודות או לבנות.

ראשו של הפוטורו בצבע חום-אפרורי דהוי, והחרטום והמצח כהים במעט. לעיתים קרובות, החלק העליון של הפנים בצבע כסוף עם כתמים לבנים גדולים סביב העיניים והחלק התחתון כהה יותר. הלחיים והסנטר לבנים, האף שחור, ומהאף עד למצח יש פס שחור שנעדר לפרקים. האוזניים אפורות מבחוץ וורודות מבפנים. הזנב אפור בבסיסו ושחור בקצהו.

תפוצה וסביבת מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טווח היסטורי ונוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטורו גילברט אנדמי לדרום-מערב אוסטרליה. טווח התפוצה ההיסטורי שלו היה מצומצם מאז ומתמיד, והוא היה מוגבל לחוף הדרומי של אוסטרליה המערבית, מנהר מרגרט עד למפרץ המלך ג'ורג' ליד העיר אולבני; שרידים תת-מאובנים מצביעים על כך שהטווח ההיסטורי היה גדול משמעותית והשתרע עד לכף נטורליסט דרומית לפרת'. כל הדגימות הידועות של המין נאספו במפרץ המלך ג'ורג', ומגלה המין - ג'ון גילברט, כתב לג'ון גולד שהוא לא שמע מהילידים על הימצאותו באזורים נוספים חוץ מהמפרץ. פוטורו גילברט נעלם במהירות בסוף המאה ה-19, ונחשבה לנכחד עד גילויו מחדש בשנת 1994 בהר גרדנר בתוך שמורת מפרץ שני העמים הסמוכה למפרץ המלך ג'ורג'.

למרות חיפושים איטנסיביים, לא נמצאה אוכלוסייה נוספת של המין מאז גילויו מחדש. רשויות השימור האוסטרליות, שחררו פוטורואים באי בולד (אנ') מזרחית למפרץ המלך ג'ורג' בשנת 2005, ומאוחר יותר שוחררו פוטורואים נוספים לאי אקולוגי (שטח יבשתי מגודר), בתוך הפארק הלאומי וייצ'יניקופ (Waychinicup National Park) הנמצא מול האי בולד. האוכלוסייה המקורית במפרץ שני העמים שהכילה פחות מ-100 פרטים, כמעט הושמדה לחלוטין בשנת 2015 כתוצאה משריפת בר גדולה על מורדות ההר, האוכלוסייה באי בולד הסתגלה בהצלחה למקום החדש, והאוכלוסייה בווייצ'יניקופ גודלת באיטיות יחסית לקודמתה. בשנת 2016, רשויות השימור החליטו להקים אוכלוסייה חדשה של הפוטורו באי מייקלמס (אנ') הנמצא מול מפרץ שני העמים; אי זה משמש כשמורת טבע למינים נדירים לאחר שנוקה כליל מטורפים פולשים.

בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילברט ציין שהפוטורו חי בסביבה ביצתית ובקרבת נחלים, וכינה אותו "בן הזוג של הקואקה", היות ששניהם נמצאו באותם אזורים. בית הגידול הנוכחי של פוטורו גילברט, שוכן בשיחים צפופים בעמקים שעל מורדות הר גרדנר. שטח ההר משתרע על פחות מאלף מדונם, ועל מורדותיו הפוטורו מאכלס 4 אזורים נפרדים. הבתה הצפופה שעל מורדות ההר מורכבת בעיקר מכיסי סבך של מיני הדס דבשי (Melaleuca) בגובה 2-1.5 מטר, לצד שקעים עם שכבה צפופה של מין גומא מהסוג Lepidosperma, ומין של אנארתריה (Anarthria scabra - מין דגן ממשפחת הרסטוניים). הצמחייה הסבוכה של ההר לא נשרפה למעלה מ-50 שנה, והיא הייתה הגורם העיקרי לכך שהמין שרד בטבע בעקבות ההגנה שסיפקה לו מפני טורפים פולשים. בעשורים הראשונים של המאה ה-21, פרצו שריפות על מורדות ההר שכילו כ-90% מבית הגידול של הפוטורו. בית הגידול באי בולד ובאי מייקלמס דומה פחות או יותר למפרץ שני העמים.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנהגות ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטורו גילברט הוא ככל הנראה יונק פעיל לילה ודמדומים, הספון במהלך היום בתוך קינו ויוצא לתור אחר מזון לפני השקיעה עד אחר הזריחה; הן ביום והן בלילה הוא נשאר בתוך הסבך הצפוף והמוגן, וחוצה שטחים פתוחים לעיתים נדירות. כל פרט חי בטריטוריה קבועה קטנה שחופפת עם בני הזוויג האחר, אך המין נחשב לסובלני יחסית, והזכר יפגין אגרסיביות כלפי זכרים שפלשו לשטחו רק כשיש באזור נקבות מיוחמות. שטחו של הזכר משתרע על 15–25 דונם, ושל הנקבה על 3–6 דונם, והשניים מסמנים את שטחם באמצעות בלוטות ריח שבסנטר ובחזה. במהלך שיחור המזון, עשויים להיווצר קבוצות ארעיות קטנות שמתפזרות לאחר זמן קצר. הפוטורואים מתקשרים זה עם זה באמצעות צלילים נמוכים וחותמי ריח.

