פולבר יולו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פולבר יולו
Fulbert Youlou
Fulbert Youlou (cropped).JPG
לידה 19 ביולי 1917
הרפובליקה של קונגו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 במאי 1972 (בגיל 54)
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת, הרפובליקה של קונגו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ברזוויל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, כומר קתולי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Congolese Progressive Party עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יצחק בן-צבי עם יולו בברזוויל במסגרת ביקורו באוגוסט 1962 (מאחוריהם אל"ם יוסף כרמל, שלישו של בן-צבי)

פולבר יולוצרפתית: Fulbert Youlou; ‏19 ביולי 1917 - 5 במאי 1972) היה נשיאה הראשון של הרפובליקה של קונגו. כיהן מעצמאותה באוגוסט 1960 ועד אוגוסט 1963.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן שבט הלארי. נולד במדיבו שליד ברזוויל. ב-1929 החל ללמוד בסמינר לכמרים בברזוויל, לאחר מכן למד ביאונדה, שם פגש את עמיתו מהרפובליקה של מרכז אפריקה, ברתלמי בוגנדה. ב-1946 הוסמך ככומר והחל לצרף לשמו את הכינוי "אבה" (Abbé) ולהתהלך בגלימה בהירה. בשנת 1956 נשללה ממנו הכהונה, לאחר שהפר את נדריו, אך הוא המשיך לקרוא לעצמו כומר ולהתהלך בגלימה.

כבר ב-1956 התמודד בבחירות לפרלמנט אפריקה המשוונית הצרפתית כמנהיג שבט הלארי, אך לא נבחר. בהמשך אותה שנה ייסד את האיחוד הדמוקרטי להגנה על האינטרסים האפריקאים (Union Démocratique de la Defense des Intérêts Africains - UDDIA) ואת בטאון הארגון - Cette Semaine ("השבוע") ומיצב עצמו לצד שארל דה גול וכנגד המפלגה הסוציאליסטית (הסניף המרכז-אפריקאי של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית). החלוקה בין המפלגות לא הייתה פוליטית בעיקרה אלא סימנה את החלוקה לשתי קבוצות שבטיות. בנובמבר 1956 נבחר יולו לראש עיריית ברזוויל. תוצאות הבחירות שנערכו ב-1957 סימנו שוויון בין UDDIA למפלגה הסוציאליסטית. הן זכו ב-21 מושבים כל אחת, מבין 45 המושבים בפרלמנט של קונגו. מנהיג הסוציאליסטים ז'אק אופאנגו (Jacques Opangault) נבחר לפרמייר (ראש הממשלה) ויולו כיהן כשר החקלאות בממשלתו. בנובמבר, לאחר שחבר סוציאליסטי החליף צד, היה יולו לראש הממשלה. ב-1959 פרצו מהומות בין תומכי שתי המפלגות (למעשה, בין שתי הקבוצות השבטיות היריבות בטריטוריה). יולו אסר את אופאנגו וראשי מפלגתו והביא לרגיעה. בבחירות שנערכו ביולי אותה שנה זכתה מפלגתו של יולו ל-51 מושבים מתוך 61. אופאנגו זכה בקולות, אך עדיין היה במאסר. לאחר שחרורו היה לשר בממשלה שקיבלה עת עצמאות המדינה ב-15 באוגוסט 1960.

יולו שאף ליצור איחוד מחודש של הטריטוריות שהרכיבו את אפריקה המשוונית הצרפתית (הרפובליקה המרכז-אפריקאית, צ'אד, גבון, הרפובליקה של קונגו וקמרון), אך נכשל עקב התנגדותו של לאון מ'בה מגבון. ביוני 1961 ביקר בוושינגטון די. סי. והתקבל על ידי נשיא ארצות הברית, ג'ון פיצג'רלד קנדי.

יולו התערב במשבר קונגו תחילה כתומך של הנשיא ז'וזף קסא-וובו ולאחר מכן כתומכו של מואיז טשומבה (Moise Tschombé (אנ')) הוא אירח שתי וועידות בברזוויל במטרה להגיע לפתרון המשבר והיה פעיל בזימון כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות להתערב במדינה השכנה.

ב-1962 ביטל יולו את הדמוקרטיה בארצו והכריז על משטר חד-מפלגתי. במדינה שסועה מבחינה אתנית פירוש הדבר היה שלילת זכויות ממיעוט אתני גדול. ב-1963 הודיעה צרפת שהיא מקצצת את הסיוע הכספי למדינה ב-1.1 מיליון פרנק. יולו נאלץ להעלות מיסים, מחירי המזון עלו והאבטלה גאתה. בתגובה פרצו הפגנות שאורגנו על ידי איגודי העובדים. ביולי אותה שנה, בעת שערך יולו ביקור ממלכתי בווינה, פרצה הפיכה צבאית, עם שובו למדינה הודח יולו ונאסר. ראש ממשלת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו השכנה, מואיז טשומבה, ארגן את המלטותו של יולו מהמדינה ומעבר לנהר הקונגו למקלט מדיני בלאופולדוויל ב-1 באפריל 1965. ב-1966 עבר יולו לספרד, שם נפטר ב-1972.

יחסיו עם מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יולו ("האב יולו" בעיתונות התקופה) ביקר בישראל בין ה-21 ל-29 באוגוסט 1960, שבועיים בלבד לאחר שארצו קיבלה את עצמאותה.[1][2] בין היתר ביקר במכון ויצמן למדע[3] והיה אורח צה"ל.[4]

באוגוסט 1962, במסגרת מסעו באפריקה, ביקר נשיא מדינת ישראל, יצחק בן-צבי בברזוויל.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פולבר יולו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]