בניית הקן פשוטה למדי: הפוטורו חופר שקע קטן באדמה תחת שיח צפוף, וממלא אותו במצע רך כמו עשבים וגבעולים. חומרי הקינון נאספים לערימה עם כפות הידיים, ולאחר מכן הפוטורו דוחף אותה עם רגליו האחוריות לעבר זנבו, שנכרך סביבה כמו חבל. אחדים מהפוטורואים שהוחזקו בשבי יצרו מחילה בתוך חומרי קינון שהונחו עבורם, כך שייתכן שמין זה עשוי בטבע לבנות מחילות או קינים מורכבים יותר בדומה לבטונג ובשונה ממיני פוטורו אחרים.

תנועה והתמודדות עם טורפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטורו גילברט נע באיטיות על ארבעת הרגליים והזנב, כאשר הכפות הקדמיות נשלחות קדימה ואוחזות באדמה, והרגליים האחוריות מוקפצות קדימה מתחת לגוף. במהלך תנועה זו המזכירה את תנועת הארנב, זנבו של הפוטורו זקוף ומורם מעט מאחורי הגוף. בהלה פתאומית מובילה את הפוטורו להחיש את הצעדים הללו, והוא יעבור לקפיצה דו-רגלית רק בעת צורך ממשי. בתגובה לאיום, הפוטורו יבעט באדמה וישמיע קריאת אזהרה בטרם ימלט למקום מסתור. לעיתים קרובות, הפוטורו עוצר במקומו, מזדקף ומרחרח את האוויר במטרה לאתר טורפים פוטנציאליים. הטורפים הטבעיים שלו הם פיתון השטיחים ותנשמת אוסטרלית, ועליהם התווספו בהמשך חתול הבית והשועל האדום. הפוטורו הצליח להתקיים במשך מאה שנה בשמורת מפרץ שני העמים חרף נוכחות שועלים וחתולים באזור; עובדה זו מיוחסת לכיסי הסבך הצפופים במיוחד בשמורה, שאפשרו לו למצוא מחסה מפני טורפיו.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטורו גילברט הוא יונק אוכל פטריות מובהק (עד 90% ממזונו), ותזונתו מורכבת מ-44 מינים מגוונים של כמהין. הפוטורו תר אחר הכמהין באמצעות חוש הריח, ולאחר שאיתר מקום פוטנציאלי, הוא חופר בו בזריזות עם טפריו החדים והארוכים עד שמשיג את מבוקשו. החיפוש אחר כמהין מוביל את הפוטורו להזיז כמויות ניכרות של אדמה ממקום למקום, והגומות שהוא יוצר משפרות את ספיגת המים של האדמה. נבגי הכמהין שורדים את מערכת העיכול, ומתפזרים ברחבי הסבך באמצעות גללי הפוטורו. בתור תזונה משלימה, הפוטורו אוכל עלים, זרעים של פירות בשרניים, שורשים, גבעולים וחסרי חוליות; האחרונים נאכלים על ידו בדרך אגב במהלך הנבירה באדמה. במהלך האכילה, הפוטורו משתמש בתדירות גבוהה בכפות ידיו כדי להרים את המזון מהאדמה ולאחוז בו במהלך הנגיסה, וכן לצורך טיפוח הפרווה.

רבייה ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין מידע ספציפי אודות הרבייה ומחזור החיים של פוטורו גילברט, והם דומים כנראה לאלו של הפוטורו החוטמני. ההערכה היא שהוא יונק מונגומי, המסוגל להתרבות לאורך השנה ללא עונת רבייה קבועה עם שיאים בחודשי נובמבר ודצמבר. הנקבה ממליטה גור אחד בכל פעם, ומביאה לעולם כשני צאצאים בשנה. ההיריון נמשך 38 יום, לאחריהם נולד ולד זעיר שמטפס בכוחות עצמו מפתח הביב לעבר הכיס בתהליך שלוקח 10 דקות. לאחר שמצא את הכיס באמצעות חוש הריח, הוא נכנס לתוכו, נצמד לאחת הפטמות ויונק ללא הפסקה בשבועות הראשונים לחייו. מיד לאחר הלידה הנקבה יכולה להתרבות ולהרות שוב, אך העובר החדש נותר מוקפא למשך 4.5 חודשים עד שהגור הקודם יעזוב את הכיס וייגמל. הנקבות מגיעות לבגרות בגיל 6–12 חודשים, והזכרים בגיל 14 חודשים. הניסיונות לגדל את פוטורו גילברט בשבי לא זכו להצלחה.

תוחלת החיים אינה ידועה, אולם סביר להניח שהיא דומה לזו של מינים אחרים (7-4 שנים בטבע).

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-19, פוטורו גילברט נעלם לחלוטין ממפרץ המלך ג'ורג' וסביבותיו וחוקרי טבע האמינו שהוא נכחד מן העולם. הגורמים להיעלמותו היו טורפים פולשים שהובאו על ידי האדם ליבשת, מחלות, פתיונות מורעלים, וצמצום בית הגידול בעקבות רעיית בקר וצאן או תחרות עם הארנבונים שהובאו אף הם על ידי האדם. מאז הגילוי מחדש של פוטורו גילברט בשנת 1994 במפרץ שני העמים, הוא מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN כמין הנתון בסכנת הכחדה חמורה (CR) עקב התפוצה המוגבלת שלו, ואוכלוסייה קטנה שכוללת פחות מ-100 פרטים. האיומים העיקריים המרחפים כיום על הפוטורו, הם טריפה על ידי שועל אדום וחתול הבית ושריפות בר גדולות שמשמידות את בית הגידול המצומצם בלאו הכי של המין, והופכות אותו חשוף לטורפים. בנובמבר 2015 למשל, פרצה שרפה גדולה בשמורת מפרץ שני העמים שהשמידה כ-90% מבית הגידול של הפוטורו, והאוכלוסייה הגיעה לשפל חסר תקדים של פחות מ-50 פרטים. איום אחר מגיע מצד טפיל הפיטופטורה (Phytophthora) שעלול לפגוע בצמחייה ובפטריות. בשל מספר הפרטים הנמוך והעדר שונות גנטית מספקת, אוכלוסיית הפוטורו סובלת מצוואר בקבוק הגורם לשכיחות מחלות. על מנת להתגבר על איום זה, האוכלוסייה צריכה להגיע לגודל מינימלי של 500 פרטים - יעד שנחשב לבלתי אפשרי במצב הנוכחי.

הפוטורו הוא יונק הכיס הנדיר והמאוים ביותר ביבשת האוסטרלית, ואחד מתוך 20 המינים האוסטרלים שהצלתם נמצאת בעדיפות עליונה עבור רשויות השימור. התוכנית לשימור פוטורו גיבלרט שהוקמה מיד לאחר גילויו מחדש, כוללת את הדברים הבאים: הגנה על האוכלוסייה האחרונה שלו במפרץ שני העמים, חיפוש שרידי אוכלוסיות נוספות בטווח התפוצה ההיסטורי, הקמת מושבה שבויה לצורך מחקר ויצירת גרעין רבייה, פיתוח טכניקות לשיפור הרבייה של המין, שחרור פוטורואים לשמורות טבע מוגנות במטרה ליצור שונות גנטית, וביצוע מחקרים נוספים אודות האקולוגיה והביולוגיה שלו. למעט גידול בשבי שלא צלח וחיפושים שלא הניבו תועלת, כל הפעולות הנזכרות מבוצעות עד היום. במפרץ שני העמים, פקחי השימור מפזרים מהאוויר או מהקרקע פתיונות רבים לשליטה על אוכלוסייה השועלים, פורסים מלכודות לחתולים, מנסים לשמור על כיסי הסבך הצפופים של הר גרדנר מפני שריפות, ומנהלים מעקב צמוד אחר אוכלוסיית פוטורו גילברט ואוכלוסיית ציפור השיחים הנדירה.

בין 2005 ל-2007, מספר פוטורואים שוחררו לתוך האי בולד שהיה נקי מטורפים ובעל בית גידול מתאים, והם התאקלמו בו בהצלחה ומרחב הפעילות שלהם באי גדל משנה לשנה; שנתיים לאחר מכן, 6 פרטים מהאי בולד וממפרץ העמים שוחררו בשטח מגודר בגודל 380 דונם בתוך הפארק הלאומי וייצ'יניקופ שנוקה מטורפים פולשים; אוכלוסייה זאת גדלה באיטיות יחסית לקודמתה, ומספרה מוערך כיום בפחות מ-20 פרטים. פקחי השימור מבצעים באופן קבוע בווייסצ'יניקופ בדיקה ותחזוקה של הגדר, כיבוי שריפות בר, מעקב אחר סימנים לטורפים פולשים, ופיזור פתיונות סביב הגדר. בשנת 2016, האי מייקלמס הנמצא מול מפרץ שני העמים נבחר כמקום המיועד הבא להקמת אוכלוסייה חדשה. האי שנוקה לחלוטין משועלים וחתולים, כולל בית גידול דומה מאוד לשמורה במפרץ ורשויות השימור תולות באי תקוות גדולות לשיקום הפוטורו.

שלוש השמורות שבהם פוטורו גילברט נמצא (מפרץ שני העמים, וייצ'יניקופ ובולד), מנוהלות על ידי המחלקה לפארקים וחיות הבר של אוסטרליה המערבית. פעולות השימור השוטפות עבור פוטורו גילברט ממומנות על ידי המחלקה לאיכות הסביבה של מערב אוסטרליה, קרן המורשת הטבעית של ממשלת אוסטרליה, הקרן למינים המאוימים באוסטרליה, ה-WWF, והקבוצה לשימור פוטורו גילברט שפועלת גם להעלאת המודעות למצבו של המין. האוכלוסייה העולמית של פוטורו גילברט אינה ידועה במדויק, אך כוללת ככל הנראה פחות מ-100 פרטים; על פי הערכות, יש 30–40 במפרץ שני העמים, עד כ-40 באי באלד ופחות מ-20 בפארק הלאומי וייצ'יניקופ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Courtenay, Jackie, and Recovery Team. ‏ "Gilbert’s Potoroo (Potorous gilbertii) Recovery Plan." Wildlife Management Program 32 (2004).
Sinclair, E. A., A. Danks, and A. F. Wayne. "Rediscovery of Gilbert’s potoroo, Potorous tridactylus." Western Australia. Australian Mammalogy 19.1 (1996): 69-72.
Sinclair, Elizabeth A., et al. "Detecting a genetic bottleneck in Gilbert's Potoroo (Potorous gilbertii)(Marsupialia: Potoroidae), inferred from microsatellite and mitochondrial DNA sequence data." Conservation Genetics 3.2 (2002): 191-196.
Courtenay, Jackie, and Recovery Team. "Gilbert’s Potoroo (Potorous gilbertii) Recovery Plan." Wildlife Management Program 32 (2004).
Gillen, Kelly, et al. "Threatened species management on the south coast of Western Australia." Assistant Editor: Martin Harvey Translations: Lilia Knight (Spanish), Dedicated Translations (French) (1997): 23.
Sinclair, E. A., A. Danks, and A. F. Wayne. "Rediscovery of Gilbert’s potoroo, Potorous tridactylus." Western Australia. Australian Mammalogy 19.1 (1996): 69-72.
Burke, Kylie Dijon. "Behaviour of Gilbert's Potoroo (Potorous gilbertii Gould) in captivity." (1998).